האימפריה הווארית
האימפריה הווארית או האימפריה האווארית (באיימרית ובקצ'ואה: Wari; האומה הווארית) הייתה מעין אימפריה דרום אמריקנית שהופיעה בסביבות 600 לספירה באגן אייקוצ'ו של פרו.
האימפריה הווארית התקיימה בסמוך לאימפריית טיוואנקו (Tiahuanaco) שבדרום אמריקה. בשנת 2008, ארכאולוגים מצאו עיר פרה-קולומביאנית אשר השתייכה לאימפריה הווארית, סרו פאטאפו (Cerro Pátapo), הממוקמת סמוך לצ'יקלאיו המודרנית. זה היה הממצא הראשון שהוכיח שהאימפריה הווארית נמתחה גם לחלק דרומי יותר באמריקה והייתה גדולה ממה שחשבו לפני כן.[1]
מחלוקת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנה מחלוקת על האם יש לכנות את האומה הווארית "אימפריה", אם כי היא שרדה בין המאה ה-6 למאה ה-11, והייתה מפותחת משמעותית משבטים בסביבתה. הארכאולוגית רות שיידי אמרה כי האומה הווארית הייתה יותר רשת כלכלית שמורכבת מאזורי מסחר, ולא הייתה אימפריה במובן המערבי.
לווארים הייתה רשת דרכים נרחבת המקשרת בין ערים ושכונות, כמו גם מבנים אדריכליים גדולים במרכזי מסחר. הסבירות הגבוהה היא כי מנהיגים של האימפריה תכננו פרויקטים משמעותיים וגייסו כמויות גדולות של כוח אדם.[2]
בתחילת שנת 2013 התגלה הקבר "טירת הווארמי". הקבר סיפק עדות לעושר החומרי ולכוח הפוליטי שהיה לאומה הווארית, מה שחיזק את הגישה שכן היה מדובר במעין אימפריה או לכל הפחות כוח פוליטי משמעותי באזור.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הממצא הארכאולוגי הקדום ביותר לקיומה של האימפריה, הוא מ-600 לספירה. במהלך הכיבושים הראשונים של האימפריה. ננטשו כפרים שלמים, ולעיתים מקומות הוחרבו בשביל לבנות במקומם מרכזים אדמיניסטרטיבים לאימפריה (שנקראו "ג'ינקאמוקו"). את רוב השטחים שכבשו, החלו לעבד חקלאית בשיטת טרסה, וגידלו פקעת ותירס. בסמוך לרוב השטחים החקלאיים, היו חדרי אחסון, אך רוב השטחים החקלאיים ננטשו ב-800 לספירה.[3]
האימפריה הווארית גם הייתה דתית, ורוב האנשים בה האמינו באמונות אנדים. הרבה שטחים שנכבשו, שימשו גם למטרות דת. לדוגמה, לאחר שפצ'אקמק (Pachakamaq) נכבשה על ידי הווארים ב-700 עד 800 לספירה, הם החלו לצבוע צוות אלים (אנ') בצינובר.
מיליטריזם ואלימות הנלוו לכיבוש הווארי הקשו על המשך התרחבותה ותחזוקתה של האימפריה. הסבירות היא כי בשיאה, בבירתה של האימפריה הווארית, אווארי, התגוררו כ-70,000 אנשים. מאז, האוכלוסייה ירדה באופן משמעותי, וב-1,100, האימפריה קרסה, ככל הנראה כתוצאה משינוי אקלים סביבתי וסכסוכים חברתיים-פוליטיים פנימיים באימפריה. "ממלכות איימרה" קמה כמחליפה שלה בשנת 1151, וב-1438, השתלטה עליה אימפריית אינקה.
שלטון[עריכת קוד מקור | עריכה]
לא הרבה ידוע על צורת העבודה הפוליטית-חברתית של האימפריה הווארית. בלהבדיל ממדינות ואימפריות המערב, באימפריה הווארית השתמשו בקיפו, שיטת קשרים ששימשה את האינקה וממלכות שקדמו להם, להעברת מסרים בסימנים. לכן, לא הרבה נכתב, אלא במקום זאת הועבר במסרי קיפו. יש הטוענים שבקיפו צפון הרבה יותר ממידע מספרי וכי הקיפו הוא סוג של לשון כתובה. לפענוח הצופן יש חשיבות מרובה, שכן לא קיים רישום כתוב אחר של שפת האינקה או של התרבות הווארית בכלל.
אנשים היו נקברים במבנים שונים, ועם תכשיטים שונים, בהתאם למיקום שלהם בהיררכיה של האימפריה הווארית. בשנת 2013, נמצאו 3 נשים וואריות קבורות עם אינספור תכשיטים, תחת מבנה טירה.[4]
לעיתים קרובות, אנשים היו נקברים באימפריה הווארית באופנים שונים ומיוחדים שהיו מתארים את מקומיהם בחברה הווארית ובשלטון. בקונצ'ופתה, נמצאו שרידים של יותר מ-200 אנשים. צורות קבורה שונות היו קיימות למשרתים, למעמד בינוני, לאליטה, ואף למלכים ומושלים שעזרו בתקופות הכיבושים.
כ-26% מהנשים והגברים שהיו קבורים באתר "טירת הווארמי", היו פצועים. גברים נפצעו בחלקם האחורי ונשים בחלקן הקדמי, מה שמעיד על אלימות ברמות שונות בהתאם למיקומם של אנשים בהיררכיה החברתית.
דת[עריכת קוד מקור | עריכה]
אנשי האימפריה הווארית ווארים באופן כללי, האמינו באמונות אנדים, אמונות שייצגו את דרום אמריקה אז. רוב הווארים היו מתפללים לצוות אלים, האלוהות הראשית.[5]
האמונות החלו להתפתח ב-2,250 לפנה"ס. הווארים האמינו כי צוות אלים הוא המבשר של אלי האינקה, השמש, הירח והרעם. ייתכן שהווארים עשו ברית עם אימפריית טיוואנקו בשל אמונות דתיות חופפות, ואמונה כי צריך לשמור על טוהר צוות האלים.
קבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקבורה, חלק גדול באמונות האנדים. הקבורה הייתה דרך לתקשר עם צוות אלים, אך גם הייתה חלק מתרבות של אלפי שנים.
ישנן עדויות כי הווארים היו מקריבים קורבנות למען צוות אלים, לדוגמה - שרידים של גמל צעיר ושלושים ושניים חזירי בר נמצאו קבורים בבקתה בעיר קונצ'ופטה. הסבירות הגבוהה היא כי הווארים היו מקריבים בעלי חיים כאשר הם רצו להתפלל, להודות או לבקש בקשות מצוות אלים, למשל - שירד גשם במקום בו קבורות החיות.[6]
פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]
לצוות אלים מקום מרכזי בתרבות הווארית גם בפולחן אישיות שהקדישו לו רבים. לדוגמה, כאשר שתו צ'יצ'ה, בירה דרום אמריקאית, היו שותים אותה רק מכוסות קירו, שלעיתים היו מכוסות בצינובר וחומרים יוקרתיים. עם הכוסות היו מבצעים פולחן לצוות אלים.
לכוסות קירו גם היה מקום חשוב בהיררכיה החברתית באימפריה. כל כוס הייתה מעוצבת בהתאם לאדם המחזיק אותה ומקומו בהיררכיה או בשלטון.
טקסים[עריכת קוד מקור | עריכה]
היו גם צוותי אלים בצורת פסלים קטנים אשר נקראו מגש הרחה (Willka; "השמש"), עשויי עץ מסוג Anadenanthera colubrina. בפסלים היה חור והיה אפשר לשים בהם טבק הרחה או סמים פסיכדלים, שלהם היה שימוש רב בטקסים דתיים. ההשערה היא שהעץ שהשתמשו בו בשביל לבנות את מגשי ההרחה, הכיל גרעינים בשם "ווילקה", ובתוכם היה דימתילטריפטאמין (DMT) ו-5-MeO-DMT, סמים פסיכדלים חזקים.
מגשי הרחה, כוסות קירו וחניתות, היו כלים שעזרו לתושבי האימפריה הווארית להתקרב לדת, וייתכן שאף שימשו למטרות מיסיון.
אמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הווארים התמחו בתחום האמנות והטקסטיל. האמנות הייתה תחום משגשג באימפריה. האימפריה אף החליטה בשלב מסוים "להלאים" את האמנות, והייתה נותנת ביגוד, שטיחים, כובעים וטוניקות לאנשי שלטון בכירים.
הווארים היו מעצבים בעיקר בתחום הדת והתרבות שלהם. עיצובים רבים של צוות אלים נמצאו על ידי ארכאולוגים.
חפצי המתכת הנפוצים ביותר שנמצאו: קירו, קערות, תכשיטים, מסכות, חבילות מומיה, סיכות מעטפת ודמויות המדגימות כיצד לובשו הטוניקות.[7]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "'Ancient city unearthed' in Peru" (באנגלית בריטית). 2008-12-17. נבדק ב-2024-04-17.
- ^ Susan E. Bergh, Wari: Lords Of The Ancient Andes, National Geographic Books, 2012-11-06, ISBN 978-0-500-51656-0. (באנגלית)
- ^ Katharina J. Schreiber, Conquest and Consolidation: A Comparison of the Wari and Inka Occupations of a Highland Peruvian Valley, American Antiquity 52, 1987-04, עמ' 266–284 doi: 10.2307/281780
- ^ First Unlooted Royal Tomb of Its Kind Unearthed in Peru, web.archive.org, 2013-06-30
- ^ Andean archaeology III : north and south | WorldCat.org, search.worldcat.org (באנגלית)
- ^ Silvana Rosenfeld, Animal Wealth and Local Power in the Huari Empire, Ñawpa Pacha 32, 2012-06, עמ' 131–164 doi: 10.1179/naw.2012.32.1.131
- ^ Rebecca Stone-Miller, Art of the Andes : from Chavín to Inca, London : Thames & Hudson, 2002, ISBN 978-0-500-20363-7