יצחק בריק

יצחק בריק
לידה	7 בנובמבר 1947 (בן 75); גלאון, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל
השכלה	הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל; אוניברסיטת תל אביב ;
השתייכות	צבא הגנה לישראל
תקופת הפעילות	1965–1999 (כ־34 שנים)
דרגה	אלוף
תפקידים בשירות
	מפקד חטיבה 786 חטיבת הראל; מפקד חטיבה 14; מפקד עוצבת אתגר; מפקד עוצבת געש; סגן מפקד המפח"ש; מפקד גיס 441; מפקד המכללות הצבאיות;
פעולות ומבצעים
	מלחמת ששת הימים; פעולת כראמה; מלחמת ההתשה; מלחמת יום הכיפורים; מבצע שלום הגליל; המערכה ברצועת הביטחון; האינתיפאדה הראשונה
עיטורים
	עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
	יו"ר הוועד המנהל של מכללת עמק יזרעאל; נציב קבילות החיילים;

ערך זה עוסק באלוף בצה"ל. אם התכוונתם לפרופסור בחוג לגרונטולוגיה באוניברסיטת חיפה, ראו יצחק בריק (גרונטולוג).

אין לבלבל ערך זה, העוסק בקצין צה"ל בדרגת אלוף, עם הערך "בריק יצחק", העוסק בקצין משטרה.

יצחק בריק (נולד ב-7 בנובמבר 1947) הוא איש צבא ישראלי, שסיים את שירותו בצה"ל בדרגת אלוף. שירת בחיל השריון כמפקד חטיבה, אוגדה וגיס וכיהן כמפקד המכללות הצבאיות. לחם כמפקד פלוגה במילואים במלחמת יום הכיפורים ועוטר בעיטור העוז; כיהן במשך כעשור בתפקיד נציב קבילות החיילים. לאחר פרישתו מתפקיד זה בשנת 2018 נודע בריק כמבקר חריף של היערכות צה"ל ומשרד הביטחון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריק נולד וגדל בקיבוץ גלאון, התגייס לצה"ל ב-1965 ועשה את מרבית שירותו בחיל השריון, החל מתפקידו כתותחן טנק בגדוד 82. בהמשך עבר קורס מפקדי טנקים ובמלחמת ששת הימים שימש כמפקד טנק בגדוד 63 של חטיבה 14, שלחמה תחת אוגדה 38 בקרבות בחצי האי סיני. לאחר קורס קצינים שובץ בחטיבה 7, ושימש כמפקד מחלקה בפעולת כראמה. בהמשך מונה למפקד פלוגה.^[1] ב-1969 השתחרר מצה"ל, עבר לרכז את המשק בקיבוצו וסיים תואר ראשון בפקולטה להנדסת תעשייה וניהול בטכניון.

במלחמת יום הכיפורים שימש כמפקד פלוגה בגדוד 113 בפיקודו של אסף יגורי, הגדוד השתייך לחטיבה 217 של אוגדה 162. את המלחמה החל בריק בהצטיידות בימ"ח ונסיעה לילית עם כוח קטן לעבר תעלת סואץ. הכוח בפיקודו נקלע למארב קומנדו מצרי, בריק נפגע מרשף של טיל נ"ט ונכווה קשה בפניו, על אף הפציעה שב ליטול את הפיקוד על הטנק ויחד עם חבריו השמיד את פלוגת הקומנדו. ביום למחרת, 8 באוקטובר 1973, השתתף עם יחידתו במתקפת הנגד הכושלת של צה"ל, לאחר הנסיגה ארגן מספר טנקים, חזר והסתער כדי לחלץ טנקים ונפגעים, בקרב פגע ב-25 טנקים ועצר בכך את התקדמות הכוחות המצרים. בהמשך הלחימה השתתף בצליחת התעלה וסיים את המלחמה, לאחר שהחליף שבעה טנקים, ונותר אחד מהלוחמים הכשירים הבודדים מגדודו, שמנה יותר מ-200 איש לפני הקרבות. על מעשיו אלו הוענק לו עיטור העוז.

לאחר המלחמה המשיך להתקדם בדרגותיו במילואים ומילא תפקיד של מפקד גדוד. ב-1980 חזר לשירות קבע ומונה למפקד חטיבה 786. בריק תכנן להישאר בצבא במשך שנתיים, אך מלחמת לבנון הראשונה השאירה אותו בשירות קבע. במהלך השנים הבאות התמנה לסגן מפקד אוגדה סדירה ולמפקד חטיבה 14, בשנת 1988 למפקד עוצבת אתגר - אוגדת מילואים בפיקוד הצפון, בשנת 1990 למפקד עוצבת געש ואחר כך לסגן מפקד המפח"ש. ב-1994 מונה למפקד המכללות הצבאיות בדרגת אלוף. בנוסף התמנה ב-1995 למפקד הגיס הדרומי - גיס 441. השתחרר משירות הקבע ב-1999, כשבמילואים המשיך לכהן כמפקד הגיס עד שנת 2005.

לאחר שחרורו עסק בריק בפיתוח הנגב והגליל, הוא התמנה ליועצו המיוחד של התעשיין סטף ורטהיימר ולממונה על פיתוח אסטרטגי של הפריפריה מטעם קרן סאקט"א רש"י. בשנת 2000 מונה ליו"ר הוועד המנהל של המכללה האקדמית עמק יזרעאל^{[דרושה הבהרה]}. מדצמבר 2008 עד דצמבר 2018 כיהן נציב קבילות החיילים.

בשנת 2016 הוענק ליצחק בריק אות יקיר חדרה בשנת ה-125 לייסוד העיר. בשנת 2019 קיבל את אות אביר איכות השלטון בקטגוריית הרשות המבקרת.^[2]

בריק הוא מהנדס תעשייה וניהול בהכשרתו, בוגר המכללה לביטחון לאומי ומוסמך במינהל ציבורי באוניברסיטת תל אביב. הוא נשוי ואב לשלושה ילדים, מתגורר בחדרה.

עמדותיו על תפקוד צה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2018 יצא בביקורת קשה על מוכנות צה"ל למלחמה.^[3] המערכת הצבאית התנגדה לביקורת ומאז ממשיך בריק להתריע ולהאבק בהתנגדות הצה"לית לביקורת.^[4]^[5] בראיון לתוכנית "זמן אמת" בכאן 11, אמר בריק כי "במידה והיום תפרוץ מלחמה, מלחמת יום הכיפורים תהיה טיול לידה".

במאמר אותו פרסם באפריל 2020 קבל בריק על "אובדן רוח הלחימה בצה"ל, ותיאר זאת: "מי שיבקר היום בבסיסי ההכשרה והאימון לא ירגיש אפילו משב קל של רוח לחימה, ומכאן אפשר להבין את כשירות היחידות הירודה ואת חוסר המוטיבציה של הלוחמים להתכונן כראוי למלחמה הבאה. המצב בקרב הקצונה הגבוהה אף חמור יותר: הם מקווים שהנס יקרה והמלחמה לא תפרוץ בתקופתם ותחת אחריותם".
לפי בריק, "המשימה הלאומית עליונה" היא ”לשוב ולהעמיד כאבן הראשה של ערכי צה"ל את קידוש ערך הניצחון ותחיית אתוס ההקרבה העצמית”.^[6] מול עמדות אלו עלו טענות נגדיות, המאשימות את בריק ב"מסע הפחדות" ובפופוליזם.^[7]

ביקורתו של בריק על צה"ל מתפרסת בתחומים רבים, החל מהמבנה הארגוני של צה"ל, דרך התרבותית הארגונית ועד לשיטת המינויים של בכירי צה"ל, אופן ההצטיידות של צה"ל והנתק שקיים בין המערכת הצבאית למערכת המדינית.

על פי בריק בתחילת 2023 חיל היבשה בשל קוטנו לא יוכל לתת מענה בכל הזירות במקביל. וחיל האוויר לא מוכן להתמודדות עם התקפות טילים מדויקים ומזל"טים על בסיסיו. לתפיסתו יש בצה"ל בעיות קשות בתחום הלוגיסטיקה בשל ההפרטה הנרחבת של שירותים שהצבא מקבל מחברות אזרחיות. העורף לא הוכן לספוג אלפי טילים ביום.

בתחום האיום הפנימי יש להקים משמר לאומי שימנה לפחות 50 אלף בוגרי צבא בכדי להתמודד עם מהומות אזרחיות כדוגמת המהומות 2021. ^[8]

לתפיסתו, תהליך המינויים של רמטכ"לים לקוי מאוד. מינוי רמטכ"ל נעשה במחשכים על פי קריטוריונים סובייקטיביים של שר ביטחון. התהליך צריך להיות שקוף ומעוגן באמות מידה ברורות שאינן מוחלפות עם שינוי שר ביטחון. לדעתו של בריק, צריך להקים ועדה מקצועית של בכירי מערכת הביטחון לשעבר שתבחר כמה מועמדים לבחירת הממשלה, ולא כפי שהיום כאשר שר ביטחון מביא את מועמדותו לממשלה לקבלה או לדחיה.

מבנה ארגוני יעיל ונכון של צה"ל. יש אנומליה במבנה הזרועות של צה"ל. בעוד שלזרוע אוויר ויבשה יש מפקד ישיר עם סמכות ואחריות, מפקדה הישיר של זרוע היבשה עתירת המשאבים הוא גם מפקד כלל צה"ל שאמור לעסוק בתכנון ואסטרטגיה, ולכן אין לו את הזמן והיכולת לנהל פרטנית את צבא היבשה, ואילו לסגן הרמטכ"ל עם שאיפותיו להיות רמטכ"ל שמעדיף לעסוק באסטרטגיה, אין את הרצון לנהל מעשית את צה"ל. ולכן הפתרון לדעתו למנות מפקד זרוע יבשה שתחתיו אלופי הפיקוד ומפקד מז"י ומעליו יהיה הרמטכ"ל שמסנכרן את כל הזרועות. והוא גם מציע פתרון ביניים: מינוי אלוף בדימוס משנה לרמטכ"ל ומנכ"ל צה"ל בעל ניסיון בניהול אזרחי שיכהן לפחות 5 שנים והוא יהיה ימנכ"ל את הצבא, בתקציבים, כח אדם ואמצעים.

בתחום התרבות הארגונית של צה"ל לתפיסתו קיימת תרבות ארגונית של שקר ואי לקיחת אחריות. החל מתחקירים שבהם מטייחים ומשקרים. דרך אי המשכיות בזיכרון ארגוני, קדנציות קצרות מדי של קצינים, ללא מילוי תפקידי רוחב, אין העברת מקל ובשל כך יש להמציא את הגלגל מחדש. לדעתו, מודל ההצערה של צה"ל אשם ברידוד המקצועיות ופליטה של קצינים מוכשרים לאזרחות, דבר שגורם לבעיית כח אדם בדרג הביניים של הקצינים.^[9]

לתפיסתו יש לעדכן את תפיסת הביטחון של צה"ל שהינה מיושנת ונקבעה באמצע המאה הקודמת. שמתמצת בהעברת המלחמה לאדמת האויב ובכך מאפשרת לאזרחים לחיות די בשקט. בשנים האחרונות לדעתו מדינת ישראל הפכה להיות המדינה המאוימת ביותר בעולם. וזרוע היבשה לא נבנתה להתמודד עם חמש זירות במקביל. ולכן כיוון שאין תפיסת ביטחון מתאימה למצב שנוצר, כל רמטכ"ל מאלתר כפי הבנתו. מאז 2006 כל המצב במזרח התיכון הכל השתנה למול איומי יחוס של חמאס, חזבאללה, יו"ש, סוריה ופנים ישראל. ומול ישראל מוצבים 250 אלף רקטות וכטב"מים, שחיל האוויר לא יכול לתת להם מענה ראוי. וכיפת ברזל וטיל החץ עם המלאיים הקטנים לא יוכלו לגונן מספר שבועות, ואז השמים יהיו פתוחים לאויב. לדעתו יש לשדרג את היכולות הצבאיות בתחומי טק"ק, לייזר. נ.מ. נייד, וצבא היבשה. חיל האוויר חייב את השילוביות הרב זרועית. לדעתו, למשל יש להקים חיל טילים שיתן מענה למשגרים הניידים בעוד שהמטוסים יעסקו במטרות אסטרטגיות.

עוד אין המשכיות בבניה הצבא מרמטכ"ל לרמטכ"ל, כיוון שכל רמטכ"ל לא ממשיך את קודמו אלא יוצר תוכנית חדשה משלו שמבטלת את התוכניות הקודמות. ואין בקרה על החלטות הרמטכ"ל של הקבינט הביטחוני שהפך לחותמת גומי. הוא סובר שבמקום שהרמטכ"ל יבנה את הצבא לפי איומי היחוס שהם רבים, הוא בונה איום פיקטיבי מול זירה וחצי שלא נכללים בו למשל האיומים מסוריה ואינתיפדה שלישית ביו"ש.

בריק מציע תהליך של הכשרה לכל שר שעוסק בענייני ביטחון. לדעתו יש בעיה שבמטה לביטחון לאומי יושבים קצינים, שהיו חלק מהבעיה של צה"ל ולכן צריכים לשים בה מומחים לעניין מתחומים שונים, שלא קשורים בטבורם לראש הממשלה. ומולם שב"כ, מוסד ואמ"ן יציגו למומחי המטה את איומי הייחוס על מדינת ישראל. והממשלה תבקש תוכנית עבודה מתאימה לאיומי הייחוס מהרטכ"ל, וממנה תגזור את התקציב, וכך רמטכ"לים יוכלו לבנות נדבכים, אחד על גבי השני.^[10]