לדלג לתוכן

ג'יין אייר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יין אייר
עמוד השער של הספר במהדורה הראשונה
עמוד השער של הספר במהדורה הראשונה
מידע כללי
מאת שרלוט ברונטה עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת המקור אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן עריכת הנתון בוויקינתונים
נושא יתמות עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום התרחשות Thornfield Hall, אנגליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה
הוצאה סמית, אלדר ושות', הארפר עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך הוצאה 1847 עריכת הנתון בוויקינתונים
סדרה
הספר הבא Shirley עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'יין אייראנגלית: Jane Eyre) הוא רומן חניכה גותי מאת שרלוט ברונטה שפורסם בשנת 1847. עם השנים הפך הספר לאחת מיצירות הספרות הידועות ביותר[1]. הספר מביא את סיפור התבגרותה של ג'יין אייר, יתומה ענייה בעלת כוח נפשי יוצא דופן, המוצאת עבודה כאומנת ומתאהבת במעסיקה העשיר אדוארד רוצ'סטר.

לאורך השנים נעשו לספר מספר עיבודים וגרסאות שונות לטלוויזיה, קולנוע ותיאטרון.

ג'יין אייר, גיבורת הרומן והמספרת, נשלחת לבית דודה ודודתה העשירים לאחר מות הוריה מטיפוס. הדוד מת מספר שנים לפני תחילת הסיפור, וג'יין מתגוררת בבית דודתה, מרת שרה ריד וילדיה ג'ון, אילייזה וג'ורג'יאנה. מרת ריד עושה הפרדה בין ג'יין לבין ילדיה שלה והדודנים המפונקים מתאכזרים אל ג'יין ומדגישים בפניה שהיא נחותה מהם בגלל מוצאה העני. ג'יין היא פשוטת מראה, שקטה ורבת דמיונות, אך כאשר דודניה מגדישים את הסאה וג'ון אף תוקף אותה פיזית, היא מגיבה בהתפרצות זעם יוצאת-דופן ונענשת בחומרה. במהלך ריצוי העונש היא מתעלפת ולאחר תקרית זו עצביה נחלשים.

כאשר גוברת המתיחות בבית, ג'יין נשלחת לפנימיית "לווד", המיועדת לילדות יתומות או עניות ומנוהלת על ידי כומר קפדן וחסר רחמים בשם מר ברוקלהרסט. לאחר מספר שבועות בהן ג'יין מתחילה לבסס את מעמדה בפנימייה למרות התנאים הקשים בה, מר ברוקלהרסט מוקיע את ג'יין כשקרנית, דבר שפוגע בה אף יותר מהתזונה הלקויה והקור במקום. מנהלת בית־הספר, מיס טמפל, מזכה את ג'יין מהאישום ותומכת בה. ג'יין מתיידדת עם הלן ברנס, נערה מלומדת ואינטליגנטית, בעלת סבלנות רבה ואמונה חזקה באלוהים. בניגוד לג'יין שמגיבה על העוולות בעולם בזעם עצור ודרישה לצדק, הלן מקבלת בשלווה את הסבל הארצי, כולל מותה בטרם עת, בעקבות מחלת השחפת.

לאחר מגיפת טיפוס בבית הספר אשר נגרמת בין השאר בעקבות התנאים הירודים במקום וגורמת למותן של תלמידות רבות, הנהלת בית הספר מתחלפת, והתנאים במקום משתפרים. ג'יין מסיימת את לימודיה בהצלחה ונשארת בפנימייה שנתיים נוספות כמורה. כאשר מיס טמפל מתחתנת ועוזבת, מחליטה ג'יין לעזוב את המקום, כדי להכיר את העולם מעבר ללווד. היא מפרסמת מודעה ומקבלת הצעת עבודה כאומנת־מחנכת באחוזה בשם תורנפילד הול.

החיים בתורנפילד מתנהלים בתחילה על מי מנוחות. ג'יין מלמדת את אָדֶל, ילדה צרפתייה בת חסותו של אדון האחוזה והיא מעבירה את זמנה עם מנהלת משק הבית, מרת פיירפקס. ערב אחד, כאשר ג'יין צועדת לעיר הקרובה לשלוח מספר מכתבים, היא נתקלת ברוכב אשר נופל מסוסו. למרות התנהגותו הלא ידידותית של הרוכב, ג'יין מסייעת לו לעלות על סוסו בחזרה. כאשר היא חוזרת לאחוזת תורנפליד היא מגלה כי הרוכב לו סייעה הוא בעל האחוזה, מר אדוארד רוצ'סטר, שחזר לביתו. החיים באחוזת תורנפילד משתנים מקצה לקצה עם חזרתו של רוצ'סטר: הבית מתמלא תנועה וחיים, ודמותו של רוצ'סטר, טיפוס ביירוני מהורהר וסוער, מעוררת עניין וסקרנות אצל ג'יין. מר רוצ'סטר וג'יין מתחילים להכיר ולכבד זה את זה, וג'יין מתאהבת בו בהדרגה. כאשר חדרו של רוצ'סטר עולה באש בנסיבות מסתוריות, ג'יין מצילה את חייו.

רוצ'סטר מעמיד פנים שהוא מחזר אחרי בלאנש אינגראם, יפהפייה מקומית. ג'יין סובלת בשקט, אך כשהיא מתפרצת ומוחה בפניו, הוא מצהיר על אהבתו אליה, ומודה שחיזוריו אחר מיס אינגראם נועדו לעורר את קנאתה של ג'יין. בתגובה, נענית ג'יין להצעת הנישואים שלו. התגובות מהסביבה לא מעודדות; ג'יין בת 19 בלבד, תמימה, חסרת רכוש וחסרת ניסיון, לעומת רוצ'סטר שהוא כמעט בן 40, בעל רכוש וניסיון רב ונטול אשליות. רוצ'סטר מנסה להרעיף על ג'יין מתנות ותכשיטים, אך היא מתנגדת לכך ונשארת צנועה כשהייתה. היא אוחזת בעקרונות מוסריים מוצקים, והשבועות שלפני החתונה עוברים לשביעות רצונה.

טקס החתונה נקטע כאשר מופיע עורך דין הטוען שרוצ'סטר כבר נשוי. לאחר דין ודברים חושף מר רוצ'סטר את אשתו חולת הנפש: ברטה מייסון, קריאולית מג'מייקה, אותה הוא שומר כלואה בעליית הגג בתורנפילד הול. ג'יין מבינה כעת את הסיבה לאירועים המסתוריים שקרו בתקופת שהותה בתורנפילד; פרצי צחוק היסטריים שנשמעו מדי פעם, השריפה בחדרו של רוצ'סטר ועוד. מר רוצ'סטר, מלא חרטה, מציע לג'יין לנסוע איתו לחו"ל כפילגשו, אך ג'יין מסרבת לוותר על עקרונותיה ועל כבודה העצמי עבור הנאות העולם וחיים כפילגש. היא לא נעתרת לרוצ'סטר, האומר שהיא תשבור את לבו אם תסרב לו. ג'יין עוזבת את תורנפילד לפנות בוקר, כשהיא קרועה בין אהבתה לרוצ'סטר ובין צו מצפונה. היא יוצאת לדרך כמעט חסרת כל וללא מקום שאליו היא יכולה ללכת.

ג'יין משוטטת בדרכים מספר ימים, ולבסוף כשהיא תשושה ועל סף עלפון, לאחר שלא בא מזון אל פיה במשך שלושה ימים, היא מוצאת מקלט בבית של כומר בשם סנט־ג'ון ריברס ושתי אחיותיו. היא חיה ביניהם בשם בדוי, אך הקשרים איתם מתהדקים. כעבור זמן מה ג'יין מקבלת משרת מורה בבית־ספר בכפר, והיא מנהלת חיים עצמאיים בבית משלה.

כאשר סנט־ג'ון מגלה את זהותה האמיתית, מתברר שהוא ואחיותיו הם בני דודים של ג'יין. ג'יין יורשת סכום כסף גדול מדוד אחר שלה, שחי בחו"ל. עקב סכסוך משפחתי ישן, ג'יין מקבלת את כל הירושה, ולא בני משפחת ריברס. בהיותה מודאגת ממצוקותיהם הכלכליות, היא מתעקשת לחלק את הכסף בין ארבעתם, וכעת כולם מבוססים כלכלית. סנט־ג'ון רוצה לממש את ייעודו ולנסוע להודו בשליחות מיסיונרית. הוא מציע לג'יין להינשא לו וללוות אותו להודו. בניגוד למערכת היחסים שהייתה לה עם מר רוצ'סטר, ג'יין יכולה להתחתן כעת עם אדם בעל עקרונות, אבל היא יודעת שהוא אינו אוהב אותה, ושאם תינשא לו תבגוד בעצמה. סנט־ג'ון לוחץ עליה להחליט והיא כמעט נכנעת לדרישתו, אך ברגע האחרון היא שומעת את קולו של רוצ'סטר קורא לה: "ג'יין, ג'יין, ג'יין". היא חשה שהיא צריכה לענות לו, היא יוצאת וקוראת אליו: "אני באה! חכה לי! היכן אתה?".

ג'יין נוסעת לתורנפילד הול ומוצאת את חורבות הבית הנטוש שעלה באש. נודע לה שרוצ'סטר איבד את ידו וכמעט את כל מאור עיניו, כאשר ניסה להציל את ברטה מן הלהבות, אך ללא הועיל - היא השליכה עצמה מהגג ונהרגה. הוא חי בבדידות בקרבת מקום הנקרא פרנדין ושקע ביגון. ג'יין הולכת לביתו, הם מתפייסים וג'יין מנחמת את מר רוצ'סטר. הוא מאוכזב ומניח שעליו לפתח כלפי ג'יין רגשות אבהות, אך כעבור לילה הוא מציע לה נישואין בשנית. ג'יין שמחה ומסכימה מיד, והם מתחתנים. הסיפור מסופר במבט לאחור כעשר שנים אחרי חתונתה, ובסופו היא מספרת בלשון הווה על הולדת בנם הבכור. מאור עיניו של מר רוצ'סטר שב אליו והוא יכול לראות את בנו. התממשה שאיפתה של ג'יין למצוא אהבה ותחושת שייכות.

"ג'יין אייר" נלמד במחלקות לספרות אנגלית ברחבי העולם. בישראל זכור גם העיבוד הטלוויזיוני שלו משנת 1983, עם טימותי דלטון. בתקופת כתיבתו נתפס הרומן כספר נועז ובועט. הזעם של ג'יין הצעירה, הדיון הגלוי על דילמות דתיות הגובלות בכפירה, שפתו הגסה של רוצ'סטר והמתח המיני בינו לבין ג'יין - כל אלה עוררו ביקורת רבה, ובאותו הזמן הפכו את הספר לרב-מכר.

החלק הראשון של הרומן, שבו ג'יין היתומה נשלחת לפנימיה הקשוחה לווד ורואה את מותה של חברתה הקרובה הלן ברנס, מבוסס על חוויותיה של המחברת עצמה: שתיים מאחיותיה מתו בילדות כתוצאה מהתנאים בבית ספרם, ובית הספר לבנות הכמורה בקוון ברידג'. לפי מבקרים רבים, פרקים אלה מכילים כמה מקטעי הפרוזה היפים ביותר שנכתבו בשפה האנגלית.

הרומן עוסק רבות ביחסים בין-מעמדיים ובין-מיניים. ג'יין מתחילה את חייה בעמדת חולשה משתי הבחינות הללו, ושואפת לבטל את החולשה או לעקוף אותה עד כמה שניתן. דבר זה בולט במיוחד בסיפור האהבה עם רוצ'סטר: ברור מהרומן כי נישואיה עם רוצ'סטר הם בין שווים. כשהם נפגשו לראשונה, דבר זה לא היה אפשרי, כי הם היו שווים ברוח ובעוצמת הרגשות אך לא במעמד חברתי או בניסיון חיים. אך צמיחתה הרגשית של ג'יין והשינוי במעמדה הכלכלי, יחד עם היכולות הפיזיות המוחלשות ואיבוד האחוזה של רוצ'סטר, הופכים את הקערה על פיה. כעת ג'יין היא בעלת האופציות והעצמאות.

דת היא נושא בולט נוסף ברומן. ג'יין פוגשת בשלוש סמכויות דתיות: מר ברוקלהורסט, הלן ברנס, וסנט-ג'ון ריברס. הם מייצגים אידיאלים דתיים שונים, אך ג'יין נוטשת את כל המודלים האלה לטובת גישתה שלה.

הרומן "ג'יין אייר" עוסק באהבה, אחריות והקונפליקט בין יושרה אישית לבין רצון למלא אחר רצונם של אחרים.

יש מבקרים הטוענים[דרוש מקור: מי?] כי התיאור של אשתו של רוצ'סטר, ברטה, בתו של בעל מטע מג'מייקה, רומז על כך שהייתה חולת עגבת בשלב מתקדם. אחרים טוענים[דרוש מקור: מי?] שה"אשה המשוגעת" היא אמצעי עלילתי, שמטרתו להכריח את ג'יין לקבל החלטה חשובה וקשה, וללמד אותה דבר משמעותי לגבי עצמה ("אין לי משפחה או חברים, למי אכפת מה יקרה לי? למי אכפת אם אני לא אהיה מוסרית ואתית? לי אכפת. אני זו שמשנה"). ברטה מייסון היא יותר סמל רב עוצמה (או, בניתוח פסיכולוגי, חלק של התת-מודע של ג'יין) מאשר מקרה רפואי אמיתי. כמו כן, נאמר בפירוש כי ברטה לא הייתה נאמנה בנישואיה. למרות זאת, ולמרות אי בהיריות אחרות ברומן, הוא עדיין רומן יוצא דופן ומושך, שראוי למקומו בפסגה של הספרות האנגלית. הקול המספר חזק מאוד, מרגש ומשכנע, וג'יין היא גיבורה לא רגילה, במחשבה במראה ובמעשה.

הצגת דמותה של ברטה, לצד דמויות אחרות שאינן חלק מהתרבות המערבית, מעיד על השקפת העולם האירופוצנטרית-קולוניאליסטית שהייתה נפוצה באותם הימים. דמויות לא-מערביות שונות מוצגות כפראיות. ברטה עצמה מתוארת כ"גסה, לא טהורה, מושחתת, ובעלת מוח נפשי", ועם זאת כחושנית ומלאת תשוקה באופן שגורם לרוצ'סטר להתנהג כ"מטורף, שד". דוגמאות נוספות בספר מחדדות הסתכלות מערבית זו על תרבויות אקזוטיות, כמו בן דודה של ג'יין שגוסס בהודו בסוף הספר, לאחר ניסיונות חסרי תוחלת "לביית" את הילידים האקזוטיים[2].

ברומן זה יש נקודות דמיון רבות עם "וילט" של שרלוט ברונטה. אחת מהן היא הדעה הקדומה של הגיבור כנגד ילדות צרפתיות (הילדות האנגליות מתוארות כטובות יותר מבחינה מוסרית ואיטלקטואלית).

הרומן עוסק בזעיר אנפין בנושא הדת. תחילה, דבריו של אדון ברוקלהרסט אל ג'יין הילדה, משקפים היטב את המיסיונריות האנגלית הפונדמנטליסטית, כאשר הוא מאיים על ג'יין, כי אם תמשיך לנהוג כילדה רעה ומחוצפת היא תישלח לגיהנום, וכי בילדים מסוגה יש לנהוג באמצעות זרועה הנוקשה של המשמעת. בנקודה מאוחרת יותר ברומן, כאשר לומדת ג'יין להכיר היטב את אדיקותו הדתית של סנט ג'ון ריבס, מגלה ג'יין כי הוא מיסיונר בעל שאיפות רחבות יריעה, כאשר הוא מבקש ממנה להתלוות אליו להודו בתפקידיו המיסיונריים. הטבע הדתי מתבטא דרך דמותו של סנט ג'ון כנגזרת של הממסד האנגלי קפוא הפנים, אשר תואם את קור רוחו ועקשנותו הקיצונית לשמר את ערכי הדת מבלי לערב את ליבו או כל רמז כחוש לרגש שבהערצה האלוהית. דמותו היא דתית בנקודת מבט קונפורמיסטית גרידא.

בנוסף, קיימים ברומן אזכורים אחדים של כת הקוויקרים הנוצרית שנוסדה והתפתחה באנגליה, הידועה גם כ"אגודת הידידים"; ג'יין, בנקודה מסוימת ברומן, מצהירה: "הייתי לבושה בעצמי בלבוש הקוויקרי השגרתי שלי." הקוויקרים, בעקבות אמונתם' הניכרת בפשטות בדיבור ובהליכות, נהגו ללבוש לבוש צנוע ושמרני המאופיין אצל הנשים בשמלות ארוכות ומגבעות השייכות לאופנת תקופתה של אנגליה הוויקטוריאנית - כפי שג'יין נוהגת להתלבש. הקוויקרים נהגו להתלבש בצבעי לבוש שחורים, חומים ואפורים. במהלך הרומן ג'יין עוטה לבוש שחור כמנהג יומי ולבוש רשמי יותר בצבע אפור. אפילו כאשר רוצ'סטר מתעקש לרכוש עבורה שמלות משי חדשות, היא מבקשת ממנו לרכוש רק שמלות בצבעים שחור ואפור. ג'יין מגלה הבנה ואהדה כלפי מצוקת העבדים, והקוויקרים דיברו בגנות העבדות באופן רשמי. צניעותה ואופיה המעודן, החומל, האדיב והנדיב מתאימים לאורחות המאמינים הקווייקרים, שבנוסף לפעולותיהם ההתנדבותיות למען נזקקים ואביונים, גם תמכו בפציפיזם ובהתנגדות בלתי-אלימה.

בעקבות ג'יין אייר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרי מתח רבים נכתבו בהשראת התעלומה שאופפת את אשתו הראשונה של רוצ'סטר. אחד הידועים שבהם הוא ספרה של דפנה דה מוריה "רבקה" (Rebecca שראה אור בשנת 1938). ספר נוסף שנכתב על אותו נושא הוא "ים סרגסו הרחב" (Wide Sargasso Sea) מאת ג'ין רייס שיצא לאור ב־1966 ומספר את סיפורה של ברטה מייסון. בשנת 1979 יצא הספר The Madwoman in the Attic ("האישה המשוגעת בעלית הגג") מאת סנדרה גילברט וסוזן גובאר הבוחן יצירות ויקטוריאניות מפרספקטיבה פמיניסטית.

ב־2001 פורסם ספר של ג'ספר פורד "פרשת ג'יין אייר", מותחן מדע בדיוני, שבו דמויות ספרותיות יוצאות מתוך דפי ספרים אל העולם האמיתי. ספר זה תורגם לעברית על ידי חנה ידור־אבני ויצא לאור בהוצאת "מודן".

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

סרטים רבים הופקו על פי הרומן, הידועים שבהם:

תרגומים לעברית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר יצא לאור פעמים אחדות בעברית:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]