דב כ"ץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית
קברו בהר הזיתים

הרב דב כ"ץ (תרס"ג, 1903 - ט' בטבת תש"מ, 29 בדצמבר 1979) היה מנהל בתי הדין הרבניים, חוקר תנועת המוסר ומחבר סדרת "תנועת המוסר" על תולדותיה ואישיה. חתן פרס הרב קוק.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד לרב יעקב כ"ץ, שכיהן כמשגיח בישיבת טלז. בתחילת שנת תרפ"ה (1924) עלה לארץ ישראל. בבחרותו למד בישיבת חברון. בתחילת שנות ה-30 נישא לאסתר, בתו של הרב זאב גולד, ממנהיגי תנועת המזרחי ומחותמי מגילת העצמאות. לאחר נישואיו למד בישיבת היכל התלמוד בתל אביב, שבה למדו אברכים בוגרי ישיבת חברון. במשך מספר שנים בשנות ה-40 שימש כר"מ ומנהל ישיבת תל אביב[1]. לאחר הקמת המדינה היה הרב הצבאי של אזור תל אביב. לאחר פרישתו החל לעבוד במשרד הדתות, תחילה כיהן כמנהל המחלקה לרבנות ושיפוט רבני, ומשנת תשי"ז (1957) כמנהל בתי הדין הרבניים. בתפקידו, יזם לראשונה את פרויקט תיעוד פסקי הדין, "פסקי דין רבניים". הרב כ"ץ המשיך לכהן בתפקיד זה הרבה מעבר לגיל הפרישה משום שלא הושגה הסכמה בין שר הדתות והרבנים הראשיים על זהות מחליפו[2].

חקר את תנועת המוסר וחיבר את חמשת הספרים בסדרת "תנועת המוסר", המשמשים ספרי יסוד בנושא זה. על סדרת ספריו זכה בפרס הרב קוק לשנת תשט"ו-תשי"ז. כמו כן חיבר את הספר "פולמוס המוסר", העוסק בפולמוס שבין תומכי תנועת המוסר ומתנגדיה. הרצה על תנועת המוסר בכנסים ובימי עיון, בישיבות ובמוסדות חינוך, גם מטעם משרד החינוך. כמו כן פרסם עשרות מאמרים בנושא בבמות שונות. אחר פטירתו כונסו מאמריו בספר "דברי הגות וראות".

היה מחותן כפול של הרב רפאל קוק, רבה של טבריה.

ילדיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרב כ"ץ נולדו שני בנים ושבע בנות.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תנועת המוסר (5 כרכים)
  • פולמוס המוסר
  • דברי הגות וראות (2 כרכים)
  • פסקי הדין הרבניים (אחד עשר כרכים).
  • פסיקת בתי הדין והחוקים
  • אור הצפון - שיחות הסבא מסלבודקה, שלושה כרכים; יחד עם רבי מאיר חדש.
  • "ספר הזיכרון לקדושי ישיבת חברון כנסת ישראל, ירושלים תר"צ (ביחד עם הרב יצחק הוטנר)
  • הרמח"ל (חוברת)
  • רבי ישראל מסלנט (חוברת לבני הנעורים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב"ישיבת תל אביב", הצופה, 13 בספטמבר 1943
  2. ^ טוביה מנדלסון, צדוק בכיפה שחורה, דבר, 11 בפברואר 1977