ג'וליאן שנאבל
.jpg) | |
| ג'וליאן שנאבל, 2010 | |
| לידה |
26 באוקטובר 1951 (בן 72) ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| סוגה מועדפת |
אמנות מופשטת, אמנות פיגורטיבית, דיוקן |
| מדינה |
ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| בן או בת זוג |
רולא ג'בריל |
| צאצאים |
ויטו שנאבל, סטלה שנאבל |
| מספר צאצאים |
5 |
| http://www.julianschnabel.com | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ג'וליאן שׁנָאבּל (באנגלית: Julian Schnabel; נולד ב-26 באוקטובר 1951) הוא צייר ובמאי קולנוע יהודי אמריקאי.
קורות חיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]שנאבל נולד בברוקלין, ניו יורק לג'ק שנאבל ולאסטה גרין ברג שנאבל. אימו הייתה נשיאת ההסתדרות הציונית הדסה, התנדבה למען ניצולי שואה, ואף הופיעה בשניים מסרטיו[1]. שנאבל עבר עם משפחתו לבראונסוויל שבטקסס בגיל צעיר, שם בילה את ילדותו ונעוריו. הוא בעל תואר באמנות (BFA) מאוניברסיטת יוסטון וב-1972 המשיך בהכשרה לאמנויות במוזיאון ויטני בניו יורק.
כצייר, כוכבו דרך בשנות ה-80 בזכות "ציורי צלחת": סדרה של ציורים גדולים על גבי צלחות קרמיקה שבורות. ב-1978 צייר את "החולים והרופאים" על צלחת ושנה לאחר מכן הציג תערוכה ראשונה בניו יורק. תערוכות נוספות של עבודותיו הוצגו מאז בפריז, לונדון, אמסטרדם, רומא, נאפולי, סן סבסטיאן ופרנקפורט. ב-1987 הציג במוזיאון ישראל שאף הוציא לאור את קטלוג התערוכה שנה לאחר מכן[2]. בעבודתו באמנות פלאסטית יצר אלפי ציורים[3]. ציוריו נמצאים, בין השאר, באוספם של עמליה דיין ואדם לינדמן[4].
במקביל, פתח שנאבל בקריירה כבמאי קולנוע. בין השאר, ביים את הסרט "בסקיאט" (1996) אודות הצייר ז'אן מישל בסקיאט עם דייוויד בואי בתפקיד אנדי וורהול. ב-2000 ביים את "לפני שהלילה יורד", עם ג'וני דפ וחאווייר ברדם, שבזכותו זכה האחרון למועמדות לפרס אוסקר[5]. הודות לסרטו הפרפר ופעמון הצלילה (2007) זכה שנאבל בפרס גלובוס הזהב, פרס באפט"א, פרס דקל הזהב ופרס סזאר[3]. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר ולשני פרסי אריה הזהב.
ב-2010 ביים את הסרט מיראל בכיכובה של פרידה פינטו וונסה רדגרייב, שתסריטו מבוסס על ספרה של רולה ג'בריל[6]. הסרט צולם במספר ערים בישראל ומציג את סיפוריהן של שתי נשים פלסטיניות, שחייהן משתנים ביום בו מכריזים על הקמת מדינת ישראל. הסרט נפתח בתחינותיהם של עשרות ילדים פלסטינים שאיבדו את הוריהם במהלך הטבח בדיר יאסין. "הם ירו באבא שלי", זועק אחד מהם. "הם הרגו את כולם ודחפו אותנו למשאיות". מנהלת בית היתומות שאוספת את הילדים מספרת ש"היתומים ממשיכים להגיע כל הזמן"[7]. הקרנת הבכורה של הסרט נערכה במטה האומות המאוחדות במנהטן, בהזמנת הנשיא התורן של עצרת האו"ם, הדיפלומט השווייצרי ג'וזף דייס. ראשי משלחת ישראל לאו"ם מחו נגד ההקרנה, בטענה שהסרט אנטישמי[8][9]. הסרט פתח את פסטיבל הסרטים ברמאללה באוקטובר 2010[10].
פילמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- בסקיה (1996)
- לפני שהלילה יורד (2000)[11]
- הפרפר ופעמון הצלילה (2007)[12]
- ברלין: הופעה חיה בגלריית אן סנט (הופעה של לו ריד, 2008)[13]
- מיראל (2010)
- ואן גוך: בשערי הנצח (2018)[14]
- In the Hand of Dante (TBA)
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'וליאן שנאבל
ג'וליאן שנאבל, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ג'וליאן שנאבל, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ג'וליאן שנאבל, באתר AllMovie (באנגלית)- ג'וליאן שנאבל, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
ג'וליאן שנאבל, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'וליאן שנאבל, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'וליאן שנאבל, באתר Discogs (באנגלית)- צח יוקד, סרט זר: ריאיון עם הבמאי ג'וליאן שנאבל, באתר nrg, 25 במרץ 2011
- קלואי מאל, הניו יורק טיימס, ועידת פסגה בניו יורק, באתר הארץ, 31 במרץ 2011
- ג'וליאן שנאבל, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
ג'וליאן שנאבל (1951-), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Paid Notice: Deaths SCHNABEL, ESTA GREEN BERG, הניו יורק טיימס, 19 בנובמבר 2002
- ^ ג'וליאן שנאבל באתר סימניה
- ^ 1 2 רנדי קנדי (ניו יורק טיימס), אני צייר, מזכיר ג'וליאן שנאבל, באתר הארץ, 22 בנובמבר 2007
- ^ סוכנויות הידיעות, בין 200 אספני האמנות הגדולים בעולם: עמליה דיין, נועם גוטסמן ופויו זבלודוביץ', באתר TheMarker, 8 ביולי 2009
- ^ גואל פינטו, תקווה מול החומות, באתר הארץ, 4 ביולי 2001
- ^ אריאלה בנקיר, רולה ג'בריל הגיעה מפנימייה במזרח ירושלים ללב התקשורת האיטלקית. עכשיו היא עובדת על סרט בישראל, באתר הארץ, 20 במרץ 2009
- ^ נירית אנדרמן, ג'וליאן שנאבל יצלם סרט בארץ, באתר הארץ, 13 בינואר 2009
- ^ עכבר העיר אונליין, שון פן ורוברט דה נירו פרו פלסטינים, באתר הארץ, 15 במרץ 2011
שלמה שמיר, מחאות ישראל כשלו: הסרט הפרו-פלסטיני מיראל יוקרן הערב במליאת עצרת האו"ם, באתר הארץ, 14 במרץ 2011 - ^ אבנר שביט, "קראו לי אנטישמי, אבל מה לעשות שילדים סובלים בעזה?", באתר וואלה, 2 במאי 2019
- ^ נירית אנדרמן, פסטיבל הסרטים ברמאללה ייפתח עם סרטו של הבמאי ג'וליאן שנאבל, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2010
- ^ נילי ברקן, מיוסרים הם חייו של האמן, באתר גלובס, 5 באוגוסט 2001
- ^ ביקורות: אורי קליין, בלי קלישאות על נכים, באתר הארץ, 7 בפברואר 2008
נעם בוקסבאום, עכבר העיר, עיניים תפורות לרווחה, באתר הארץ, 10 בפברואר 2008 - ^ ביקורות: בן שלו, לו ריד חוזר לברלין, באתר הארץ, 4 בספטמבר 2009
אבנר שביט, עכבר העיר תל אביב, לו ריד חוזר ל"ברלין", באתר הארץ, 26 בנובמבר 2008 - ^ ביקורות: יעל שוב , "ואן גוך: בשערי הנצח" לא מסתפק בסיפור שכולנו כבר מכירים, באתר "Time Out ישראל", 2 במאי 2019
ארז דבורה, ביקורת סרט - "ואן גוך: בשערי הנצח": דיוקן האמן המיוסר, באתר ynet, 5 במאי 2019