גדאו (קבוצה אתנית)
| אוכלוסייה | |
|---|---|
| 986,977 (נכון ל-2007) | |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים | |
| שפות | |
| שפת גדאו (אנ'), אמהרית | |
| דת | |
| הרוב: נצרות פרוטסטנטית, מסורתית, הכנסייה האורתודוקסית האתיופית | |
| קבוצות אתניות קשורות | |
| גוג'יי אורומו (אנ'), סידאמה (אנ'), וולאיטה | |
  |
גדאו הם קבוצה אתנית בדרום אתיופיה. על שמה של קבוצה אתנית זו קרוי אזור גדאו במדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום. הם מדברים בשפת גדאו (אנ'), שהיא אחת מהשפות הכושיות.
סקירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המפקד הלאומי של אתיופיה משנת 2007, יש בקבוצה אתנית זו 986,977 חברים, מתוכם 75.05% מתגוררים במדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום ו-24.84% בחלקים סמוכים של אזור אורומיה. כמעט אחד מכל שישה עשר - 6.24% - גר באזורים עירוניים.[1]
תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
תרבות הגדאו מיוחדת בשתי תכונות. הראשונה הוא הבאאלה, מסורת של דרגות ומעמדות גיל הדומים לשיטת הגדא (אנ')[א] של בני האורומו. בקינגהאם (Beckingham) והאנטינגפורד (Huntingford) מתארים את המערכת כשבע רמות המשתרעות על פני תקופה של 10 שנים של לידה, היוצרות מחזור של 70 שנה. אסבה רגאסה דבלו מספר על מסורות בעל פה המראות שהגדאו רכש את המנהג מהגוג'יי אורומו (אנ'), שעמם היה להם, היסטורית, מערכת יחסים קרובה.[2] מצד שני, כלכלתם החקלאית מבוססת על גידול אנסטה (אנ'),[ב] וכך גם שכניהם בני הסידאמה (אנ'), ששפתם קשורה קשר הדוק לשפתם. מנקודת מבט גאופוליטית, הגדאו שייכים לקרן אפריקה, ומנקודת מבט אתנית, הם כושיטים (אנ').[2]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקורם של הגדאו אינו מוחוור. טדסה קיפי קאנשי (Tadese Kippie Kanshie) מזכיר סיפור אחד שבו הגדאו מתחקים אחר מוצאם לשבט האבוריג'יני הנקרא מורגה-גוסאלו (Murgga-Gosallo), אולי האנשים הקדומים ביותר שחיו באזור.[3] מסורת גדאו אחרת מתחקה אחר מקורותיהם לאדם בשם דראסו, שהיה אחיו הבכור של גוג'ו (Gujo), האב הקדמון של הגוג'יי אורומו (אנ'), ושל בורו (Boro) האב הקדמון של הבורנה אורומו (אנ'), שתי קבוצות אתניות של רועים המתגוררות ממזרח לגדאו; מקורה של מסורת זו עשויה להיות בנוהג של האורומו של אימוץ המוני של קבוצות אתניות ילידים, הידוע כגודיפאצ'ה (guddifacha). מספרים כי לדראסו היו שבעה בנים משתי נשים, וצאצאיהם הם המקור של שבעת הקלאנים של הגדאו: דובאה, דראששה, גורגגורשה, האנומה, בקארו, הנבאאה ולוגודה. אלה מאורגנים לשני "בתים": השולה-באקסה (shoole baxxe -הבכיר) שאליו שייכים ארבעת הראשונים והסוסה באקסה (sase baxee - הזוטר) שאליו שייכים שלושת האחרונים. השולה-באקסה כולל יותר מעשרים וחמישה תת-שבטים ואילו הסוסה באקסה מורכב מעשרה תת-שבטים, כולם אקסוגמיים.[3] לשבעת הקלאנים הללו יוחסו תפקידים ספציפיים, שמשמעותם שרק קלאן או תת-קלאן מסוים תורם חברים משורותיו לתפקיד ההנהגה בעוד שקלאנים או תת-קלאנים אחרים ביצעו מטלות הקשורות לטקסים, לרפואה מסורתית וכו'. בעבר נבחר אבא גאדא (Aba Gada) מהקלאנים לוגודה והנבאאה.
השתלבות באימפריה האתיופית המתרחבת ב-1895 הובילה לתהפוכות חברתיות רבות. באזורים שבהם הגדאו "נכנעו בדרכי שלום" לא הופרע הממשל המקומי, אבל באלה שדרשו פעולה צבאית, שלטו מושלים צבאיים ולעיתים הפכו לאדונים פיאודליים. ההשתלבות השפיעה קשות על האוטונומיה החברתית-כלכלית, הפוליטית והתרבותית שלהם. למשל, נאסר על הגדאו להשתמש במסורת הבאאלה שלהם בחיי היום-יום שלהם, למעט בטקסים דתיים, מה שהוביל להתפוררות חברתית, וריפו את הקשרים החברתיים בין השבטים השונים. אדמתם של מי שנלחמו נגד האימפריה האתיופית הוחרמה והם הפכו ל"גאברים" (gebbar), המקבילה האתיופית לצמיתים. בעלי הקרקע המקומיים, הידועים כנפטאגנה (naftagna) ובלאבט (balabat[ג]), היו זכאים לקחת שליש (סיסו) עד חצי (גמה) מכל מה שהגבארים גידלו. בעלי הקרקע הדגישו את ייצור הקפה בשל חשיבותו כגידול המפיק רווחים ולא נועד לצריכה מקומית - לטובת בעלי הקרקע, לא לאיכרים של הגדאו. נוסף על כך, הגאברים ובני משפחותיהם נדרשו לבצע עבודה ללא תשלום עבור בעלי הקרקע. הגאברים היו צריכים לתרום גם אסרט (asrat - מעשר כמורה מסך התוצרת) להכנסייה האורתודוקסית האתיופית. בעל הקרקע שלט גם בחייו החברתיים של הגאברים, דרש מהם לבקש את רשותו לפני שהציעו נישואים לילדיהם או לשלוח את ילדיהם לבית הספר.[3]
עם זאת, מקור אחד גורס שהפעולה המנהלית הגדולה ביותר ששינתה את חיי הגדאו הייתה במהלך שנות ה-20 של המאה ה-20, כאשר הוכנסה מדידת קרקע באמצעות גלאד (qallad, חבל או רצועת עור באורך של כ-66–67 מטרים). תהליך מדידת הקרקעות הביא לבעלותם של השלטונות הלאומיים אדמות רבות שלא היו מאוכלסות עד אז, ואזורים מיוערים בעבר שהיו בשליטת הרשויות המסורתיות. זה אילץ את הגדאו הרגילים לנטוש את אדמותיהם המסורתיות שבהן הם גידלו אנסטה (כפי שבעלי הקרקע טענו לזכויות ריסט (rist) ומדריה (maderia) על האדמות שנמדדו), ולכיוון אזורי פריפריה בחיפוש אחר אדמות פנויות ומיוערות. הגירה זו הובילה להטמעה של קלאנים שונים, חיסלה את אזורי ההפקר המסורתיים ועודדה פינוי שטחים מיוערים למטרות גידול קפה מעורב באנסטה.
מיסיונרים פרוטסטנטים הגיעו בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20. הם הקימו שתי כנסיות, כנסיית קאלהיווט (Kalehiywot) האתיופית והכנסייה האוונגליסטית האתיופית מקאניסוס (Mekaneyesus). מתוכם, כנסיית קאלהיווט האתיופית שבתה את ליבם של עיקר אוכלוסיית הגדאו והפעילה השפעה מרחיקת לכת. המיסיונרים מצאו את עבודתם האוונגליסטית קלה למדי, שכן היה עליהם רק להחליף את האל הנוצרי במגנו (Mageno), הישות העליונה של הגדאו. יתרה מכך, לפני שהגיעו המיסיונרים הנוצרים לא היה כמעט חינוך פורמלי בקרב הגדאו. קומץ בתי הספר הממשלתיים היו בעיירות. המיסיונרים זיהו במהירות את הפער הזה והשתמשו בו לטובתם, והקימו בתי ספר לתנ"ך ובתי ספר יסודיים. הגדאו היו כל כך להוטים ללמוד קרוא וכתוב, שבתי ספר יסודיים נאלצו להציע שיעורי ערב למבוגרים, מוארים במנורות נפט. כפי שכותב טדסה קיפי קאנשי, "בתי הספר האלה לימדו לא רק צוותים של דתיים אלא גם צוותים של שינוי".[3]
בעלי הקרקעות, שהיו מודעים היטב להשלכות, התנגדו בכל תוקף לכל חינוך של הגדאו, ופעלו נגד מאמצי המיסיונרים, על ידי הגבלת תנועתם באזורים הכפריים בדרכים שונות. בעוד שהמיסיונרים הסתמכו על עזרת המתנצרים שלהם כדי לעקוף את השפעת המגבלות הללו, גם האליטות המקומיות פעלו נגדם. חלקם, כמו מורטי אובס (Murtti Obese) אחד מהמתנצרים הראשונים הטיפו לנצרות לגדאו דרומית לדילה (אנ'), נרצח ב-1970 כשהיה באזורים הנידחים של אורומיה, וטספאי ארגו (Tesfaye Argaw) נרצח בעת משימה דומה בשפלה.[3]
קשור לכך היה המאמץ של הגדאו להחזיר את זכויותיהם האבודות. בשנות ה-50 של המאה ה-20 נבחרו זקני גדאו והגישו עצומה להיילה סלאסי, קיסר אתיופיה באדיס אבבה, אך ללא הועיל. הגדאו התנגשו עם צבא אתיופיה בשנת 1960 בגבעת מיכילה (Michille) ליד דילה. עם כלי נשק מסורתיים כמו חניתות נגד כלי נשק מודרניים, הגדאו הרגו 68 חיילים ממשלתיים ופקידים, בעוד שהאחרונים הרגו 86 איכרים של הגדאו, "מספר קטן בהתחשב ברמת הכוח הצבאי של המדינה", מציין אסבה רגסה דבלו בסיפוק מסוים. אף על פי כן, תבוסה זו הובילה לרדיפה ממשלתית של פרוטסטנטים מקומיים. מנהיגי הכנסייה הואשמו בהסתה של העם נגד השלטון הפיאודלי ונאסרו התכנסויות בכנסיות. יתר על כן, רשויות הממשלה יישבו מחדש את גדאו בכוח באדולה (אנ'), האגרה מריאם (Hagere Mariam, או גם בול הורה) ובטריטוריות אחרות של גוג'יי אורומו הממוקמות הרחק מארצות המולדת של הגדאו. אמנם נפילתו של הקיסר היילה סלאסי הובילה תחילה לשיפור התנאים, כגון רפורמת קרקעות, אך השיפורים הללו לא החזיקו מעמד. רמאות והונאה הפכו לדרכים "נורמליות" בהן השתמשו רוב סוחרי העיירה בהתמודדות עם איכרי הגדאו. הקומיסרים הפוליטיים אמרו להם מתי לקצור, מתי למכור ולמי למכור, ופקידים אלה ניסו בסופו של דבר לאכוף קולקטיביזציה חקלאית על הגדאו. בתגובה, חקלאים התעמתו עם חיילי הממשלה ב-1981 ליד ראגו-קיששא (Rago-Qishsha).[3]
התנגשויות גדאו-אורומו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסכסוך בין בני הגוג'יי אורומו (אנ') ובני הגדאו באזור גדאו מאז 2018 הוביל לכך שבאתיופיה היה המספר הגדול ביותר של אנשים שנמלטו מבתיהם בעולם בשנת 2018, עם 45,000 עקורים חדשים.[4]
אתר מורשת עולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטח של כ-300 קילומטרים רבועים באזור גדאו הוכרז כאתר מורשת עולמית בשם "הנוף התרבותי של גדאו" ונוסף לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בספטמבר 2023 במהלך המושב ה-45 של ועדת המורשת העולמית בריאד בערב הסעודית.[5] בהסבר להחלטה נאמר:
- הנכס שוכן לאורך הקצה המזרחי של עמק הבקע האתיופי הראשי, על המתלולים התלולים של הרמות האתיופיות. אזור של חקלאות המבוססת על יערות, הוא מנצל גידול רב-שכבתי עם עצים גדולים המגינים על האנסטה הילידית, גידול המזון העיקרי, שמתחתיו גדלים קפה ושיחים אחרים. האזור מאוכלס בצפיפות בבני הגדאו שהידע המסורתי שלהם תומך בניהול היער המקומי. בתוך מדרונות ההרים המעובדים נמצאים יערות קדושים המשמשים באופן מסורתי את הקהילות המקומיות לטקסים הקשורים לדת הגדאו, ולאורך רכסי ההרים מקבצים צפופים של מונומנטים מגליתיים, שהגדאו מעריצים ושזקני הגדאו דאגו לטפל בהם.
פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מלבד שיטת הבאאלה, לפני שנכבשו על ידי האימפריה האתיופית בשנות ה-90 של המאה ה-19, חיו הגדאו בפדרציה של שלוש טריטוריות שנקראו סאסרוגו (Sasserogo), או "שלושה רוגה". רוגה אלו: סובהו, ריבוטה וריקוטה, חלקו אבא גאדה אחד, שהיה דומה למשרה המקבילה אצל האורומו, וכל שמונה שנים הועבר לבעל תפקיד חדש בגיל הבא שנקבע בטקס המכונה גם באאלה. על פי מסורת הגדאו, כל תפקידי ההנהגה מאבא גאדה בראש ועד למשרד הייטיצ'ה (Hyiticha) התקבלו בטקס הבאאלה, בעוד תפקידים ספציפיים היו שייכים לקלאנים או תת-קלאנים ספציפיים.
כאשר שורטטו קווי גבול בין היחידות המנהליות החדשות של מדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום ואורומיה במהלך ממשלת המעבר האתיופית, שטחים רבים שהיו שייכים במקור לגוג'יי אורומו, כולל מתחם קאלו (גלמה) בוונגו (Wenago), ניתנו למדינת האומות, הלאומים ועמי הדרום. הגוג'י אורומו המקומיים לא היו מרוצים מההסדר הזה, וערערו בלא הצלחה על ההחלטה ללשכת ראש הממשלה. זה הוביל לעימותים אלימים בהאגרה מריאם בין הגוג'יי לגדאו באפריל-מאי 1995. הצבא הפדרלי ניסה להתערב בין השניים כדי לעצור את הלחימה, אך רק הצליח להפוך למטרה של חמושים מבני הגוג'יי.
ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "Census 2007" (אורכב 14.02.2012 בארכיון Wayback Machine), first draft, Table 5.
- ^ 1 2 sebe Regassa Debel, "Ethnicity and inter-ethnic relations: The 'Ethiopian experiment' and the case of the Guji and Gedeo", Master's thesis in indigenous studies, University of Tromsø (2007), pp. 49f
- ^ 1 2 3 4 5 6 Tadesse Kippie Kanshie, Five thousand years of sustainability? A case study on Gedeo land use (אורכב 28.09.2011 בארכיון Wayback Machine) (PhD dissertation: May 2002), Treemail publishers, pp. 22-31 ISBN 90-804443-6-7
- ^ "Ethiopia tops global list of highest internal displacement in 2018". Relief Web. נבדק ב-7 באפריל 2019.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ The Gedeo Cultural Landscape
| קבוצות אתניות בפדרציה האתיופית | ||
|---|---|---|
| דוברי שמית | אמהרים • תגרים • גורגים • וולנים • מריאים • ארגובים • מסקנים • הררים • זוואים | |
| דוברי כושית | אורומו • אווים • סומלים • המתים • סידמים • עפרים • האדיים • כמנתים • גדאוים • קמבטים • קונסוים• אלבים • גידולים • בורג'ים • ליבידוים • גוודים • ראשיטים • קאבנים • אירובים • צמים • בוסים • ארבורים • ביסוים | |
| דוברי אומוטית | ווליטים • גמוים • קאפים • דווארוים • גופים • ארים • יאמים • באנצים • קורטים • שקצ'וים • בסקטוים • מלים • גאילים • האמרים • שינשים • שאקוים • דורזים • דיזים • מאלוים • אוידים • זאיסים • מאוים • צ'רים • דימים • גנזים • נוים • קצ'מים • באנגים • סאזים • אנפילוים • קרוים | |
| דוברי נילו-סהרית | בארטים • גומאזים • סורמים • נוארים • אנוקים • מורסים • קומים • טורקאנים • אודוקים • טופוטים • מג'נגירים • דונירוים • בלים • קונמים • אופוים • שבוים • מורלים • קווגוים • בירלים | |
| אחרים | ביתא ישראל • ביתא אברהם • פוגים • ווייטוים • מנג'וים • ותים | |
