האי ברחוב הציפורים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
האי ברחוב הציפורים
האי ברחוב הציפורים
עטיפת הספר "האי ברחוב הציפורים", בהוצאת כתר תמונה מהסרט
מידע כללי
מאת אורי אורלב
שפת המקור עברית
סוגה ספרות ילדים
הוצאה
הוצאה הוצאת כתר
שנת הוצאה 1981
מספר עמודים 156
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-0-395-33887-2
הספרייה הלאומית 003257159, 001140119

האי ברחוב הציפורים הוא ספר מאת אורי אורלב, שנכתב בשנת 1981, ומתאר את חייו של ילד בגטו בפולין בזמן מלחמת העולם השנייה.

ב-1997 יצא הסרט הדני "Øen i Fuglegaden", המבוסס על הספר. הסרט, בבימויו של סורן קרא-יקובסן המשתייך לתנועת דוגמה 95, זכה במספר פרסים בינלאומיים.

תמצית העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלכס הוא ילד יהודי בן 11 בשואה, שמסתתר בבית הרוס ברחוב בגטו בפולין, שדייריו שולחו ממנו והשאירו אחריהם כמעט את כל רכושם. כנגד כל הסיכויים אלכס מתחמק מהסלקציה, וכמו שהורו לו אביו וחבריו, הוא מתחבא בבית מספר 78 ברחוב הציפורים. בדרך לבית הוא רואה את ברוך, חבר של אביו, נרצח. הבית ההרוס נמצא סמוך לגבול בין הגטו לבין האזור הפולני, ומבעד לפתח האוורור שבפינת המסתור שלו יכול אלכס לצפות בנעשה בשכונה הפולנית. עליו להמתין שם, ולחכות בסבלנות לאביו שהבטיח שיחזור בעוד כמה ימים. אך הימים הופכים לשבועות, והשבועות לחודשים, ובזמן הזה עוברים על אלכס מאורעות רבים.

היישר מתוך לבו של אלכס מתאר אורלב כיצד ילד אחד מגייס לבדו את כל כוחות הנפש כדי למצוא אוכל, מיטה, מקלט וגם חבר, בדמותו של עכבר לבן נאמן. הוא מוצא בבית גם מספר ספרים, בהם רובינזון קרוזו שמסייעים לו להעביר את זמנו. ממקום מחבואו אלכס רואה עולם אלים וחסר היגיון, עולם שהשתגע, עולם שחרב, והוא ממשיך בחוכמה ובאומץ רב במלאכת הישרדותו.

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

על רקע התקופה שבה התקרבה מלחמת העולם השנייה לסיומה, הספר מתרחש בפולין, באחד הגטאות מתקופת השואה. הספר מתמקד בהישרדותם של ילדים בשואה.

הסיפור מתחיל בתחילת שנות הארבעים של המאה העשרים. בתקופה זו ניתן להבחין בהקצנת רדיפת היהודים בגרמניה. ההקצנה התבטאה בהרג מרובה והמוני, ובתהליך שמסתיים בפתרון הסופי. כפי שמתואר בספר, היהודים בגרמניה הנאצית ובפולין היו הקהילות הראשונות שסבלו ממדיניות הגזע הנאצית.

בתקופת השואה בשטחי הכיבוש הנאציים במזרח אירופה במלחמת העולם השנייה, רוכזו היהודים במתחמים שנקראו "גטו". אלכס נאלץ לחיות ולשרוד במתחם זה לבדו. המתחמים הוקמו על ידי שלטונות גרמניה הנאצית בשיתוף פעולה עם המקומיים, ובמקרים רבים בשכונות וברבעים יהודים ובסמוך להם. תהליך הקמתם היה דומה ברוב שטחי הכיבוש: יהודי העיר וסביבותיה נצטוו לעבור להתגורר ברחובות או רבעים מוגדרים, שלעיתים פונו מיושביהם הלא-יהודים, כשלב מקדים לפני שילוחם אל מחנות ההשמדה.[1]

נאסר על היהודים להתגורר מחוץ לגטו הצפוף. הגטו נועד לצמצם את המגע בין יהודים ללא-יהודים ולהגבילו למישור הכלכלי בלבד, והיהודים ניהלו את חייהם הפנימיים לפי מנהגיהם.[2] גטאות אלה, שהוקמו בערים רבות במזרח אירופה נודעו בתנאי המחיה הירודים באופן קיצוני. עבור אלו ששרדו את הגטאות, היה הגטו תחנת מעבר בדרך לגורל קשה יותר במחנות ההשמדה.[3]

נרמז שאביו של אלכס נשלח אל מחנה עבודה לאחר סלקציה. רמיזה זו ממחישה את תכלית מטרתם של הגרמנים בריכוז היהודים בגטאות. ריכוז זה נעשה על מנת להקל על החיילים שיאספו את היהודים אל מחנות ההשמדה והכפייה.[4]

בשנת 1933 החלו הנאצים בהקמת מחנות ריכוז, שלימים הפכו לרשת מחנות לעבודת כפייה על פני אירופה הכבושה. במטרה לנצל את כוח האדם מקרב אסירי מחנות הריכוז, העבידו הנאצים את היהודים הכלואים במחנות אלה. שהיו חלק מהפתרון הסופי.[5]

הנאצים השתמשו בטקטיקה של תהליך כפול, שהטעה את היהודים שהם הולכים למקום טוב ומאושר, כחלק מאחיזת העיניים באמצעים שונים של התעמולה הנאצית, כדי שהיהודים יעלו ללא התנגדות לרכבות שהובילו אותם למחנות ההשמדה. בתקופה זו החלו טרנספורטים של יהודים למחנות ההשמדה. רדיפת היהודים בתקופה זו באה לידי ביטוי באירועים קבועים והגבלות שחלות על היהודים, וברדיפה ומסעות רצח והשמדה מצד הנאצים שנרמזים בספר (היעלמותה של אמא של אלכס). אירועים אלו באים לידי ביטוי בספר כגלי אנטישמיות (שהם חלק מהרדיפה הנאצית) בפולין, בהשפעת עליית הנאצים ושלטונם.

במהלך הסיפור אלכס פוגש דמויות רבות שמגיעות מהמחתרת, ונרמז במהלך הספר על אפשרות היותם חלק מתנועת הפרטיזנים. אלכס פוגש אותם במקרה במהלך הסיפור, כששניים מהם צריכים סיוע רפואי ומקום מסתור.[6] כל האירועים הללו הם חלק מתהליך הישרדותו של אלכס בגטו לבדו במהלך השואה, בעוד שהוא מחכה לחזרתו של אביו.

כדוגמה להישרדות הילדים בשואה, אלכס נאלץ לשרוד לבדו בגטו. תיאור הישרדותו בגטו תואם את המחקר ההיסטורי, לפיו ילדים שנשארו בודדים בגטו הבינו שלא יהיה מי שייקח עליהם אחריות או יעזור להם, ולכן הם נאלצו לדאוג לעצמם. אף על פי שהיו בעלי יכולת ויוזמה להשיג לבדם מזון לקיומם, הם חיפשו בכל זאת קשר וקירבה אנושית עם קרובי משפחה, ממש כמו בהישרדותו של אלכס, לבדו, תוך כדי חיפוש אחר קרבתו של אביו וכמיהה לחזרתו.[7]

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רימה שיכמנטר, "'בכי מדבק בדיוק כמו צחוק': הצגת נושא השואה לילדים ב'האי ברחוב הציפורים' מאת אורי אורלב", עולם קטן 2

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר יד ושם
  2. ^ רות בונדי, הישרדות, שברים שלמים
  3. ^ מחנות הריכוז והעבודה, יד ושם
  4. ^ מרכז המידע אודות השואה, יד ושם
  5. ^ גדעון רפאל בן מיכאל, יהדות גרמניה בתקופת השואה, דעת
  6. ^ דר' אביאלי-טביביאן, מסעות בזמן : משלום למלחמה ולשואה, 1937 - 1939 : הקצנה ברדיפת היהודים., הספריה הוירטואלית של מט"ח
  7. ^ טוקר, ד’, בית הילדים מלובלין: חינוך ילדים יהודים שניצלו משואת מלחמת העולם השנייה, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, אוניברסיטת תל אביב, 2008.
  8. ^ IBBY, IBBY Honour List (1982), 1982, p.5 (e-book pages).
  9. ^ מרי רייזל, פרס קורצ'אק לאורלב, מעריב, 15 בפברואר 1991