האחיות ברונטה
האחיות ברונטה - שרלוט (1855-1816), אמילי (1848-1818) ואן (1849-1820) - השתייכו למשפחה אנגלית מהמאה ה-19, שהייתה מבורכת בכישרונות ספרותיים.[1] המשפחה עוררה עניין רב, בייחוד מאז שהחלו להתפרסם הרומנים של שלוש האחיות: "ג'יין אייר" מאת שרלוט ברונטה, "אנקת גבהים" מאת אמילי ברונטה ו"הדיירת מאחוזת ויילדפל" מאת אן ברונטה. שני הספרים הראשונים הם מהידועים ברומנים שבספרות האנגלית.
כנהוג באותה תקופה, פרסמו האחיות את ספריהן בשמות בדויים של גברים, כדי להסתיר את זהותן כנשים. הספרים זכו לתשומת לב מיידית של הציבור, בשל מקוריותם ובשל עוצמת הרגשות שהפגינו. "ג'יין אייר" היה הראשון שהצליח מאוד, ולאחר שנים הצטרפו גם שני הספרים האחרים לרשימות ההצלחה, על אף שספריהן של שרלוט ואמילי מפורסמים יותר מספריה של אן.
משפחת ברונטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלוש האחיות ברונטה היו בנותיהם של כומר ממוצא אירי, פטריק ברונטה, ואשתו מריה ברנוול ברונטה. למשפחת ברונטה היו חמש בנות ובן אחד, והיא השתקעה בכפר האוורת' (Haworth) שבערבות יורקשייר לאחר שהאב קיבל שם משרה של כומר הקהילה.[1]
לאחר זמן קצר נפטרה אם המשפחה, ובעקבותיה הלכו גם שתי הבנות הבוגרות, מריה ואליזבת. אחותה של האם, אליזבת ברנוול, הגיעה מקורנוול כדי לטפל בארבעת הילדים שנותרו, שרלוט, אמילי, אן, והבן ברנוול.
כל הילדים במשפחת ברונטה זכו לחינוך בבתי ספר שונים וגם בביתם. פעמים רבות הם נאלצו לשהות לבדם בביתם המבודד, ולהעסיק את עצמם ביצירת עולמות בדויים ובכתיבת סיפורים. שלוש האחיות הועסקו מדי פעם כמורות ואומנות, ובשלב מסוים אף נסעו שרלוט ואמילי לבריסל כדי לשפר את הצרפתית שלהן וללמוד גרמנית. הן תכננו לפתוח בית ספר במימון דודתן, אך נאלצו לחזור באמצע לימודיהם לאחר שזו נפטרה. שרלוט חזרה לבריסל לשנה נוספת, ועל פי מכתביה ניתן להתרשם שהתאהבה באחד המורים בבית הספר, קונסטנטין הגר, שהיה איש בעל תפיסה וניסיון יוצאי דופן. הוא השפיע רבות על שרלוט, אלא שהיה נשוי, והיא ניתבה את השפעתו עליה לכיוון הספרותי.[1]
בשנת 1845 התאחדה המשפחה שוב, אך הבן ברנוול, ששאיפתו להתפרסם כצייר נכזבה, כבר היה אלכוהוליסט ומכור לסמים.[2] בשנת 1846 פרסמו האחיות ספר שירה תחת שמות בדויים, שנוצרו מהאות הראשונה של שמותיהן: קורר, אליס ואקטון בל (Curer, Ellis and Acton Bell). הוצאת הספר עלתה להן 50 לירות שטרלינג, אך הן הצליחו למכור ממנו רק שני עותקים. שרלוט ניסתה ללא הצלחה לפרסם את ספרה הראשון, "הפרופסור", ואז שלחה במקומו את "ג'יין אייר", שהתבסס רבות על ניסיונותיה בחיים, והצלחתו הייתה מיידית.
קשה להצביע על התאריך המדויק שבו יצא לאור ספרה היחיד של אמילי "אנקת גבהים", אך יש לשער שעבדה עליו שנים רבות, והוא אכן שונה לחלוטין מספריהן של אחיותיה, אף שהיא חולקת עימן את אותו דמיון עשיר והומור יבש בריטי, ספרה של אמילי מנותק מחייה האישיים, ונתון כולו תחת השפעת הנוף הפראי של ערבות יורקשייר המתוארות להפליא. זהו ספר עז, פראי ויוצא דופן.[1]
שני הרומנים של אן הושפעו מניסיונה בעבודתה עם ילדי עשירים מפונקים. ספרה הידוע ביותר, "הדיירת מאחוזת ויילדפל", נחשב לאחד מהרומנים הפמיניסטיים הראשונים. הוא זכה להצלחה רבה מיד עם הוצאתו לאור, אך באופן מפתיע, לאחר מותה של אן, מנעה אחותה שרלוט את יציאתו המחודשת, משום שסברה שהספר אינו תואם את אופיה העדין של אחותה.[3]
ברנוול, אחיהן, מת בספטמבר 1848. אמילי חלתה בהלווייתו, וניסתה להתגבר על מחלתה ללא עזרת רופאים, אך נפטרה משחפת בדצמבר 1848. זמן קצר לאחר מכן חלתה גם אן, ומתה במאי 1849.
לאחר מות אחיותיה נותרה שרלוט בבית אביה וכתבה שני רומנים נוספים, "שירלי" ו"וילט".
ב-1854 נישאה שרלוט לסגנו של אביה, הכומר בל ניקולס. במרץ 1855 נפטרה, בעודה בהיריון.
מקומן של האחיות ברונטה בתרבות
[עריכת קוד מקור | עריכה]ייחודן של האחיות ברונטה כרוך גם בהתבדלותן כקבוצה בביתן. השפעתן על הספרות קיימת, אך קשה להצביע מפורשות היכן היא מתרחשת. אצל סופרים כמו תומאס הרדי וג'ורג' אליוט ניתן להבחין בהשפעה של עולם אפלולי ומיוסר. "ג'יין אייר" ו"אנקת גבהים" הם ספרים שנקראים בשקיקה עד היום.
מאז שנת 1857, עת פרסמה אליזבת' גסקל את ספרה המפורסם: "חייה של שרלוט ברונטה" לא חלפה שנה אחת מבלי שיפורסמו פרטים נוספים על ההופעה בספרות של בנות ברונטה. החל ממאמרים בעיתונות, ביוגרפיות, סרטים על פי ספריהם, איורים על מגבות מטבח, משחקים ואף רומנים.[4]
ביתם של משפחת ברונטה הפך למקום עלייה לרגל, ואלמנה של שרלוט סיפר על מאות ואלפים שהיו באים כדי לראות את הבית שבו גדלו האחיות המוכשרות. לעיתים היה האב הכומר נעתר לבקשות המבקרים ומספר על בנותיו.
בשנת 1979 הופק סרט קולנוע בבימויו של אנדרה טשינה ובכיכובה של איזבל אג'אני: "האחיות ברונטה"[5]. בשנת 2022 הופק סרט הקולנוע "אמילי" בבימויה של פרנסס או'קונור[6].
בשנת 2016, שופץ ושוחזר בית ספר שבו עבדו האחיות כמורות, לאחר מבצע גיוס תרומות שנמשך שמונה שנים[7].
ספריהן של האחיות ברונטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]שלוש האחיות במשותף
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ספר שירה שהוציאו שלוש האחיות ברונטה בשמות בדויים (1846)
שרלוט ברונטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ג'יין אייר (1847)
- שירלי (1849)
- וילט (1853)
- הפרופסור (1857)
אמילי ברונטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אנקת גבהים (1847)
אן ברונטה
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אגנס גריי (1847)
- הדיירת מאחוזת ויילדפל (1848)
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Alexander, Christine; Sellars, Jane (1995). The Art of the Brontës. Cambridge University Press. ISBN 9780521438414. Retrieved 10 February 2017.
- Barker, Juliet R. V. (1995). The Brontës. London: Phoenix House. ISBN 1-85799-069-2.
- Drabble, Margaret, ed. (1985). The Oxford Companion to English Literature (Fifth ed.). ISBN 978-0-19-866130-6
- The life of Charlotte Bronte / Elizabeth Gaskell
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- על הכפר האוורת' והאחיות ברונטה
- נורית זרחי, "האומנת והמשוגעת; על שני טיפוסי נשים בספרות", מעריב, 25 בינואר 1980
- The Bronte Society, Bronte Parsonage (אורכב 14.09.2018 בארכיון Wayback Machine) Museum
- Amy Blumsom, 11 things you didn't know about the Brontës, The Telegraph, 7 October 2015
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Encyclopedia Britanica on Charlotte Bronte, Emily Bronte and Anne Bronte
- ^ BBC, Bronte sisters (1855-1818)
- ^ Barker, Juliet R. V. (1995). The Brontës. London: Phoenix House, p. 654
- ^ Judith Sulevitz, The Brontës’ Secret ,The sisters turned domestic constraints into grist for brilliant books;The Atlantic, June 2016 issue ,
- ^ הסרט במאגר הקולנוע IMDb
- ^ Emily, במאגר הקולנוע IMDb
- ^ אבנר שפירא, משמרים את מורשת האחיות ברונטה: ישוקם בית ספר שבו הן עבדו כמורות, באתר הארץ, 3 באוגוסט 2016