ג'יימס מילר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: קישורים חיצוניים בגוף הטקסט במקום בהערות שוליים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ג'יימס מילר
James miller israel 2003.jpg
לידה 18 בדצמבר 1968
האוורפורדווסט, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 במאי 2003 (בגיל 34)
רפיח, רצועת עזה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק במאי קולנוע, צלם קולנוע, עיתונאי, מפיק קולנוע עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים Downside School עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'יימס הנרי דומיניק מילראנגלית: James Henry Dominic Miller;‏ 18 בדצמבר 1968 - 2 במאי 2003) היה מפיק, במאי וצלם ולשי שעוטר בפרסים רבים. הוא פעל פעמים רבות בשיתוף פעולה עם סאירה שאה, עמה יסד חברת הפקות עצמאית בשם Frostbite Productions בשנת 2001. הוא נורה למוות על ידי חייל צה"ל ב-2 במאי 2003 בעודו מצלם את מוות בעזה, סרט תיעודי על חיי נערים צעירים ברפיח. ב-6 באפריל 2006, חבר מושבעים בריטי בבית-המשפט St Pancras Coroner בלונדון פסק כי מדובר בהרג בלתי-חוקי ושמילר נפל קורבן לרצח.[1] צה"ל, מנגד, טוען כי לא הייתה כוונה לפגוע במילר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילר נולד בפמברוקשייר כבנם של קצין צבא ומנהלת בית ספר. הוא גדל כקתולי באיים ההברידיים החיצוניים, שם הוצבו הוריו. בהמשך למד עיתונות ב"קולג' של לונדון לתקשורת". בשנת 1997 התחתן עם סופי וורן-נוט, ולזוג נולדו בן ובת.

מילר החל לעבוד כצלם עצמאי, ובשנת 1995 הצטרף לצוות Frontline News בתור צלם, מפיק ומנהל. בהמשך עבד גם עבור CNN ורשתות החדשות המובילות בבריטניה.

מילר עסק בקוסובו בצילומים בעבור חברת Hardcash Productions בנושא מעשי טבח שביצעו הסרבים בשנת 1999, והסרט זכה בפרס אמי ובפרס החברה המלכותית הבריטית לטלוויזיה. כן עסק מילר בצילום בלבנון, סודאן ואלג'יריה בעבור סוכנות ידיעות המלחמה Frontline Television News. הוא זכה בעשרות פרסים, ובהם פרס BAFTA, ה-Peabody ובפרס אמי, בעבור צילומים אלה ואחרים.

בשנת 2000 החל לעבוד עם סמירה שאה, והשנים נסעו למולדתה אפגניסטן על מנת לערוך צילומים בעבור הסרטים Beneath the Veil ו-Unholy War, שהופקו למען חברת Hardcash.

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התיעודי, מוות בעזה (שהושק על ידי HBO בשנת 2004) שמילר עסק בצילומו כשנהרג, מציג את מילר ועמיתיו יוצאים את ביתה של משפחה פלסטינית במחנה הפליטים של רפיח לאחר רדת החשיכה, בנושאם דגל לבן. הם צועדים כ-20 מטרים מחוץ למרפסת הבית כאשר נשמעת הירייה הראשונה. כעבור 13 שניות של דממה, זועקת שאה: "אנחנו עיתונאים בריטיים!" או-אז מגיעה ירייה נוספת, שפגעה במילר. הוא נורה בקדמת צווארו. הקליע, תוצרת ישראל, נורה על-פי מומחי הזיהוי הפלילי ממרחק שפחת מ-200 מטרים. מיד לאחר הירי הודיע הצבא הישראלי שמילר נורה בגבו במהלך חילופי-אש. לאחר מכן הוא נסוג מגרסה זו. על-פי עדים לא היו כל חילופי-אש ואכן לא נשמעים כאלה בקלטת ה-APTN.‏ [1][2]

דובר צה"ל פרסם את ההצהרה הבאה עם מותו של מילר: "צבא ההגנה לישראל מביע צער על מותו של הצלם שחדר לאזור מלחמה. צלמים הנכנסים ביודעין לאזור מלחמה מסכנים את עצמם כמו גם את הכוחות, ובבירור מסתכנים בהיקלעות לאש-צולבת." דובר אחר של צה"ל תיאר את נסיבות המוות כנובעות מ"פעילות שהתרחשה בלילה, שבה כח [ישראלי] היה תחת אש ונאלץ להשיב אש בנשק קל." [3]

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-9 במרץ 2005, הודיע צה"ל על סגירת תיק מילר, והכריז כי הקצין שנחשב לאחראי לירי לא יועמד לדין. הצבא אמר שהמשטרה הצבאית חקרה ביסודיות את האירוע אך לא הצליחה לבסס תשתית ראייתית להגשת כתב אישום נגד הקצין. "ממצאי המשטרה הצבאית מראים שסגן בצה"ל, הקצין המפקד על הכח הצבאי במקום האירוע, ירה לכאורה בכלי נשק ותוך הפרת הוראות הפתיחה באש של צבא ההגנה לישראל," נכתב בהודעה. "ברם, אין זה אפשרי מן הבחינה המשפטית לקשר ירי זה לירייה שפגעה במר מילר." הצבא הודה שהחייל יישפט בדין משמעתי בגין שימושו החורג בכלי נשקו, אך לא פרט מעבר לכך. [4]

סרן יעקב דלאל, דובר מטעם הצבא הישראלי, טען כי בעת שכוחות הצבא הישראלי חשפו מנהרה להעברת אמצעי-לחימה בבית, נורה לעברם טיל נגד טנקים בעת שהשיבו אש לעבר מקורות שירו עליהם. "ג'יימס מילר נפגע ככל הנראה בזמן חילופים אלה. אז הוא נהרג בעת שחולץ על ידי החיילים לצורכי טיפול. הצבא הישראלי מביע צער בגין מות אזרחים, אך יש להדגיש שצלם שנכנס ביודעין לשטח לחימה, במיוחד בלילה, מסכן את עצמו."

משפחתו של מילר הביעה אכזבה מהדברים. אלמנתו של מילר, סופי, אמרה כי "דבר אינו יכול לבטא את זעמנו על כך שהמתנו שנתיים ימים ושמנו מבטחנו במערכת שכעת כשלה במשימתה, יש לנו עדיין תובעים החושדים ומוסיפים לחשוד בקצין, המפקד, אך יסתפקו בהליכים משמעתיים בשל חקירה ראשונית פגומה. האמת תצא לאור ואנו מקווים שמערכת הצדק הישראלית תעשה צדק. חקירה זו אינה משרתת את הצבא הישראלי, האזרחים הישראלים ההגונים, אותנו, משפחתו, ומעל הכל, את ג'יימס."

תת-שרת החוץ הבריטית הברונית סימונס אמרה שהיא "מאוכזבת" מההחלטה. "אני מזדהה עמוקות עם משפחתו של ג'יימס, שעמלה קשות להבטיח צדק בעבורו. ממשלת בריטניה תוסיף להעלות את עניינו של ג'יימס בפני הממשלה הישראלית."

ב-2 במאי 2005, הגישה משפחתו של מילר תביעת נזיקין נגד הממשלה הישראלית. המשפחה גרסה כי הצבא הישראלי לא נהג בזהירות המתחייבת בעת שהכוחות - שנמנו עם "גדוד הסיור המדברי הבדווי" - פתחו בירי על מילר, שהניף דגל לבן. אלמנתו של מילר, סופי, סיפרה כי המשפחה נחושה לעשות צדק ולשים קץ ל"תרבות הפטור מעונש" בתוככי הצבא הישראלי. "אנו תקווה כי בד בבד עם ענישת האחראי למות ג'יימס תביא תביעה אזרחית מוצלחת לשינוי ובתוך כך עשויה לגרום לחיילי הצבא הישראלי לחשוב פעמיים בטרם ירו באזרחים חפים מפשע," אמרה לגרדיאן.

החייל הישראלי שירה זוהה כסרן הייב, והוא עודו משרת בצבא הישראלי ולא נענש מאז קרות האירוע. הפרקליט הצבאי הראשי הישראלי המליץ כי ישפט בדין משמעתי אך מפקדו הצבאי, תת-אלוף גיא צור, דחה את ההמלצה.[2] החקירות העלו כי הירי היה מדויק, כזה של צלף.[3] החוקר העצמאי ובודק אמצעי הלחימה בדימוס כריס קוב-סמית' גילה כי לא ניתן להעלות שום אפשרות לפיה הקצין ירה כתוצאה מתאונה. [5]

דניאל אדג', עמיתו של הקורבן, סיפר כי חיילי הצבא הישראלי הפעילו עליו לחץ לומר שהירייה הגיעה מפלסטינים. הוא סיפר לחוקרים: "הם ניסו לגרום לי באופן אישי לומר את המשפט "ג'יימס יכול היה להִיָּרוֹת על ידי פלסטיני", משפט שסרבתי לומר." [6]

ב-6 באפריל 2006, חבר המושבעים בבית המשפט סיינט פנקראס קורונר בלונדון פסק כי מותו של מילר היה הרג בלתי-חוקי, וקבע כי מילר נרצח. משפחתו של מילר לוחצת כעת על ממשלת בריטניה להבטיח כי רוצחו יועמד לדין, בהאשימה את הרשויות הישראליות ב"כישלון מביש לשמור על הסטנדרטים היסודיים והחד-משמעיים של המשפט ההומאניטארי הבינלאומי ומשפט זכויות האדם הבינלאומי."

בשנת 2009, לאחר דיונים משפטיים ממושכים, שילמה ישראל למשפחת ההרוג פיצויים בסך למעלה ממיליון ליש"ט. משרד המשפטים הבריטי התחייב שלא להגיש תביעות משפטיות נגד הקצין והחיילים המעורבים, או לבקש את הסגרתם [7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]