בתילד ד'אורליאן
_Louise_Th%C3%A9r%C3%A8se_d%27Orl%C3%A9ans,_Duchesse_de_Bourbon_-_Louis-Michel_van_Loo_-_Mus%C3%A9e_des_Beaux-Arts_de_Narbonne.jpg) | |||||||
| לידה |
9 ביולי 1750 סן-קלו, צרפת  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
10 בינואר 1822 (בגיל 71) פריז, צרפת | ||||||
| מדינה |
צרפת | ||||||
| מקום קבורה |
שאפל רויאל דה דרו | ||||||
| בן או בת זוג |
לואי אנרי, נסיך קונדה (24 באפריל 1770–?) | ||||||
| שושלת בית אורליאן | |||||||
| |||||||
| חתימה |
_at_the_baptism_of_Marie_Th%C3%A9r%C3%A8se_Charlotte_of_France,_December_1778.png){kind=small} | ||||||
  | |||||||
בתילד ד'אורליאן (בצרפתית: Louise Marie Thérèse Bathilde d'Orléans; 9 ביולי 1750 – 10 בינואר 1822) הייתה נסיכת הדם צרפתית מבית אורליאן. היא הייתה אחותו של לואי פיליפ השני, דוכס אורליאן, אמו של לואי אנטואן, דוכס אנייה ודודתו של לואי פיליפ הראשון, מלך הצרפתים. היא הייתה ידועה בשם Citoyenne Vérité במהלך המהפכה הצרפתית.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתילד נולדה ב-9 ביולי 1750 בשאטו דה סן קלאוד, כעשרה קילומטרים מערבית לפריז, ללואי פיליפ ד'אורליאן, דוכס שארטר וללואיז הנרייט דה בורבון, בתם של. היא הייתה צאצאית של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת ושל אחיו הצעיר, פיליפ הראשון, דוכס אורליאן, וקיבלה את התואר נסיכת הדם. אמה מתה בשנת 1759 כאשר בתילד הייתה רק בת שמונה. אביה, שנלחץ על ידי המאהבת שלו, מאדאם דה מונטסון, שלח אותה להתחנך במנזר פנתמונט בפריז.[1]
נישואים[עריכת קוד מקור | עריכה]
_as_Princess_of_Cond%C3%A9.png)
בתחילה נחשבה בתילד ככלה אפשרית עבור בן דוד רחוק, פרדיננדו, דוכס פארמה, הנכד האהוב על לואי החמישה עשר, מלך צרפת. עם זאת, נישואים אלה מעולם לא התממשו. היא פגשה לראשונה את בעלה לעתיד, הדוכס מאנייה, בנם של נסיך קונדה ושרלוט דה רואן, בארמון ורסאי כאשר השתתפה בחתונת אחיה ביולי 1769. הדוכס הצעיר גם החזיק בדרגת נסיך הדם, אולם הוא היה צאצא מענף צעיר יותר של בית בורבון. אחותו לואיז אדלייד השתתפה באותו מנזר כמו בתילד, מה שנתן לדוכס אמתלה לבקר במנזר ולראות את בתילד. כאשר היה עדיין רק בן שלוש עשרה, הדוכס ביקש את ידה והוריהם הסכימו לנישואים. ההסתייגות של בתילד מלהתחתן עם מישהו צעיר כל כך נדחתה בשל רצונה לעזוב את המנזר, לחזור לחיק משפחתה ולהינשא למשפחה כה יוקרתית.
בני הזוג נישאו ב-20 באפריל 1770 בארמון ורסאי מול בית המלוכה. בתילד הייתה בת 19 ובעלה בן 14. מפאת גילו של החתן הנישואים לא הושלמו ובתילד שבה למנזר שלה. תוך זמן קצר, בעלה לקח אותה מהמנזר. לאחר שישה חודשים בלבד הוא החל להתעייף מהנישואים והפנה את תשומת לבו לנשים אחרות. הפיוסים התקופתיים בין בתילד לבעלה אפשרו לה בסופו של דבר ללדת את בנם היחיד, לואי אנטואן אנרי דה בורבון, באוגוסט 1772. מנישואיה ועד להולדת בנה, היא נודעה בתור הדוכסית מאנייה; לאחר הלידה היא נודעה בתור הדוכסית מבורבון.
גם לבעל וגם לאישה היו מאהבים, וב-1778 ילדה בתילדה בת לא לגיטימית, אדלייד-ויקטואר, שנרשמה בשם המשפחה דומאסי (ולא דמאסי כפי שהוזכר לעיתים קרובות ביצירות גנאלוגיות).[2] אביה היה קצין צי צעיר, אלכסנדר אמבל דה רוקפייל. מערכת היחסים הסתיימה בטרגדיה בשנת 1786 כאשר רוקפייל טבע בנמל דנקרק.[2] שערוריית הניאוף של הדוכס התגלתה ב-1778, וההשלכות נפלו לחלוטין על כתפיה של בתילד. בני הזוג נפרדו רשמית בשנת 1780.
כבת זוג פרודה, הדוכסית מעולם לא התקבלה בבית המלוכה, אף על פי שביקרה את מארי אנטואנט בפטיט טריאנון בוורסאי. היא גרה זמן מה עם אביה ואשתו השנייה, מאדאם דה מונטסון, בטירת סן-אסיס בסיין-פורט. כאשר אביה מת, בשנת 1785, אחיה פיליפ הפך לדוכס אורליאן. בערך בזמן הזה קנתה בתילד בית בפריז בשם Hôtel de Clermont והטירה פטיט-בורג. היא יכלה לראות את בנה פעם בשבוע, והחזיקה את בתה אצלה.
ב-1787, היא רכשה את ארמון האליזה מלואי השישה עשר, מלך צרפת והקימה שם כפר; בהשראת האמו דה שנטילי בשאטו דה שנטילי. היא החלה להתעניין בתורת הנסתר, ולמדה את האמנויות העל-טבעיות של קריאה בכף היד, אסטרולוגיה, פירוש חלומות ומגנטיות של בעלי חיים. הסלון שלה נודע ברחבי אירופה בזכות חירות המחשבה שלו והשכל המבריק שפקד אותו. בתילד הייתה הגבירה הגדולה של לשכת האימוץ של הבונים החופשיים הצרפתיים, במקביל לאחיה פיליפ שהיה המאסטר הגדול של הבונים החופשיים הגברים בצרפת.
המהפכה הצרפתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך המהפכה הצרפתית, בדיוק כמו אחיה פיליפ, גילתה בתילד את הדמוקרטיה. בעלה ובנה עזבו את צרפת לאחר ההסתערות על הבסטיליה. כשהמשטר העתיק התפורר, היא קיבלה את השם Citoyenne Vérité (אמת האזרחות) והציעה את עושרה לרפובליקה הצרפתית הראשונה לפני שניתן היה להחרימו. באפריל 1793, אחיינה, הדוכס הצעיר משארטר (לואי פיליפ לעתיד, מלך הצרפתים), ברח מצרפת וביקש מקלט אצל האוסטרים. כתגמול, הוועידה הלאומית קבעה את מאסר כל הבורבונים שנותרו בצרפת.
בעוד שבני משפחת אורליאן אחרים שעדיין בצרפת הוחזקו במעצר בית, בתילד, פיליפ אגליטה ובניו נכלאו בפורט סן-ז'אן במרסיי. היא זכתה לתגמול רע על נאמנותה לאידיאלים הדמוקרטיים של המהפכה, והיא שרדה שנה וחצי בתא כלא. בנובמבר של אותה שנה, אחיה נערף בגיליוטינה, אולם בתילד ניצלה באורח פלא במהלך שלטון הטרור, ושוחררה במהלך הריאקציה התרמידורית וחזרה למעון האליזה שלה בפריז. מוכת עוני, היא נאלצה להשכיר את רוב הארמון.
ב-1797 החליט הדירקטוריון להגלות את אחרוני הבורבונים שעדיין חיו בצרפת. עם גיסתה, הדוכסית מאורליאן, נשלחה בתילד לספרד עם בתה. בברצלונה נודע לה על מותו של בנה, לואי אנטואן, דוכס אנייה, שנחטף והוצא להורג על ידי כיתת יורים בחפיר של שאטו דה וינסן.
חזרה לצרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1815, בתחילת הרסטורציה הצרפתית, לואי השמונה עשר, מלך צרפת החליף איתה את מלון Matignon עבור ארמון האליזה. בתילד ראתה את בעלה לעיתים קרובות; דיברו על גירושין או על פיוס, אבל גם מזה לא יצא כלום. היא הקימה מיד קהילה של נזירות במקום והטילה עליהן תפילה למען נשמתם של קורבנות המהפכה. ב-1818, עם מותו של חמיה המנוכר, היא הפכה לנסיכה האחרונה של בית קונדה. באותה שנה היא הקימה, לזכר בנה, את l'hospice d'Enghien ב-Reuilly שליד פריז, בית לקשישים ובעיקר משרתים לשעבר של משפחת ד'אורליאן. קתרין לאבור עבדה בבית. בתילד בילתה את שארית חייה בעזרה ליתומים, לעניים ולחולים.
ב-1822, בזמן שבתילדה השתתפה בתהלוכה לפנתיאון, היא התמוטטה ואיבדה את הכרתה. היא נישאה לביתו של פרופסור שלימד בסורבון, שם נפטרה. לאחר מותה, אחיינה, לואי-פיליפ, שרצה להעניק אווירה של כבוד לחייה, שרף את כתב היד של זיכרונותיה. היא נקברה בקפלה של משפחת אורליאן שבנתה גיסתה, הדוכסית מאורליאן, שמתה ב-1821, ב-Collegiale de Dreux ב-1816, כמקום המנוחה האחרון של משפחת אורליאן.
אילן יוחסין[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בתילד ד'אורליאן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Maury, Emmanuel (2019). Le dernier des Condé. Paris: Tallandier.
- ^ 1 2 Efrén Ortiz Domínguez (2021). Jean Baptiste Louis, barón de Gros: Una vida entre cimas y abismos (בספרדית). Luna Libros, Laguna Libros, eLibros; 1st edition. ASIN B08VCLV8T7.