דיוויזיית הפאנצר אס אס ה-12
 | |
| סמל הדיוויזיה - שילוב בין סמל הנוער ההיטלראי (הברק) לבין סמל הלייבשטנדרטה אס אס אדולף היטלר (המפתח). | |
| פרטים | |
|---|---|
| כינוי |
Hitlerjugend ('הנוער ההיטלראי') |
| מדינה |
 גרמניה הנאצית |
| שיוך |
 אס אס |
| סוג | דיוויזיה |
| אירועים ותאריכים | |
| תקופת הפעילות | 13 בפברואר 1943 – 8 במאי 1945 (שנתיים ו־12 שבועות) |
| מלחמות | |
| פיקוד | |
| יחידת אם | קורפוס פאנצר אס אס הראשון |
| מפקדים | ראו בהמשך |
דיוויזיית פאנצר אס אס ה-12 היטלריוגנד (בגרמנית: SS-Panzer-Division Hitlerjugend) הייתה דיוויזיה משוריינת של הואפן אס אס, כחלק מצבא גרמניה הנאצית במלחמת העולם השנייה. מרבית חבריה היו ילידי 1926 וגויסו משורות הנוער ההיטלראי, הדווזיה ביצעה פשעי מלחמה כנגד אזרחים צרפתיים ושבויים מקרב בעלות הברית.
הקמה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרעיון של הקמת דיוויזיית ואפן אס אס שתהיה מורכבת מחברי הנוער ההיטלראי הוצע לראשונה על ידי אס אס גרופנפיהרר גוטלוב ברגר בינואר 1943. הימלר גילה התלהבות והפך לתומך נלהב של הרעיון. ב-10 בפברואר 1943 הימלר בחר כמפקד הדיוויזיה החדשה את פריץ ויט, שהיה אס אס אוברפיהרר בדיוויזיה ה-1 של האס אס.
סמל היחידה נקבע כשילוב של סימן ה-S של ה-SS עם מכשיר לפריצת מנעולים (הקרוי בגרמנית דיטריך, כשם המפקד הראשון של יחידת הלייבשטנדרטה).
ב-1 בספטמבר 1943, 16,000 חניכים של הנוער ההיטלראי השלימו את הטירונות הבסיסית והצטרפו לדיוויזיה החדשה שיועדה להיות דיוויזיית חיל רגלים ממוכן. עם התקדמות האימונים יעודה של הדיוויזיה שונה והיא הפכה להיות דיוויזיית שריון. בשל גילם הצעיר של רבים מהמגויסים, ניתנו להם מנות שוקולד וממתקים במקום ההקצבה הרגילה של טבק ואלכוהול.
למרות אווירת הפנאטיות שהתקיימה בין חברי הדיוויזיה, שהייתה תוצאה של האינדוקטרינציה שלהם תחת המשטר הנאצי, כישורי הלחימה שלהם לקו בחסר. כדי להתגבר על בעיה זאת רוב הקצינים והנגדים בדיוויזיה היו מוותיקי הלייבשטנדרטה. שיטת האימונים הייתה יוצאת דופן כתוצאה מרצונו של ויט להכשיר את הדיוויזיה לקרב כמה שיותר מוקדם. לימודי התקנות והחוקים נזנחו, ובמקום זה בחר ויט להתמקד בתרגול מצבי קרב ריאליסטיים ותרגולת באש חיה. כתוצאה מגישתו של ויט המוראל בקרב המגויסים היה גבוה, והיחס בינם לבין הקצינים והנגדים היה בלתי רשמי וחברי.
היסטוריית שירות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיוויזיה נמצאה מוכנה לשירות פעיל במרץ 1944 והוצבה בעיר הצרפתית קן. הדיוויזיה השתייכה לקבוצות השריון מערב, שהיוו את יחידות המילואים של השריון הגרמני. היא המשיכה להתאמן במהלך האביב של שנת 1944 תוך שהיא לומדת להכיר את השטח בסביבת קן, עובדה שתעזור לה בחודשים הבאים של הקרבות. הדיוויזה הוכרזה כמוכנה לפעילות מבצעית ביוני 1944, והייתה מצוידת בטנקי פנתר ובמבחר כלי ארטילריה.
נורמנדי[עריכת קוד מקור | עריכה]
עם פלישת בעלות הברית לנורמנדי ב-6 ביוני 1944, דיוויזיית היטלריוגנד ודיוויזיית הפאנצר ה-21 היו הקרובות ביותר לראש הגשר של בעלות הברית, אולם כתוצאה מאי הסכמתו של היטלר לשליחת כוחות השריון, הדיוויזיה נשלחה לחזית רק כמה שעות אחרי הנחיתה הראשונית. הדיוויזיה ספגה אבדות כבדות כתוצאה מהפצצות מטוסי בעלות הברית בשעה שהתקדמה לעבר חופי הנחיתה. ב-14 ביוני, נהרג ויט כתוצאה מהפצצה של בעלות הברית, ושטנדרטפיהרר קורט מאייר ירש אותו כמפקד הדיוויזיה.
הדיוויזה השתתפה בקרבות לבלימת הכוחות הקנדיים. הכוחות הקנדיים הסבו לדיוויזיה אבדות כבידות, היא נכשלה במשימתה לשבור את הכוח הקנדי והקרב הגיע למצב של תיקו. בשלב זה, שיעור האבדות בקרב הדיוויזיה הגיע ליותר משישים אחוזים.
הדיוויזיה זוהתה וכונתה על ידי חילי בעלות הברית כ"דיוויזיית התינוקות" בשל גילם הצעיר של חיליה.
פשעי מלחמה נרחבים בוצעו על ידי חברי הדיוויזיה באותו קרב. חיילים קנדיים הוצאו להורג אחרי שנפלו בשבי. על פי החיילים הקנדיים ששרדו את השבי, חיילי הדיוויזיה היו מלאי זעם ומתוסכלים על כישלונם בקרב. אחרי המלחמה התגלה שמאייר הוציא פקודה לחייליו שמורה להם "לא לקחת שבויים".
ב-19 ביולי הצליחה הדיוויזיה לעצור את התקדמות בעלות הברית במבצע גודווד. היא גם השתתפה בניסיון לחלץ את הכוחות הגרמנים שהיו לכודים בכיס פלאז. כשנכשל הניסיון, הדיוויזיה התחילה בנסיגתה למעבר נהר הסן, מאייר נפל בשבי ורק כ-600 חיילים שרדו את הקרב.
קרב הבליטה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיוויזיה צוידה מחדש, והוברט מאייר מונה למפקדה החדש. הדיוויזיה לקחה חלק בקרב הארדנים, היא הייתה חלק מארבע קבוצות הלחימה שתקפו את גשר אלסבורן תוך שהם משיגים הצלחה מועטה. הדיוויזיה הייתה חלק מן הכוחות הגרמנים שהשתתפו בכיתור באסטון, אבל הם אולצו לסגת ב-18 בינואר 1945.
הונגריה ואוסטריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כוח גרמני בפיקודו של זפ דיטריך נשלח להונגריה ב-20 בינואר 1945 כדי לכבוש מחדש את שדות הנפט של הונגריה ולמנוע את נפילת בודפשט לידי הסובייטים.
הדיוויזיה היטלריוגנד יחד עם הלייבשטנדרטה הגיעו להונגריה בפברואר 1945, והשתתפו בהשמדתו של ראש הגשר הסובייטי בגרן.
הדיוויזיה לקחה חלק במבצע פרילינגסארוואכן ("התעוררות האביב"), שנועד לכבוש מחדש את שדות הנפט בהונגריה. למרות הצלחות ראשוניות, נחל המבצע כישלון כתוצאה מתנאי שטח גרועים ומהעובדה שלא נעשו סיורי שטח מוקדמים כדי לקבל מידע על האויב. התקפת הנגד הסובייטית כמעט וכיתרה את הכוחות הגרמנים.
הדיוויזיה נסוגה יחד עם שאר כוחות הוואפן אס אס לאוסטריה. היא הייתה מעורבת במספר קרבות נואשים נגד הסובייטים במטרה להגיע לחזית המערבית ולהיכנע לאמריקאים. ב-8 במאי 1945 נכנעו כ-10,000 חיילי הדיוויזיה לכוחות האמריקאים באוסטריה.
מפקדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פריץ ויט (24 ביוני 1943 - 14 ביוני 1944)
- קורט מאייר (14 ביוני 1944 - 6 בספטמבר 1944)
- הוברט מאייר (6 בספטמבר 1944 - 24 באוקטובר 1944)
- פריץ קרמר (24 באוקטובר 1944 - 13 בנובמבר 1944)
- הוגו קראס (13 בנובמבר 1944 - 8 במאי 1945)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אודות הדיוויזיה באתר 'feldgrau'.
- אודות הדיוויזיה באתר 'אקסיס היסטורי'.
