דורית פלג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

דורית פלג (נולדה ב-1953) היא סופרת ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דורית פלג נולדה בחיפה. הוריה, אליעזר ורחל (לילי) פלג, עלו ארצה אחרי השואה מצ'כוסלובקיה. ילדותה ונעוריה התאפיינו במעברים תרבותיים וגאוגרפיים: בהיותה בת אחת עשרה נסעה עם משפחתה לאתיופיה לארבע שנים והתחנכה, בהיעדר סִפרייה עברית, על ברכי הספרות הארופאית, בפרט האנגלית והצרפתית.

עם שובה לישראל סיימה את לימודיה התיכוניים בבית הספר הריאלי בחיפה, ושירתה באגף המודיעין ביחידה 8200. ב-1977 סיימה בהצטיינות את הפקולטה למדעי המחשב בטכניון.

בתחילת 1978 יצאה למסע ארוך בדרום אמריקה ובספרד. לאחר שובה ראו אור סיפוריה הראשונים בכתבי העת 'סימן קריאה' ו'עכשיו' (1983), וב-1985 התפרסם ספרה הראשון, קובץ הסיפורים קווים לבנים. אחדים מסיפורי הקובץ הם סיפורי מסע במציאות זרה – עזה, חושנית ולעיתים אלימה. באחרים מנסות הדמויות, ללא הועל, להחזיק את היסוד הכאוטי של הרגש תחת סורג ובריח; התפרצותו מולידה סיפורים של תשוקה יוצאת דופן, כמו אצל היפאני פול נימורו – אדם שעד כה תכנן את חייו וכיבושיו בקפידה מדוקדקת – המתאהב עד ייאוש בדיונה.

במקביל לעבודתה כמהנדסת למדה פלג בחוג לקולנוע וטלוויזיה, באוניברסיטת תל אביב, וב-1984 הוענק לה על סרטה פרס ההצטיינות של הפקולטה. שנה אחר כך זכתה במלגות שהות ליצירה (Fellowships) במושבות האמנים יאדו ומיליי בארצות הברית, שם המשיכה לעבוד על הרומן הראשון שלה, אונה, שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד ב-1988.

בלב 'אונה' עומדת השואה, המתגלמת במאבק בין שתי דמויות – אשה צעירה החיה את חייה הנוחים במנהטן, וילדה נודדת המנסה לשרוד בכל מחיר באירופה הקרועה במלחמה. השתיים נאבקות על הבכורה בתודעה אחת, והטכניקה הסיפורית אינה קובעת מי מהן היא החולמת את מי; השואה נעשית למלחמה פנימית, לקונפליקט אינדיבידואלי.

ב-1988 עזבה פלג את תחום הנדסת התוכנה, ומאז היא מנחה סדנאות כתיבה וקורסים בין-תחומיים בתחומי האמנויות, בין השאר במכללת אורנים, לסלי קולג', האקדמיה לאמנות בצלאל, ובית הספר הגבוה לאמנות קלישר. כמו כן עבדה שנים רבות בהנחיית סדנאות כתיבה לילדים ונוער בעיירות פיתוח במסגרת 'אמנות לעם'. בד בבד, עבדה כלקטורית לספרות חו"ל של הוצאת 'הספריה החדשה', הוצאת הקיבוץ המאוחד.

ב-1992 ראה אור ב'ספריה לעם' של הוצאת עם עובד הרומן קולה של הגברת פאני. הרומן מתבונן בדור שעלה ארצה אחרי המלחמה, המתמודד עם תביעותיהם של שני עולמות סותרים – חברת המהגרים של העולם הישן, וחברת-הצרכנות-שבדרך של עולמם הנוכחי. פאני, שהתחנכה בברלין שלפני-המלחמה כזמרת קלאסית ומוצאת עצמה פקידה אפרורית בחברת ייבוא בתל אביב, ממאנת לאחיזת-הצבת הכפולה הזאת. היא מנערת מעליה את שני העולמות כאחד; ומצליחה להוציא מן הכוח אל הפועל את קולה, קונקרטית ומטפורית, דווקא במועדון לילה יפואי זול בישראל של שנות השישים. הרומן זכה ככתב-יד ב-1988 במענק היצירה של קרן תל אביב לספרות ולאמנות לשנת 1988, וב-1993 בפרס עירית חולון לספרות יפה. יצא לאור בתרגום אנגלי בבריטניה בשנת 2000 בהוצאת ג'ונתן קייפ, ושנה לאחר מכן ראתה אור מהדורה נוספת בהוצאת וינטייג'.

ב-1994 הוענק לפלג פרס היצירה לסופרים ומשוררים.

ב-1997 ראתה אור (ב'ספריה החדשה', הוצאת הקיבוץ המאוחד) האסופה רישום סיני, הכוללת נובלה אחת ('ערפל') ושני מחזורי שירה. הספר נכתב בעקבות שהות של שנה בסין (1990-1991), שם הנחתה פלג סדנה לכתיבת פרוזה במחלקה לשפות זרות באוניברסיטה למורים של דרום-מערב סצ'ואן.

אלכס, גיבור 'ערפל', אגרונום ישראלי השוהה בסין לצורך מחקר בהר ג'ין יון שבסצ'ואן, מחזיק בכל יוהרת-השכל, קוצר-הרוח והצורך בשליטה המאפיינים את האדם המערבי. אך הארץ הזו, ההר, והערפל ההולך וכובש את המדרונות ואת החלקה שהוא עובד בה, מעמתים אותו עם טבעו הקמאי של הקיום, ועם טבעו היסודי שלו עצמו – עימות שבו לא יוכל לנצח. שלושת הטקסטים משקפים את המפגש החזק, המרתק והמטלטל עם סין כאפשרות רוחנית-תרבותית; והחידה שאתה מתמודדות הדמויות היא זו של תפיסת הקיום של המזרח הרחוק, המנוגדת כל כך לזו שעליה גדלו, מורשת ה'נאורות' המערבית.

ב-1988 יצאה בהוצאת אבן חושן האסופה "שתי אגדות", ספר משותף עם הציירת מאיה כהן לוי, שזכה למענק היצירה של קרן תל אביב לספרות ואמנות. סביב 'הילדה אטי' מתנהל עולם ססגוני ועשיר, אך היא ספונה בביתה של סבתהּ, שלו שלושים וששה חדרים ותיבת תפירה אחת. הוריה שייכים זה-כבר לעולם הצללים, עולם הבין-לבין; אפשר אמנם להגיע אליו דרך המדור המתאים בתיבת התפירה של סבתא, אך מרגע שנכנסת, שוב איך לך חזרה. 'הפיל והדג', לעומתה, במהלך נגדי, זונחים מדף מאובק בחנות צעצועים ויוצאים לרבגוניותו וחיוניותו של העולם הגדול.

פורמט האגדה מאפשר לפלג ל"הרחיק עדות" כדי לתת ביטוי לכוחות נפש עמוקים בהתמודדותם עם העבר ועם העולם שבחוץ; והאור, כמו גם הצל, הוא גיבור מרכזי בטקסטים של פלג ובאקוורלים של כהן לוי כמעצב הלך רוח, רגש, משמעות ואופי של עולם.

בשנת 2001 פורסם בסדרת 'הספריה החדשה' של הוצאת הקיבוץ המאוחד קובץ הסיפורים האם היה זה ביתם. בַּקובץ סיפורים קצרים שנכתבו על פני חמש-עשרה שנים במגוון סוגות, והם מציגים מגוון דמויות בתנועה – כמעט במעוף, כמו הלוליינית המסכנת את חייה מדי ערב בסיפור הפותח. הסיכון הוא הכרחי, חלק בלתי-נמנע מן המגע עם הזר. אך דווקא זרותן של הדמויות במקום שהן מגיעות אליו מעניקה להן מעמד מיוחד, זה של 'נותנות עֵדוּת': והעמדה הזו מאפשרת לסיפור לפרוץ את גבולות המקומי והקונקרטי, ולהיפרש לאמירה אוניברסלית.

בשנת 2002 זכתה פלג בשנית בפרס היצירה של ראש הממשלה לספרות יפה.

בשנת 2006 ראה אור בהוצאת זמורה-ביתן (סדרת 'עמודים לספרות עברית') הרומן השלישי פרי עטה, 'פני המקום', שהחלה לכתוב ב-1995 במסגרת Hebrew Writer Fellowship של המרכז ללימודי עברית ויהדות באוניברסיטת אוקספורד.

לילה אחד בקו חמש, פוגשת גיבורת הספר – דינה, אם תל אביבית המגדלת את בנה לבדה – את אלוהים: איש כבר לא מאד צעיר, די בודד, שנראה לה בעיקר "בדרך הביתה, כמוני. כמו כולם." (עמ' 12.) דינה, שעוזבת את עבודת ההייטק המאיימת לבלוע אותה, מחפשת עבודה, אך בה-בעת מסרבת למצוא אותה; זה אחר זה, חרף התנגדותה העיקשת, נושרים מעליה כל המרכיבים המובָנִים-מאליהם של עולמה: בן הזוג, העבודה, אלבומי תמונות, סניף הבנק, הכסף שהיה בו, הוודאויות שהחזיקה בהן ועצם זהותה – הכל חומק בין אצבעותיה ונעלם, למעט המבט: אופן חדש ואחר של ראייה, הנולד בה מתוך ההתבוננות בבן זוגה החדש הזוכה להתקבל, לזמן קצר, לעבודה כפועל זבל בעירית תל אביב.

הרומן, הבוחן את סוגיית ההשגחה הפרטית – מורשת המסורת היהודית-המונותיאיסטית – כנגד מושג האחריות האישית, כמו גם את האפשרות לתחושת בית בעולם, זכה להתייחסויות מרובות בתקשורת, בביקורת הכתובה והאינטרנטית, נבחר כספר השנה של המבקר ד"ר עמרי הרצוג ב-ynet, ונכלל ברשימת הספרים הטובים של השנה על ידי המבקר אריק גלסנר ב'מעריב' ובבלוג 'מבקר חופשי'.

בשנת 2010 הוציאה המחברת מהדורה חדשה (בכריכה חדשה) של 'פני המקום', בה הכניסה שינויים – היא כתבה מחדש את אקורד הסיום של הספר, והוסיפה פרק קצר לקראת סופו.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – פני המקום

כחלק מפעילותה כיוצרת מנחה פלג במכללת אורנים, החל מ-2003, רצף של קורסים בין-תחומיים בתחומי האמנות, תחת הכותרת 'הזיקה בין האמנויות'. הנחת העבודה של רצף זה היא שעל אף השוני בשפת-המדיה של תחומי אמנות שונים, קיים דמיון יסודי – אולי אף זהות – בתהליכי החיפוש וההתפתחות של האמן, בתהליכי היצירה, ובאופני העיבוד של יצירות אמנות בכל התחומים.

פלג חיה בתל אביב, והיא אם לשני בנים.

אודות כתיבתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לספריה של פלג מנעד מגוּון של סוגות ונושאים, שהמשותף להם הוא תפיסה הומניסטית רחבה. הפואטיקה הדייקנית והלירית של המבט – בדמות, באובייקט פיזי, במרחב עירוני או במצב רגשי – מחלצת ממושאי ההתבוננות את ייחודיותם החד-פעמית, מבטלת את התפיסה האוטומטית של היומיום ומטלטלת את המוכר, שהדמות (והקורא) כמו נפגשת אתו לפתע לראשונה; רגעי החולין הופכים להיות מושא של התבוננות מדוקדקת, פרטנית ומעצימה. דווקא בהם, ברגעים חולפים אלה, מזהה הסיפור את הכמוס ביותר במחוזות הנפש, מפקיעו מן החלוף ועושה אותו לדיוקן נפשי אוניברסלי.

יצירותיה של פלג מתכתבות עם מגוון סוגות, מפואמה לירית לרומן חניכה, פנטזיה סוריאליסטית ועוד. הן מתרחשות במקומות שונים ברחבי תבל: דרום אמריקה, ישראל, ספרד וסין. ספריה מאופיינים ביחסי גומלין דיאלקטיים של שייכות וזרות, שורשיות ותלישות; ואף שכתיבתה נטועה בתרבות הישראלית ובשפה העברית, היא מרקיעה מהן לתמה ולשאלות שחוצות גבולות של זמן ומרחב, ומכנסות לתוכן את ה"אנושי" בהוויתו המזוקקת ביותר.

מבקר הספרות ד"ר עמרי הרצוג אמר על כתיבתה:

"(פלג) היא יוצרת מחוננת, שמעמדה הנוכחי הוא יוצא דופן בשל הפער בין איכות יצירתה ובין מידת הטמעתה בלב הזירה הספרותית. הסיבה נובעת אולי מכך שהיא אינה משתייכת לאיזו 'קליקה' ספרותית – היא אוטונומית לגמרי, נטולת פטרון אקדמי וגם מרוכזת ביצירה הספרותית ופחות ביחסי ציבור. ...היא יוצרת חופשייה באמת, שאינה מתאימה את עצמה לפריזמות של כתיבה לאומית או פוסט לאומית, כתיבה שאפשר לנתח דרך כלים פמיניסטיים או פוסט קולוניאליים ברורים. תמיד תישאר אצלה איזו שארית שאינה מתמסרת לשיח של אותה שעה." [1]

יצירתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בלועזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2000 Miss Fanny's Voice, English translation by Michal Sapir, by Jonathan Cape, Britain
  • 2001 Miss Fanny's Voice, English translation by Michal Sapir, by Vintage, Britain

מסות ומאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2012 - ב'עתון 77', גיליון 361, "מה יהיה על הספרים עצמם", תשובה לעצומת הסופרים.
  • 2012 - ב"אורות, יצירה חדשה בעקבות יוצרים", גיליון 6, "הערת שוליים", הרהור אודות קפקא.
  • 2004 - בכתב העת 'מסע אחר': "שעת הקרפטים", על הוויית חייה וגורלה של יהדות מזרח-אירופה החסידית.
  • 2002 - בירחון הספרותי 'עתון 77': "ויטה: ex-Virginia," על כושרה המופלא של ויטה סקויל-וסט לחיים – ב'אורלנדו' ומחוצה לו.
  • 2001 - ב'עתון 77': "עץ, סלע, אדם: אהבת ברנר", על יסוד האהבה בחייו של יוסף חיים ברנר. על בסיס הרצאה שניתנה ב'צוותא'.
  • 1997 - ב'מסע אחר': "אלומות של אור", על משמעות היות זר בסין. מתוך ההקדמה ל'רישום סיני' שלא נכללה בספר.
  • 1996 - ב'עתון 77': "להביט בפניה של מדוזה" – מלחמת העולם השנייה: "חלומות מגונים" לארנושט לוסטיג מול "אלה תולדות" לאלזה מוראנטה.
  • 1995 - ב'עתון 77': "עם אוליה או עם בוריה?" על 'ניגון בקרח', מכתבי בוריס פסטרנק ואולגה פריידנברג, 1954-1910, על רקע התקופה.
  • 1995 - ב'עתון 77': "מראה פניהם של הנידונים": דיון השוואתי ב"כזבי לילה" לג'זואלדו בופאלינו, "גשר סאן לואיס ריי" לת'ורנטון ויילדר, ו"מעשה בשבעה שנתלו" לליאוניד אנדרייב, על פי המסורת הסיפורית של "דקמארון" לבוקאצ'יו ו"סיפורי קנטרברי" לצ'וסר.

ראיונות בעתונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אילן, אורית. "דורית פלג ומאיה כהן לוי: פס של אור על סף עולם הצללים". על 'שתי אגדות'. עתון 77, גל' 244, עמ' 24–27, 2000.
  • ורדי, יצהר. "למה נשתייך בעולם כזה – לטוסטר? למזגן? למחשב?" שיחה עם הסופרת דורית פלג, היי-טקניון, מגזין בוגרי הטכניון, גל' 21, 2002.
  • סומק, רוני. "לפתוח את היד ולתת לציפור לעוף : ראיון עם דורית פלג על ספרה 'אונה' ". ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, י"ז באדר א' תשנ"ב, 21 בפברואר 1992, עמ' 25.
  • סער, רחל. "ילדותה השנייה". בעקבות 'אונה'. הארץ, מוסף שבועי, ד' בסיון תשמ"ח, 20 במאי 1988, עמ' 37–38.
  • פני הרומן, "שיחה עם דורית פלג – ארבע שאלות בעקבות המהדורה המתוקנת של הרומן". עתון 77, גל' 352, פברואר-מרץ 2011, עמ' 30-31.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על 'פני המקום':

  • אושרוב, נילי. אלוהים יצא להוריד את הזבל. הארץ, מוסף ספרים, גל' 933 (ז' בשבט תשע"א, 12 בינואר 2011), עמ' 4 . על המהדורה המחודשת של הספר שיצאה לאור ב-2010.
  • גלסנר, אריק. למרות אלהים. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ז בכסלו תשס"ז, 8 בדצמבר 2006, עמ' 29.
  • גלסנר, אריק. "סיכום 2006 בספרות המקור". במעריב, ובבלוג מבקר חופשי.
  • הרצוג, עמרי. נבואה היא מלאכה שניתנה ביד המשוררים. הארץ, תרבות וספרות, כ"ח בתשרי תשס"ז, 20 באוקטובר 2006, עמ' 2.
  • הרצוג, עמרי. "בגלל התעוזה", בתוך: "ספר השנה – בחירת המבקרים", באתר ynet, ‏15 ביוני 2007
  • יצחקי, משה. 'בעת נעילת שער' : הרהורי קריאה בעקבות הרומן פני המקום של דורית פלג. עתון 77, גל' 316 (כסלו תשס"ז, נובמבר-דצמבר 2006), עמ' 14–16.
  • יצחקי, משה, "ביתו של אלוהים", על המהדורה החדשה של הרומן 'פני המקום' מאת דורית פלג, אתר nrg‏, 2 בינואר 2011.
  • ישראל, יעל. מה אם אלוהים היה אחד מאיתנו? מעריב nrg <מקוון>, 22 באוקטובר 2006.
  • כהן, חגית. היומיום בזכוכית מגדלת. מקור ראשון, שבת, ח' בטבת תשס"ז, 29 בדצמבר 2006, עמ' 12–13.
  • לויתן, עמוס. חיבוק מטאפיסי. עתון 77, גל' 316 (כסלו תשס"ז, נובמבר-דצמבר 2006), עמ' 30–32.

על 'האם היה זה ביתם':

  • הרצוג, עמרי. המקומות היו האנשים. הארץ, מוסף ספרים, גל' 481 (ד' בסיוון תשס"ב, 15 במאי 2002), עמ' 8.
  • מלצר, יורם. לא הכל צריך להאמר. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ט בשבט תשס"ב, 1 בפברואר 2002, עמ' 26.
  • עטון, אהרן. עולמות נשברים. עתון 77, גל' 265 (2002), עמ' 15.

על 'רישום סיני':

  • אילן, אורית. הזר שבתוכנו. עתון 77, גל' 216 (שבט תשנ"ח, פברואר 1998), עמ' 6.
  • גוטקינד, נעמי. ללמד את אלכס לקח: על "רישום סיני" של דורית פלג. הצופה, י"ח בטבת תשנ"ח, 16 בינואר 1998, עמ' 6, 11.
  • זהבי, אלכס. טקסי חניכה בתרבות זרה. הארץ, מוסף ספרים, גל' 265 (כ"ז באדר תשנ"ח, 25 במארס 1998), עמ' 7.
  • נבות, אמנון. בתקווה להמשך. מעריב, מוסף שבת - ספרות וספרים, י"ז בשבט תשנ"ח, 13 בפברואר 1998, עמ' 31.

על 'קולה של הגברת פאני':

  • בלייר, אסנת. השיבה אל הקול הפנימי. מעריב, ספרות אמנות, א' באב תשנ"ב, 31 ביולי 1992, עמ' 4–5.
  • גולן, סמדר. להרגיש גם אחרים. דבר, 23 באפריל 1992, עמ' 21.
  • דנה-פרוכטר, רחל. אמין, סוחף, ועדין. עתון 77, גל' 154–155 (כסלו-טבת תשנ"ג, נובמבר-דצמבר 1992), עמ' 6
  • האן, לאה. נטע זר מהוגן. עכשיו, חוב' 58 (1992), עמ' 307–309.
  • ויסמן, ענת. לא ביד הלשון. דבר, ח' באדר ב' תשנ"ב, 13 במארס 1992, עמ' 24.
  • חפץ, פביאנה. התאווה לחיים גוברת על הכל. ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, ט"ו באדר ב' תשנ"ב, 20 במארס 1992, עמ' 25.
  • לויתן, עמוס. אנטי-תיזה לאנטי-גיבור. על המשמר, 10 באפריל 1992, עמ' 18.
  • רז, טובה. אנטי-תיזה לאנטי-גיבור. על המשמר, ז' בניסן תשנ"ב, 10 באפריל 1992, עמ' 18

על 'אונה':

  • הגורני-גרין, אברהם. על נהרות פולין. בספרו סיפורת בת-ימינו (תל אביב : אור-עם, תש"ן 1989), עמ' 124–126.
  • רז, אביעד. לתקן את השואה. הארץ, י"ג באלול תשמ"ח, 26 באוגוסט 1988, עמ' ב 8-ב 9.

על 'קוים לבנים':

  • הרניק, רעיה. זכרו את השם. כותרת ראשית, גל' 157 (4 בדצמבר 1985), עמ' 42.
  • ישראל, יעל. מציאות שקופה. על המשמר, י"ג באלול תשמ"ה, 30 באוגוסט 1985, עמ' 18.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים פרי עטה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נטע הלפרין, "השביעיה הסודית", עיתון 'העיר', 2011.