גיס 441

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיס 441
פרטים
מדינה ישראלישראל ישראל
שיוך צבא הגנה לישראל
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות 1974–2004 (כ־30 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
מלחמות מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
פיקוד
יחידת אם   פיקוד הדרום
דרגת המפקד אלוף  אלוף
מפקדים מפקדי הגיס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גיס 441 הייתה מפקדת שדה בדרג המבצעי של צה״ל, שהייתה כפופה לפיקוד הדרום, ונועדה לשמש כגוף לפיקוד ושליטה בתווך שבין הפיקוד המרחבי והאוגדות הלוחמות. בראש הגיס עמד קצין בדרגת אלוף. מפקד הגיס האחרון היה האלוף יצחק בריק.

הקמתו ופעילותו של גיס 441[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות מלחמת יום הכיפורים, עלה הצורך בצה"ל להקים מפקדות שדה בכירות שימשו כגוף לפיקוד ולשליטה בתווך שבין הפיקוד המרחבי לבין והאוגדות, וזאת בעיקר על מנת להביא לסנרגיה בהפעלת הכוח במבצעים דוגמת צליחה והבקעה, בהם פועלות במרחב מספר אוגדות. בנוסף, הגידול בהיקף המסגרות של כוחות האויב בחזיתות השונות, מורכבות המכשולים הקרקעיים ועוצמת האש הצפויה בזירות הלחימה חייבו אף הם הקמת מפקדת ביניים שכזו[1].

בנובמבר 1974 הוכרז על הקמת שתי מפקדות של "כוח משימה על-אוגדתי" הכפופות מנהלתית לפיקודים המרחביים צפון ודרום, המשימות של מפקדות אלה היו: לעסוק בתכנון מבצעי של כוח משימה על-אוגדתי בגזרת הפיקוד המרחבי; ולפקד במלחמה על כוח משימה על-אוגדתי למשימות מוגדרות בגזרת הפיקוד המרחבי.

מבין הגייסות שהוקמו בצה"ל, גיס 441 בפיקודו של האלוף אריאל שרון היה הראשון שהוקם ותורגל. איומים צפויים בחזית סיני אל מול הצבא המצרי שהשתקם והתעצם אחרי מלחמת יום הכיפורים, חייבו מתן מענה.

המפקדה המצומצמת, שאמצה את השם גיס רק בפברואר 1975, כללה את מפקד הגיס, סגנו, ראש המטה ובצדם מספר קציני מטה בסדיר ובמילואים ובהם קצין אג"ם, קצין מודיעין, קצין הנדסה, קצין קשר, קצין סיוע ארטילרי, קצין תיאום אוויר, קצין נ"מ, קצין שלישות וקציני אגף האפסנאות (כיום אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה) ובהם תחזוקה, חימוש ורפואה. ארבע שנים לאחר הקמתו של הגיס נבחן שוב המבנה והארגון שלו והוחלט לבנותו כמפקדה גדולה יותר שתוכל לפקד על אוגדות, על חטיבות עצמאיות ועל גופים מסייעים שיוקצו בהתאם לצרכי המשימה. כמו כן ועל מנת לאפשר פיקוד ושליטה בסדר הכוחות הגדול של הגיס הוחלט להקים למפקדה גדוד קשר גייסי. עם זאת, נותרו תפקידיה של מפקדת הגיס בלחימה כשהיו, דהיינו לתכנן ולפקד במאמץ מרוכז על כוח משימה על-אוגדתי.

בצד התכנונים שליוו את פינוי סיני בעקבות הסכם השלום עם מצרים, פקדה מפקדת הגיס באפריל 1982 על פינויו של חבל ימית. מפקד הגיס באותה עת היה האלוף דן שומרון שהחליף בתפקידו את האלוף אברהם רותם. בפועל פקד על הפינוי הרמ"ט תת-אלוף עודד טירה. במלחמת לבנון הראשונה תוכנן שהגיס ישמש כעתודה המטכ"לית וככזו השתלבה בתוכניות של פיקוד הצפון. לאחר המלחמה התמנה האלוף אמיר דרורי למפקד הגיס במקביל לתפקידו כמפקד המפח"ש (כיום זרוע היבשה).

הדילמות בדבר מיקומו של הגיס כדרג ביניים מלא בין הפיקוד המרחבי לבין האוגדות, המשיכו להוות מוקד לוויכוח בצה"ל. בפועל גדלה מפקדת הגיס להיקפים של מאות אנשים. בצד התכנונים האופרטיביים בגזרות השונות המשיכה מפקדת הגיס להכין תרגילים ולשמש מעטה לתרגילי האוגדות במרחב פיקוד הדרום כמו גם במרחבי הפיקודים האחרים. מפקדת הגיס הקפידה לשמור על כשירותה המבצעית בסדרה של תרגילי גיוס וכוננות ותרגילי פריסה ודילוגים שאפינו את השגרה וחזרו על עצמם מדי מספר חודשים.

תחת פיקודם של האלופים בסדיר ובמילואים עמנואל סקל, עוזי דיין ויצחק בריק המשיך הגיס לתכנן ולתרגל לחימה בגזרות השונות. לשיאה הגיעה הפעילות בשנים 19901991 במהלך מלחמת המפרץ בשל חשש מהתפתחויות בחזית המזרחית. תחת פיקודו של האלוף עוזי דיין פיקד הגיס על סדרת תרגילים שנועדו לבחון תפיסת הפעלה מתקדמת של הכוחות. לראשונה הוכנסו אז גם מחשבים לצורכי תכנון ושליטה גם בדרג השדה. בעקבות השינויים בסדרי העדיפות ובסדרי הכוח של צה"ל בשנת 2004 פורקה מפקדת הגיס ואנשיה השתלבו במפקדות אחרות ובעיקר באלו של הגייסות האחרים בצה"ל.

מפקדי הגיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שם תקופת כהונה הערות
אריאל שרון 19741975 לימים ראש הממשלה ה-11 של מדינת ישראל
אברהם רותם 19761981 במקביל לתפקידו כראש מה"ד
דן שומרון 19821983 לימים הרמטכ"ל ה-13 של צה"ל
אמיר דרורי 19831984 לימים סגן ראש המטה הכללי
עמנואל סקל 19851992 כאיש מילואים ובמקביל לתפקידו כמפקד המפח"ש
עוזי דיין 19921996 לימים סגן ראש המטה הכללי
יצחק בריק 19962005 במקביל לתפקידו כמפקד המכללות וכאיש מילואים

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הערך כולו מבוסס על סקירתו הבלמ"סית של קמ"ן הגיס תא"ל (מיל') ד"ר דני אשר - גיס דרום - "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" סיפורה של מפקדה 1974 – 2004