גאוגרפיה של דומיניקה
| יבשת |
אמריקה הצפונית  |
|---|---|
| קואורדינטות | 15°25′00″N 61°20′00″W / 15.416667°N 61.333333°W |
| שטח | |
| דירוג שטח | 192 |
| שטח | 751 קמ"ר |
| אדמה | 751 קמ"ר (100%) |
| מים | 0 קמ"ר (0%) |
| גובה | |
| הנקודה הנמוכה | 0 מטר (הים הקריבי) |
| הנקודה הגבוהה | 1,447 מטר (הר דיאבלוטינס) |
| מידע נוסף | |
| אורך קו החוף | 148 ק"מ |
| אורך הגבולות | 0 ק"מ |
| מדינות גובלות |
ונצואלה |
  | |
.jpg)
.jpg)
דומיניקה היא מדינת אי במזרח הים הקריבי. האיים הקרובים ביותר אליה הם גוואדלופ (48 ק"מ מצפון לאי) ומרטיניק (40 ק"מ מדרום לאי). ממזרח לו משתרע האוקיינוס האטלנטי. שטחו של האי 754 קמ"ר וצורתו מלבנית: אורכו 47 ק"מ, רוחבו 29 ק"מ והיקפו 148 ק"מ. הנקודה הגבוהה ביותר בו היא פסגתו של הר הגעש דיאבלוטינס (Morne Diablotins) השוכן בצפון האי, וגובהו 1,447 מ' מעל פני הים.
התנאים הגאוגרפיים באי נחשבים קשים ביחס לאיים קאריביים אחרים. תוואי השטח כולל מצוקים ובתרונות רבים, הוא מכוסה ברובו (67%) ביער גשם סבוך, והוא אחד המקומות הגשומים בעולם. בשל תוואי השטח הקשה, רוב היישובים באי, ובהם הבירה, רוזו, ממוקמים לאורך חופיו, ורק יישובים בודדים הוקמו בחלקיו הפנימיים. לפי האמונה המקומית, דומיניקה היא המקום היחיד באמריקה שאותו קולומבוס יכול היה לזהות גם כיום.
גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דומיניקה הוא אחד האיים הצעירים במערכת הרי הגעש של האנטילים הקטנים. קיימת בו עדיין פעילות געשית, המתבטאת בעיקר בהימצאות אגמים ומעיינות חמים באי. האי מרובה סלעים געשיים, במיוחד אנדזיט וריוליט. האדמה המצויה באי מקורה בסלעים אלה, והיא נחשבת אדמה פורייה. בשל תוואי השטח, רוב האדמה הניתנת לעיבוד מרוכזת באזורים הנמוכים - רצועות החוף ועמקים מעטים. בדומיניקה אין חופים בעלי חול לבן, שכן כתוצאה מהפעילות הגעשית, החול הוא בזלתי שחור.
פעילות סייסמית קלה נרשמה לאחרונה ב-1986. התפרצויות געשיות לא אירעו באי מזה אלפי שנים. באי מספר מעיינות חמים גופריים וגייזרים פעילים, בעיקר במרכזו ובדרומו. אחד המעיינות, בוילינג לייק ("המעיין הרותח"), הוא המעיין החם השני בגודלו בעולם.
מים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דומיניקה עשירה במקורות מים מתוקים. נחליה יוצרים קניונים עמוקים ובריכות, ורובם ככולם צרים או רדודים מדי לשיט. בכמה מהם יש תחנות כוח הידרואלקטריות להפקת חשמל. הנחלים העיקריים הם רוזו ולאיוּ הזורמים מערבה וטוּלָמָאן הזורם מזרחה.
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
האקלים בדומיניקה הוא טרופי, ומאופיין בטמפרטורות ובלחות גבוהות ובגשמים רבים. רוחות הנושבות מצפון-מזרח דרך קבע ממתנות מעט את מזג האוויר. שינויי מזג האוויר בין העונות כמעט אינם מורגשים - הטמפרטורה הממוצעת בינואר היא C° 26 וביוני C° 32. גשמים יורדים בדומיניקה כל השנה, אך התקופה שבין יוני לאוקטובר נחשבת גשומה במיוחד. מדי שנה יורדים כ-5,000 מ"מ גשם באזור החוף המזרחי, כ-9,000 מ"מ במרכז האי וכ-1,800 מ"מ בחוף המערבי. אחוז הלחות הממוצע נע בין 70% ל-90%.
הוריקנים פוקדים את דומיניקה, בעיקר בעונה הגשומה. ב-1979 מצאו את מותם 40 מתושבי האי בסופת הוריקן, 2,500 בני אדם נפצעו, ולמבנים באי נגרם הרס רב. רוחות חזקות ב-1984 הביאו לאובדן של כרבע מיבול הבננות.
פארקים לאומיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדומיניקה שלושה פארקים לאומיים בהם ניתן לצפות בצמחים ועלי חיים ייחודיים לאי:
- קאבריטס, הנמצא בקצהו הצפוני של האי, ובתחומו יער טרופי, חוף ים ושוניות אלמוגים.
- מורן דיאבלוטין הכולל את סביבתו של הר הגעש.
- מורן טרואה פיטון, בדרום המדינה, בסמוך לרוזו. הפארק כולל מעיינות חמים, גייזרים ואגמים, והוא הוכרז כאתר מורשת עולמית ב-1997.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
