יצחק בריק

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יצחק בריק
Aluf Itzhak Brik.jpg
לידה 7 בנובמבר 1947 (בן 72)
גלאון, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Badge of the Israel Defense Forces.new.svg  צבא הגנה לישראל
שנות הפעילות 19651999 (כ־34 שנים)
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
פעולת כראמה
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
הלחימה ברצועת הביטחון
האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
יו"ר הוועד המנהל של מכללת עמק יזרעאל, נציב קבילות החיילים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
יצחק בריק כנציב קבילות החיילים

יצחק בריק (נולד ב-7 בנובמבר 1947) איש צבא ישראלי, שסיים את שירותו בצה"ל בדרגת אלוף. שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן מעל עשור שנים כנציב קבילות חיילים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריק נולד וגדל בקיבוץ גלאון, התגייס לצה"ל ב-1965 ועשה את מרבית שירותו בחיל השריון, החל מתפקידו כתותחן טנק בגדוד 82. בהמשך עבר קורס מפקדי טנקים ובמלחמת ששת הימים שימש כמפקד טנק בגדוד 63 של חטיבה 14, שלחמה תחת אוגדה 38 בקרבות בחצי האי סיני. לאחר קורס קצינים שובץ בחטיבה 7, ושימש כמפקד מחלקה בפעולת כראמה. בהמשך מונה למפקד פלוגה.[1] ב-1969 השתחרר מצה"ל, עבר לרכז את המשק בקיבוצו וסיים תואר ראשון בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון.

במלחמת יום הכיפורים שימש כמפקד פלוגה בגדוד 113 בפיקודו של אסף יגורי, הגדוד השתייך לחטיבה 217 של אוגדה 162. את המלחמה החל בריק בהצטיידות בימ"ח ונסיעה לילית עם כוח קטן לעבר תעלת סואץ. הכוח בפיקודו נקלע למארב קומנדו מצרי, בריק נפגע מרשף של טיל נ"ט ונכווה קשה בפניו, על אף הפציעה שב ליטול את הפיקוד על הטנק ויחד עם חבריו השמיד את פלוגת הקומנדו. ביום למחרת, 8 באוקטובר 1973, השתתף עם יחידתו במתקפת הנגד הכושלת של צה"ל, לאחר הנסיגה ארגן מספר טנקים, חזר והסתער כדי לחלץ טנקים ונפגעים, בקרב פגע ב-25 טנקים ועצר בכך את התקדמות הכוחות המצרים. בהמשך הלחימה השתתף בצליחת התעלה וסיים את המלחמה, לאחר שהחליף שבעה טנקים, ונותר אחד מהלוחמים הכשירים הבודדים מגדודו, שמנה יותר מ-200 איש לפני הקרבות. על מעשיו אלו הוענק לו עיטור העוז.

לאחר המלחמה המשיך להתקדם בדרגותיו במילואים ומילא תפקיד של מפקד גדוד. ב-1980 חזר לשירות קבע ומונה למפקד חטיבה 786. בריק תכנן להישאר בצבא במשך שנתיים, אך מלחמת לבנון הראשונה השאירה אותו בשירות קבע. במהלך השנים הבאות התמנה לסגן מפקד אוגדה סדירה ולמפקד חטיבה 14, בשנת 1988 למפקד עוצבת אתגר - אוגדת מילואים בפיקוד הצפון, בשנת 1990 למפקד עוצבת געש ואחר כך לסגן מפקד המפח"ש. ב-1994 מונה למפקד המכללות הצבאיות בדרגת אלוף. בנוסף התמנה ב-1995 למפקד הגיס הדרומי - גיס 441. השתחרר משירות הקבע ב-1999, כשבמילואים המשיך לכהן כמפקד הגיס.

לאחר שחרורו עסק בריק בפיתוח הנגב והגליל, הוא התמנה ליועצו המיוחד של התעשיין סטף ורטהיימר ולממונה על פיתוח אסטרטגי של הפריפריה מטעם קרן סאקט"א רש"י. בשנת 2000 מונה ליו"ר הוועד המנהל של המכללה האקדמית עמק יזרעאל[דרושה הבהרה]. מדצמבר 2008 עד דצמבר 2018 כיהן נציב קבילות החיילים.

בריק הוא מהנדס תעשייה וניהול בהכשרתו, בוגר המכללה לביטחון לאומי ומוסמך במינהל ציבורי באוניברסיטת תל אביב. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים.

עמדותיו על תפקוד צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה,[2] המערכת הצבאית התנגדה לביקורת ומאז ממשיך בריק להתריע ולהאבק בהתנגדות הצה"לית לביקורת.[3][4]

במאמר אותו פרסם באפריל 2020 קבל בריק על "אובדן רוח הלחימה בצה"ל, ותיאר זאת: "מי שיבקר היום בבסיסי ההכשרה והאימון לא ירגיש אפילו משב קל של רוח לחימה, ומכאן אפשר להבין את כשירות היחידות הירודה ואת חוסר המוטיבציה של הלוחמים להתכונן כראוי למלחמה הבאה. המצב בקרב הקצונה הגבוהה אף חמור יותר: הם מקווים שהנס יקרה והמלחמה לא תפרוץ בתקופתם ותחת אחריותם".
לפי בריק, "המשימה הלאומית עליונה" היא "לשוב ולהעמיד כאבן הראשה של ערכי צה"ל את קידוש ערך הניצחון ותחיית אתוס ההקרבה העצמית".[5] מול עמדות אלו עלו טענות נגדיות, המאשימות את בריק ב"מסע הפחדות" ובפופוליזם.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יצחק בריק בוויקישיתוף
מפרי עטו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]