דייוויד הייר
 | |
| לידה |
10 במרץ 1917 ניו יורק, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
21 בדצמבר 1992 (בגיל 75) ג'קסון, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
בארד קולג' |
| תקופת הפעילות |
1936–1991 (כ־55 שנים) |
| תחום יצירה |
צילום |
| זרם באמנות |
אקספרסיוניזם מופשט |
  | |
דייוויד הייר (באנגלית: David Hare; 10 במרץ 1917 – 21 בדצמבר 1992) היה אמן אמריקאי, הקשור לתנועה הסוריאליסטית. הוא ידוע כפסל, אך גם יצר במדיות הצילום ובציור. [1]
ראשית חייו וחינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]
נולד ב-10 במרץ 1917, בעיר ניו יורק. אביו מרדית' הייר, עורך דין ואמו הייתה אליזבת סייג' גודווין, אספנית אמנות.[2][3] בשנות ה-20 המשפחה עברה לסנטה פה, ניו מקסיקו, ומאוחר יותר לקולורדו ספרינגס, קולורדו, בתקווה שהאוויר הצח יעזור לרפא את השחפת של אביו. אמו הקימה את בית הספר Fountain Valley, שבו למד דיוויד בתיכון. לאחר התיכון התחתן הייר ועבר לרוקסברי, קונטיקט, שם עבד כצלם.
בשנים 1936–1937, הוא למד ביולוגיה וכימיה בבארד קולג' שברד הוק, ניו יורק.
בסוף שנות ה-30, ללא הכשרה אמנותית קודמת, הוא החל להתנסות בצילום בצבע. באמצעות השכלתו הקודמת בכימיה פיתח האר טכניקה הנקראת "heatage" שבה הוא חימם את הנגטיב מה שגרם לתמונה להתפתל ולהתעוות.[1]
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הניסויים הסוריאליסטים של הייר בצילום היו רק אחד מהניסויים הרבים שלו. בשנת 1938 הוא פגש את סוזנה ווינסלו וילסון והזוג התחתן. גם דיוויד וגם סוזנה התעניינו בסוריאליזם והשתתפו בקביעות במפגשים של סוריאליסטים במסעדה הצרפתית "ניו יורק לארה" ברחוב 56 ובדירה בגריניץ' וילג'. [4] ב-1940 הוא קיבל הזמנה "מהמוזיאון האמריקני להיסטוריה של הטבע" לתעד את האינדיאנים מעם הפואבלו של דרום-מערב ארצות הברית. שם הוא הפיק 20 הדפסים שפותחו באמצעות תהליך העברת הצבעים החדש של איסטמן קודאק. באותה שנה הוא גם פתח סטודיו משלו לצילום מסחרי בעיר ניו יורק והציג את צילומיו בתערוכת יחיד בגלריה ז'וליאן לוי.
בשנים הבאות, באמצעות בת הדוד שלו הציירת קיי סייג', הוא בא במגע עם מספר אמנים סוריאליסטים שנמלטו מאירופה בגלל מלחמת העולם השנייה.[3] הייר הפך למעורב בתנועה הסוריאליסטית ושיתף פעולה עם האמנים המהגרים, באופן הדוק בפרויקטים כמו כתב העת הסוריאליסטי, אותו הוא ייסד וערך מ-1941 עד 1944 יחד עם אנדרה ברטון, מקס ארנסט ומרסל דושאן. דיוויד וסוזנה התגרשו ב-1945 ורעייתו של ברטון, ג'קלין למבה, עזבה את אנדרה למען הייר.
הייר החל להתנסות בפיסול סוריאליסטי, שהפך עד מהרה למוקד העניין העיקרי שלו, והציג את עבודתו בתערוכות יחיד במספר מקומות מרכזיים, כולל הגלריה של פגי גוגנהיים.
בשנת 1948, הייר, בארנט ניומן, וויליאם בזיוטס, מארק רותקו ורוברט מאת'רוול הקימו את תוכנית הלימודים של בית הספר לאמנים ברחוב 35 מזרח 8. ההרצאות שם היו פתוחות לקהל. בית הספר לאמנות נכשל מבחינה כלכלית ונסגר באביב 1949. [5] [6] הייר המשיך להיות קשור באופן הדוק עם אמנים והוגים משפיעים לאורך שנות ה-40 וה-50 המאוחרות. בין חבריו ומכריו היו ז'אן פול סארטר, אלברטו ג'קומטי ופאבלו פיקאסו. הוא השתייך לדור המוקדם של האמנים האקספרסיוניסטים המופשטים של אסכולת ניו יורק שחדשנותם האמנותית בשנות ה-50 הוכרה מעבר לאוקיינוס האטלנטי, כולל בפריז. [7] הוא השתתף בשנים 1954 עד 1957 בתערוכות אמנות בניו-יורק. שהמשתתפים בהן נבחרו על ידי האמנים עצמם.
במהלך שנות ה-60 וה-70 החזיק הייר בתפקידי הוראה במספר בתי ספר שונים, כולל במכללת פילדלפיה לאמנות. במהלך תקופה זו, הוא החל לעבוד על סדרת הפיסול, הציורים והרישומים שהפכה לנושא של תערוכת יחיד במוזיאון גוגנהיים בניו יורק ב-1977.[8] מרסל דושאן היה השושבין של האר בנישואיו השלישיים לצלמת דניס בראון.
מוות ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
נפטר ב-21 בדצמבר 1992 בג'קסון, ויומינג, לאחר ניתוח חירום למפרצת באבי העורקים.
הוא נכלל בתערוכות רטרוספקטיביות סוריאליסטיות רבות, בעיקר על ידי הפיסול והציור שלו.
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 Ian Chilvers and John Glaves-Smith. A Dictionary of Modern and Contemporary Art. Oxford University Press (2009), p. 304
- ^ David Hare, The Guggenheim Museums and Foundation (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 Kimmelman, Michael (1992-12-25). "David Hare, Sculptor and Photographer, Dies at 75". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-01-22.
- ^ Surrealist women : an international anthology. Rosemont, Penelope. London: Athlone Press. 1998
- ^ Subject of the Artist | art school | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ Subjects of the Artist school catalog, 1948, from the Joseph Cornell papers, 1804-1986, bulk 1939-1972 | Archives of American Art, Smithsonian Institution, www.aaa.si.edu (באנגלית)
- ^ Oops, something went wrong | WorldCat.org, search.worldcat.org
- ^ "David Hare: A Painter Of the Human Psyche". The New York Times (באנגלית אמריקאית). 1977-09-30. ISSN 0362-4331. נבדק ב-2024-01-22.