הפרפר ופעמון הצלילה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
הפרפר ופעמון הצלילה
Le scaphandre et le papillon.jpg
עטיפת ה-DVD של הסרט
שם במקור: Le scaphandre et le papillon
מבוסס על: רומן מאת ז'אן דומיניק בובי
"פעמון הצלילה והפרפר"
בימוי: ג'וליאן שנאבל
הפקה: קטלין קנדי
ג'ון קיליק
תסריט: רונאלד הארווד
עריכה: ג'ולייט וולפלינג
שחקנים ראשיים: מתייה אמלריק
עמנואל סנייה
מארי ג'וזה קרוז
מקס פון סידוב
אייזיק דה באנקול
מרינה הנדס
מוזיקה: פול קנטלון
צילום: יאנוש קמינסקי
מדינה: צרפת
ארצות הברית
הקרנת בכורה: 23 במאי 2007 (בצרפת)
משך הקרנה: 112 דקות
שפת הסרט: צרפתית
תקציב: $14,000,000
הכנסות: $19,703,577
דף הסרט ב-IMDb

הפרפר ופעמון הצלילה (בצרפתית: Le scaphandre et le papillon) הוא סרט דרמה ביוגרפי המבוסס על ספר זכרונותיו של ז'אן דומיניק בובי, בעל אותו שם.

הסרט מתאר את חייו של בובי אחרי שחטף שבץ, ב-8 בדצמבר 1995 בגיל 42, שהשאיר אותו עם מחלה נדירה הידועה בשמה "תסמונת הנעילה". המצב מותיר אותו עם ראש צלול וגוף משותק לגמרי.

למרות ששתי עיניו עובדות, הרופאים מחליטים לתפור לו את עין ימין אשר לא מתפקדת כראוי ועלולה לגרום לזיהום, ומשאירים אותו עם עין אחת בלבד האמורה לשמש לו כחלון תקשורת עם העולם.

הסרט בוים על ידי ג'וליאן שנאבל, נכתב על ידי רונאלד הארווד‎‎, ומככב בו מתייה אמלריק בתפקידו של בובי.

הסרט זכה בפרסים בפסטיבל קאן, גלובוס הזהב, באפט"א והיה מועמד לארבעה פרסי אוסקר.

עלילת הסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

השליש הראשון של הסרט מסופר מנקודת מבטו של הדמות הראשית, בובי, או כמו שחבריו מכנים אותו - ז'אן-דו.

הסרט נפתח כשבובי מתעורר מתרדמת של שלושה שבועות, בבית החולים בארק-סור-מר בצרפת.

לאחר ניתוח ראשוני ומאד אופטימי של המצב על ידי הרופא, נכנס נוירולוג ומסביר שבובי לקה ב"תסמונת הכליאה", מצב מאד נדיר שבו המטופל כמעט משותק לגמרי מבחינה גופנית, אבל נשאר צלול לגמרי מבחינה מנטלית.

בהתחלה, הצופה שומע את מחשבותיו של בובי, אשר נראות לו בעצמו כדיבור, אך מתגלות כמחשבות בלבד ובלתי נגישות לסובבים אותו, אשר נראים דרך עינו האחת.

מרפאה בעיסוק וקלינאית תקשורת מנסות לעזור לבובי לתפקד במידת האפשר. בובי אינו יכול לדבר, אבל הוא מפתח יחד עם קלינאית התקשורת שלו דרך תקשורת חדשה, על ידי מצמוץ עינו השמאלית, כשהיא קוראת רשימה של אותיות כדי לאיית את דבריו, אות אחר אות.

במהלך הסרט אנו נחשפים לנקודות מבט חיצוניות על מצבו של בובי, בנוסף לחוויותיו מן העבר, כמו גם הפנטזיות שלו, על חופים, הרים, וארוחה אירוטית עם המטפלת שלו.

בהמשך מתגלה שבובי היה העורך של מגזין האופנה הצרפתי "Elle", ושקיבל הצעה לכתוב ספר האמור להתבסס על הספר "הרוזן ממונטה קריסטו" מנקודת מבט נשית.

הוא מחליט לכתוב ספר אחר למרות מצבו, תוך כדי שימוש איטי ומעייף בשיטת התקשורת החדשה שלו.

אישה מההוצאה לאור אשר בובי חתם איתם חוזה מגיעה לבית החולים בשביל ההכתבה של הספר החדש.

הספר החדש מתאר איך זה להיות עצמו, כלוא בתוך הגוף שלו, כלוא בתוך "פעמון צלילה" (צרפתית: scaphandre) על פי בובי, חליפת צלילה ישנה עם קסדת פליז.

לעומת זאת אנשים סביבו רואים את נשמתו, עדיין חייה, כפרפר.

כתיבתו של בובי על מצבו וזכרונותיו הולכים זה לצד זה עד רגע השבץ. בדרך אנחנו פוגשים את אם ילדיו (אשר לא נשא לה מעולם), את ילדיו, פלגשתו, חבריו ואביו.

הוא פוגש חברים שחוו מצבים דומים ל"מלכודת" שלו: חבר שנחטף בביירות והוחזק בבידוד ארבע שנים, ואביו בן ה-92, שהיה לכוד בדירתו כי היה חלש מדי לרדת ארבעה גורמי מדרגות.

לבסוף בובי גומר לכתוב את זכרונותיו וזוכה לשמוע את תגובות המבקרים.

עשרה ימים אחרי הוצאת הספר בובי מת מדלקת ריאות.

צוות השחקנים הראשי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהסרט צולם בצרפת עם צוות שחקנים דוברי צרפתית, הסרט היה מיועד לצאת בארצות הברית על ידי סרטי יוניברסל והתסריט היה במקור באנגלית, בכיכובו של ג'וני דפ בתור בובי.

לדבריו של התסריטאי רונאלד הארווד, הבחירה בשנאבל כבמאי הייתה בהמלצתו של דפ.

עם זאת, סרטי יוניברסל נסוגו, ופאטה ( Pathé ) לקחו את הפרויקט כעבור שנתיים. דפ עזב את הפרויקט בשל התנגשויות עם לוחות הזמנים של "שודדי הקריביים".

לבסוף הסרט הופק על ידי פאטה ו France 3 Cinéma בשיתוף עם Banque Populaire Images 7 וחברת ההפקה האמריקנית קנדי/מרשל, ובהשתתפות Canal+ ו-Ciné Cinémas.

שנאבל מספר שהשפעתו על הסרט נובעת מחוויותיו האישיות. "אבי חלה וגסס. הוא היה מבועת מהמוות ולא חלה מימיו. הוא היה במיטה בביתי, היה איתי, כשקבלתי את התסריט של "הפרפר ופעמון הצלילה". בזמן שאבי גסס, אני קראתי את תסריטו של רונאלד הארווד. זה נתן לי המון מאפיינים שיכולים לתת לסרט מבנה אחר לגמרי.

כצייר, כמישהו שלא רוצה לצייר ציור שנראה כמו הציור האחרון שלו, חשבתי שזו פלטה מצוינת. אז באופן אישי ואומנותי הכל התחבר יחד".

על פי העיתון "ניו יורק סאן", שנאבל התעקש שהסרט יצולם בצרפת, והתנגד ללחצים של חברות ההפקה לעשות אותו באנגלית, מתוך אמונה שהשפה העשירה של הספר המקורי תעבוד טוב יותר, ואפילו למד צרפתית בעצמו בשביל לעשות את הסרט הזה.

הארווד מספר סיפור קצת שונה: פאטה רצו לעשות את הסרט גם באנגלית וגם בצרפתית, ולכן לוהק לשחקנים דוברי שתי השפות. "כולם ידעו בסתר ששתי גרסאות יהיו יקרות יותר מדי".

כמה אספקטים על חייו האישיים של בובי הם פרי דמיונו של שנאבל, בהם יחסיו עם אם ילדיו וחברתו.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון ל-26 ביולי 2008, מאגר הביקורות rottentomatoes.com מדווח ש-94% מהמבקרים נתנו ביקורות טובות, בהתבסס על 142 ביקורות. מאגר הביקורות Metacritic מדווח שמתוך 36 ביקורות, הניקוד הממוצע של הסרט הוא 92 (מתוך 100).

הסרט הוזכר אצל 23 מבקרי סרטים ברשימת עשרת המקומות הראשונים של 'הסרט הטוב ביותר לשנת 2007'. ממקום ראשון עד מקום שביעי, 9 מבקרים מיקמו אותו במקום הראשון.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט הוקרן בפסטיבל קאן 2007, ב-22 במאי, בו שנאבל זכה בפרס ה"הבמאי הטוב ביותר". הוא היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר, וזכה בפרס באפט"א. שנאבל זכה גם בפרס הבמאי הטוב בטקס גלובוס הזהב ה-65, שבו גם זכה הסרט בפרס הסרט הזר הטוב ביותר.

פרסים

  • טקס פרסי באפט"א ה-61
    • פרס התסריט המעובד הטוב ביותר
  • טקס פרס גלובוס הזהב ה-65
    • פרס הסרט הזר הטוב ביותר
    • פרס הבמאי הטוב ביותר
  • פסטיבל קאן ה-60
    • פרס הבמאי הטוב ביותר
    • הפרס הגדול הטכני
  • ההנהלה הארצית של הביקורת
    • הסרט הזר הטוב ביותר
  • אגודת מבקרי הסרטים של בוסטון
    • הבמאי הטוב ביותר
    • הצילום הטוב ביותר
    • הסרט הזר הטוב ביותר
  • מבקרי הסרטים של ניו יורק ברשת
    • הסרט הטוב ביותר

מועמדויות

  • טקס האוסקר ה-80
    • הבמאי הטוב ביותר
    • התסריט המעובד הטוב ביותר
    • הצילום הטוב ביותר
    • העריכה הטובה ביותר

אודות הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בובי כתב את הספר במשך 10 חודשים, 4 שעות בכל יום. כאמור, הוא איית את הספר אות אחר אות, על פני 200,000 מצמוצים לערך, בשיעור של 2 דקות למילה בממוצע. הספר יצא לאור בצרפת ב-6 במרץ 1997, ונמכר ב-25,000 עותקים באותו יום, ו-150,000 בשבוע. במהרה הספר הפך לרב מכר מספר אחד ברחבי אירופה, וכעת מספר המכירות עומד על מיליונים. בובי זכה לשמוע את הביקורות, כמו שמתואר גם בסרט, אך מת רק יומיים אחרי הוצאת הספר לאור.

בעודו בחיים, צולם בובי לסרט קצר, "מעצר בית", באורך 25 דקות של הבמאי הצרפתי ז'אן ז'אק בייני. הסרט מתעד את בובי במצבו המשותק, ומתעד את כתיבת הספר.

הספר היה ההשראה של הלהקה UK States לשיר "אין לי רגליים" ("I Have No Legs").

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]