האימאם שאמיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האימאם שאמיל
Шамил
Shamil.jpg
לידה 26 ביוני 1797
גימרי, דאגסטן, רוסיה
פטירה 4 בפברואר 1871 (בגיל 73)
אל-מדינה
מקום קבורה אל-בקיע עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק פוליטיקאי, מורד, אימאם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האימאם שאמילקזחית: Шамиль Шәміл; ‏ 26 ביוני 17974 בפברואר 1871) היה פוליטיקאי, מורד, ומנהיג דתי אווארי של המוסלמים בצפון קווקז שהנהיג את ההתקוממות המחתרתית האנטי-רוסית במלחמת הקווקז והיה האימאם השלישי של דאגסטן וצ'צ'ניה בין השנים 18341859.

האימאם שאמיל

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האימאם שאמיל נולד ב-1797 בכפר קטן בחבל דאגסטן. משפחתו השתייכה לאליטה המקומית ושאמיל זכה לחינוך מקיף ובין השאר למד ערבית, אסלאם, תרבות ערבית, ולוגיקה. שאמיל הצטרף לזרם הסופי הנקשבנדי באסלאם, וקנה לו מעמד בחברה המוסלמית בקווקז.

ב-1828 הוא ביצע לראשונה את החאג', העלייה לרגל למכה, שם פגש את עבד אל-קאדר אל-ג'זאירי, מנהיג אלג'ירי שהיה אחד ממנהיגי ההתקוממות נגד השלטון הצרפתי באלג'יריה, ממנו למד טכניקות לוחמת גרילה וטקטיקות לחימה מחתרתית.

שאמיל נולד בזמן שהאימפריה הרוסית הרחיבה את שטחיה אל תוך שטחיהן של האימפריה העות'מאנית ופרס (ראו המלחמה העות'מאנית-רוסית (1806–1812) ומלחמת רוסיה-פרס (1804–1813). בתמיכת השאה הפרסי, התמרדו שבטים קווקזים רבים כנגד הכיבוש הרוסי וביצעו פעולות גרילה הידועות גם כמלחמת קווקז. מנהיגי המרד הקודמים, לפני שאמיל, היו שייח' מנסור וגאזי מולא. שאמיל היה ידיד ילדות של מולא, ונעשה לתלמיד שלו.

ב-1834 מת גאזי מולא בקרב על גמירי, ושאמיל תפס את תפקידו כמנהיג ההתנגדות הקווקזית. שאמיל היה מנהיג אקטיבי ותוקפני הרבה יותר ממולא, והוא עשה שימוש יעיל במלחמת גרילה וטקטיקות מתוחכמות. המרי תחת הנהגתו, שהוגדר על ידו כמלחמת קודש[1], המשיך עד לדיכויו ב-1859. ב-25 באוגוסט 1859 נכנעו שאמיל ומשפחתו לכוחות הרוסיים ונכלאו בכפר קטן בדאגסטן.

אחרי שנלכד, נשלח שאמיל למוסקבה לפגישה עם הצאר, ועונשו היה הגליה לקלוגה, עיר קטנה במרכז רוסיה, קרוב למוסקבה. ב-1869 ניתנה לו הרשות לסיים את חייו בעיר הקדושה מכה, והוא נסע אליה דרך איסטנבול. הוא מת במדינה ב-1871 בעת ביקור בעיר, והובא לקבורה בג'אנט אל באקי, בית קברות מפורסם במדינה, שם קבורים אנשים חשובים רבים מהעולם הערבי-מוסלמי. שני ילדיו לא הלכו בדרכו, ונעשו קצינים בצבא רוסיה.

לאחר מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכנעתו והתפרקות מאבק המורדים, החלה האימפריה הרוסית לבצע בקווקז 'התאמה' למחיה של נוצרים אורתודוקסים. ההתאמה כללה הפצה של הנצרות, והקמת מערכת מדינית-דתית בשליטה נוצרית[1].

שאמיל עודנו מוערץ על ידי אנשים רבים בקווקז בשל התנגדותו לרוסיה, והיווה מודל לחיקוי לאנשים רבים הראו את עצמם כממשיכי דרכו. הטרוריסט הצ'צ'ני שאמיל באסייב נקרא על שמו.

בחסידות חב"ד קיים ניגון אשר על פי המסורת חובר על ידי שאמיל בהיותו בגלות. את הניגון לימד הרבי מליובאוויטש בשנת 1958, וביאר במשל את געגועי שאמיל למולדתו בעת שישב במאסר לגעגועיה של הנשמה לכור מחצבתה[2][3][4][5].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האימאם שאמיל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Caucasus and Central Asia Newsletter (עמ' 10-11)
  2. ^ לוחם החופש הסופי שהיה השראה לרבי מליובאוויטש תמר זיגמן, הספרייה הלאומית, 27.06.17
  3. ^ תורת מנחם כרך כ"ד, עמוד 133 ואילך ובעמוד 170 ואילך.
  4. ^ ניגון שאמיל מושר אצל הרבי מליובאוויטשקובץ וידאו.
  5. ^ קובץ 'ניגוני הרבי', עמוד 35 ואילך, הוצאת "ועד תלמידי התמימים העולמי"