ג'ובאני בטיסטה דוני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
דיוקן ג'ובאני בטיסטה דוני, מאת גטאנו ואשליני (1805-1745), על פי ג'. איראבאטזי

ג'ובאני בטיסטה דוניאיטלקית: Giovanni Battista Doni (בסביבות 15931647) היה מוזיקולוג והומניסט איטלקי, שערך מחקר מקיף במוזיקה עתיקה. הוא נודע, בין השאר, בשינוי שמו של התו "אוט" ל"דו".

דוני היה עורך דין, חוקר קלאסיקה, מבקר מוזיקה ותאורטיקאי מוזיקה נודע בזמנו, ובשנים 1647-1640 תפס את "הקתדרה לצחות הדיבור" באוניברסיטת פירנצה והיה חבר באקדמיה דלה קרוסקה העירונית, אחת האגודות המוקדמות, מדעית/אקדמית למחצה, ששגשגו באיטליה בתקופתו. הם הוציאו לאור את המילון האיטלקי הראשון בשנת 1612.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוני נולד בפירנצה. הוא למד יוונית, רטוריקה, שירה ופילוסופיה באוניברסיטאות של פירנצה ובולוניה ומתמטיקה ומערכת המשפט באוניברסיטת לה סאפיינצה ברומא. בהמשך למד את תורת המשפט בבורז' בצרפת. לפי השמועה, עבד תקופה מסוימת עם חוקר החוק המפורסם ז'אק קוז'ה, שהיה חבר חשוב באסכולת ההומניסטים המשפטיים או "מוס גאליקוס" (גישה צרפתית ללימוד משפטים היסטוריים). אבל הואיל וקוז'ה מת שנים אחדות לפני שג'ובאני דוני נולד, אין זה סביר; עם זאת, קרוב לוודאי שלמד אצל ההומניסטים המשפטיים באוניברסיטת בורז'ה.

גישה זו ללימודי משפטים זכתה לכבוד רב בשנים הראשונות של המהפכה הצרפתית, משום ששמה דגש על חשיבות החוק הרומאי הקדום, ולא על יומרותיהם של מלכי צרפת.[1]

משפחת קורסיני[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוני קיבל תואר דוקטור מאוניברסיטת פיזה ונבחר ללוות את נרי קורסיני (1678-1614) לפריז בשנת 1621, שם התוודע אל מרן מרסן ואישים אחרים בעולם הספרות. משפחת קורסיני הפלורניטינית הניבה קשרים חשובים בחייו של דוני: נרי קורסיני התמנה לחשמן ב-1664 (לא לבלבל עם נרי מריה קורסיני, שהיה לחשמן ב-1730, השנה בה היה לורנצו קורסיני לאפיפיור קלמנס השנים-עשר.) בתקופה ההיא היו המשרות הדתיות העליונות חלק מתרבות הנפוטיזם, ודוני התחבר עם שושלות הדת הללו.

משפחת ברבריני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשובו לפירנצה ב-1622, נכנס דוני לשירות החשמן פריצ'סקו ברבריני (1679-1597) ועקר עמו לרומא, שם התמנה ברבריני לדיקן הקולג' לחשמנים. ברבריני היה אחיו הבכור של החשמן אנטוניו ברבריני ואחיינו של מאפאו ברבריני, שהיה לאפיפיור אורבן השמיני. הוא למד באוניברסיטת פיזה, שם נעזר בידיד המשפחה, גלילאו גליליי. בהמשך, בשנת 1633 עבד ברבריני בשירות חבר השופטים של האינקוויזיציה שחקר את גלילאו, אבל היה אחד משלושת חברי הטריבונל שסירבו להאשים את גלילאו.

לאחר זמן נלווה דוני לחשמן, שנשלח לפריז כציר מיוחד של האפיפיור אל החשמן רישלייה, ואז, ב-1625, למדריד כנציג האפיפיור, וחזרה לרומא ב-1626. דוני עשה שימוש טוב בהזדמנויות שנקרו בדרכו במסעות אלה לרכוש ידע ממשי במוזיקה עתיקה. בין השאר, המציא או שיכלל לירה כפולה, שאותה כינה, על שם הפטרון שלו, "לירה ברברינה" או "אמפיקורד".

אופרה בפירנצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ובאני חזר לפירנצה בסביבות 1640, נשא אישה והשתקע בעיר כפרופסור באוניברסיטת פירנצה, שם המשיך במחקריו המוזיקה עתיקה ובתאוריה של המוזיקה. האופרה הומצאה בפירנצה, ווינצ'נצו גליליי, אביו של גלילאו, היה חבר בעל חשיבות מכרעת בקבוצה, שביססה את הגישה החדשה לתיאטרון, ואף ערך ניסויים בחוקי אקוסטיקה ובהרמוניות. בהדרכת דוני ובעידודו, ניסה החשמן ברבריני את ידו בהפקת גרסה עתיקה של אופרה.

למוזיקה עתיקה לא הייתה פעמה קבועה, משום שהמקצב עקב אחרי משקל השירה. גם רצ'יטאטיב מודרני מושר ללא פעמה ... סוג זה של היסטורִיוּת תיאטרלית נשא פרי ב-1640. בהדרכת ג'. ב. דוני ו-י. י. בורכרד, הגיע עניינו ארך-הימים של פרנצ'סקו ברבריני בדרמה עתיקה לשיאו במימון שני מיזמים גדולים, האחד מעשי והאחר תאורטי:

  • ב-1640 הפיק בורכרד את "טרואדס" של סנקה, נאמן לדעתו של דוני, כי טרגדיה בתקופה העתיקה לא בוצעה כולה בשירה, אלא רק הקטעים שנכתבו במשקלים ליריים.
  • [הם הוציאו גם] ספר על נוהל תאטרלי בתקופה העתיקה (ההיסטוריה של דוני, "טראטאטו", באותו נושא לא יצא לאור בתקופת חייו).

[2][3]

דוני מת שבע שנים אחרי שובו לפירנצה. תרומתו העיקרית של דוני לעולם הספרות היה מחקר בתאוריה של המוזיקה הקלאסית כפי שהתקיימה בזמן העתיק. בין 1635 ל-1639 כתב "מסה על מוזיקה לתיאטרון" ('(Trattato della musica scenica) The Cambridge History of Seventeenth-Century Music (2005 [2]

דו רה מי (סולפז')[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאה ה-11 פיתח תאורטיקן המוזיקה גואידו מארצו סולם עולה בן שישה תווים, שהתנהל כדלקמן: "אוט, רה, מי, פה, סול, לה" ונקרא "ההברות הארֶטיניות", על שמו. שמות התווים נלקחו מן הבית הראשון של המזמור הלטיני "Ut queant laxis", שבו כל הברה נמצאת בדרגת הסולם המתאימה לה.

ג'ובאני דוני נודע בכך, ששינה את שם התו "אוט" ל"דו", (ברצף "דו רה מי...", הידוע כסולפז'). הוא שיכנע את בני תקופתו להסכים לשינוי בטענה, כי 1. "דו" קל יותר לביטוי מ"אוט", באשר הוא מתחיל באות עיצורית ולא באות ניקוד ו-2. "דו" הוא קיצור של "דומינוס", "אלוהים" בלטינית, שהוא היסוד והשורש של העולם כולו. בעולם האקדמיה רווחת ההשערה, כי ג'ובאני דוני רצה גם להנציח את זכרו בעולם המוזיקה, משום ש"דו" הוא גם הקיצור לשם משפחתו.

תו שביעי, "סי" (שהם ראשי התיבות ל"סנקטה יוהאנס", הלא הוא יוחנן המטביל), נוסף זמן קצר אחר כך להשלים את הסולם הדיאטוני. בארצות דוברות אנגלית שונה השם "סי" ל"טי", על ידי שרה גלובר במאה ה-19, כך שכל הברה בסולם תתחיל באות שונה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ htps://books.google.com.au/books?id=f8FmrXT1jdIC
  2. ^ Fenion, Iain Early Music History: Studies in Medieval and Early Modern Music ( 2009 )https://books.google.com.au/books?id=81ZwlEGrpL4C]
  3. ^ The Cambridge History of Seventeenth-Century Music (2005) [1]