דאסטי ספרינגפילד

דאסטי ספרינגפילד
**Dusty Springfield**
לידה	16 באפריל 1939; לונדון, הממלכה המאוחדת
פטירה	2 במרץ 1999 (בגיל 59); הנלי על התמזה, הממלכה המאוחדת
שם לידה	Mary Isobel Catherine Bernadette O'Brien
שם במה	Dusty Springfield
מקום קבורה	אוקספורדשייר
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	1958–1995 (כ־37 שנים)
סוגה	מוזיקת נשמה, מוזיקת פופ, רית'ם אנד בלוז, בלו-אייד סול
סוג קול	מצו-סופרן
שפה מועדפת	אנגלית
חברת תקליטים	יונייטד ארטיסטס רקורדס, מרקורי רקורדס, פונוגרם רקורדס, פרלופון, פיליפס רקורדס, אטלנטיק רקורדס, ABC רקורדס, פוקס המאה ה-20 רקורדס
פרסים והוקרה	היכל התהילה של הרוק אנד רול (1999); קצינה במסדר האימפריה הבריטית ;
	אתר רשמי
	פרופיל ב-IMDb
חתימה

דאסטי ספרינגפילד (באנגלית: Dusty Springfield; 16 באפריל 1939 - 2 במרץ 1999) הוא שם הבמה של מרי איזובל קתרין ברנדט או'בריאן (Mary Isobel Catherine Bernadette O'Brien), זמרת פופ ומוזיקת נשמה בריטית. סגנון המוזיקה שלה הוגדר כ"וייט סול" ("מוזיקת נשמה לבנה") והיא כונתה "המלכה הלבנה של מוזיקת הנשמה"^[1]. במהלך קריירה ארוכה שהשתרעה משנות ה-50 עד שנות ה-90 של המאה ה-20 הייתה הזמרת הבריטית המצליחה ביותר, עם 18 להיטים בבילבורד הוט 100 בין 1964 ל-1970, הוכתרה על ידי המגזין מלודי מייקר לזמרת הטובה בעולם לשנת 1966 והייתה הזמרת הבריטית הראשונה שזכתה במשאל הקוראים של מגזין NME (בשנים 1964–1967 ו-1969) כזמרת הטובה בעולם. בסוף שנות ה-80, לאחר שנים של דעיכה, שיתפה פעולה עם להקת הפט שופ בויז וב-1999 נבחרה להיכל התהילה של הרוק אנד רול וקיבלה תואר של קצינה במסדר האימפריה הבריטית. ב-2008 הוצבה במקום ה-35 ברשימת 100 הזמרים הטובים בכל הזמנים של מגזין רולינג סטון.

ספרינגפילד היוותה גשר כפול בין בריטניה לארצות הברית, היא הייתה הראשונה שהביאה לבריטניה מופע של אמני מוזיקת הנשמה של מוטאון (ב-1965) והייתה האמן הבריטי השני שחדר למצעד הפזמונים האמריקאי ב"פלישה הבריטית", לאחר הביטלס (בדצמבר 1963 עם השיר "I Only Want to Be with You"). רוב המוזיקה שביצעה היו גרסאות כיסוי ומיעוטם שירים שנכתבו במיוחד עבורה. בין כותבי השירים שאת שירים ביצעה נמצאים כותבי "בניין בריל", קרול קינג וג'רי גופין, ברט בכרך והאל דייוויד ורנדי ניומן.

ראשית הקריירה

עטיפת התקליט Ev'rything's Coming up Dusty

נולדה למשפחה אירית-קתולית במערב לונדון.

למדה מוזיקה בבית ובשנת 1958 הצטרפה ללהקת הבנות "The Lana Sisters". ב-1960 הקימה יחד עם אחיה דיון וידידו טים פילד שלישיית פולק שנקראה "הספרינגפילדס" (כך הפכה מרי או'בריאן ל"דאסטי"). עם שלישייה זו הופיעה דאסטי ברחבי בריטניה וארצות הברית, הן בהופעות חיות והן בטלוויזיה. הלהקה אף הפיקה שני תקליטים. בעת שהייתה בארצות הברית נחשפה דאסטי למוזיקת רית'ם אנד בלוז והחליטה לשנות את סגנונה המוזיקלי.

בשנת 1963 נפתחה קריירת הסולו שלה עם הלהיט הענק (עם מכירות של למעלה ממיליון עותקים) "I Only Want to Be with You", הפקת השיר, שנעשתה על ידי ג'וני פרנץ, הייתה עשירה בצליל, בסגנונו של פיל ספקטור, וכללה כלי נשיפה וכלי מיתר והכפלות קול בסגנון להקת השירלס. השיר הגיע למקום ה-4 במצעד הסינגלים הבריטי. בדצמבר 1963 נכנס השיר למצעד האמריקאי ושהה בו 10 שבועות, הישג חסר תקדים לזמרת בריטית עד אז ושני רק לביטלס. ב-1 בינואר 1964 שרה ספרינגפילד את השיר במופע טלוויזיה מיוחד של "Top of the Pops".

שיא הקריירה (1964 - 1969)

ב-17 באפריל 1964 יצא לאור תקליט הבכורה של ספרינגפילד כזמרת סולו, "A Girl Called Dusty" (פיליפס רקורדס), שזכה להצלחה מרובה. לאחריו יצאה ספרינגפילד לסיבוב הופעות עולמי. בדרום אפריקה הופיעה בקייפטאון מול קהל מעורב, בניגוד לתקנות האפרטהייד וגורשה מהמדינה. בשנת 1965 הופיעה בפסטיבל סן רמו, אך לא הגיעה לגמר. עם זאת הגרסה האנגלית של השיר ששרה, "You Don't Have to Say You Love Me", הגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי. ספרינגפילד עצמה לא העריכה את השיר וקראה לו "שמאלץ".

ב-28 באפריל 1965 יזמה ספרינגפילד את "פלישת מוטאון" לבריטניה (על משקל "הפלישה הבריטית" של מוזיקה בריטית לארצות הברית)^[2] במסגרת מופע טלוויזיה בשם "The Sounds of Motown", ששודר בטלוויזיה הבריטית הוצגו לקהל להקות מוזיקת הנשמה של חברת התקליטים מוטאון מדטרויט, The Temptations, הסופרימס, The Miracles עם סטיבי וונדר ומופע בו שיתפה ספרינגפילד פעולה עם מרתה ריבס והוונדלס.

ב-1965 הוציאה את תקליטה השני "Ev'rything's Coming Up Dusty" ואת התקליט "Golden Hits" שאיגד את כל הסינגלים שהוציאה. שני התקליטים הגיעו למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי.

בינואר 1967 הקליטה ספרינגפילד את השיר "The Look of Love" עבור סרט ג'יימס בונד קזינו רויאל. השיר האיטי נכתב על ידי ברט בכרך והאל דייוויד והיה מועמד לפרס אוסקר לשיר הטוב ביותר. באוקטובר אותה שנה יצא לאור תקליטה "?Where Am I Going" שזכה להערכת המבקרים אך לא להצלחה קופתית כקודמיו, כיוון שהיה מתוחכם וג'אזי מדי^[3]. התקליט כולל גרסה של ספרינגפילד לשיר "Sunny" וגרסה אנגלית לשירו של ז'אק ברל "Ne Me Quitte Pas". כעבור שנה הוציאה את תקליטה "Dusty... Definitely", בו ניתן לה לראשונה קרדיט כמפיקה, לצד ג'וני פרנץ. בין השירים בתקליט "Ain't No Sun Since You've Been Gone", "Take Another Little Piece of My Heart" ו-"I Think It's Gonna Rain Today" (של רנדי ניומן). החל מתקליט זה נכנס לתוקף חוזה בין פיליפס רקורדס לבין חברת התקליטים האמריקאית אטלנטיק רקורדס המפריד בין הזכויות על תקליטיה של ספרינגפילד משני צידי האוקיינוס ומאפשר למעשה הפקת תקליטים שונים בבריטניה ובארצות הברית ושיווק צולב שלהם. באוגוסט 1968 הוציאה את אחד מלהיטיה הגדולים ביותר, הסינגל "I Close My Eyes and Count to Ten", שהגיע למקום הרביעי במצעד הבריטי.

בשנים 1966–1967 הנחתה תוכנית אירוח מוזיקלית ב-BBC בשם "Dusty".

ב-1969 נסעה לממפיס, טנסי, שם הקליטה עם המפיק ג'רי וקסלר באטלנטיק רקורדס את התקליט "Dusty in Memphis", שזכה לביקורות מעולות^[4]. התקליט הכיל בצד שירי נשמה אמריקאים מסורתיים, שירים מאת רנדי ניומן, קרול קינג וג'רי גופין ואחרים. להקת הליווי של ספרינגפילד בתקליט זה, ה-"Memphis Cats" ליוו בין השאר את קינג קרטיס, וילסון פיקט ואלביס פרסלי. התקליט ניצב במקום 89 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של המגזין רולינג סטון ונבחר ל"היכל התהילה של פרס גראמי".

1970 - 1999

עטיפת הסינגל ?What Have I Done to Deserve This אותו הקליטה עם ה"פט שופ בויז"

החל מ-1970 הסתמנה דעיכה בקריירה של ספרינגפילד. היא נחשבה לאמנית מוערכת מהשורה הראשונה, אך חומר חדש שלה לא זכה להצלחה. היא בילתה יותר ויותר זמן בארצות הברית והחליפה מפיקים, משום שלא הייתה מרוצה מהתוצאות. בשנת 1973 הקליטה את שיר הנושא של הסדרה "סטיב אוסטין, האיש השווה מיליונים". עד שובה לבריטניה ב-1988 הוציאה כ-12 תקליטים שלא זכו להצלחה (פרט לתקליט "White Heat" מ-1982, שנחשב לטוב בתקליטיה מתקופה זו). בתקופה זו נטתה לאלכוהוליזם, שימוש בסמים ואף ניסתה להתאבד^[5].

ב-1986 הקליטה יחד עם ה"פט שופ בויס" את השיר "?What Have I Done to Deserve This", לאור הצלחת השיר הפיקו חברי הצמד ניל טננט וכריס לואו את תקליטה האחרון "Reputation" ובו, בין היתר, השירים "Nothing Has Been Proved" ו-"In Private". ב-1994 שובץ שירה "Son of a Preacher Man" בפסקול הסרט ספרות זולה.

מותה ולאחר מותה

ספרינגפילד, שנאבקה במחלת סרטן השד, נפטרה בביתה ביום בו זומנה לארמון בקינגהאם על מנת לקבל את תואר הקצינה במסדר האימפריה הבריטית. עשרה ימים לאחר מכן הכניס אותה אלטון ג'ון להיכל התהילה של הרוק אנד רול בציינו שהיא "הזמרת הלבנה הטובה ביותר שחיה אי פעם".

גופתה נשרפה, חלק מאפרה נטמן בעיירה הנלי-על-התמז, אוקספורדשייר בעוד חלקו פוזר על ידי אחיה בצוקי מוהר שבאירלנד.

אייקון אופנה

הופעתה החיצונית הבולטת, הכוללת שמלות צבעוניות ותסרוקת בלונדינית גבוהה ובוהקת, היוותה אייקון אופנתי שייצג את תרבות ה"מוד" של תקופת לונדון החוגגת.

בשל היותה בי-סקסואלית מוצהרת היא מהווה גם דמות להערצה לקהילה הגאה^[6].

לקריאה נוספת

Penny Valentine and Vicki Wickham, Dancing with Demons: The Authorised Biography of Dusty Springfield. Hodder & Stoughton Ltd, August 2000, ISBN 0340766735
Annie J. Randall, Dusty! Queen of the Postmods, Oxford University Press, November 2008, ISBN 9780195329438
Lucy O'Brien, Dusty, The Classic Biography, Sidgwick & Jackson, 1999, ISBN 0283063475