עמנואל סקל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמנואל סקל
אין תמונה חופשית
תאריך לידה 10 באוגוסט 1940 (בן 76)
מקום לידה בית יוסף, ישראל
השתייכות IDF new.png  צבא הגנה לישראל
תקופת שירות 19581994
דרגה אלוף  אלוף
תפקידים צבאיים
מלחמות וקרבות
מלחמת ששת הימים  מלחמת ששת הימים
מלחמת ההתשה  מלחמת ההתשה
מלחמת יום הכיפורים  מלחמת יום הכיפורים
מלחמת לבנון הראשונה  מלחמת לבנון הראשונה
עיטורים
עיטור העוז  עיטור העוז
תפקידים אזרחיים
מנכ"ל חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א), מנכ"ל פוספטים בנגב

עמנואל סקל (נולד ב-10 באוגוסט 1940), אלוף בצה"ל, כיהן כמפקד מפקדת חילות השדה, קיבל את עיטור העוז במלחמת יום הכיפורים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סקל נולד במושב בית יוסף שבבקעת בית שאן, בגיל 6 עבר עם משפחתו לחולון. ב-1958 התגייס לצה"ל ושירת בחטיבת גולני. בגולני עבר מסלול הכשרה כלוחם, קורס מ"כים חי"ר וקורס קציני חי"ר. עם סיום הקורס שב לחטיבה כמפקד מחלקה, עד לשחרורו בדרגת סגן ב-1961. סקל למד גאולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים וסיים את לימודי המוסמך שלו ב-1967[1]. במלחמת ששת הימים גויס למילואים ושירת כקצין בסיירת חטיבת קרייתי, עימה השתתף בקרבות בחזית הירדנית[2].

ב-1968 חזר לשירות קבע בצבא, קיבל דרגת סרן ועשה הסבה לשריון. בחיל השריון שירת תחילה כסגן מפקד פלוגה בגדוד 82 של חטיבה 7 וכמפקד פלוגה בגדוד 77 של החטיבה. לאחר שנתיים של שירות השתחרר שוב מהצבא, אך החליט להתגייס פעם נוספת. סקל הוצב בחטיבה 14, בה שירת כמפקד פלוגת הסיור וכסגן מפקד גדוד 9, גדוד החרמ"ש. במאי 1972 מונה למפקד גדוד 52 של החטיבה, תפקיד בו כיהן בזמן מלחמת יום הכיפורים.

ערב המלחמה היה הגדוד בפיקודו ממוקם בתעוזים באזור ראס סודר בגזרה הדרומית של החזית המצרית, כשהוא מאויש במלואו. עם פרוץ הקרבות עבר הגדוד לפיקודה של חטיבה 401, בפיקודו של דן שומרון, השתתף בקרבות הבלימה ובמתקפת הנגד, וצלח את התעלה עד שהתמקם בקילומטר ה-101; בקרבות ספג הגדוד אבדות כבדות. סקל קיבל את עיטור העוז על תפקודו במהלך ימי הלחימה: על כך שהגדוד בפיקודו סיכל מאמץ צליחה של המצרים בדרום האגם המר, השמיד כמעט כליל גדוד שריון מצרי, ועל כך שנחלץ לעזרת גדוד שכן במסגרת התקפה חטיבתית לאורך ציר המיתלה תוך שהוא חוצה מערך אויב של כוחות שריון וחי"ר.

בהמשך הקריירה הצבאית שלו מונה סקל למפקד חטיבה 691, חטיבת טנקי טירן, למפקד חטיבת שריון 401, למפקד עוצבת "בני חיל" (בית הספר לשריון), למפקד אוגדה 252, אותה הנהיג בזמן הלחימה בגזרה המזרחית במלחמת לבנון הראשונה, ולמפקד הגיס הדרומי. פרש מצה"ל אך חזר לבקשתו של הרמטכ"ל אהוד ברק. בשנים 19901994 כיהן כמפקד מפקדת חילות השדה.

לאחר שפרש משירותו הצבאי, מונה סקל ב-1995 למנכ"ל חברת קו צינור אילת אשקלון (קצא"א), תפקיד בו שימש עד 2005. כיהן כמנכ"ל חברת פוספטים בנגב וקיבל על ניהולו את פרס קפלן. בשנים שלאחר שיחרורו מתח ביקורת על מינויו של דן חלוץ לרמטכ"ל ועל תופעת ההשתמטות משירות צבאי[3]. לאחר מלחמת לבנון השנייה שב לשירות מילואים כחונכו של מפקד זרוע היבשה דאז, האלוף בני גנץ[4].

ב-2010 הוענק לו הדוקטורט במדעי המדינה מאוניברסיטת בר-אילן על עבודתו "הסדיר יבלום? החמצת ההכרעה בקרב המגננה במערב סיני במלחמת יום הכיפורים", על פיה פרסם גם ספר באותו שם בהוצאת מעריב שראה אור בשנת 2011. על ספרו זה זכה בשנת 2012 בפרס יצחק שדה לספרות צבאית.

הוא חוקר במרכז בגין-סאדאת למחקרים אסטרטגיים באוניברסיטת בר-אילן, ומרצה מן החוץ במרכז הבינתחומי הרצליה.

סקל מתגורר ברחובות, נשוי לעדנה ואב לשלושה; בנו הבכור, יואב, שירת בסיירת גולני ונהרג ב-1986 במהלך מבצע בדרום לבנון.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עמנואל סקל, "הסדיר יבלום? החמצת ההכרעה בקרב המגננה במערב סיני במלחמת יום הכיפורים", "הוצאת מעריב", 2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדות עמנואל סקל בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון: "התגייסתי בנובמבר 1958. שרתתי בגולני והשתחררתי בדרגת סגן ב- 1961".
  2. ^ עדות עמנואל סקל בפני ועדת אגרנט, באתר ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון: "בששת הימים שרתתי ביחידת סיור בחטיבת קרייתי. השתתפתי במלחמה בגדה".
  3. ^ עמנואל סקל, דברים שנשא האלוף (במיל.) עמנואל סקל באזכרה ליואב בנו, ז"ל, מתוך אתר "הייד פארק", ‏ 15.08.2007, "צריך להיאבק במגפת ההשתמטות בכל הכלים העומדים לרשות הדמוקרטיה ומנגנוני אכיפת החוק בישראל".
  4. ^ בני גנץ, מדברי הרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ בערב השקת הספר, מתוך הכתבה "השקת הספר "הסדיר יבלום?", אתר "עמותת יד לשריון", "להערכה רבה עברתי אחרי מלחמת לבנון השנייה. אז ביקשתי מעמנואל והוא הצטרף בשמחה אליי כחונך שלי בזרוע היבשה, בתפקידו במילואים, והוא ליווה אותי בכל אחד מהתחקירים שהיו אחרי מלחמת לבנון השנייה, ובמרחק שנים רבות ללא עצלות להגיע לכל תחקיר, לשבת שעות רבות לעשות את זה באמת באמת מגובה העיניים, ובאמת מתוך ניסיון כן להקרין את הניסיון שלו. זה נתן לנו באמת עזרה ושירות טוב".