ג'ורג' אליסון
 | |
| לידה |
דצמבר 1883 דרלינגטון, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| פטירה |
13 במרץ 1957 (בגיל 73) לונדון, הממלכה המאוחדת |
| מדינה |
 אנגליה |
| מעסיק |
BBC |
  | |
ג'ורג' פרדריק אליסון (באנגלית: George Frederick Allison; 24 באוקטובר 1883, הרוורת' און טיס - 13 במרץ 1957) היה עיתונאי אנגלי שכתב על כדורגל, שדרן ספורט ומאמן.
קריירת העיתונאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת דרכו אליסון עבד כמזכירו של שופט, במקביל להשתתפות כשחקן חובב בקבוצה של כפר מגוריו. אליסון כתב על קבוצתו, ולבסוף שוכנע על ידי עורך העיתון לעבוד כעיתונאי במשרה מלאה. אליסון הקדיש את עיקר זמנו לקליבלנד ולמידלסברו, למעט שנה אחת בדבונפורט, ולמשך תקופה קצרה היה עוזרו של מאמן מידלסברו.
אליסון עבר ללונדון ב-1906, והחל לעבוד ככתב ספורט עבור קבוצת העיתונים של אדוארד הלטון. לאחר ארבע שנים הוא התמנה לתפקיד הכתב המסקר מרוצים של כלבי גרייהאונד מטעם העיתון Sporting Life. זמן קצר לפני הכתרתו של ג'ורג' החמישי ב-1911 הוא התמנה לשליח של הניו יורק פוסט בלונדון, ושנה אחת לאחר מכן הוא הצטרף לצוותו של ויליאם רנדולף הרסט. הוא עבד אצל הרסט עד 1934.
אליסון עבד עבור משרד המלחמה הבריטי והאדמירליות בזמן מלחמת העולם הראשונה, עסק בכתיבת תעמולה ומאוחר יותר הצטרף לגדודים המעופפים המלכותיים (אחד מהגופים שממנו נוצר חיל האוויר המלכותי). לאחר המלחמה הוא החל לעבוד כשדרן, הצטרף ל-BBC והפך לאדם הראשון המפרשן ברדיו על אירועים כגון דרבי אפסום או הגראנד נשיונאל (ביחד עם מייריק גוד שהיה כתב המרוצים של ה-BBC). בנוסף, אליסון היה הפרשן במשחק השנתי הקבוע בין נבחרת אנגליה לנבחרת סקוטלנד, והיה גם הפרשן בגמר גביע ה-FA של 1927 שבו שיחקו ארסנל וקארדיף סיטי. בתקופה זו כבר היה לו קשר הדוק עם ארסנל.
מאמן ארסנל[עריכת קוד מקור | עריכה]
אליסון עסק בפעילות הקשורה לוולוויץ' ארסנל מאז הגעתו ללונדון ב-1906. הוא התמנה לתפקיד העורך של תוכניות המועדון, והמשיך בכך גם לאחר המעבר לאצטדיון הייבורי ושינוי השם ל"ארסנל". זמן קצר לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה הוא הצטרף לדירקטוריון המועדון; בהתחלה הוא היה מזכיר המועדון ולאחר מכן שימש בתפקיד דירקטור-מנהל.
אליסון התמנה לתפקיד המאמן הקבוע של ארסנל בקיץ 1934, זמן קצר לאחר מותו הפתאומי של המאמן הידוע הרברט צ'פמן. המועדון זכה בשתי אליפויות רצופות (1932/1933 ו-1933/1934) תחת הדרכתם של צ'פמן ועוזרו ג'ו שו, ובעונה הראשונה שלו בתפקיד אליסון הוביל את ארסנל לאליפות שלישית ברציפות. הוא זכה עם ארסנל בגביע ה-FA (1935/1936) ובאליפות נוספת (1937/1938).
ב-1939 הופיע אליסון בתפקיד עצמו בסרט "The Arsenal Stadium Mystery" שעלילתו התרחשה בהייבורי.
אליסון לא היה מעורב בניהול המועדון כמו צ'פמן; ג'ו שו וטום ויטאקר עסקו באימונים ובמשמעת השחקנים, כאשר אליסון מקדיש את עיקר זמנו למדיניות העברת שחקנים ולקשר בין המועדון לאמצעי התקשורת. ברנרד ג'וי ששיחק בארסנל באותה תקופה אמר עליו "[הוא היה] מלא טאקט, ידידותי וטוב לב. אך הייתה לו בעיה בטיפול בכדורגלנים והיה לו מחסור בידע מקצועי על המשחק". מקורביו של אליסון הזכירו את התארים שבהם זכה עם ארסנל, אם כי בשלהי שנות ה-30 המועדון לא היה בעל עוצמה כבעבר. אליסון לא הצליח למצוא מחליפים לכוכבים ששיחקו בארסנל בתחילת העשור, ובייחוד אלכס ג'יימס.
משחקי הכדורגל הרשמיים הושהו לאחר פריצתה של מלחמת העולם השנייה; רוב השחקנים של ארסנל שהובילו את המועדון להצלחותיו הרבות (כגון קליף באסטין וטד דרייק) כבר היו מעבר לשיאם (או אפילו פרשו) עם סיום המלחמה. המועדון סיים במקום ה-13 בעונת 1946/1947. אליסון כבר היה בן 60 ועייף מחייו כמאמן, והחליט לעזוב את תחום הכדורגל. הוא מת ב-1957 לאחר מספר שנים של בריאות לקויה.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרטין טיילר ופיל סואר, The Official Illustrated History of Arsenal (עמוד 69), המלין, 2005 (ISBN 0-600613-44-5)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר FootballDatabase.eu
- מאמני ארסנל באתר הרשמי של המועדון
- כתבה בעיתון The Northern Echo
| מאמני ארסנל | |
|---|---|
|