גילה אדרעי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גילה אדרעי
אדרעי נואמת בהפגנה של המחאה החברתית בישראל בכיכר חורב בחיפה ב-30 ביולי 2011
אדרעי נואמת בהפגנה של המחאה החברתית בישראל בכיכר חורב בחיפה ב-30 ביולי 2011
לידה 20 בנובמבר 1965 (בת 57) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק יושבת ראש ועד עובדי רכבת ישראל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גילה אדרעי (נולדה ב-20 בנובמבר 1965) היא יושבת ראש ועד עובדי רכבת ישראל. כהונתה הראשונה החלה באמצע שנת 2010 ונמשכה עד להדחתה על ידי ההסתדרות בשנת 2012. בספטמבר 2017 נבחרה לתפקיד שנית. התפרסמה בעקבות המאבק המתוקשר שניהלה נגד מהלכי ההפרטה ברכבת ישראל.

תחילת דרכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גילה אדרעי היא אם חד-הורית לשלוש בנות. נולדה בחיפה. סבה עלה לארץ מסלוניקי על-פי הזמנת ראש העיר דאז, אבא חושי, על-מנת לסייע בהקמת הנמל בעיר, ולימים היה אחד מראשי ועד עובדי הנמל הראשונים. אביה עבד אף הוא בנמל, וכן בני משפחה נוספים. אמה עבדה בבית החולים רמב"ם בעיר ככוח עזר.

בצה"ל שירתה אדרעי כמורה חיילת ובחלק מהתקופה כמורה חיילת של "נערי רפול". לאחר שחרורה מצה"ל, עבדה בעבודות שונות: תחילה עבדה כגננת מחליפה, ולאחר שסבלה מבעיה רפואית במיתרי הקול החלה לעבוד בנמל חיפה, שם עבדה תקופה קצרה ונאלצה להתפטר בעקבות נישואיה לבעלה עובד נמל אף הוא, ממנו התגרשה בינתיים.

בגיל 25 החלה לעבוד ברכבת ישראל. במהלך שנות עבודתה, למדה טכנאות תעשייה וניהול במכללת אפק. בגיל 30 עברה תאונת דרכים קשה. לאחר תקופת החלמה ארוכה שבה לעבוד ברכבת ישראל - תחילה במחלקת השכר ואחר כך במחלקת דלקים ושמנים, והפכה לפעילה בולטת בוועד העובדים. לאחר עזיבתו של יו"ר הוועד שאול עוקיש עקב חשדות לקבלת טובות הנאה ושוחד, נבחרה, באוגוסט 2010, ברוב קולות, לתפקיד יו"ר ועד עובדי הרכבת.[1][2]

כהונה ראשונה בתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאבק בהפרטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 2010 אישרו משרדי האוצר והתחבורה רכישה גדולה של קרונות חדשים מחברת בומברדייה.[3] האישור לרכישה הותנה בהעברת תחזוקת הקרונות החדשים לידי החברה שסיפקה אותם. משמעות ההחלטה הייתה כי לא יהיה גיוס נוסף של כוח אדם לשורות עובדי הרכבת. באפריל 2011 הודיע שר התחבורה ישראל כ"ץ על רפורמה ברכבת ישראל,[4] העברת תחזוקת הקרונות לגורמים חיצוניים, מיקור חוץ. מיד עם פרסום ההודעה הכריזו ההסתדרות וועד העובדים בראשות אדרעי, על סכסוך עבודה. מאבקה של אדרעי התמקד בהתנגדות להפרטה שמשמעותה פגיעה בוועדים ובעבודה המאורגנת בישראל.

בנובמבר 2011 החלה רכבת ישראל לקלוט את הקרונות החדשים מתוצרת בומברדייה. בעקבות קליטת הקרונות החדשים פתח ב-12 בפברואר 2012 ועד העובדים בראשות אדרעי בעיצומים[5]. באותו היום, שופטת בית הדין לענייני עבודה בת"א הורתה להפסיק את העיצומים בטענה כי זוהי החלטה הנתונה בידי הנהלת הרכבת. אדרעי טענה בדיון כי נהגי הקטר טרם סיימו את הכשרתם ועל כן אינם רשאים ויכולים להפעיל את הקרונות החדשים. עקב העיכוב בביצוע החלטת בית הדין והמשך השיבושים בתנועת הרכבות למחרת[6] הגישה הנהלת הרכבת בקשה לראות בהתנהגות הוועד וההסתדרות בזיון בית הדין.[7] אדרעי ביחד עם שני שותפיה לראשות הוועד נקנסו על ידי בית המשפט בעשרת אלפים ש"ח כל אחד בגין ביזוי בית הדין. בית הדין קבע כי ההסתדרות ניסתה לבטל את השביתה ולהחזיר את העובדים לעבודה סדירה ועל כן פטר את נציגי ההסתדרות מענישה.

בעקבות האירועים ברכבת ישראל יזם ח"כ אופיר אקוניס דיון דחוף בוועדת הכלכלה של הכנסת בטענה לפגיעה באזרחי ישראל, שהתקיים ב-15 בפברואר.[8] אדרעי, נציגת ועד העובדים, וירון זפט, נציג ההנהלה והיועץ המשפטי של הרכבת, זומנו לדיון בוועדה. הוועדה סיימה את התכנסותה בקריאה של ח"כ כרמל שאמה הכהן להימנע מפגיעה בציבור.

בפגישה של יו"ר ההסתדרות עופר עיני עם אדרעי ונציגי ועד עובדי הרכבת נקבע כי עיני ינהל באופן אישי את המאבק. בעקבות ההחלטה, ב-16 בפברואר התקיימה פגישה בין עיני וכ"ץ שהסתיימה לאחר זמן קצר באי הסכמה.[9] בעקבות כישלון הפגישה הודיע כ"ץ במסיבת עיתונאים, כי הנחה את הנהלת הרכבת לחתום באופן חד צדדי תוך שבועיים על הסכם למיקור חוץ.[10]

בעקבות חילוקי הדעות המתמשכים והנחייתו של שר התחבורה, הודיעה הנהלת הרכבת כי חתמה על הסכם חד צדדי להפרטת תחזוקת הקרונות החדשים. בתגובה להודעה פנה ועד העובדים בראשות אדרעי לבית הדין לעבודה, בדרישה להתיר שביתה ברכבת ישראל. בית הדין אישר את השביתה וקבע כי הנהלת הרכבת התחייבה בדיון שהתקיים כחודשיים קודם, שלא לחתום על הסכם עם חברת בומברדייה ללא משא ומתן עם העובדים. כמו כן, סירבה הנהלת הרכבת לחשוף את ההסכם ותוכנו בפני הוועד.

במהלך הדיון בבית הדין התקיימה פגישה בין השר ישראל כץ ויו"ר ההסתדרות עופר עיני. בה הם החליטו על פתיחה במשא ומתן וזאת מבלי לזמן או לערב את אדרעי, יו"ר הוועד, אשר עמדה על רצונה להשבית את הרכבת עד לביטול מוחלט של ההסכם למיקור חוץ.[11]

הדחתה מהתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאבק המתוקשר של ועד עובדי הרכבת בראשות אדרעי זכה לכתבות רבות בתקשורת הכתובה והמצולמת, בדרך כלל נלוותה לכתבות אלו ביקורת[12] שכוונה כלפי אדרעי.[13] לחצים הופעלו על ההסתדרות על מנת שתפטר את אדרעי מתפקידה כיו"ר הוועד. תקופה זו התאפיינה בהשמצות הדדיות, תביעות בבית הדין המוגשות על ידי שני הצדדים, מעקב באמצעות חברות חקירה פרטיות ועוד.[14]

בימי השיבושים ברכבת, בפברואר 2012, הוגשה בקשה לבית הדין לעבודה מטעם הנהלת הרכבת לראות בהתנהגותה של אדרעי ביזוי בית הדין והיא נקנסה בסכום של עשרת אלפים ש"ח,[15] שמועות על השעייתה הצפויה התפרסמו שוב ושוב,[16] ועוד באותו החודש היא זומנה לשימוע לפני השעיה בעקבות האשמה בתקיפת חברי הנהלה. באוגוסט זומנה אדרעי לשימוע לפני פיטורין עקב התעקשותה לקיים אסיפות עובדים שלטענת ההנהלה פגעו בפעילות הסדירה של החברה. בנוסף התנהל מאבק סביב כוונת הנהלת הרכבת להתקין ברכב החברה ששירת את אדרעי מכשיר איתוראן. אדרעי סרבה לאפשר את ההתקנה או להחזיר את הרכב. השימועים הובילו לעיכוב של שנתיים בדרגה, ובנוסף נרשמו אזהרות בתיקה האישי.[17]

ב-22 באוגוסט 2012 הופץ מכתב שנשלח לכלל עובדי רכבת ישראל ובו פירוט ההוצאות של ועד העובדים בתקופת כהונתה של אדרעי.[דרוש מקור] המכתב חשף כי אדרעי שילמה את הקנס בסך עשרת אלפים ש"ח מכספי הוועד וכן שכרה בשם הוועד חברות חקירה פרטיות, יועצי תקשורת, יועצי שכר ולוביסטיים. המכתב נחתם על ידי אבי אדרי יו”ר איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות. בעקבות פרסום המכתב פנתה אדרעי לאדרי במכתב משלה בו היא דרשה ממנו התנצלות או שיואשם בהוצאת דיבה, לטענתה, אדרי היה זה שייעץ לה לממן את הקנס מכספי הוועד.[דרוש מקור] ההסתדרות הורתה על הדחתה של אדרעי מהתפקיד וקיום בחירות חדשות לוועד.[18]

בעקבות ההדחה פנה הוועד המודח בראשות אדרעי לארגון כוח לעובדים,[19] מתוך כוונה להפכו לארגון הייציג של עובדי הרכבת. סביב נושא הייצוג נפתח מאבק משפטי בין ההסתדרות וארגון כוח לעובדים. בית הדין דחה את המעבר לארגון כוח לעובדים ונסמך על החוק המונע מעבר בעת קיום משא ומתן על חתימת הסכם קיבוצי, התביעה עברה לבג"ץ שגיבה את ההחלטה ודחה את בקשת הוועד להכיר בכוח לעובדים כארגון הייציג של עובדי הרכבת.[20]

התקופה לאחר שהודחה מהתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 2013 הושעתה אדרעי מעבודתה ברכבת למשך ארבעה חודשים עקב איומים על עובד.[21]

באוקטובר 2013 דחה בית הדין האזורי לעבודה בחיפה תביעת פיצויים בסך 2 מיליון שקל שהגישו אדרעי ואחרים נגד הנהלת רכבת ישראל.[22]

בפברואר 2014 זימנה רכבת ישראל את אדרעי לשימוע נוסף, בחשד שהחתימה כרטיס עובד כשיצאה לדיון בבית המשפט.[23]

בפברואר 2017 הגישה אדרעי עם 7 עובדים נוספים מהרכבת תביעה לבית הדין לחייב את ההסתדרות לקיים בחירות לוועד. בכתב התביעה נאמר כי ההסתדרות מונעת מזה כשנה קיום של בחירות ברכבת בשל תמיכת יו”ר הוועד הנוכחי בניסנקורן.[24] בית המשפט קיבל את עמדת התובעים, וחייב את ההסתדרות לקבוע מועד לבחירות ברכבת והבחירות נקבעו לספטמבר 2017.[25]

בספטמבר 2017 נבחרה אדרעי שוב ליו"ר ועד עובדי רכבת ישראל.[26]

כהונה שנייה בתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הייתה נשואה לאלי אדרעי, עובד נמל חיפה, ולהם שלוש בנות. בהמשך התגרשו. אדרעי מתגוררת בחיפה.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 שרה ליבוביץ-דר, אשת הברזל: יו"ר ועד הרכבת לא עוצרת, באתר nrg‏, 24 בפברואר 2012
  2. ^ שחר הזלקורן, סוף תקופה - האיש החזק של רכבת ישראל פורש, באתר ynet, 25 בפברואר 2009
  3. ^ ליאור גוטמן, רשמית: בומברדייה הקנדית תספק 78 קרונות חדשים לרכבת ישראל, באתר כלכליסט, 10 באוקטובר 2010
  4. ^ רכבת ישראל ורשות מקרקעי ישראל חתמו היום על הסכם מהפכני, רשות מקרקעי ישראל
  5. ^ שחר הזלקורן, התגעגעתם? עובדי הרכבת שוב מאיימים לשבות, באתר ynet, 12 בפברואר 2012
  6. ^ שיבושים ברכבת; הנוסעים: "הפכנו לאסירים", באתר ynet, 13 בפברואר 2012
  7. ^ הלל פוסק וגלעד מורג, עובדי הרכבת: מהלילה שביתה עד להודעה חדשה, באתר ynet, 13 בפברואר 2012
  8. ^ יו"ר ועד הרכבת בכנסת: "המוצא האחרון שלנו זה לפגוע בנוסעים", מעריב, 15 בפברואר 2012
  9. ^ לאחר רבע שעה - התפוצצה הפגישה בין כץ לעיני על הרכבת; עיני: "כץ יצר משבר ולא אנהל משא ומתן כך", גלובס, 16 בפברואר 2012
  10. ^ הנהלת הרכבת חתמה על הסכם, גלובס, 19 בפברואר 2012
  11. ^ כץ ועיני סיכמו על מתווה, גלובס,20 בפברואר 2012
  12. ^ הסוציאליזם החזירי של אדרעי, גלובס, 15 בפברואר 2012
  13. ^ ההפרטה, העוקץ
  14. ^ חשיפה: הנהלת הרכבת עקבה אחרי עובדים, גלובס, 1 במאי 2013
  15. ^ בית הדין לעבודה הטיל קנסות, הארץ, 15 בפברואר 2012
  16. ^ ועד עובדי הרכבת מכחיש, גלובס, 20 בפברואר 2012
  17. ^ עונש לוועד הרכבת לשעבר, גלובס, 12 בספטמבר 2012
  18. ^ גילה אדרעי הודחה מיו"ר ועד עובדי הרכבת, גלובס,127 ביוני 2012
  19. ^ כוח לעובדים עובר לשחק במגרש של הגדולים, 9 ביולי 2012 ynet
  20. ^ תבוסה לגילה אדרעי, כלכליסט, 13 בדצמבר 2012
  21. ^ רכבת ישראל השעתה את גילה אדרעי, כלכליסט, 11 ביולי 2013
  22. ^ שי ניב, ‏נדחתה תביעת גילה אדרעי בסך 2 מיליון שקל נגד הנהלת הרכבת, באתר גלובס, 7 באוקטובר 2013
  23. ^ עמליה דואק, כתבת כלכלה, ‏גילה אדרעי שוב זומנה לשימוע, באתר ‏מאקו‏‏, ‏11 בפברואר 2014‏
  24. ^ אסנת ניר, גילה אדרעי נגד ההסתדרות: ”מונעת בחירות לוועד הרכבת מאחר שהיו”ר תומך בניסנקורן”, 17 פברואר 2017, כלכליסט
  25. ^ אסנת ניר, הישג לגילה אדרעי ועובדי הרכבת: בחירות לוועד יתקיימו ב-15 בספטמבר, 22.2.2017, כלכליסט
  26. ^ ניצן צבי כהן, ‏גילה אדרעי נבחרה אמש (ג'), שנית, ליושבת ראש ועד עובדי הרכבת, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 27 בספטמבר 2017