ג'רג' רומאן

ג'רג' רומאן
Román György
לידה	13 בינואר 1903; בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה	1 בספטמבר 1981 (בגיל 78); בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית
מדינה	הונגריה
מקום קבורה	בית הקברות פרקשרטי בבודפשט
מקום לימודים	האוניברסיטה ההונגרית לאמנויות יפות
צאצאים	קטי רומאן

ג'רג' רומאן (בהונגרית: Román György;‏ 13 בינואר 1903, בודפשט – 1 בספטמבר 1981, בודפשט) היה סופר וצייר יהודי-הונגרי. הוא אחד מאותם ציירים מיומנים שקרובים לאמנות נאיבית בזכות תפיסת עולמו ורגישותו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רג' רומן נולד בבודפשט במשפחה יהודית ברחוב צ'נגרי. אביו וילמוש רוט היה סוחר (הוא שינה את שמו לרומאן בשנת 1897), ואמו ינקה פישר (אלק משנת 1898). אחותו, אגנש, נולדה ב-1904. הם גרו בפינת הרחובות פודמניצקי ודלנוק בשכונה של משפחות מהמעמד הבינוני על פי רוב.

בקיץ שנת 1905 היה בקיט, לקה במכת שמש ובעקבותיה בדלקת קרום המוח שגרמה לו לאבד את שמיעתו. הוא הפך לחירש, אך אמו לימדה אותו לדבר שוב בסבלנות ובאהבה בלתי רגילים. לאחר שאיבד את שמיעתו, קיבל זריקות יומיומיות. הטיפול הארוך מדי לא שיפר את החירשות, אולם עצביו נעשו רגישים בהרבה. רגישות עצבית זו גרמה לחולשה גופנית ולדיכאון. הוא ברח לדמיונות ולחלומות בהקיץ כדי לאזן את מצבו הגופני החלש. דלקת קרום המוח תקפה גם את העצבים המוטוריים של רגליו ושיתקה את שתי הרגליים. הוא לאהשלים עם המצב והתחושה חזרה לרגליו בפיזיוטרפיה ותרגול ארוך וכואב. הוא היה מסוגל ללכת שוב, ללא בעיות ואפילו מהר.

בינתיים, המשפחה נקלעה למצב קשה כיוון שאביו הצטנן בשנת 1906 וסבל ממחלת ריאות. על אף שמאוחר יותר יצא מסכנת חיים, הפחד מפני העתיד, אובדן ראש המשפחה, שלטו מאותו הזמן בחיי המשפחה. ג'רג' נרשם לבית הספר היסודי בשנת 1909, אך בשל חירשותו סיים את לימודיו בבית הספר היסודי כתלמיד פרטי ונאלץ לגשת לבחינה בסוף כל שנה כדי לעלות כיתה. בספטמבר 1910 הוטבל לדת הקלוויניסטית. באמצעות דודו, ארתור אלק, שהיה סופר ומבקר בכתב העת ניוגט, סנדקיו היו הסופר ז'יגמונד מוריץ ואשתו.

בגיל שלוש עשרה התאהב בקריאה ובדרך זו ראה טוב יותר את העולם החיצון ואת אירועיו האובייקטיביים והטרגיים. מתוך אמונה שהתמונה שקופה יותר מכתיבה, הוא ניסה לצייר. הוא צייר לחימה, שודדים על הנייר, אך הוא לא הצליח להתמודד לבדו עם קשיי ציור השמן. בקיץ 1919 סייר בתערוכת אוצרות הקניין הציבורי שנפתחו לקהל הרחב ובשלב זה החליט להיות אמן. אולם בסתיו הוא כמעט ולא הצליח לצייר, הוא לא הצליח להתמודד עם הטכניקות בכוחות עצמו, ולכן בעצת דודו, ארתור אלק, הועסק לצידו מורה לציור, רוברט נובוטני הצעיר, שלימד אותו בהתלהבות. לאחר מכן למד ציור בשקדנות בבית הספר הפתוח ברחוב אקאצפה במשך שנה, שם פגש את הציירים דיולה דרקוביץ', דוד ינדי, דז'ה ציגאני ורוברט ברני. הוא עבר את בחינת הסיום בשנה שלאחר מכן.

באוקטובר 1921 הוא הפך לתלמיד של אישטוואן רטי במכללה הלאומית ההונגרית המלכותית לאמנויות יפות. דודו, שבחן את רישומיו, חשב שהוא זקוק ללימוד נוסף, ולכן רשם אותו למכינה האקדמית לציור של מוריץ היימן. הוא בילה כך שנה במינכן. בהמשך לימודיו בקולג', בילה בקיץ ובסתיו 1924 בבאיה מארה, ופיתח שם את טכניקת הציור החדשה שלו. בשנת 1928 סיים את לימודיו במכללה לאמנויות יפות. באותה השנה אחותה של אגנש עזבה אתהונגריה, נסעה תחילה לסין ולאחר מכן לארצות הברית, שם גם התיישבה.

בסוף שנות ה-30, רומאן החליט לנסוע לחו"ל כדי לצבור ניסיון בציור. הוא היה צריך להרוויח כסף כדי לנסוע, אז הוא ניסה במשך חודשים לצייר תמונות שניתן "למכור". הוא נסע מפריז לווינה, שם צייר את אחד מציוריו המשמעותיים בשם "המיליציה האזרחית".

ב-17 באפריל 1932 נפתחה במוזיאון ארנסט תערוכת אוספים משותפת עם אדית באש, אישטוואן דשי הובר, פאל פריד, טיבור גרגיי, והפסל שאנדור מיקוש. הוא לא הצליח למכור אף אחת מתמונותיו בתערוכה. בחודש מאי באותה השנה, כאשר אביו פשט את הרגל, הם נאלצו למכור את הבית ברוז'הדומב (רובע 2 בבודפשט) ועברו לרחוב פלק מיקשה. אביו תכנן לנסוע לשנגחאי, שם התגוררו קרוביהם, ולהקים שם עסק. בסתיו 1932 הם הפליגו מטריאסטה, בספינה איטלקית בשם קונטה רוסו, כדי להגיע לשאנגחאי, נהם עברו דרך ונציה, ברינדיזי, פורט סעיד, בומביי, ציילון, סינגפור והונג קונג.

הוא חזר לביתו באביב 1937, בתחילת 1938 הוא היה מאוהב ללא תקנה והחל לכתוב את הרומן שלו טירה בגבעה. אמו האהובה נפטרה ב-1 בפברואר באותה השנה לאחר מחלה ממושכת. 1940 ב-26 בפברואר החוק היהודי השני היה כפוף לאישור היה מוגבל והעבודה נחשבת כשירה. ב־29 במרץ 1942, כאורח מוזמן, הציג עם קבוצת אמנים סוציאליסטים במטה ואסאס ברחוב מגדלנה. התערוכה הייתה "פתוחה לשלושה ימים בלבד, ואז נסגרה על ידי המשטרה בעקבות כתבות מעיתונים פשיסטיים משתוללים".

בין התאריכים 20 בפברואר ל-1 במרץ 1944, תערוכת היחיד הראשונה שלו עם הצייר ארנה הרבצי זכתה להצלחה מקצועית בבית האמנות אלקוטאש. ב-25 באפריל 1944 דודו, ארתור אלק, שם קץ לחייו בשל החוקים האנטי יהודיים (החוק היהודי השני והחוק היהודי השלישי) ששללו את כל זכויותיו האזרחיות ופסלו את זכותו להתפרנס. בשנת 1944, לאחר פלישת הכוחות הגרמניים להונגריה (מבצע מרגרטה) נאלץ לענוד טלאי צהוב והחליט לשים קץ לחייו. כשרומאן קיבל את צו מגיוס לשרות העבודה בנובמבר (עבודות כפייה של גברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) הוא ברח לפאסטו והסתתר.

בינואר 1945, בתום סיום הלחימה, חזר לבודפשט. ב-5 בפברואר נפטר אביו וילמוש רומאן באחד מהבתים המוגנים בחסות שוודית. הוא מצא את גופתו מתוך ערימת גופות בת שתי קומות, עטף אותה בשטיח וקבר אותה זמנית על חלקה ריקה מאחורי תיאטרון הקומדיה של בודפשט. עד סוף פברואר התחבא במחסן האחורי של חנות סכינים ליד ראש גשר בודה של גשר מרגיט כאיש שירות עבודה בורח.

אחרי 1945[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו כצייר וכסופר הפכה לפורה ומצליחה במחצית השנייה של שנות ה-40. בין 16 בנובמבר ל-29 בנובמבר 1947 נפתחה התערוכה הקולקטיבית שלו בחדרי הארגון החופשי של אמנים, שזכו לסיקור עיתונאי טוב. כרך הסיפורים הקצר הראשון שלו, ציד חורף, ראה אור בשנת 1950.

בשנת 1951 התפרסם הרומן הראשון שלו, הנמל האסייתי, אותו המבקרים הרשמיים תיארו כ"רומן הרפתקאות". בשנת 1956 פורסם כרך הסיפורים הקצרים שלו, מרד הליליפוט. בין 30 באוגוסט ל-21 בספטמבר 1958 נפתחה תערוכת יחיד באולם הקאמרי של הגלריה לאמנות, שזכתה להצלחה מקצועית גדולה. בסוף השנה הוא בילה חודש בבית היצירה של אגודת הסופרים ההונגרים בסציגליגט, שם כתב את הרומן שלו "הבית האפור" שיצא לאור בשנת 1959.

במאי 1960 נפתחה תערוכת היחיד שלו בחדר התצוגה של משרד הטלגרף ההונגרי. בשנים אלה, המקום המועדף שלו היה בית הקפה לוקסור. אורחים תכופים שם היו הסופר פונגראץ גלסאי, השחקנים אנדור אייטאי, טיבור בנדק, דז'ה קלר, המלחין לאיוש לייטאי, הצייר לאיוס קשק וחברו הטוב, הפסל דז'ה בוקרוש בירמן. בשנת 1979 הכינה טלוויזיה ההונגרית סרט תיעודי עליו ששמו היה "מהבדידות" בבימויה של מרתה קנדה. בשנת 1980 כתב היסטוריון האמנות יאנוש פרנק ספר על אמנותו של ג'רג' רומאן. הוא נפטר משבץ מוחי בבודפשט ב-1 בספטמבר 1981