גנים בוטניים בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חוק הגנים הבוטניים בישראל המגדיר "גן בוטני מוכר" כ"גן הנטוע צמחים שונים לפי שיטה מדעית, למטרה מחקרית, מדעית או חינוכית", התקבל בכנסת בשנת 2006. מועצת הגנים הבוטניים היא הגוף הישראלי, הפועל לעידוד הכרת הגנים הבוטניים הפעילים בישראל, על ידי המדינה.[1] החוק הציל מסגירה מספר גנים כגון הגן של האוניברסיטה העברית ותרם לפיתוחם של גנים אחרים כגון הגן במכללת אורנים שמספר המבקרים בו גדל ל-13,000 איש בשנת 2015. ב-נובמבר 2015 הכריז משרד החקלאות על קיצוץ עמוק בתקציב הגנים הבוטניים מ-3–6 מיליון שקל בשנה ל-100,000 בלבד.

גנים מוכרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לאוגוסט 2014, בישראל ישנם 11 גנים בוטניים מוכרזים. חלקם קשורים למוסדות אקדמיים.

הגן שנת הקמה שטח בדונמים מספר הזנים שיוך מוסדי
הגן הבוטני במקווה ישראל 1929 70 1,200 בית הספר החקלאי, "מקוה ישראל"
הגן הבוטני האוניברסיטאי בהר הצופים 1931 25 900+ האוניברסיטה העברית בירושלים
הגן הבוטני, אוניברסיטת תל אביב 1931 34 3,800 אוניברסיטת תל אביב
חוות הנוי עמק חפר, עמק חפר 1949 50 2,500 הארגון לגננות ולנוף בישראל
יער אילנות תחילת שנות ה-50
הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם 1954 200 10,000+ האוניברסיטה העברית בירושלים
הגן הבוטני במכללת אורנים 1957 40 1000 מכללת אורנים
נקודה ירוקה – הגן הבוטני בקיבוץ ניר עוז 1960 120 900+ קיבוץ ניר עוז
הגן הבוטני בנאות קדומים 1968 2,500 620 רשות שמורות הטבע
גן וואהל לוורדים ("גן הוורדים"), ירושלים 1981 75 600 בית הנשיא, משרדי הממשלה ועיריית ירושלים
הגן האקולוגי בטכניון, חיפה 1982 20 700 הטכניון

הגנים הבוטניים האוניברסיטאיים בירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגנים הבוטניים האוניברסיטאיים בירושלים

הגן הבוטני האוניברסיטאי בהר הצופים, ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגן הבוטני הלאומי

שנת הקמה: 1931

שטח: 25 דונם

מספר מינים: 900+

נושא/סידור: מחולק לאזורים המאפיינים את בתי הגידול האופייניים בארץ.

הגן הבוטני האוניברסיטאי הראשון בישראל, מוכר על פי חוק הגנים הבוטניים תשס”ו, 2006. שטחו של הגן כ-25 דונם ובו כ-950 מיני צמחים שהם כ-40% מכלל מיני הבר של ישראל. ייחודו של הגן שהוא גן אקולוגי המציג חברות צמחים. הגן משמר את מגוון המינים האותנטיים בארץ ומציג בתי גידול המאפיינים את אזורי הארץ כגון: צומח החורש הים-תיכוני, ערבות באזורי ספר, הר הנגב, חולות מישור החוף, מקווי מים וחלקת בוסתן, תוך שימור חזותם הטבעית המשתנה במהלך עונות השנה. הצגת אזורים פיטוגאוגרפיים רבים מתאפשרת בזכות מיקומו בהר הצופים - מקום מפגש של אזורי אקלים שונים, זהו הגבול הפיטוגאוגרפי הדרומי של הצומח הממוזג הצפוני וגבול פיטוגאוגרפי צפוני של הצומח הממוזג הדרומי. בנוסף, זהו הגבול המזרחי של האזור הים תיכוני.

הרעיון האקולוגי שעמד בבסיס נטיעת הגן הוכיח את עצמו לאורך זמן רב: בשנים 1948–1967 הגן, שנותר במובלעת הישראלית בשטח ירדן, ניטש ועם שובה של האוניברסיטה להר הצופים נתגלה שרוב הגן השתמר במשך השנים בהן היה נטוש. הגן הבוטני הוא פינת טבע קסומה בנוף העירוני המשמש מקלט למינים רבים של צמחים הנמצאים בסכנת הכחדה וגם לבעלי חיים. בשל צמצום השטחים הפתוחים והפגיעה בערכי טבע, חשיבותו של הגן הולכת וגדלה משנה לשנה. בשטח הגן מצויה מערכת מערות קבורה ייחודית מתקופת בית שני. במערה זו קבור ניקנור איש אלכסנדריה שהביא את דלתות הנחושת לבית המקדש. כיום קבורים בקבר ניקנור המנהיגים הציונים ד"ר יהודה לייב פינסקר ומנחם אוסישקין. השילוב בין הבוטניקה ההיסטוריה והארכאולוגיה מבטאים את תבנית נוף מולדתנו.

הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בהר הצופים הוקם בשנת 1931 בידי פרופ’ אוטו ורבורג, מייסד המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית וד”ר אלכסנדר איג, מראשוני החוקרים בתחום הבוטניקה והפיטוגאוגרפיה בישראל.

אבני דרך מרכזיות בתולדות הגן:

1921 - טקס הנחת אבני פינה לאוניברסיטה העברית בירושלים.

1925 - ב-1 באפריל, טקס פתיחה חגיגי של האוניברסיטה העברית על הר הצופים.

1927 - סלומון למפורט מניו-יורק תורם חלקת קרקע בקרבת האוניברסיטה להקמת גן בוטני שיקרא על שם בנו מונטגיו.

1931 - נשיא האוניברסיטה פרופסור י"ל מאגנס מאשר את הקמת הגן הבוטני. ד"ר אלכסנדר איג מכין את התוכנית להקמת הגן. הגן נפתח רשמית ב-1 במאי באותה שנה.

1936- ד"ר אלכסנדר איג מביא מלבנון שתילים של ארזי הלבנון הנשתלים בחלקות מיוחדות.

1938- בחודש יולי נפטר ד"ר אלכסנדר איג והוא בן 44. לאחר מותו ממשיכים שני עוזריו, מיכאל זהרי ונעמי פיינברון, את הטיפול בהחזקת הגן.

1939 - מיכאל זהרי מקדם שתילת גן סיסטמטי. בגן נשתלים הצמחים על פי חברת צומח, וחלק מהשטח מוקדש לשתילת גאופיטים (צמחי בצל ופקעת).הרוח החיה בקידום תוכנית איסוף הגאופיטים ושתילתם בגן היה טוביה קושניר, חוקר צעיר ומוכשר שנפל במלחמת השחרור עם שיירת הל"ה בדרכה להגנת גוש עציון.

1948 - בעקבות מלחמת השחרור הר הצופים מנותק משטח ישראל ונשאר מובלעת בתוך שטח ירדני. הטיפול בצמחי הגן הופסק, למרות זאת רבים מן העצים והצמחים שורדים.

1970- קבוצת גננים בראשות מאיר שאואט מתחילה בשיקום הגן: פריצת שבילים, שיקום הצמחייה ונטיעת חלקות חדשות.

1988- הגן המחודש נחנך בטקס רשמי.

2008- פרויקט שימור הגן הבוטני, פרויקט משותף לאוניברסיטה העברית ולקרן הקיימת לישראל. הפרויקט מתאפשר הודות לנדיבותם של סטיבן וגייל ויקטור מאוטווה, קנדה. השימור מתבצע בהנחייתו המקצועית של האמן רן מורין.

הגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת רם, ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינה בגן הבוטני בגבעת רם

שנת הקמה: 1954

שטח: 200 דונם

מספר מינים: 10000+

נושא/סידור: מחולק לשש חלקות לפי אזורים בעולם.

הגן הנו פנינת טבע בלב העיר ומהווה מוקד לתיירות, בילוי, חינוך והדרכה. בגן מוצג אוסף הצמחים החיים הגדול בארץ המשמש גם כמאגר גנים לצורך מניעת הכחדה ושימור תכונותיהם המקוריות של צמחים חשובים. הצמחים מסודרים בשש חלקות גאוגרפיות המדמות את נופי הצומח באזורים שונים בעולם – אירופה, אפריקה הדרומית, אגן הים התיכון, אוסטרליה, אמריקה הצפונית ומרכז-קדמת אסיה. בנוסף, משמש הגן כחלקת איקלום לצמחים אשר המתאימים מביניהם מופצים בארץ כצמחי גינון, חקלאות וייעור. לכל אורך השנה נערכות בגן פעילויות חינוך והעשרה וכן מגוון של אירועי תרבות, אמנות ומוזיקה. בגן קיים בית ספר העוסק בלימוד נושאי גינון ובוטניקה ומתקיימים בו קורסים מגוונים לקהל הרחב, גננים, סטודנטים ואנשי מקצוע.

אנשי הגן מאמינים בקשר הדוק בין צמחים ואנשים. כחלק מגישה זו מתקיימות בגן תוכניות חברתיות וקהילתיות מגוונות – קבוצות גינון טיפולי, שיקום תעסוקתי, מתנדבים, מלגאים מגנים בוטניים בעולם, סיורים מונגשים, פעילויות לגיל השלישי, קליטת עולים, פרויקט דו-קיום לתלמידי בית-ספר יסודי, חווה חקלאית, פרויקט קבוצות חרדים ועוד.

בשטח הגן פועלות מסעדה ומשתלה לממכר צמחים.

ראשיתו של הגן בשנת 1954 עת החלו בהקמת קריה חדשה עבור האוניברסיטה העברית בגבעת רם, זאת לאחר שעם חלוקת העיר בשנת 1948 נותק הקשר עם קריית האוניברסיטה בהר הצופים יחד עם הגן הבוטני שבה. את הגן החדש תכנן אדריכל הנוף האמריקאי לורנס הלפרין בשיתוף עם מתכנני הגנים ש. אורן, י. סגל וד. זיידנברג. על הליווי המקצועי ניצחו מורי המחלקה לבוטניקה דאז: פרופ' מ. זהרי, פרופ' מ. אבן-ארי ופרופ' א. פאהן. הגן תוכנן על פי שיקולים נופיים ובהתאם למשפחות הבוטניות. בשנת 1962 בעקבות צורכי הפיתוח של האוניברסיטה, הוחלט על העתקת הגן למקומו העכשווי.

הגן נקלע לקשיים כלכליים עד לשנת 1975 בה הוקמה אגודת ידידי הגנים הבוטניים והוחלט על הפיכת הגן למיזם משותף לאוניברסיטה ולקרן קיימת לישראל על תכנון הגן הופקד אדריכל הנוף שלמה אהרונסון. בשנת 1985 נפתח הגן לציבור. סמיכותו של הגן לאוניברסיטה מאפשרת לגן הבוטני קיום קשרי מחקר והוראה עם חוקרים ומורים ממחלקות האוניברסיטה העברית ומיקומו - באזור קריית הלאום, ליד משכן הכנסת ועל ציר "שדרת המוזיאונים" משקף את המקום שהוא מבקש להקנות לתרבות הצמח בתרבות הישראלית.

גן וואהל לוורדים ("גן הוורדים"), ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גן וואהל לוורדים

שנת הקמה: 1981

שטח: 75 דונם

מספר מינים: כ-400 זנים וכ-15 מינים של ורדים, כ-70 מיני עצים וכ- 120 מינים וזנים של צמחי נוי אחרים.

נושא/סידור: מגוון של ורדים המחולקים על פי ארצות המוצא.

גן וואהל לוורדים הוא ריאה ירוקה בלב קריית הממשלה, והוא מרכז סביבו מוסדות שלטון כמו משכן הכנסת, משרדי הממשלה ובית המשפט העליון. הגן הוקם לקראת תערוכת ורדים בינלאומית שנערכה בו בשנת 1981. תכנון הגן נעשה על ידי אדריכלי הנוף יוסף סגל, צבי דקל, אורי מילר ומאיר ויקטור. בעת תכנון הגן הגדול, התבקשו אדריכלי הנוף לשרטט את תוכניות הגן, אך לשמור בתוואי הסמוך שטחים נרחבים לשם הקמת מבני ממשל בסמוך. האדריכלים, שקדו על תוכנית הגן במשך השנה ויצרו תוצאה מרשימה למדי, גן פרחים ייחודים שיתפרס על גבעה בשטח שנאמד בכ-75 דונמים שלמים ונחשב לגן הייצוגי והגדול ביותר בארץ לוורדים.

זהו גן ציבורי מיוחד במינו לאזור המזרח התיכון, שהגשמים העונתיים מגבילים מאוד את האפשרות לתחזק בו גן ורדים גדול כל כך. בנוסף לוורדים אפשר למצוא בגן מדשאות לרוב, גבעות ומכתשים, פסלים סיבתיים ומסלעות ובלב הגן הציבורי ישנו אגם מלאכותי ומפלונים יפיפיים. בשנת 2003 זכה הגן בפרס בקונגרס הפדרציה העולמית של הוורדים והוכרז כאחד מ-11 גני הוורדים היפים בעולם. בשעות היממה הגן המוריק הוא מקום אידיאלי לפיקניק משפחתי. אבל עם רדת החשכה משרים הוורדים על המבקר המזדמן אווירה רומנטית ומושכים אל תוך הגן זוגות אוהבים לרוב. הם באים לכאן לטייל בין הוורדים יד ביד לאור הירח.

גן וואהל לורדים, החל את דרכו לפני כשישים שנה כאשר באמצע שנות החמישים הוחלט להקים גן ייעודי, לשם קיום אירועים וטקסים ממשלתיים. זמן קצר לאחר תכנון הגן, החלו ביצירתו. למקום הובאו כמויות גדולות של שתילי ורדים, עצים ופרחים נוספים בגוונים ומינים מרובים והחלו בנטיעתם בתחומי הגן. לאחר שבועות קצובים, החל הגן לקבל את הצורה הייעודית לו והמקום נפתח לקהל – אבל: לא הקהל הרחב. הקמת הגן נוצרה בתחילה לשם שטח שיהיה סמוך למבני הממשל (לימים – קריית הממשלה בירושלים), ונועד בעיקרו לקיום טקסים ואירועים ממשלתיים אשר לא היו מיועדים לקהל האזרחים במדינה. הגן נקרא אז – גן הנשיא, ושימש לאכלוס מבקרים במהלך טקסים ייצוגים של מדינת ישראל.

בעקבות כך, קמה סערה במדינה בשנות השישים, בה התקוממו האזרחים על סגירת הגן בפניהם. לאחר דין ודברים הוחלט לפתוח את הגן לקהל הרחב ומפה עבר שינויים רבים במראהו. ברחבי הגן נסללו שבילים רבים, הועמדו ספסלים ופינות ישיבה עבור המבקרים במקום. בתחילת שנות השבעים, הועמד במקום העתק של פסל החירות האמריקאי, אך זה הועבר לאחר מספר שנים לגן הפעמון הסמוך אשר הוקם בשנת 1978. במהלך הקמת הגן והתאמתו לקבלת הקהל הרחב, נמצאו בתחומי הגן 3 מערות קבורה יהודיות, אשר היו חצובות בסלע הגבעה עליה שוכן הגן. בתחקיר ארכאולוגי שביצעו אז אנשי רשות העתיקות, תוארכו המערכות לתקופת ימי בית שני, מה שהעיד על קיום יישוב יהודי באזור באותם הזמנים.

בנוסף למערות אשר שכנו במקום מאז ומעולם, הובא שחזור נדיר של פסיפס גדול אשר נחשף במהלך חפירות שבוצעו בקיבוץ שדה נחום. רצפת הפסיפס מוצגת לצד הדרך המובילה את הכנסת מהגן. במהלך שנת 1978 הגיע דוד גלעד לגן, לשם בחינתו למיקום תערוכת הוורדים שהייתה אמורה להתקיים בשנת 1981 לאחר מכן בישראל. הגן המדובר נבחר כמתאים לדרישה והוחלט על קיום התערוכה בגן הנשיא. גלעד דוד, שהיה חבר במועצת הפרחים של ישראל ואף חובב ורדים מושבע, פנה לאדריכל יוסף סגל – בנו של אדריכל הנוף שיצר את תוכנית הגן המקורית, וביקש לשקול את שינוי שמו של הגן מגן הנשיא לגן הוורדים. ההצעה התקבלה בחיוב ובתמיכה של ראש העירייה דאז בירושלים – טדי קולק. ההצעה לשדרוג הגן ושתילת אלפי שיחי ורדים חדשים התקבלה בברכה ובסיוע מתרומות של ויויאן ומוריס וואהל והקרן לירושלים.

הגן הבוטני, אוניברסיטת תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הגנים הבוטניים של אוניברסיטת תל אביב

שנת הקמה: 1931

שטח: 34 דונם

מספר מינים: 3800

נושא/סידור: ייצוג צמחיית הארץ יחד עם מינים רבים מהעולם, חלוקה ל"גני נושא".

הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב הוקם בשנת 1973 ומשמש כמרכז להוראה, למחקר ולמקלט למיני צמחים הנמצאים בסכנת הכחדה. הגן משתרע על פני כ-34 דונם ובו תצוגה של צומח ארץ ישראל ושכנותיה, ותצוגות של אוספי צמחים מיוחדים מרחבי העולם. הגן משמש כמרכז מחקר והוראה לסגל אוניברסיטת תל אביב ולסטודנטים, כמו גם למוסדות מחקר והשכלה גבוהה אחרים. הגן הבוטני מהווה מרכז חינוכי לאנשי מקצוע, לציבור הרחב ולתלמידי בית ספר, וחושף בפניהם את יפי הטבע ועושר מיני הצמחים, כמו גם תופעות אקולוגיות ואבולוציוניות חשובות.

מגוון המינים המייצג את צומח ארץ ישראל ומבחר המינים מצמחיית העולם הופכים את הגן למוזיאון חי ודינמי של עולם הצומח על היבטיו השונים. בגן מתנהלים מחקרים אקולוגיים ובוטניים שונים, מתפקוד חברות אקולוגיות ועד לגנטיקה של צמחים. בנוסף, הגן משמש כמעבדה לחקר מינים של צמחי בר נדירים ובסכנת הכחדה, ומשמש כגן מקלט לאותם צמחים במטרה לשמר את מגוון המינים של צמחי ישראל. הגן הבוטני מכיל הרכב ייחודי של אוספי צמחים.

החלק העיקרי של הגן הוא הגן האקולוגי על שם נח נפתולסקי, בו מוצגות החברות העיקריות של צומח ארץ ישראל. בחלקות השונות מוצגים מיני הצמחים העיקריים של ישראל, מעצי החורש הים-תיכוני ועד לצמחי המדבר הקיצוני. אוספי הצמחים בגן מציעים חוויה ייחודית למבקרים. גן דפנה קרסו לצמחייה טרופית מאפשר למבקרים לחוות את יער הגשם המהביל של דרום אמריקה, אפריקה או דרום-מזרח אסיה. גן מני לצמחי תועלת מציג מגוון גדול של צמחים בשרות האדם. בגן מנשה לצמחי מרפא מוצגים כמה מהצמחים החשובים לבריאות האדם, ובחממת הדקלים גדלים מספר רב של מיני דקלים טרופיים במבנה מיוחד.

בגן הבוטני אחד האוספים הגדולים בישראל של סוקולנטים, מקקטוסים משונים למראה ועד אגבות הענק. בגן מצויה "מעבדת שרה רסין לחקר השורשים" שהיא המקום היחיד בעולם בו ניתן לעבור בינות שורשי עצים ארוכים. במעבדה גדלים צמחים בשיטה אירופונית והיא בנויה להציג ולחקור מערכות שורשים של צמחים שונים. המעבדה כוללת בנין לתצוגה לציבור ומגדל למחקר מתקדם על שורשים. הגן הבוטני של אוניברסיטת תל אביב מהווה יחידה מחקרית. הגן מספק שירותים לחוקרי המחלקה לביולוגיה מולקולרית ואקולוגיה של צמחים, כמו גם לחוקרים ממחלקות או פקולטות אחרות ולחוקרים מאוניברסיטאות שונות בישראל. בגן הבוטני ניתן למצוא מינים רבים של צמחים שיכולים להוות מושאי מחקר בוטני. בגן הבוטני שטחי מחקר, חממות ובתי צמיחה בהם מתנהלים ניסויים וגדלים צמחים המשמשים למחקר. הגנים הבוטניים משמשים גם כמרכז לימודי וחינוכי, החושף במשך כל השנה את יופי הצומח, מורכבותו ועושר מיניו בפני תלמידי בית-ספר, מורים וחובבי טבע, וזאת במסגרת הפעילויות המגוונות של 'קמפוס טבע'.

הגן הבוטני במקווה ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת הקמה: 1929

שטח: 70 דונם

מספר מינים: 1200

נושא/סידור: צמחייה מכל יבשות העולם, עצים, שיחים ומטפסים. אקלום צמחים מהעולם.

את הרעיון לייסד גן בוטני בשטח בית הספר החקלאי, "מקוה ישראל", הגה מר אליהו קראוזה - בהתחלת כהונתו כמנהל המוסד. בגן נטעו עצים ושתילים שונים, ארזי לבנון, עצי מחט, פיטולקה דו ביתית ואלון השם, אקליפטוסים ועוד. כמו כן נטמנו באדמה זרעים של קטניות, תותים ותבלינים שנאספו ממשתלות שונות בארץ ובחו"ל. השנים הטיבו עם השתילים והעצים וניתן לראות את העצים נישאים לגובה של יותר מ-15 מ', צמחי גדרות שונים ומטפסים פרחוניים יפיפיים שכ-50זנים שלהם מטפסים על הפרגולה הארוכה במרכז הגן.

חלק מהצמחים נאספו במשתלות הארץ השונות;אוסף של דקלים, אלון-השעם וצמחים מעניינים אחרים נתקבלו מאת תחנת הניסיונות, אשר הייתה בזמן השתילה, בתל- אביב. במקום נמצא את חורשת האקליפטוסים הראשונה בארץ, את ארז הלבנון היחיד ששרד מימים אלה ואת עץ הפיקוס הבנגלי בעל שורשי אוויר המשתרשים בקרקע ובמשך השנים הפכו לגזעים משניים שהתפרסו על שטח נרחב.

מטרתו הראשונה של הגן היא לשמש מקום לימוד לתלמידי בית הספר החקלאי ולתלמידים ולנוער מן הסביבה. למעשה, ביקרו ומבקרים בו תלמידים, נוער ומבוגרים מכל חלקי הארץ ומוצאים בו עניין, בין מבחינה בוטנית ומבחינה גננית. על ידי גידול מאות צמחים חדשים, אשר לא היו בארץ בעת היווסדו, שימש הגן הבוטני כמקום אקלום וכמרכז להפצת צמחים אלה בכל הארץ. זרעים וייחורים ניתנו למשתלות שונות, ובעיקר לנקודות התיישבות חדשות וכך הופצו מינים חדשים ברחבי הארץ. הגן משמש מקום הדרכה ועבודה לתלמידים המתעניינים בגננות ובלימוד הבוטניקה ורבים הם הגננים בני ההתיישבות העובדת אשר קיבלו את הכשרתם בגן והצטרפו לשורת משפרי נוף הארץ. במשך השנים נערכו תצפיות ונרשמו רשימות על התפתחות הצמחים בגן והם שימשו בסיס להדרכה ועצה לכל דורש.

לצד תפקידיו אלה מהווה הגן פינת חן ב"מקוה ישראל" ורבים באים אליו כדי ליהנות מיפי הטבע ולפוש מעמל היום ומעומס הלימודים. בגן הבוטני נמצאים אתרי הנצחה לבוגרים שנפלו במלחמת העצמאות.

מומלץ לטייל בגן בימי החורף הכחולים, באביב- עת העצים מלבלבים וביניהם פריחה מרהיבה של פרחי הבר.

בשנת 1923- 1924 נשתלו כמה אוספים של עצים על ידי מר ברוך ציזיק, ומהם נשתמרו רק מינים אחדים של אשל ושיטה, ואולם גם אלה נעקרו במשך הזמן מפני סיבות שונות מכל המטע ההוא נותר רק ארז לבנון אחד. בשנת 1927–1928, עם התחלת עבודתו של מר ש. ידידיה כמורה לפרדסנות ולגננות, וכן כמנהל האגפים האלה, צץ שוב הרעיון של הקמת גן בוטני, הפעם על שטח נרחב יותר, ונגשו במרץ להקמתו. הוזמנה תוכנית ארכיטקטונית של ארבוריטום ושל אוספי צמחים על שטח של 80 דונם בקירוב, והיא הוכנה על ידי אחד הגננים הוותיקים בארץ, מר י' סגל. לפי התוכנית הארכיטקטונית של מר סגל, נקבעה במרכזו של הגן פרגולה ארוכה, המסתיימת בסוכה רחבה יותר, וזה נתן אפשרות לסדר על-ידה אוסף של כ50 זני צמחים מטפסים, שמתפקידם היה לקשט את הסוכה במשך רוב חודשי השנה, בעליהם היפים ובפרחיהם הצבעוניים. בשנת 1928–1929 ביקר הפרופסור אוטו ורבורג בארץ ישראל והוא סר גם ל"מקוה ישראל" ושמח לתת את עזרתו להקמת הגן הבוטני, ואף סימן את המשפחות והצמחים העיקריים אשר רצוי לגדל בגן זה. לפיכך נקבע הסדר הססטמתי בגן לפי שיטת אנגלר- ורבורג המקובלת ברוב ארצות אירופה. בחורף שנת 1929 התחילו בסימון התוכנית על-גבי הקרקע, ובאביב ניגשו לנטיעת החלקות השונות: חלקת עצי המחט, ערבתיים, תותיים וקטניות. מאז המשיכו בכל שנה בנטיעה ובשתילת צמחים נוספים וחדשים. הוזמנו זרעים מארצות שונות, והצמחים גודלו במשתלת מקוה-ישראל. כך הוזמנו צמחים בני שנה- שנתיים, אשר נתקבלו ממשתלות צרפת ואיטליה. בשנת 1931 נפגש מר ידידיה עם ד"ר א. איג, ולפי הצעתו של זה האחרון הוקדשה חלקה בת 4 דונמים לחורש הארצישראלי. התוכנית לנטיעת חלקה זו הוכנה על ידי המחלקה לבוטניקה של האוניברסיטה, אשר סיפקה גם את הזרעים והשתילים של מיני אלון, אלה, לבנה, בר זית ואחרים, שנזרעו או נשתלו במקום בשנת 1933.

ברור היה מראש, שיבקרו בגן הבוטני לא רק בוטנאים ותלמידים, כי אם גם גננים וחובבים, ולמענם סודר אוסף של צמחי גדרות המונה כ-70 מין וזן. בשנת 2008 הכיר משרד החקלאות ופיתוח הכפר בגן הבוטני מקוה ישראל והזרים לו תקציבים לפיתוח ושימור הגן.

הגן הבוטני בנאות קדומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת הקמה: 1968

שטח: 2500 דונם

מספר מינים: 624 מינים וזני צמחים, מתוכם 492 בר, 124 שתול.

נושא/סידור: צמחיית ארץ ישראל בדגש על צמחיית המקרא.

שמורת נאות קדומים ליד מודיעין מציגה את הטבע ואת החקלאות של ארץ-ישראל בתקופת התנ"ך וכפי שהנושא בא לביטוי במשנה, בגמרא, במדרשים ובמסורת. האתר מציע מפגש עם מינים ייחודיים של צומח וחי, סיור במוקדים ארכאולוגיים, היכרות עם שיטות החקלאות הקדומה, מידע על החיים בארץ בעבר הרחוק, פעילויות והפעלות. בכניסה לאתר, מצוי מרכז מבקרים שניתן לקבל בו מידע והנחיות על תנאי הנגישות, דרכי הסיור המומלצות ומיקום שרותי נכים. קיימים במקום ארבעה מסלולים אשר שלושה מהם מומלצים ומיועדים למשתמשים בכיסא גלגלים ולמוגבלי הליכה. שלושת המסלולים סלולים אספלט, נגישים במלואם ומשולטים בשטח.

צוות הגן הבוטני בנאות קדומים שם לו למטרה לייצג מבחר גדול מצמחי ארצנו בנוף הטבעי, להחזיר ולהרבות צמחים שנכחדו או נמצאים בסכנת הכחדה. בנוסף, רואה הצוות כמשימה ייחודית לשלב בהדרכה על הצמחים את הרוח העברית שנשזרה בהם והנלמדת מתוך המקורות היהודיים.

כוונת הגן הוא לא להסתפק רק במאגר צמחים ארץ ישראליים, אלא להדגיש את דמותנו ואת תרבותנו אשר עוצבה בזכות צמחי הארץ.

מתוך אתר השמורה: "עם חידוש העלייה והתקבצות גלי העם מהגלות בארץ, טען נגה הראובני, מייסד נאות קדומים, כי יש להקדיש מקום חשוב להכרות מחודשת עם צמחי הארץ בנופיה: "ועם שובנו לחדש את חיינו כאן בכל שטחיהם, עלינו להקדיש תשומת לב רבה לחשוף את אוצרות העבר ולקבל את הירושה הגדולה מאת אבותינו, אשר הורישו לנו על ידי צמחי ארץ, שרבים מהם נשארו כאן וציפו לבואנו. ובדרך זו נוכל להמשיך ולבנות את תרבות הצמחים שלנו...".

ברחבי נאות קדומים קיים מצאי של צמחייה ים-תיכונית אופיינית לאזור השפלה הגבוהה, צמחי קרקעות עמוקות ומעונות לחים. בנאות קדומים יש דגש על הצגת צמחים המוזכרים במקורות היהודיים וצמחי תרבות מסורתית. בגן מתקיים ממשק ייחודי היוצר שיחייה וחורש מפותחים יחסית לאזור ובו ייצוג של צמחיית הבר של הארץ בבית גידולו הטבעי. בנוסף, מופיעים בו צמחים האופייניים לעיבוד קרקע מסורתי, חלקם נדירים כמו פעמונית זיפנית, זמזומית וורבורג ועוד. וכן צמחים האופייניים למעונות לחים, חלקם נשתלו כמו סוף וקנה וחלקם נפוצו באופן טבע כדוגמת שנית מתפתלת.

החזון אודות השמורה החל כבר בימי העלייה השנייה בשנת 1925. בשנת 1964, 15 שנים לאחר הקמת המדינה, הוקצו 1,500 דונם לנאות קדומים. במאי 1965 התקיים כנס יסוד של השמורה בבית הנשיא, ובין המייסדים נמנו קדיש לוז, יושב ראש הכנסת, פרופ' חיים גבריהו, יו"ר החברה לחקר המקרא ויעקב צור, יו"ר הקרן הקיימת. בשנת 1968 הוחל בהקמת השמורה. חלק מעבודות הפיתוח בוצעו על ידי קבוצות נוער מתנדב מארצות הברית.

הגן הבוטני במכללת אורנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שער חלקת שבעת המינים בגן הבוטני של מכללת אורנים.

שנת הקמה: 1957

שטח: 40 דונם

מספר מינים: 500

נושא/סידור: יחידות שטח, המייצגות בתי גידול אופייניים לישראל וחלקות המוקדשות לסוגי צמחים שונים.

הגן במכללת אורנים הוא נכון להיום הגן הבוטני היחיד בצפון הארץ. הגן מתוכנן בגישה אקולוגית, ובעל ממשק בר-קיימא, הוא אתר חינוכי חשוב המציע אפשרויות מחקר, ומספק סביבה תומכת ללימוד רב תחומי ופעילויות חברתיות. הגן הבוטני פועל להרחבת המודעות הציבורית לנושאי הסביבה והצורך בשמירת ערכי הטבע והנוף. בנוסף, משמש הגן מקום מקלט למיני צמחים רבים המצויים בסכנת הכחדה ומוקד משיכה גם למגוון בעלי חיים. הגן מושך אליו אנשים שחיים ועובדים בקמפוס, יחידים וזוגות המחפשים זמן פרטי בטבע, ומבקרים מבחוץ. הגן משרת גם את הקהילות הסמוכות למכללה ופתוח בכל ימות השבוע, לכל אורך השנה.

קווי היסוד בתכנון הגן היו (ונותרו עד היום):שילוב של בתי הגידול והפינות האקולוגיות השונות- צומח נוף הבר של הארץ ובעיקר צומחהחורש, גריגה ובתה, צמחי מדבר, נאות מדבר, חולות חוף הים וגדות נחלים.

אזורים בגן:

שביל השירה- שביל השירה שהוקם בשנת 2009 הוא מסלול מיוחד, בו נטועים שירים ממקורות שונים בדיאלוג עם הסביבה. השביל מהווה מיזוג של שירה, אמנות וטבע, המזמן לכל מבקר חוויה לימודית, רוחנית ואסתטית

שביל הביומימקרי- שביל ייחודי, הראשון בישראל, שהוקם בשנת 2012 כולל תשע תחנות הסבר והפעלה על פיתוחים טכנולוגיים לצד האורגניזמים (צמחים ובעלי חיים) שהיוו מקור השראה לפיתוחים אלו.

קבר מרגולין- בפינה צנועה בשולי הגן הבוטני קבור יהושע מרגולין, הידוע בכינוי"הדוד יהושע". מרגולין היה ממייסדי החינוך להכרת הטבע בישראל. הוא לימד טבע בנדודיו בין קיבוצים ומושבים שבעמק יזרעאל. בקרבת קברו קיימת נקודת תצפית מרהיבה על אזור הכרמל, נחל קישון, עמק עכו, מפרץ חיפה וגבעות אלונים.

רעיון ייסודו של הגן הבוטני נזרע כבר בראשית הקמתה של מכללת אורנים בשנת 1951. תהליך התהוותו של הגן הבוטני שהחל בשנות החמישים הגיע לשיאו בשנת 1957 בה הוכרז על הקמתו. התהליך כלל סיקול ודירוג טופוגרפי של הגן, ברוא האורנים וחידוש יער האלונים. ייסודו של הגן הלכה למעשה היה פרי עמלו של אליהו אלמן חבר קיבוץ שריד, מורה לטבע, שבמשך כ-25 שנה עבד באורנים והיה המנהל הראשון של הגן הבוטני. שותף פעיל ליוזמה היה שמואל אושרוב, אשר בנוסף לעבודתו בהוראת הבוטניקה פעל גם בהכנת היסודות הבוטניים לגן על ידי איסוף זרעי צמחים, בצלים ופקעות מהבר ומהתרבות, רובם במהלך סיורי הטבע עם הסטודנטים בסמינר.

הגן השתרע בתקופה זו על שטח של 20 דונם וכלל 850 מיני צמחים. במרוצת השנים נוספו גם צמחי תרבות הקשורים לנוף בית הספר, למטרות לימוד ונוי. הוקמו פינות צמחי צל, צמחי כיסוי, צמחי תבלין ורפואה וגן סלעים.

בשנת 1967 לקראת העשור השני הגדיר אליהו אלמן את עיקר תפקידי הגן: "תמיכה בהכשרת המורים בלימודי בוטניקה וחקלאות על ידי איסוף ידיעות מורפולוגיות ופיזיולוגיות על הצומח תוך התבוננות בשטח". במלאת 20 שנה לגן, מירב הצומח בו היה החורש הטבעי שאף עובה על ידי נטיעת עצים ושיחים מהכרמל והגליל העליון ופורסמה חוברת עם רשימת מיני הצמחים בגן הבוטני. בנוסף לגן הבר הוקמה פינת הסוקולנטים, פינת צמחי-צל וגינות לימודיות לצורך לימודי חקלאות. הוקמה חממה לצמחי בית ובית זכוכית בו התבצעו ניסויים בנושא ריבוי. בשנת 1982 במלאת 25 שנה לגן הוקמה חלקת תצפית ארצית לאיקלום עצים (הארבורטום) בפיקוח של ד"ר ישראל גלון ממשרד החקלאות. יותר מ-120 מיני עצים נטעו במדרון הצפון מערבי. עבודת ההכנה והביצוע נעשו על ידי קק"ל, המחלקה לעיצוב פני הכפר במשרד החקלאות ובסיוע משתלות חוות הנוי בעמק חפר, יגור, עין המפרץ ועוד. בשנת 1986 עם פרישתו של אלמן חלה ירידה בפעילות הגן. "הפעילות המתנהלת בגן ומסביבו אינן עומדות בשום יחס לפוטנציאל החינוכי, הלימודי, התצוגתי והמחקרי הגלום בו" נכתב באחד התזכירים בתחילת 1990. בשנת 1987 החל יוסי סיוון בניהול הגן ובניית התשתית בתמיכת הקק"ל הושלמה. ביוזמתו נטעה חלקת הדקלים ונבנתה מערכת התעלות לאיסוף מי הגשמים אל ברכה גדולה ומשם דרך תעלה פתוחה לברכות הקטנות ולשלולית חורף. ליד קיר השרכים, הוספו 4 בריכות קטנות בשנת 2007, בעקבות קשיים תקציביים החליטה הנהלת המכללה לסגור את תקציב הגן והעובדים בו פוטרו. התנגדות נמרצת של מורי הביולוגיה הובילה לחידוש הפעילות בשלבים וד"ר מיכל גרוס (מוקי) קבלה את תפקיד ניהול הגן הבוטני.

חוות הנוי, עמק חפר[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת הקמה: 1949

שטח: 50 דונם

מספר מינים: 2500

נושא/סידור: גן הדגמה ואקלום לצמחי נוי

חוות הנוי- גן בוטני נמצאת בלב פרדסי השרון, מול הכניסה לכפר מונאש, בתחום שיפוטה של המועצה האזורית עמק חפר. החווה משתרעת על שטח כ- 50 דונם ובה גן איקלום וגן הדגמה לצמחי נוי ותרבות.

בגן מינים שונים של עצים בוגרים, שיחים, מטפסים, צמחי כיסוי ועוד המשמשים בגן הנוי הפרטי והציבורי. החווה נוסדה בשנת 1949, פרי יוזמתו של דוד צפריר (צירקין), כתחנה לפיתוח צמחיית הנוי ותרבות ריבוי צמחים והדגמה. צמחים אלה הובאו מכל קצוות תבל ונשתלו בגן החווה למעקב ולבחינת התאמתם לתנאי הארץ ותפקודם בגן הנוי. במשך השנים הפכה "חוות הנוי" לגן הדגמה לצמחי נוי בעל ערך היסטורי גנני רב, צמחים אלה הובאו מכל קצוות תבל, אוקלמו והופצו במשתלות השונות בארץ, וחלקם אף ייחודים לגן זה בלבד.

עץ בשם ינבוט לבן בחוות הנוי

בגן נמצאים כיום עצים ושיחים ותיקים בעלי ערך גנני היסטורי חשוב וייחודי, עצים ושיחים אלה, המהווים את הפרטים הראשונים בארץ שמהם נאסף חומר ריבוי והופץ ברחבי הארץ, ועל-כן קיימת חשיבות רבה לשימור הגן והנכס הצמחי שבו. רות בנימין יישמה את רעיונו של דוד צפריר והפכה את המקום לגן קסום שבו ניתן להכיר את הצמח בהתפתחותו ובבגרותו, את תכונותיו הבוטניות החיוביות או השליליות, את צורתו ואת התפקיד השימושי שלו בגן. מאז ועד היום התעשרה צמחיית הנוי בארץ במאות מינים שאוקלמו בחוות הנוי בחסות מנהל המחקר במשרד החקלאות והופצו בגנים. בגן נמצאים עצים בוגרים שיובאו מכל העולם, נחקרו ונמצאו במעקב במשך עשרות שנים. חלקם כבר הפכו, כמובן, לחלק מהנוף הישראלי. הגן עומד לרשות הציבור לביקור, ללמידה, להתבוננות ולהנאה באופן אישי, ומהווה כמרכז ללימודי הגינון והנוי של הארגון לגננות ולנוף בישראל.

הארגון לגננות ולנוף בישראל קיבל בשנת 1984 את חוות הנוי ממשרד החקלאות ומאז פועל לשימור הגן כגן הדגמה ייחודי בארץ לצמחי גן ונוי, ומרכז ישראלי ללמודי גינון ונוי. כיום משמשת חוות הנוי כמרכז למידה למקצועות הגננות והנוי, ונציגים של הקרן קיימת לישראל, יחידת הנוי במשרד החקלאות, החברה הלאומית לדרכים בישראל (מע"צ) ומתכנני נוף רבים עולים לרגל לחוות הנוי ללמוד מהאוסף העצום של הצמחים והמידע העצום לא פחות שנצבר במקום. בגן מתקיימים:- קורסים, השתלמויות וימי עיון למבוגרים.- הדרכות לתלמידים במקצועות גננות הנוי.- הדרכות של קבוצות מאורגנות, אנשי בוטניקה ואדריכלי נוף, חובבי גננות ועוד.

נקודה ירוקה – הגן הבוטני בקיבוץ ניר עוז[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת הקמה: 1960

שטח: 120 דונם

מספר מינים: 900+

נושא/סידור: גן איקלום וניסוי חסכוני במים.

בקיבוץ ניר עוז השוכן בנגב המערבי, מתקיים פרויקט גינון ארוך טווח ליצירת "נווה מדבר חסכוני במים". לטובת גן האיקלום והניסוי החסכוני במים, מוקצים 120 דונם משטח הקיבוץ ונבדקת יכולתם של 938 מינים להסתפק במעט מים. מטרת הניסוי היא להשיג סביבת חיים נעימה יחד עם הקטנת כמות האבק באוויר, כל זאת בעלות אחזקה נמוכה.

הפרויקט בניר-עוז מתבצע מאז שנת 1960 ובשנת 2009 הוכרז כגן בוטני. הפרויקט משלב יישום של הניסיון שנרכש בגן הקיבוץ עם לימוד ובדיקה של היבטים שונים בטיפוח הגן: ניהול נכון, איקלום צמחים, בחירת דשא - זנים ומינים, צריכת-מים והשוואה לפרמטרים אקלימיים, השפעת תשתית על צריכת המים, בדיקת עומק שורשים של עצים שיחים ודשא, שיטות השקיה - השוואה בין טפטוף להמטרה דיוק הוצאה של מפזרי מים ופיזורם עונת שתילה איסוף מי-נגר (33.000 מ"ק ממוצע לשנה) שיטות המגדילות את כמות המים הזמינים אגרו טכניקות לחסכון במים (כולל תשתיות, הזנה, ותוספים לקרקע),חיפוי קרקע"אפקט המטרייה".

התכנון החסכוני במים בוצע על ידי האדריכל חיים כהנוביץ'. הגן הוכיח שניתן, גם בנגב, לקיים גן במצב טוב בכ-50% מכמות המים המושקית בדרך כלל בגנים במרכז וצפונה. גן האיקלום בקיבוץ ניר עוז מתפקד כמעבדה לגינון אקולוגי חסכוני במים. הפרויקט מתבצע בשיתוף המכונים למחקר שימושי באוניברסיטת בן-גוריון, ומשמש אתר למידה והתרשמות עבור חוקרים, גננים, מורים ותלמידים מהאזור והארץ כולה - כ-200 מבקרים בשנה.

הגן האקולוגי בטכניון, חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנת הקמה: 1982

שטח:20 דונם

מספר מינים: 700

נושא/סידור: מתחמים המייצגים מערכות אקולוגיות, סביבות חיים ובתי גידול.

הגן האקולוגי בטכניון משתרע על פני כ20 דונם בתוך קריית הטכניון, מכיל מתחמים שונים המציגים ומייצגים מערכות אקולוגיות, סביבות חיים ובתי גידול. המבקר המסייר בין שבילי הגן ואזורי ההדגמה שלו פוגש תופעות טבע ונחשף לרעיונות סביבתיים ומדעיים.

הגן הוקם בשנת 1982 ביוזמתו של פרופ' זאב נאווה מהפקולטה לחקלאות, ובתמיכתו של נשיא הטכניון דאז מר עמוס חורב, השטח עליו משתרע הגן שימש ברובו כאתר פסולת והיה פגוע ומופרע מאוד. פרופ' רון לובינגר, אדריכל נוף נודע מאוניברסיטת יוג'ין באורגון, אשר הרבה ללמד כמרצה אורח בפקולטה לארכיטקטורה ובינוי ערים, תכנן את שיקומו של השטח בגן. נחקרה ונבחנה התאמת צמחים מהארץ ומהעולם לשמש בשיקום נופי, על פי עקרונות אקולוגיים. תוך מתן מענה לשתי בעיות סביבתיות מרכזיות במדינת ישראל: מחסור במים וצמצום השטחים הפתוחים.

אנשי הגן:

שמואל בן עזרא ניהל את הגן מיום הקמתו ועד שנת 2001, במסגרת הפקולטה להנדסה חקלאית לימד את הקורס "הנדסת הצומח" והיה שותף למחקרים ולבחירת הצמחים, במגמה לשלב צמחייה ארצישראלית (צמחי כיסוי, מטפסים, שיחים ועצים) בשיקום נופי, יחד עם צמחים מתאימים מחו"ל העונים על אותם הקריטריונים.

ד"ר נאווה סבר ניהלה את הגן בשנים 2002–2005. בתקופתה הפך הגן למוסד פעיל ותוסס. הוקמו חלקים חדשים בגן (חלקת צמחי נחל וצמחית בתי גידול לחים, בריכת המים ליד סככת הגפן) וחודשו חלקים אחרים (הבוסתן, ובו מאפיינים של חקלאות מסורתית, השקיית תעלות ועוד). הבניין במרכז הגן, המשמש ככיתת לימוד וכמשרד הגן, נבנה מחדש על פי עקרונות 'בנייה ירוקה'. כמו כן, עוצבה מחדש הרחבה שליד הבניין. בתקופתה החל הגן לקלוט כיתות של בתי ספר, לפעילויות מגוונות של לימוד היבטים בסביבתנו.

פרופ' זאב נאוה, הגה והקים את הגן האקולוגי במטרה לחקור וללמד את נושאי הצומח והאקולוגיה לסטודנטים של הטכניון.

יער אילנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – יער אילנות

גנים בוטניים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינה בגן הבוטני הבלתי "מוכר" של עין גדי

גנים בוטניים, שנכון לשנת 2013, אינם מוכרים. חלקם מועמדים להכרה:

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ גנים בוטניים בישראל, אתר משרד החקלאות