גוסטב קיליאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גוסטב קיליאן
Gustav Killian
Gustav Kilian (1860-1921).jpg
לידה 2 ביוני 1860
מיינץ, הדוכסות הגדולה של הסן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 24 בפברואר 1921 (בגיל 60)
ברלין, גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי רפואת הגרון והאף
מקום לימודים אוניברסיטת שטרסבורג
אוניברסיטת פרייבורג
אוניברסיטת ברלין
אוניברסיטת היידלברג
מוסדות פרוספור באוניברסיטת פרייבורג
פרופסור באוניברסיטת ברלין
מנהל קליניקות לאף אוזן גרון בפרייבורג ובברלין
תרומות עיקריות
ברונכוסקופיה
ניתוח סינוס מצחי
כלי בדיקה:ברונכוסקופ קשיח - לרינגוסקופ בתליה - ספקולום - קנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גוסטב קיליאן או בשמו המלא יוהאן גוסט קיליאןגרמנית:Johann Gustav Killian, ‏ 2 ביוני 1860 מיינץ - 24 בפברואר 1921 ברלין) היה רופא אף אוזן גרון גרמני, שעסק בתחום האף (רינולוגיה) והגרון (לרינגולוגיה) ונחשב למייסד הברונכוסקופיה. הוא כיהן כפרופסור לרפואת אף אוזן גרון באוניברסיטת ברלין.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליאן נולד בשנת 1860 בעיר מיינץ כבן להורים גרמנים בני דת הרומית-קתולית:האב - יוהאן בפטיסט צזאר קיליאן, מפקח תחבורה ומורה תיכון והאם - אפולונויה לבית הפפל, שנפטרה בגיל 31 מכולרה כשהילד היה בן 5. עוד שלושה מאחיו מתו באותה מגפה. האב הפך בהמשך לאדם דיכאוני והתמכר לאלכוהול. האח הבכור, יוהאן אוגוסט, ששרד גם הוא, הפך לרופא אף אוזן גרון ועבד בוורמס. קיליאן למד בבית הספר העממי (1873-1867) ואחר כך בגימנסיה הנסיכותית הריאלית במיינץ. אחרי 1873 כשאביו עבר לגור בבנסהיים על ברגשטראסה, המשיך קיליאן את לימודי התיכון בגימנסיה בבנסהיים עד למבחני הבגרות ב-1878. אחר כך הוא נרשם ללימודי רפואה באוניברסיטת שטרסבורג אחרי ארבעה סמסטרים טרום-קליניים עבר שם ב-1880 את בחינות השלב הראשון Physikum כסטודנט המצטיין של השכבה. את הסמסטרים הקליניים הבאים למד באוניברסיטת פרייבורג (1881-1880), בברלין (1882-1881), ובהיידלברג (1884-1882). החל מתחילת מאי 1884 עבד כסטאז'ר קליני בבית החולים הכללי של העיר מנהיים, במחלקה חיצונית בה נשאר עד לגיוסו לצבא. וב-9 בדצמבר 1884 סיים בהיידלברג בהצטיינות (summa cum laude) את הבחינה הממלכתית ברפואה. עבודת הגמר הייתה בתחום הגינקולוגיה בהדרכתו של אלפרד הגאר. נושא העבודה היה האנטומיה של הציסטות הפארא-שחלתיות[1] ב-17 בדצמבר 1884 הוא התארס עם הלנה היין, בת של סוחר אמיד, אותה הכיר בימי הלימודים באוניברסיטה החל מ-15 באוקטובר 1884 התנדב למשך שנה כרופא בגדוד הרגלים 113 של דוכסות באדן בפרייבורג. בהמשך שירת כרופא צבאי במילואים עד שנה לפני מותו.[1] אחרי שחרורו מהשירות הסדיר עבר לעבוד בפרנקפורט על נהר מיין כעוזר של הרופא יוהאן גאורג אלכסנדר קנובלאוך (1899-1820) בבית החולים של העיר.

פעילותו הרפואית במנהיים, פרייבורג וברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליאן מבצע אפגוסקופיה לפי שיטת מיקוליץ
קיליאן מבצע ברונכוסקופיה

מכיוון שלא השיג משרה קבועה בפרנקפורט במאי 1886 עבר קיליאן לברלין, על מנת להתמחות ברפואת אף אוזן גרון אצל ברנהרד פרנקל (1911-1836), הרמן קראוזה (1921-1848) וארתור הארטמן. ב-17 בינואר 1887 התיישב קיליאן במנהיים וב-2 ביוני אותה שנה התחתן עם בחירת ליבו, הלנה היין. בשנפטר וילהלם האק באופן פתאומי בשנת 1887 עבר קיליאן לפרייבורג כמנהל זמני של הפוליקליניקה לאף אוזן גרון של האק. בו זמנית ניהל בפרייבורג מרפאה פרטית בין השנים 1911-1887.[1] ב-1888 הוסמך קיליאן כמומחה בלרינגולוגיה ולרינולוגיה ומונה למרצה בכיר ליורשו הרשמי של האק בקליניקה. ב-1890 סיים את עבודת ההתמחות שלו "על הבורסה והשקדיים של הלוע" וב-1892 התמנה קיליאן פרופסור שלא מן המניין ועבר עם אשתו לגור בככר פאהרנברג בפרייבורג, לבית שבו נולד בנו הראשון. ב-1894 התמנה לפרופסור מן המניין וב-1899 היה למנהל הקליניקה לגרון ואף בפרייבורג אם בריסגאו.

ברונכוסקופיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליאן תרם תרומות מהפכניות בתחום איבחונן וטיפולן של מחלות המעברים התת-גרוניים, במיוחד באבחונם ובהסרתם של גופים זרים בסימפונות באמצעות הטכניקה החדשה של הבקרה הברונכוסקפית. הוא תרגל בדיקות על שרת בדימוס של בית החולים פרייבורג, שהסכים לזאת תמורת תשלום[2] בשנת 1897 הוא פרסם את מחקריו על הברונכוסקופיה הישירה, ועל השגת תמונה בראי של הקנה והסימפונות הראשיים, בעזרת לרינגוסקופ קירשטיין, שכונה כך לפי שמו של הפנימאי הברלינאי אלפרד קירשטיין (1922-1863). באותה שנה ' ב-30 במרץ 1897 הסיר קיליאן לראשונה גוף זר שנתקע בסימפון. המטופל היה איכר בן 63 מהרי היער השחור שתוך כדי שתיית מרק שאף בטעות עצם של חזיר לתוך סימפון ימני דרך הקנה. הוא התחיל לסבול מקוצר נשימה, משיעולים וגניחות דם. בשל דבר קיליאן לא נדרש לפיום קנה, אלא השתמש בברונכוסקופ ובמלקחיים. עד אז אף רופא להעז לחדור מעבר לפיצול הקנה.[2] ב-1898 דיווח קיליאן בכנס רפואי בהיידלברג על עוד שלושה מקרים שבהם הצליח להוציא שלושה גופים זרים דומים. שיטת הברונכוסקופיה הקשיחה שהמציא קיליאן שימשה למשך 70 שנה כשיטת אבחון סטנדרטית וכשיטת טיפול. [3]

פעילותו בברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיליאן שאף לשיפור האבחון והטיפול בתחום מקצועו, ביקש לשכלל את הלרינגוסקופיה וב-1902 עסק בניתוח הרדיקלי של מערות הגולגולת. אחד התלמידים שלו באותה תקופה היה הרופא יפני קובו אינוקיצ'י. ב-1906 כשנה אחרי הקמת בית החולים על שם רודולף פירכו ברובע ודינג בברלין נפתחה שם מחלקה לאף אוזן גרון שהגיעה להישגים רבים תחת ניהולו של ארתור הרטמן, אותו הכיר קיליאן היטב מתקופת לימודיו בברלין.

גוסטב קיליאן באמצע אנשי מחלקתו בבית החולים שאריטה בשנת 1912. לצידו בחליפה שחורה -הרמן גונצמן

תרומותיו פורצות הדרך של קיליאן זיכו אותו להכרה רשמית וב-1907 התמנה לפרופסור מן המניין לשם כבוד באוניברסיטת פרייבורג. הוא יצא באותה שנה למסע בן שלושה חדשים בארצות הברית ובקנדה להזמנת החברה לרפואת אף אוזן גרון בצפון אמריקה. הוא ביקר בניו יורק, וושינגטון די. סי., פיטסבורג, סינסינטי, שיקגו, באפלו, מונטריאול, בוסטון, אולבני. בשנת 1911 עבר קיליאן לברלין בה קיבל משרה בבית החולים שאריטה, כפרופסור מן המניין באוניברסיטת ברלין וכ"יועץ חשאי לרפואה", תואר כבוד שהיה נהוג בקיסרות הגרמנית. הוא הביא איתו שותפים לפעילות מפרייבורג, את מקסילימיאן ויינגרטנר ואת ולטר אלברכט. בהגיעו לברלין שאף קיליאן למזג את המחלקות לגרון ואף (שנוהלה על ידי פרנקל) עם המחלקה לאוזניים שבניהולו של טראוטמן ואחר כך של קרל אדולף פאסו, מחלקות שראשיהם היו ביריבות ארוכת שנים. קודמו בתפקיד, ברנהרד פרנקל, מסר לו עוד ב-25 במאי 1911 שראה בו יורש ראוי. עקב פעילותו בתחום החדשני של ברונכוסקופיה, על אף התככים והתנגדויות, ב-1 באוקטובר 1911 היה קיליאן לראש הקתדרה לרפואת אף אוזן גרון. בנסיבות אלה נאלצה החברה לכלי רפואה פ.ל פישר ששיתפה פעולה איתו בפרייבורג לעבור לברלין ללואיזנשטראסה 64 ממש מול בית החולים שאריטה. חברה זו הייתה אחראית לייצור הספקולום ע"ש קיליאן והאזמל על שם קיליאן-קלאוס.

כבר ב-1897 הסכים משרד הבריאות (המנכ"ל פרידריך אלטהוף) למיזוג מחלקת אוזניים עם האגף לאף וללוע בתוך מחלקה מאוחדת משופצת. הבניין החדש של המחלקה לאף אוזן גרון נחנך ב-4 במאי 1901. מבחינה אדריכלית תוכננה המחלקה כך שחדרי החולים הוצבו בחלק הדרומי, בעוד שחדרי הניתוח נבנו בחלק המערבי, לפי צורכי תאורה מתאימה. בקומת קרקע מוקם השרות המרפאתי עם כניסה נפרדת מלואיזנשטראסה. בשנים 1907–1908 דאג קיליאן שהמרפאה לקלינאות תקשורת של גוצמן תסופח גם היא למחלקת האף אוזן גרון. הוא דאג גם שכל המתמחים יעשו סטאז' גם ביחידה הזאת.

המצאה נוספת של קיליאן הייתה בשנת 1908 הלרינגוסקופיה התלויה. קיליאן לא כתב מונוגרפיות על הברונכוסקופיה וספר כזה נכתב על ידי תלמידיו. הוא כתב ספר על הלרינגוסקופיה התלויה (Die Schwebelaryngoscopic 1920) ויחד עם פוס - ספר על ניסיונו ברפואה הצבאית - Gehörorgan, Obere Luft und Speisengänge (איבר השמיעה, דרכי הנשימה העליונות ודרכי הבליעה 1921)

אחרי מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 1918 הוזמן קיליאן לשוודיה למסע הרצאות באופסלה וסטוקהולם כדי להציג שם את פיתוחיו בתחום הברונכוסקופיה. שם התוודע לארתור אדוואד אף טורסלס (1953-1864) ולהמצאותיו בתחום הרדיו-אונקולוגיה - שתלי הרדיום, שבישרו את הבראכיתרפיה בשנת 1920 הוכר כ-פרופסור מן המניין של הפקולטה לרפואה בברלין ולמשך זמן מה כיהן כדקאן שלה.

בשנת 1921 נפטר קיליאן באופן פתאומי אחרי ניתוח בבטן, כתוצאה מקרצינומה של המעי הגס קיליאן הובא לקבורה בבית קברות בפרייבורג אם ברייסגאו.

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנו, הנס קיליאן או בשמו המלא, הנס פרנץ אדמונד קיליאן (1982-1892) היה גם כן רופא. הוא ייסד בשנת 1923 את כתב העת הגרמני להרדמה ואילחוש "Narkose und Anästhesie . הוא היה גם סופר וכתב שנת 1957 את ספר הזיכרונות " Hinter uns steht nur der Herrgott. Ein Chirurg erinnert sich.(מאחורינו עמד רק אלהים. כירורג נזכר). הבן השני של קיליאן, פטר, נפל עם מטוסו כקצין של חיל האוויר הגרמני בשנת 1918. הוא פיתח דלקת קרום המוח מוגלתית ו, חרף הניתוח שנערך על ידי אביו, נפטר.

מונחים רפואיים הקשורים לשמו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ניתוח קיליאן - ניתוח בשימוש בסינוזיטיס מצחי. לצורך ניקוז המוגלה, חתך בקיר הקדמי של המערה (סינוס) המצחית, כריתת הרקמה החולה' הסרת חלק מעצם המצחי והיווצרות חיבור קבוע עם האף,[4][5]

שיטה זו הייתה תרומה חלוצית לכירורגיית האף והייתה השיטה המועדפת בכל העולם עד שנת 1960 כשהוחלפה בהדרגה. היא עדיין בשימוש במצבים מסוימים.[3]

  • האגד של קיליאן - השריר המכווץ התחתון של הלוע
  • פוליפ קיליאן - פוליפים המופיעים בתוך מערת אף או בחלל האף, במיוחד פוליפ אנטרו-כאונלי שמקורו בסינוס המקסילרי.
  • המשולש של קיליאן והקרמן - (לפי שמותיהם של קיליאן ושל ל.ו.פ. הקרמן 1817–1888) - אזור משולש בקיר הלוע בין הסיבים האלכסוניים של השריר המכווץ התחתון של הלוע והסיבים הרוחביים של השריר הקריקופרינגיאלי - דרכו נוצר הסעיף על שם צנקר
  • הסעיף על שם קיליאן-ג'יימיסון - סעיף של הושט מעל הסוגר הוושטי העליון
  • הלרינגוסקופ התלוי על שם קיליאן-לינץ' (לפי שמותיהם של קיליאן ושל רוברט קלייד לינץ') - משמש לבדיקה ישירה של הגרון
  • הספקולום על שם קיליאן - ספקולום אפי בעל להבים קצרים או ארוכים וידיות- משמש בבדיקת חלל האף (רינוסקופיה קדמית), חסימת הדימום באף, בניתוח מחיצת האף (ספטופלסטיה), ניתוח הפחתת קונכיות האף, כריתת פוליפים באף, הוצאת גופים זרים וכו'[3][6]
  • הקנית (קנולה) האנטרלית על שמותיהם של קיליאן ופון אייקן - לבדיקת האף
  • המפסלת האפית על שם קיליאן - משמת בניתוחי מחיצה

ממשכיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הרופאים שעבדו עם קיליאן הצטיינו פון אייקן, זייפרט, ברינינגס, ולטר אלברכט,[7] מקסימיליאן ויינטגרטנר, קובו אינוקיצ'י וכו'

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דקאן של הפקולטה לרפואה באוניברסיטת ברלין
  • 1921 - נבחר ליושב ראש הכנס הבינלאומי ללרינגולוגיה בברלין

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1997 - לרגל מלאת מאה שנה לברונכוסקופיה הראשונה של קיליאן, הונפקה מדליה לזכרו על ידי הכנס העולמי לברונכולוגיה ולהתערבויות בראות WCBIP

כתביו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Über die Bursa und Tonsilla pharyngea. 1888.
  • Die Untersuchung der hinteren Larynxwand. 1890.(חקר הקיר האחורי של הגרון)
  • Die Nebenhöhlen der Nase in ihren Lagebeziehungen zu den Nachbarorganen. 1903.
  • Die Schwebelaryngoskopie und ihre praktische Verwertung. 1920. (הלרינגוסקופיה בתליה והשימוש בה בפרקטיקה)
  • Die submucöse Fensterresektion der Nasenscheidewand. In: Archiv für Laryngologie und Rhinologie. 16, 1904, S. 362–387.
  • The origin of choanal polipi. In: The Lancet. 2, 1906, S. 81–82. (מקורם של הפוליפים הכאונלים)
  • Über die Behandlung von Fremdkörpern unter Bronchialstenosen. Freiburg.(על הטיפול בגופים הזרים מתחת להיצרויות הסימפונות)
  • Die Schwebelaryngoskopie. In: Arch Laryngol Rhinol. 26, 1912, S. 277–317. (הלרינגוסקופיה בתלייה)
  • Zur vergleichenden Anatomie und vergleichenden Entwicklungsgeschichte der Ohrmuskeln. 1890.(על האנטומיה ההשוואתית וההתפתחות השוואתית של שרירי האוזן)
  • Die Ohrmuskeln des Krokodiles nebst vorläufigen Bemerkungen über die Homologie des Musculus stapedius und des Stapes. In: Jenaische Zeitschrift für Naturwissenschaft. 24. Bd. (n.F. 17 Bd.) 1890.
  • Zur Anatomie der Parovarialcysten. In: Archiv für Gynäkologie. Volume 26, Issue 3, 1885, S. 460–477.(האנטומיה של הציסטות הסב-שחלתיות)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוסטב קיליאן בוויקישיתוף

לפי 2011 Fred Ludwig Sepaintner, Bernd Ottnad - Badische Biographien, Neue Folge Bd 6 Seiten, Stuttgart : Kohlhammer עמ' 187–193

Fritz Zoellner - Gustav Killian Arch Otolaryngol. 1965;82(6):656-659. doi:10.1001/archotol.1965.00760010658020 december 1965 on JAMA network

Roberto Campos Meirelles, Roberto Machado Neves-Pinto in International Archives of Otorhinolaryngology Year: 2005 Vol. 9 Num. 2 - Abr/Jun - (8º)

ENT Instruments

Tanmay S Panchabhay, Atul C.Mehta - Historical Perspectives of Bronchoscopy. Connecting the Dots Annals of the American Thoracic Society 12(5):631-641 · May 2015 

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2005 Sue Bartolucci, Pat Forbis - Stedman's Medical Eponyms second edition Lippincott, Williams & Wilkins, Baltimore, Maryland

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Sepaintner, Otnad 2011
  2. ^ 2.0 2.1 1965 F.Zöllner
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 R.Campos Meirelles, R.Machado Neves-Pinto 2005
  4. ^ Whonamedit
  5. ^ Oxford reference
  6. ^ ENT Instruments
  7. ^ T.S Panchabhay, A.C.Mehta 2015