גאוגרפיה של קוריאה הצפונית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
תמונת לווין של חצי האי הקוריאני

קוריאה הצפונית שוכנת במזרח אסיה, בחציו הצפוני של חצי האי הקוריאני.

המדינה חולקת גבול יבשתי עם שלוש מדינות; בצפון נהר יאלו מפריד בינה לבין סין, ובצפון מזרח נהר טומן מפריד בינה לבין רוסיה. בדרום שוכנת קוריאה הדרומית, כאשר בין שתי המדינות חוצץ האזור המפורז הקוריאני. הים הצהוב ומפרץ קוריאה שוכנים מעבר לחופה המערבי של המדינה, ומעבר לחוף המזרחי שוכנים מפרץ קוריאה המזרחי וים יפן, אשר כינויו השגור בפי הצפון קוריאנים הוא ים קוריאה המזרחי.

רוב שטחה היבשתי של קוריאה הצפונית הוא למעשה סדרה של רכסי הרים בינוניים בשילוב עם גבעות גבוהות, אשר מופרדים האחד מהשני על ידי עמקים צרים ועמוקים. הנקודה הגבוהה ביותר במדינה היא הר פאקטו, הממוקם לאורך גבולה הצפוני של המדינה עם סין ומתנשא לגובה של 2,744 מטרים מעל פני הים, בעוד שהנקודה הנמוכה ביותר במדינה היא גובה פני הים הנושק לחצי האי משני עבריו.

בעוד שהחוף המערבי של קוריאה הצפונית מתאפיין באזור מישורי יחסית, החוף המזרחי של המדינה מתאפיין במישורים צרים המסתיימים ברכסי הרים.

בדומה לקוריאה הדרומית, עשרות איים קטנים נושקים לקו החוף המערבי של המדינה.

הנהר הארוך ביותר בקוריאה הצפונית הוא נהר יאלו, המסמן את גבולה עם סין, כאשר נהרות גדולים אחרים כוללים את נהר הטומן, נהר טאדונג ונהר אימג'ין.

טופוגרפיה ושטחי ניקוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

טופוגרפיה של קוריאה הצפונית

שטחה היבשתי של קוריאה הצפונית מורכב ברובו מהרים וגבעות, המופרדים אחד מהשני על ידי סדרה של עמקים צרים. רובם המוחלט של תושבי המדינה מתגוררים במישורי המערב ובעמקי המדינה.

האירופים הראשונים אשר ביקרו בחצי האי הקוריאני ציינו כי שטחו דומה ל"ים סוער", וזאת בשל רכסי ההרים הרבים אשר חוצים את חצי האי. כ-80% מכלל שטחה היבשתי של קוריאה הצפונית מורכב מהרים וגבעות, כאשר כל ההרים בחצי האי הקוריאני המתנשאים לגובה העולה על 2,000 מטר מצויים בשטח קוריאה הצפונית. 

הר פאקטו, הנקודה הגבוהה ביותר בצפון קוריאה (2,744 מטר מעל פני הים), הוא הר געש הממוקם בסמוך למנצ'וריה באזור הצפוני של המדינה. החלק הצפוני-מזרחי של חצי האי כולל מספר רב של פסגות גבוהות, לרבות פסגת קוואנמובונג, המתנשאת לגובה של כ-2,541 מטר.

רכסי הרים ארוכי טווח אחרים כוללים את רכס הרי ראנגנים, בחלק הצפון-מרכזי של המדינה, המשתרעים בכיוון צפון-דרום, מה שמקשה על הנגישות בין חלקה המזרחי והמערבי של המדינה; ורכס הרי קאנגמאם, אשר משתרעים לאורך גבול סין-קוריאה הצפונית. 

על פי רוב, האזורים המישורים בקוריאה הצפונית מצומצמים בגודלם. שני המישורים הנרחבים ביותר הם מישור פיונגיאנג ומישור צ'יריונג, אשר כל אחד מהם משתרע על שטח של כ-500 קמ״ר. מאחר שרכסי ההרים נושקים לחוף המזרחי של המדינה, המישורים באזור זה מצומצמים בגודלם ביחס למישורים באזור החוף המערבי.

אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תיאור האקלים של קוריאה הצפונית

האקלים הצפון קוריאני מתאפיין בקיץ חם בדרום המדינה וממוזג באזור הצפוני, ואילו החורף קר בדרום וקר מאוד בצפון. המשקעים יורדים בעיקר בקיץ. הטמפרטורה של החודש החם ביותר (חודש יולי) היא 22–24 מעלות, ושל החודש הקר ביותר (חודש פברואר) היא (9-)-(4-).

בממוצע, כ-60% מכלל המשקעים יורדים בין החודשים יוני עד ספטמבר. אסונות טבע שכיחים כוללים בין היתר בצורות אביב, המלוות בהמשך בשטפונות קיצוניים[1]. חופי קוריאה הצפונית מתאפיינים גם בטייפונים, המופיעים בממוצע לפחות פעם אחת בכל קיץ, או בתחילת הסתיו. אסון טבע משמעותי במהלך השנים האחרונות היה הבצורת אשר החלה ביוני 2015, אשר על פי סוכנות הידיעות המרכזית הקוריאנית, הייתה הבצורת הקשה ביותר שאירעה במדינה ב-100 השנים האחרונות.[2]

הסביבה הטבעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוף חקלאי בקוריאה הצפונית

הסביבה הטבעית בקוריאה הצפונית היא מגוונת, וכוללת טונדרה אלפינית, יערות, אדמות חקלאיות, מאגרי מים מתוקים, ועוד.

במהלך השנים האחרונות, גורמים חיצוניים שונים תיארו כי הסביבה הטבעית במדינה מצויה במצב של "משבר", ואף על סף קריסה.[3][4]

עיבוד יתר, בשילוב עם אסונות טבע, הובילו להתדרדרות מואצת במצב היערות במדינה. המשבר הכלכלי של שנות ה-90 הוביל לכריתת יערות מואצת, בשעה שאנשים עשו שימוש בעצים לצורך הסקה, כמו גם לצורכי מאכל. דלדול זה במצב היערות הוביל לסחף קרקעי, דלדול אדמה, וכן להעלאת הסיכון להצפות. בתגובה, הממשלה הצפון קוריאנית מקדמת תוכנית נטיעת עצים.[5][6] לפי צילומי לוויין, מוערך כי השטח המיוער בקוריאה הצפונית קטן בכ-40% מאז שנת 1985.[7]

גבולות קוריאה הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוריאה הצפונית משתרעת על שטח כולל של 120,538 קמ״ר, מתוכם 120,408 קמ״ר הם שטחי יבשה, ועוד 130 קמ״ר הם שטח מים טריטוריאליים בשליטת המדינה. גבולות המדינה היבשתיים משתרעים לאורך 1,671.5 קילומטר, כאשר הגבול עם סין משתרע לאורך 1,416 קילומטר, הגבול עם קוריאה הדרומית משתרע לאורך 238 קילומטר (לרבות האזור המפורז בין שתי המדינות), והגבול עם רוסיה משתרע לאורך 17.5 קילומטר.

קו החוף של קוריאה הצפונית נמתח לאורך כ-2,495 קילומטר, בערך שליש מהאורך המלא של קו החוף של חצי האי הקוריאני כולו (8,460 קילומטר).[8]

מים טריטוריאליים ותביעות ריבונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ממשלת קוריאה הצפונית טוענת לשליטה במים הטריטוריאליים המצויים במרחק של עד ל-22.2 קילומטר מהחוף. היא גם טוענת לקיומו של אזור כלכלי בלעדי בשליטתה לאורך כ-370 קילומטר מהחוף.

השליטה על אזור הים צהוב מצויה במחלוקת מתמשכת בין קוריאה הצפונית וקוריאה הדרומית, כאשר קוריאה הצפונית מסרבת להכיר בתוקפו של קו הגבול שנקבע בסיומה של מלחמת קוריאה במהלך שנות ה-50. לאורך השנים, התרחשו באזור זה מספר תקריות בין כלי שיט של שתי המדינות, כאשר בשנת 2009 לבדה, התרחשו 3 תקריות שפורסמו בתקשורת.

משאבים ואוצרות טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שטח קוריאה הצפונית כולל מגוון של אוצרות ומשאבי טבע, בהיקף שאינו ברור, לרבות פחם, נפט, עופרת, טונגסטן, אבץ, גרפיט, מגנזיט, עפרות ברזל, נחושת, זהב, פיריט, מלח ופלואוריט.

פילוח השימוש בקרקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרקע חקלאית: 19.5%
יבולים קבועים: 1.9%
שטחי מרעה: 0.4%
יערות: 46.0%
אחר: 32.2%
הנתונים מתייחסים לשנת 2011

שטחי קרקעות מופרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 14,600 קמ״ר (נכון לשנת 2003)

שטחי מקורות מים מתחדשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 77.15 קמ״ר (נכון לשנת 2011)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ AP (15 באוגוסט 2007). "צפון קוריאה: 11% מהשטחים החקלאיים הוצפו". Ynet (בעברית). בדיקה אחרונה ב-12 באוקטובר 2018. 
  2. ^ "North Korea says it faces worst drought in a century". BBC. 17 ביוני 2015. ארכיון ארכיון מהמקור מ-18 June 2015. בדיקה אחרונה ב-19 ביוני 2015. 
  3. ^ Inside North Korea’s Environmental Collapse, By Phil McKenna on Wed, 06 Mar 2013
  4. ^ North Korea's environment crisis, By Alex Kirby
  5. ^ Tenenbaum, David J. (2005). "International Health: North Korean Catastrophe". Environ Health Perspect 113 (1): A26. PMC 1253723. PMID 15643724. doi:10.1289/ehp.113-a26. 
  6. ^ The Environment Is So Bad in North Korea, They'll Even Let Americans Help
  7. ^ Raven, Peter (9 בספטמבר 2013). "Engaging North Korea through Biodiversity Protection". Science & Diplomacy 2 (3). ארכיון ארכיון מהמקור מ-2013-10-29. 
  8. ^ SINA Corporation news service website Mar 29, 2010 see "Archived copy". ארכיון ארכיון מהמקור מ-2013-12-31. בדיקה אחרונה ב-28 בדצמבר 2013.