גורגוניאון

לוח עץ לשיבוץ בדלת המיועד לשמור על הבית בפני אורחים לא רצויים (תומא רגנודין (Thomas Regnaudin), סביב 1660)

ביוון העתיקה היה במקור הגורגוניאון (ביוונית: Γοργόνειον) תליון אפוטרופאי מטיל אימה המציג את ראש הגורגונה. התליון היה קשור גם לאלים זאוס ואתנה מהמיתולוגיה היוונית, שנאמר עליהם שענדו אותו כתליון. הוא היה גם פופולרי כאיגיס (Αιγίς), מעין מגן אלוהי במיתולוגיה היוונית, שם המופיע, למשל, בפסיפס אלכסנדר ובמדליון גונזגה (Cammeo Gonzaga). אחר כך כונה בשם זה כל שימוש שנעשה בראש הגורגונה - באמנות, בלבוש, בטביעת מטבעות, וכו'.

התפתחות דמות הגורגונה בתרבות היוונית

הומרוס מתייחס לגורגונה בארבעה מקומות, כשהוא מתייחס בכל פעם לראש בלבד כאילו שליצור לא היה גוף. ג'יין אלן הריסון ציינה ש"למדוזה היה ראש ותו לא... מסיכה שהגוף הוצמד אליה אחר כך". עד המאה ה-5 לפנה"ס נהגו לצייר את הראש כמכוער באופן יוצא דופן, עם לשון משורבבת, חטים של חזיר בר, לחיים נפוחות, גלגלי עיניה נעוצות בצופה במבט חודר ונחשים מתפתלים סביבה.

המבט החזיתי הישיר, "שנראה כאילו נשקף מבעד להקשרו האיקונוגרפי ומתגרה ישירות בצופה", היה יוצא דופן באמנות היוונית העתיקה. בכמה מקרים נהגו הוסיף לסנטרה של הגורגונה זקן (ככל הנראה פסים של דם נוטף), מה שגרם לה להראות כאל דמוי דיוניסוס.

הגורגוניאונים שקישטו את המגנים של הלוחמים המצוירים על כדים יווניים מאמצע המאה החמישית גרוטסקיים ומאיימים פחות במידה משמעותית. בתקופה זו, הגורגונה איבדה את חטיה והנחשים היו מעוצבים היטב. פסל השיש ההלניסטי המכונה מדוזה רונדניני מדגים את השינוי שחל בסופו של דבר בתרבות היוונית כלפי דמות הגורגונה שהפכה לאישה יפת תואר.

שימושים

גורגוניאון בדמות אדם, כוס יוונית, סוף המאה השישית לפנה"ס, Cabinet des médailles de la Bibliothèque nationale de France, פריז, צרפת

גורגוניאונים הופיעו לראשונה באמנות יוונית בתחילת המאה השמינית לפנה"ס. אחד מהמקרים המוקדמים ביותר של ייצוג הגורגוניאון היה סטאטר מאלקטרום שנתגלה בחפירות בפריום. דוגמאות נוספות מתחילת המאה השמינית לפנה"ס נתגלו בטירינס. אבל יש גם דוגמאות לכאורה קדומות יותר. דמות דומה נתגלתה בארמון קנוסוס, המתוארך למאה ה-15 לפנה"ס. הארכאולוגית הליטאית אמריקנית מריג'ה ג'ימבוטס (Marija Gimbutas) אפילו טוענת שדמות הגורגונה מופיעה לפחות מ-6,000 לפנה"ס, כפי שהמסכה מקרמיקה מתרבות ססקלו (Σέσκλο) מוכיחה.

במאה השישית לפנ"ס היו גורגינאונים מהסוג הקלאסי המכונה "מסכת האריה" נפוצים מאוד במקדשים יווניים, במיוחד בקורינתוס ובסביבתה. בסיציליה היה נפוץ המנהג לקשט גמלונים בגורגוניאונים, כנראה שהמקרה הקדום ביותר היה במקדש אפולו בסירקוזה. סביב 500 לפנה"ס נפסק המנהג להשתמש בהם לקישוט בניינים מונומנטליים, אך עדיין השתמשו בהם כרעף קצה של מבנים קטנים במהלך המאה שבאה אחר כך.

מלבד מקדשים הופיעה דמות הגורגונה על בגדים, כלי אוכל, כלי נשק ומטבעות שנמצאו ברחבי אגן הים התיכון מאטרוריה ועד חוף הים השחור. מטבעות גורגונה נטבעו ב-37 ערים, דמותה הייתה שנייה בפופולריות על מטבעות עתיקים רק לכמה מאלים האולימפיים העיקריים. על רצפות פסיפס הופיעה דמות הגורגונה בדרך כלל בסמוך לסף הכניסה לבית, כשהיא כאילו מגינה על הבית מפולשים עוינים. דמות הגורגונה מעל דלת הפתח לתנורי ייבוש והתכה באטיקה נועדה להגן מפני תאונות.

דמות הגורגונה נשארה פופולרית אפילו בתקופת הנצרות, בייחוד באימפריה הביזנטית, כולל רוס של קייב, ודמותה עברה תחייה במערב בידי האמנים של הרנסאנס האיטלקי. בתקופה המודרנית בחר ג'אני ורסצ'ה בגורגוניאן כלוגו עבור חברת האופנה שלו.

מקור

לדברי ג'ימבוטס, הגורגוניאונים מייצגים היבטים מסוימים של פולחן האלה האם הקשורים ב"אנרגיית החיים הדינמית". היא הגדירה את הגורגוניאון כדמות אירופאית במהותה. לעומתה טענה ג'יין אלן הריסון (Jane Ellen Harrison) שתרבויות פרימיטיביות רבות משתמשות במסכות פולחניות דומות במטרה להרתיע את בעליה של המסכה מלעשות מעשים רעים. לטענת הריסון הסדר הכרונולוגי של יצירת הגורגוניאון היה כדלקמן "החפץ הפולחני בא תחילה, ואז נולד הסיפור על המפלצת על מנת להסביר את קיומו, ואז מומצא הגיבור על מנת להסביר מי הרג את המפלצת."

גלריה

• 
  פסל השיש הלניסטי המכונה מדוזה רונדניני.
• 
  הגורגונה מדוזה (130 לספירה) מהמוזיאון הרומאי-גרמני בקלן.
• 
  רציפת פסיפס רומאית מפלנסיה שבספרד.
• 
  ראש הגורגונה, דרכמה מכסף שהוטבעה באתונה בערך 520 לפנה"ס.

לקריאה נוספת

• Gimbutas, Marija (2001). The Living Goddesses. University of California Press. ISBN 0520229150.
• Harrison, Jane Ellen (1991). Prolegomena to the Study of Greek Religion. Princeton University Press. ISBN 0691015147.
• Marconi, Clemente (2007). Temple Decoration and Cultural Identity in the Archaic Greek World. Cambridge University Press. ISBN 052185797X.
• Ogden, Daniel (2008). Perseus. Routledge. ISBN 0415427258.
• Potts, Albert A. (1982). The World's Eye. University of Kentucky. ISBN 0813113873.
• Vassilika, Eleni (1998). Greek and Roman Art in the Fitzwilliam Museum. Cambridge University Press. ISBN 0521625572.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא גורגוניאון בוויקישיתוף