יהודה ליבס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יהודה ליבס

פרופסור יהודה ליבס (נולד ב-1947) הוא חוקר מחשבת ישראל ומחבר פורה בנושא חקר הקבלה והמיסטיקה היהודית. חתן פרס א.מ.ת לחקר ההגות היהודית וחתן פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל.

יהודה ליבס

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יהודה ליבס נולד בשנת 1947 בירושלים ליוסף ומרים ליבס.

בשנים 19601965 למד בבית הספר התיכון שליד האוניברסיטה והיה תלמידו של יעקב מאיר (ליבס כתב עליו את המאמר "אש ידידותית"[1] לאחר שנהרג במהלך הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים). הוא שירת בצה"ל בחטיבת הצנחנים (1965­ - 1967) ונפצע במהלך שירות מילואים (1969).

בשנת 1967 החל את לימודיו באוניברסיטה העברית בירושלים, בחוגים לשון עברית ופילוסופיה יהודית וקבלה. כתב דוקטורט בהנחיית גרשם שלום בנושא "פרקים במילון ספר הזהר" (1976). בשנת 1971 הצטרף לסגל האקדמי של האוניברסיטה העברית, לחוג למחשבת ישראל, ובשנים 19881991 היה ראש החוג.

בשנת 1977 הצטרף ליישוב עפרה, עם גרעין התיישבות שילה, והתגורר שם מספר חודשים.

באביב 1993 הרצה באוניברסיטת שיקגו. ומונה לפרופסור מן המניין באוניברסיטה העברית. ב-1999 עמד בראש הקבוצה הבינלאומית לחקר הזוהר במכון ללימודים מתקדמים בירושלים.

החל בשנת 2004 החל לכהן כפרופסור בקתדרה לקבלה על שם גרשם שלום, ומשנת 2008 הוא פרופסור אמריטוס. מחקריו עוסקים בספר הזוהר, בספר יצירה, בקבלת האר"י, בשבתאות ובנושאים נוספים במחשבת ישראל.

לאחר מות אביו, המתרגם יוסף גרהרד ליבס, החל ליבס לעסוק גם בתרגום שירה יוונית קלאסית. את תרגומו לשיר של הסיודוס, הפותח את האפוס "תאוגוניה", הקדיש לזכר אביו שתרגם לעברית יצירות מהספרות הקלאסית.

לכבוד יום הולדתו ה-65 יצא לאור הספר "וזאת ליהודה – קובץ מאמרים המוקדש לחברנו, פרופ' יהודה ליבס", בעריכת מארן ר' ניהוף, רונית מרוז ויהונתן גארב.[2]

יהודה ליבס מתגורר בירושלים. הוא נישא בשנת 1970 לאסתר (לבית צווייג), ולזוג שלושה ילדים. אחותו, תמר ליבס היא חוקרת תקשורת.

לאורך השנים פרסם יהודה ליבס כשישים מאמרים, שרובם שולבו בספריו.

עמדותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עמדותיו הפוליטיות של ליבס ימניות. הוא תומך במפעל ההתנחלויות ואף התגורר מספר חודשים בהתנחלות עפרה בראשית ימיה.

בכנס שנערך בירושלים ב-27 בפברואר 2007 הציג ליבס בגילוי לב את עמדתו הפוליטית:

"הזדהות בסיסית עם מדינת ישראל וצבא הגנה לישראל היוותה יסוד קבוע ועמוק באישיותי והשקפותיי מילדותי ועד לא מזמן. לא נעלמו ממני אומנם ליקויים ועוולות, אך ברקע תמיד נוכחת הייתה האמונה, קצת ברוח הרב קוק, בתיקון שהולך ומתממש, בנקודה היהודית החבויה אצל הציבור בכללו, בסולידאריות ובאחווה, בגבורה ובמידת הביטחון, מלרע ומלעיל, שסופן לצאת בשלמות אל הפועל ולהבטיח סוף סוף את חיי העם היהודי ושלומו, את אחיזתו באדמתו ואהבתו אליה, את תרבותו, מורשתו ודתו, ואת הכבוד הראוי לו מצד עצמו ומצד הגויים, הקרובים והרחוקים. כל זה נופץ באחת ביום עשרה באב תשס"ה, כשראיתי בבעתה בטלוויזיה את טורי החיילים הצועדים בסך להרוס את יישובי גוש קטיף, רצועת עזה וצפון השומרון, להסגירם לידי האויב, תוך הסכמה או אדישות של רוב הציבור. שברו את הכלים ויותר לא משחקים. הבנתי שאיכשהו גם אני מגורש מביתי ושהאמנתי במה שלא היה קיים, והרב קוק רימה אותי".[3]

בראיון שנתן אחרי כמה שנים למוסף "שבת" בעיתון מקור ראשון הסביר את דבריו:

חשוב לי לדייק כאן. כשאמרתי שהרב קוק רימה אותי, הניסוח כמובן שאוב משורה של ביאליק, 'הכוכבים רימו אותי'. אבל אם אתה חושב על זה, הכוכבים לא באמת רימו את ביאליק. הכוכב הוא כוכב בשמים, הוא לא מרמה אף אחד. הוא מרמה רק את מי שמייחס לו דברים מסוימים. מי שאשם הוא האסטרולוג שרוצה לנבא את גורלו על פי הכוכב; הכוכב עצמו לא אשם. בהתאם לכך, גם הרב קוק לא ממש רימה אותי, כי השאלה היא איך אתה מסתכל על הרב קוק... לא הוא רימה אותי, אלא צורת מחשבה מסוימת שאני תליתי בו. מה ששבר אותי בהתנתקות היה לראות את הציבור הישראלי שמאפשר את הדבר הזה, ואת החיילים שצועדים בסך, שורות שורות. לא הצלחתי לתפוס כיצד דבר כזה אפשרי. אין ספק שזה יצר אצלי שבר, אבל אני ממשיך לחיות. אני לא תומך בנתניהו, כי אני לא תומך בשתי מדינות לשני עמים, והצבעתי לבית היהודי. אבל באופן כללי, נתניהו נראה לי מנהיג טוב למדינת ישראל. מההתנתקות נשאר אצלי בעיקר מין רשימו, צלקת כזו, שמכאיבה לי מחדש מפעם לפעם. למשל, כשמפנים את עמונה[4]

לאירוע זה הייתה השפעה גם על מחקרו של ליבס, שהעיד כי בעקבותיו הוא "נותן פחות אמון בתיקונא דחביבותא של המשיח של הזוהר, ויותר ב'מרעיש הארץ'".

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חטאו של אלישע: ארבעה שנכנסו לפרדס וטבעה של המיסטיקה התלמודית, מהדורה ראשונה - תשמ"ו, מהדורה שנייה - תש"ן.
  • סוד האמונה השבתאית: קובץ מאמרים, 1995
  • תורת היצירה של ספר יצירה, 2000
  • עלילות אלוהים: המיתוס היהודי, מסות ומחקרים; הוצאת כרמל, 2009
  • פולחן השחר: יחס הזוהר לעבודה זרה, ירושלים: כרמל, 2011
  • מנמוסיני: תרגומי שירה עתיקה, ירושלים: כרמל, 2011.

פרסים שקיבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1997פרס ביאליק
  • 1999פרס גרשם שלום לחקר הקבלה
  • 2006פרס א.מ.ת "על תרומתו הבולטת לחקר המיסטיקה היהודית לדורותיה ולחקר השבתאות, על מחקריו המקוריים בחקר ספרות הזוהר אשר נוגעים בדיסציפלינות שונות ועל עבודתו המדעית במגוון רחב של נושאים בתחום מחשבת ישראל מתקופות שונות"
  • 2017פרס ישראל לחקר מחשבת ישראל

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהודה ליבס, "תורת היצירה של ספר יצירה", (תשס"א), ביקורת מאת סיריל אסלנוב, "תרביץ" ע"א, תשס"ב 2002
  • "על אברהם והמצרים": חיבור יווני-הלניסטי או יהודי-הלניסטי, ביקורת על ספרו של ליבס, מאת בצלאל בר-כוכבא, "תרביץ" ע', תשס"א 2001

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]