דייוויד מאמט
 | |
| לידה |
30 בנובמבר 1947 (בן 77) שיקגו, ארצות הברית  |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית |
| השכלה |
|
| השקפה דתית |
יהדות רפורמית |
| בן או בת זוג |
רבקה פידג'ן (1991 – ?) |
| ילדים |
זושה מאמט, קלרה מאמט |
| פרסים והוקרה |
|
| חתימה |
 |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
דייוויד אלן מאמט (באנגלית: David Alan Mamet; נולד ב-30 בנובמבר 1947) הוא מחזאי זוכה פרס פוליצר, תסריטאי, סופר, במאי ומפיק קולנוע יהודי-אמריקאי.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמט נולד בפלוסמור (Flossmoor), פרוור של שיקגו, אילינוי, למשפחה יהודית, שמוצאה ברוסיה. אביו היה עורך דין שהתמחה בדיני עבודה ואמו הייתה מורה במקצועה. גירושיהם, כשהיה בן 11, השפיעו עליו קשות. כעבור זמן נישאה האם בשנית, זאת גילה רק לאחר שחזר מחופשה עם אביו, ומצא את אימו עם גבר חדש. האב החורג התגלה כאלים ובגיל 15 עבר להתגורר עם אביו הביולוגי[1].
כנער השתתף בתסכיתי רדיו ואחר כך התחיל לעבוד מאחורי הקלעים בתיאטרון בשיקגו ומדי פעם קיבל תפקידים קטנים. הוא למד משחק ותיאטרון במכללת גודארד במדינת ורמונט[1].
קריירה בתיאטרון
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1972 כתב וביים את המחזה הראשון שלו "וריאציות על ברווזים" (אנ'), וב-1974 כתב את המחזה "סטיות מיניות בשיקגו", שניהם הוצגו לראשונה במכללת גודארד בה למד. בתקופה זו כדי להתפרנס עבד כנהג מונית, מכר שטיחים ועסק בתיווך נדל"ן[1]. אחר כך הוצגו המחזות שכתב גם בתיאטראות אוף ברודוויי בניו יורק וזכו להצלחה.
בשנת 1977 זכה לפרסום רב עם העלת המחזה "אמריקן בפאלו". מחזה על שלושה נוכלים קטנים הנמצאים בחנות חפצים משומשים ומתכננים לגנוב אוסף מטבעות, אבל מה שהם בעצם רוצים זה להערים זה על זה. מאז הועלה שוב ושוב, בין היתר עם רוברט דובאל (ב-1977) ועם אל פאצ'ינו (ב-1981). בגרסה הקולנועית ב-1996 כיכבו דסטין הופמן ודניס פרנץ[1]. בישראל עלה המחזה ב-1984 בתיאטרון בית ליסין, בשיתוף התיאטרון הצועני של משה איבגי, עם יוסף שילוח בתפקיד הראשי[2], המחזה עלה שוב ב-1988 בתיאטרון הסימטה[3].
מאמט המשיך וכתב עוד עשרות מחזות במהלך השנים והוא זכה למעמד בולט בתיאטרון האמריקאי המודרני. בשנת 1984 זכה בפרס פוליצר על כתיבת המחזה "גלנגרי גלן רוס". בשנת 1988 כתב את המחזמר "זרז את המחרשה", שעלה בברודוויי בכיכובה של מדונה[4], ואחר כך גם בווסט אנד בלונדון[5].
מחזותיו הוצגו בישראל פעמים רבות, בין השאר: ב-1980 עלה בתיאטרון באר שבע המחזה "חיים בתיאטרון" בבימויו של יורם פאלק ובכיכבו של נתן דטנר[6]. ב-1988 הוצגו בתיאטרון הסימטה, בבימויו של יורם פורת כמחזה בשני חלקים: "סטיות מיניות בשיקגו" ו״וריאציות על ברווזים"[7]. ב–1995 הוצג בתיאטרון הקאמרי מחזהו "אוליאנה" בבימוי איציק ויינגרטן, ב–2011 הוצג בתיאטרון החאן מחזהו "נדל"ן" בבימוי גדליה בסר[8]. הבמאי משה נאורס ביים בתיאטרון חיפה שלושה ממחזותיו: "המקום ממנו באתי" ב–2009, "גזע" ב–2012 ו"גלנגרי גלן רוס: מכונת הכסף" ב-2016.
קריירה קולנועית
[עריכת קוד מקור | עריכה]עבודתו הקולנועית הראשונה של מאמט הייתה כתסריטאי, ולאחר מכן החל גם לביים את התסריטים שכתב. התסריט הראשון של מאמט היה עבור המותחן הארוטי "הדוור מצלצל פעמיים" משנת 1981, המבוסס על ספר מאת ג'יימס מ. קיין[9]. שנה לאחר מכן היה מועמד לפרס אוסקר לתסריט המעובד הטוב ביותר על הדרמה המשפטית "פסק הדין"[10].
בשנת 1986 עובד המחזה שכתב "סטיות מיניות בשיקגו" לסרט בשם "הרומן של אתמול בלילה", בכיכובם של רוב לאו, דמי מור, ג'יימס בלושי ואליזבת פרקינס; אך מאמט לא היה מעורב בכתיבת התסריט שלו[11].
בשנת 1987, מאמט ביים לראשונה סרט קולנוע, "שם המשחק",עם תסריט שכתב[12]. עליו זכה בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של ונציה[13]. באותה שנה גם כתב את התסריט לסרט שובר הקופות "הבלתי משוחדים"[14].
הוא גם כתב את התסריטים ל"הופה" (1992)[15], "הקצה" (1997), "לכשכש בכלב" (1997), "רונין" (1998) ו"חניבעל" (2001). הוא היה מועמד שני לפרס האוסקר על "לכשכש בכלב"[16].
סרטים נוספים שכתב וביים מאמט כוללים את: "דברים משתנים" (1988)[17], "מחלק רצח" (1991) (מועמד לדקל הזהב בפסטיבל קאן 1991 וזכה בפרס "תסריטאי השנה" עבור מאמט מטעם פרסי חוג מבקרי הקולנוע של לונדון)[18], "אוליאנה" (1994) המבוסס על מחזה שלו על סטודנטית שמאשימה את המרצה שלה בהטרדה מינית[19], "העוקץ הספרדי" (1997), "הילד של וינסלו" (1999), "סטייט פינת מיין" (2000)[20], "השוד" (2001)[21], "ספרטן" (2004), "חגורה אדומה" (2008), וסרט הטלוויזיה הביוגרפי על המפיק פיל ספקטור משנת 2013[22].
ב-1991 היה אורח הכבוד של פסטיבל הקולנוע ירושלים וסרטו "מחלקת רצח" פתח את הפסטיבל[23]. ב-2002 שוב היה אורח פסטיבל הקולנוע ירושלים[24], ושוב ב-2014[25]. ב-2024 היה אורח הפסטיבל הבינלאומי לסרטי סטודנטיות וסטודנטים תל-אביב[26].
קריירה ספרותית
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמט מרבה לכתוב פרוזה, ספרות עיונית פולמוסית ומאמרי עיתונות; ספרו "פסח" (משנת 1995), העוסק בתולדותיה של משפחה יהודית מיוסרת, תורגם לעברית על ידי לאה ששקו בשנת 2001, ויצא בהוצאת גוונים[27].
ב-2005 הוציא לאור ספר ובו 120 קריקטורות שיצר[28].
ב-2007 הוציא לאור את ספרו "במבי נגד גודזילה: מאחורי הקלעים של עולם הסרטים", מבחר של מאמרים שפרסם בעיתון "הגרדיאן" על תעשיית הקולנוע[29]; הוא תורגם לעברית על ידי רן לוי בשנת 2010 וראה אור בהוצאת עם עובד.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנים 1977–1990 היה נשוי לשחקנית האמריקאית לינדזי קראוס, אשר כיכבה בסרטו הראשון, "שם המשחק". למאמט שני ילדים מנישואין אלה, אחת מהן היא השחקנית זושה מאמט, שחקנית שכיכבה בסדרות מד מן ובנות[30]. מ-1991 הוא נשוי לשחקנית הבריטית רבקה פידג'ן, הצעירה ממנו ב-18 שנים. פידג'ן שיחקה באחדים מסרטיו ובהם "העוקץ הספרדי", "סטייט פינת מיין", "אוליאנה" ו"מרדף". לזוג שני ילדים[31].
דעותיו
[עריכת קוד מקור | עריכה]מאמט הביע מרבית ימיו דעות פרוגרסביות, אך לקראת סוף העשור הראשון של המאה ה-21 החל נוטה יותר ויותר שמרני, בד בבד עם הזדהותו ההולכת וגוברת עם ישראל[31]. בעקבות נישואיו השניים גילה מחדש את יהדותו, לאחר שאשתו ביקשה להתגייר ולערוך חתונה יהודית[31]. באותה שנה ביקר לראשונה בישראל ושהה כחודש בירושלים[32]. בספרו "המידע הסודי בדבר התפוררות התרבות האמריקאית" (2011) הוא מתאר את מעברו זה, האישי - אידאולוגי, מצידה השמאלי של המפה הפוליטית - חברתית האמריקאית, לצידה הימני, תומך במועמדותה של שרה פיילין לנשיאות ארצות הברית. בריאיון ל"Financial Times" ביוני 2011 הוא טען שהממסד הספרותי הבריטי כתב וכותב מחזות, ספרים ומאמרים ה"מלאים בזוהמה אנטי יהודית". לדבריו "בריטים רבים היו רוצים שישראל תיעלם מהמזרח התיכון רק משום שכל מיני אנשים טוענים טענות מפוקפקות בנוגע לזכויות שלהם על המקום הזה"[33]. בספרו "הבן המרושע" (2006) הוא מתאר את השנאה העצמית של היהודים, המגיעה לדעתו לעיתים עד כדי אנטישמיות[31].
פילמוגרפיה נבחרת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- הדוור מצלצל פעמיים (1981)
- פסק הדין (1982)
- שם המשחק (1987)
- הבלתי משוחדים (1987)
- דברים משתנים (1988)
- מחלק רצח (1991)
- גלנגרי גלן רוס (1992)
- אוליאנה (1995) - מבוסס על המחזה שלו באותו שם
- העוקץ הספרדי (1997)
- לכשכש בכלב (1997)
- על הסף (1997)
- לנסקי (1999) - תסריטאי - סרט טלוויזיה של HBO
- Lakeboat (2000) - תסריטאי
- סטייט פינת מיין (2000)
- חניבעל (2001) (תסריטאי)
- ספרטן (2004)
- חגורה אדומה (2008)
- The Prince (TBA) - תסריטאי
ספריו
[עריכת קוד מקור | עריכה]באנגלית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Writing in Restaurants (1987)
- Some Freaks (1989)
- On Directing Film (1991)
- The Cabin: Reminiscence and Diversions (1992)
- The Village (1994)
- A Whore's Profession (1994)
- Make-Believe Town: Essays and Remembrances (1996)
- The Old Religion (1997)
- Three Uses of the Knife (1998)
- True and False: Heresy and Common Sense for the Actor (1999)
- The Chinaman (1999)
- Jafsie and John Henry: Essays (1999)
- Wilson: A Consideration of the Sources (2000)
- South of the Northeast Kingdom (2002)
- Five Cities of Refuge: Weekly Reflections on Genesis, Exodus, Leviticus, Numbers, and Deuteronomy (עם לורנס קושנר) (2003)
- The Wicked Son|The Wicked Son: Anti-Semitism, Self-hatred, and the Jews (2006)
- Bambi Vs. Godzilla: On the Nature, Purpose, and Practice of the Movie Business (2007)
- Theatre (2010)
- The Trials of Roderick Spode (The Human Ant) (2010)
- The Secret Knowledge: On the Dismantling of American Culture (2011)
- Three War Stories (2013)
- Chicago (2018)
- The Diary of a Porn Star by Priscilla Wriston-Ranger: As Told to David Mamet With an Afterword by Mr. Mamet (2019)
- Recessional: The Death of Free Speech and the Cost of a Free Lunch (2022)
- Everywhere an Oink Oink: An Embittered, Dyspeptic, and Accurate Report of Forty Years in Hollywood (2023)
בתורגם לעברית
[עריכת קוד מקור | עריכה]- פסח, תרגמה: לאה ששקו, תל אביב, גוונים, 2001
- במבי נגד גודזילה: מאחורי הקלעים של עסקי הסרטים, תרגום: רן כהן, עריכה: אייל דותן, עם עובד, 2010
- שיקגו, תרגום: יואב כ"ץ, הוצאת סימנים וידיעות ספרים, 2020[34]
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מאמט, דייוויד, שלושה שימושים לסכין, רמת השרון: אסיה, תשע"ז 2016. גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
דייוויד מאמט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
דייוויד מאמט, ברשת החברתית Goodreads
דייוויד מאמט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
דייוויד מאמט, באתר AllMovie (באנגלית)
דייוויד מאמט, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)- דייוויד מאמט, באתר Box Office Mojo (באנגלית)
דייוויד מאמט, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
דייוויד מאמט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
דייוויד מאמט, באתר Discogs (באנגלית)- דייוויד מאמט, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דייוויד מאמט (1947-), דף שער בספרייה הלאומית- קרין ג'יימס, הנשיא ממשיך לכשכש בכלב, באתר הארץ, 26 בפברואר 2008
- מיכאל הנדלזלץ, במבי, עם כל הכבוד לגודזילה, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2008
- אלוף בן, ציוני, ואוהב את זה, באתר הארץ, 12 בינואר 2012
- מתן שירם, דיוויד מאמט: "לצערי, עידן התסריט הדרמטי מתקרב לקיצו", באתר גלובס, 16 ביולי 2014
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 חיים הנדוורקר, דיוויד מאמט פותח את הלב, באתר הארץ, 3 באפריל 2001
- ^ אמיר אוריין, בית ליסין בשיתוף תיאטרון הצועני מציגים; "באפלו אמריקאי", מחזה מאת דייוויד מאמט. תרגום וביטוי: טל רובינשטיין, העיר, 9 בנובמבר 1984
- ^ שוש אביגל, תיאטרון - אומרים ־'פאק ' במקום לנשום - "סטיות מיניות בשיקאגו" ו"וריאציות על ברווזים" מאת דייוויד מאמט בתיאטרון הסימטה. ביים ותרגם: יורם פורת, חדשות, 19 באוקטובר 1988
סטיות מיניות ביפו, מעריב, 1 באוגוסט 1988 - ^ יובל לוי, מחזמר זונה או מלאך "זרז את המחרשה", מאדונה על הבמה בלהיט הכי לוהט בברודוויי, כל העיר, 13 במאי 1988
בני אבני, מדונה רק בלי המיץ, חדשות, 17 ביוני 1988 - ^ ירון פריד, לדייוויד מאמט הספיקו התסריטים שנתב והסרטים שביים ("שם המשחקי' ו"דברים משתנים,') כדי להתחשבן עם הוליווד. הוא עשה זאת במחזה "זרז את המחרשה", חדשות, 5 באוקטובר 1989
- ^ טלי נתיב, קומדיה עצובה על שחקנים, דבר, 10 באוקטובר 1980
- ^ עירית נחמני, חכמים על ברווזים, חדשות, 12 באוגוסט 1988
- ^ מיכאל הנדלזלץ, מכורים למכירה, באתר הארץ, 27 ביוני 2001
- ^ שאול שיר-רן, סרט - תשוקה אפלה "הדוור מצלצל פעמיים" (ארה״ב, 1981) הפקה: צ׳ארלס מאלוויל וכוב רסאלסון; תסריט: דייוויד מאמט, על־פי הרומאן של ג׳יימס מ. קאיין, כל העיר, 21 באוגוסט 1981
- ^ רחל נאמן, קולנוע - דיוקנו של הרופא כמפלצת - "פסק דין", כותרת ראשית, 23 בפברואר 1983
- ^ תמר גלבץ, קולנוע - צ'יפס סינטתי "הרומאן של אתמול בלילה'/ במאי: אדוארד זוויק, תסריט: טים קזורינסקי, דניס דה־קלו, על־פי המחזה "סטיות מיניות בשיקאגו", מאת דייוויד מאמט, כל העיר, 28 בנובמבר 1986
מאיר שניצר, בלושי חוזר - "הרומן של אתמול בלילה"; במאי: אדווארד זוויק; תסריט לפי דייוויד מאמט; שחקנים: רוב לאו, דבי מור, ג'ים בלושי, אליזבט פרקינס, חדשות, 17 בספטמבר 1986 - ^ רחל נאמן, קולנוע -משחקים מסוכנים - "שם המשחק", כותרת ראשית, 25 במאי 1988
משה רון, בין הכסאות - "שם ממשחק" (ארה"ב, 1987), בימוי ותסריט: דייוויד מאמט, כל העיר, 27 במאי 1988
תמר גלבץ, קולנוע - הפה נשאר סגור, חדשות, 22 במאי 1989 - ^ עדנה פניירו, פשרות קדושות בלילות חמים וסוערים, חדשות, 15 בספטמבר 1988
- ^ תמר גלבץ, זיוף מוצלח - "הבלתי משוחדים", במאי: בריאן דה־ פאלמה, שחקנים: שון קונרי, קוויך קוסטנר, רוברט דה־נירו, צ'ארלי מארטין, סמית ראנדי גארסיה, כל העיר, 9 באוקטובר 1987
- ^ רונית הבר, סרטים חדשים / "הופה - סרטו החדש של דני דה־ויטו, חדשות, 4 במרץ 1993
- ^ אורי קליין, הבמה, הבד ומכונת הכתיבה, באתר הארץ, 22 ביולי 2002
- ^ יעל ישראל, קולנוע - פארווה - ״דברים משתנים״ (ארה״ב, 1988), במאי ותסריטאי: דייוויד מאמט, שחקנים: ג׳ו מאנטניה, דון אמיצ׳י, כל העיר, 14 ביולי 1989
- ^ מאיר שניצר, סרט / לא כשר - ב"מחלק רצח מתייחס מאמט ליהדות ולעברית ולקבלה ולליגה להגנה כגוש אתנולוגי סתמי, ועושה מישמש מוחלט מהאר"י הקדוש ותיאודור הרצל ואריק שרון, חדשות, 4 באוגוסט 1991
- ^ אורי קליין, אוליאנה, באתר הארץ, 24 במרץ 2002
- ^ אורי קליין, "סטייט פינת מיין": קולנוע חכם, באתר הארץ, 13 באוגוסט 2001
- ^ אורי קליין, בוגדנות מסוגים שונים, באתר הארץ, 14 באוגוסט 2002
- ^ איתמר זהר, סרט טלוויזיה חדש על פיל ספקטור מעורר מחלוקת, באתר הארץ, 17 במרץ 2013
- ^ ירון פריד, שם המשחק: דייוויד מאמט, חדשות, 14 ביוני 1991
- ^ עכבר העיר, מפגשים עם דייוויד מאמט בפסטיבל הקולנוע בירושלים, באתר הארץ, 16 ביולי 2002
- ^ נירית אנדרמן, הבמאים דייוויד מאמט ואולריך זיידל בין אורחי פסטיבל הקולנוע בירושלים, באתר הארץ, 25 ביוני 2014
- ^ המחזאי זוכה הפוליצר דיוויד מאמט יתארח בפסטיבל סרטי הסטודנטים, באתר "Time Out ישראל", 26 ביוני 2024
- ^ גליה בנזימן, פסח, מצה ופוגרום, באתר הארץ, 11 בספטמבר 2001
- ^ ספר קריקטורות לדייוויד מאמט, באתר הארץ, 9 בפברואר 2005
- ^ גרגורי מקנאמי, רויטרס, לא הולך להוליווד, באתר הארץ, 17 בפברואר 2007
- ^ אלכסיס פטרידיס, הגרדיאן, למה כולם מספרים לזוסיה מאמט מ"בנות" על חיי המין שלהם, באתר הארץ, 5 בפברואר 2014
- ^ 1 2 3 4 אלוף בן, ציוני, ואוהב את זה, באתר הארץ, 12 בינואר 2012
- ^ חגי לוי, חזרה לשורשים דייוויד מאמט - מחזאי, תסריטאי ובמאי - יחפש בשהותו בישראל את זהותו. חזרה בתשובה? לא בהכרח אפשרות מופרכת., חדשות, 14 ביולי 1991
- ^ איתמר זהר, דיוויד מאמט: רבים מהסופרים הבריטים בני זמננו מציגים בכתיבתם זוהמה אנטישמית, באתר הארץ, 13 ביוני 2011
- ^ רועי בית לוי, "שיקגו" של דייוויד מאמט: ספר עצות משובח לכותבים בתחילת דרכם, באתר הארץ, 5 בפברואר 2020
| רשתות חברתיות | |
|---|---|
| מאגרי מידע | |
| אנציקלופדיות | |
| בקרת זהויות |
- אמריקאים ילידי אילינוי
- במאי קולנוע יהודים אמריקאים
- תסריטאי קולנוע יהודים אמריקאים
- מפיקי קולנוע יהודים אמריקאים
- מחזאים יהודים אמריקאים
- סופרים יהודים אמריקאים
- בוגרי מכללת גודארד
- חוזרים בתשובה
- נאו-קונסרבטיבים
- שיקגו: אישים
- זוכי פרס פוליצר: דרמה
- זוכי פרס גילדת הכותבים של אמריקה: מפעל חיים: פרס לורל להישג תסריטאי
- אמריקאים שנולדו ב-1947