גל המחאות בטורקיה (2013)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

גל המחאות בטורקיה פרץ ב-28 במאי 2013 באיסטנבול שבטורקיה בעקבות כוונת הממשלה להרוס חלק מפארק טקסים גזי למען הקמת מרכז מסחרי[1]. בימים הראשונים אורגנה המחאה בידי פעילי איכות סביבה, אולם לאחר שהמשטרה הפעילה אלימות כלפי המוחים, התרחבה המחאה גם לערים נוספות, וסחפה אחריה מאות אלפים שהפגינו נגד ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן וכינו אותו "דיקטטור".

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך אחת-עשרה שנות שלטונו של ארדואן הופנו כנגדו טענות מצד גורמי אופוזיציה כי הוא פוגע באורחות הדמוקרטיה בטורקיה. כמו כן, עלו חששות בקרב הציבור החילוני במדינה שארדואן מקדם אג'נדה דתית ופועל בהדרגתיות להפיכת טורקיה למדינת הלכה והפיכתו למנהיג יחיד תוך שינויים בחוקה ובסטטוס-קוו. בין האירועים הבולטים שניתן למנות בנושא זה הוא משפט ראווה כנגד מאות קציני צבא באשמת תכנון הפיכה צבאית והרשעתם[2], צעד שנועד להגביל את כוחו של הצבא, ורפורמה בחוקת טורקיה שמטרתה העצמת סמכויותיו של ראש הממשלה[3].

סדר האירועים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפגנת תמיכה באנקרה

ב-1 במאי 2013 אירעו התנגשויות אלימות בין כוחות משטרה לבין אלפי אזרחים במהלך אירועים לציון יום הפועלים[4]. ב-27 במאי חוקק הפרלמנט הטורקי חוק המטיל מגבלות שונות על צריכת אלכוהול בטורקיה בצעד שנתפס כמונע מטעמים דתיים. הצעד עורר את חמתו של הציבור החילוני וגורמי אופוזיציה במדינה[5].

בבוקר ה-28 במאי התגודדו כ-50 פעילי איכות סביבה בפארק גזי שבכיכר טקסים באיסטנבול במטרה למנוע כריתת עצים בפארק לצורך תחילת עבודות התשתית לבניית קניון במקום. בליל ה-28 במאי הציבו הפעילים אוהלים ולנו במקום במטרה להגן על הפארק.

במהלך דיון בפרלמנט הטורקי כינה ארדואן את אבות טורקיה המודרנית מוסטפא כמאל אטאטורק ואיסמט אינני במרומז (ללא ציון שמם המפורש) "שני שיכורים"[6]. באותו ערב התקבצו מאות בני אדם בכיכר טקסים וקראו קריאות נגד ארדואן וצעקו "אנו נכדיו של השיכור".

התפשטות המחאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-31 במאי החלו ההפגנות לצבור ממדים רחבי היקף והתפשטו לתוך כיכר טקסים וכן אופי המחאה השתנה. מפעולת מחאה סביבתית הפכו ההפגנות למחאה עממית כנגד ראש הממשלה רג'פ טאיפ ארדואן ומדיניותו שנתפסת בידי המפגינים כפאשיסטית ופרו-איסלאמיסטית.

ב-1 ביוני התפשטה המחאה לערים נוספות ובהן הבירה המדינית אנקרה[7]. המשטרה פיזרה את ההפגנות באמצעות גז והמפגינים דיווחו על מאות פצועים. באותו יום נערכו הפגנות ב-67 ערים במדינה.

ב-3 ביוני נרשמה עליית מדרגה בהפגנות לאחר שבאיסטנבול נהרג צעיר מפגיעה מכוונת של מונית שנסעה לתוך קבוצת מפגינים[8]. ראש הממשלה ארדואן האשים ממרוקו את האופוזיציה כי היא מנצלת את הניסיון לבניית קניון בפארק גזי לצרכיה. הוא הבטיח כי כאשר ישוב לארצו יסודרו כל הבעיות.

ב-4 ביוני, בתגובה לטענות על אלימות המשטרה, הכריזו ארגוני עובדים במדינה על שביתה כללית בת יומיים. ההפגנות התגברו והתפשטו לאזורים נוספים ובהפגנה שנערכה בדרום המדינה נהרג מפגין נוסף[9].

באירועים בטורקיה נעשה שימוש נרחב ברשתות החברתיות דוגמת פייסבוק וטוויטר. ראש הממשלה ארדואן ביקר את השימוש בהן ואמר כי הן איום על החברה[10].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גל המחאות בטורקיה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]