שהם סמיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שהם סמיט 2017

שהם סְמִיט (נולדה ב-28 ביולי 1966) היא סופרת, סופרת ילדים, מתרגמת ומבקרת ספרות ישראלית, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים תשס"ט, כלת פרס אקו"ם לספרות ילדים תשע"א,[1] פרס דבורה עומר לספרות ילדים ונוער תשע"ד, פרס אקו"ם בתחום הספרות לשנת 2014 ופרס לאה גולדברג לספרות ילדים ונוער לשנת תשע"ז (2017).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שהם סמיט[2] נולדה בירושלים, לאם ילידת ירושלים ולאב כימאי יליד אוסטרליה. בשנת 1975 עברה משפחתה, בעקבות עבודת האב, למושבה מנחמיה שבעמק הירדן. למדה בבית החינוך המשותף למשקי עמק הירדן ובתיכון בית ירח. בוגרת בצלאל בהצטיינות (סיימה ב-1991, עיצוב תעשייתי), למדה בחוג לתורת הספרות הכללית באוניברסיטת תל אביב בשנים 19941996.

סיפוריה הראשונים נתפרסמו ב"העיר", "עיתון 77" "מאזניים" ובאנתולוגיה "הסיפור החדש" בעריכת חיים פסח (כתר, 1995). קובץ סיפורים ראשון, "לבי אומר כי זכרוני בוגד בי", יצא לאור ב-1996, אף הוא בעריכת חיים פסח (סדרת "כותרים", "כתר", 1995). קובץ סיפורים שני, "הוםסנטר", יצא לאור ב-2002 (סדרת "פרוזה", "ידיעות אחרונות"). סיפורים קצרים נוספים פורסמו באנתולוגיות שונות ובכתבי עת לספרות, ותורגמו לשפות שונות. "טייק אווי", "קומדיה שחורה בחדר הלידה" עם איורים של מרב סלומון, יצא אף הוא לאור ב-2002 (כנרת זמורה-ביתן דביר).

מלבד סיפורים קצרים כתבה סמיט גם מחזה לילדים "בארץ תיק–טק", שהועלה לראשונה ב-1999 במסגרת פסטיבל חיפה לתיאטרון ילדים ונוער; תסריט לדרמת טלוויזיה "עור", ע"פ רומן מאת רונית ידעיה, בימוי רם לוי (במסגרת "סיפור מהסרטים", פרויקט של "טלעד", "כתר", "עילמור" והקרן החדשה לספרות ולטלוויזיה 2005) ופזמונים אחדים, בהם "שיר ערש לנור" לשם טוב-לוי. עם בן-זוגה אמנון כץ תרגמה רומנים אחדים, בהם "האדמה מתחת לרגליה" מאת סלמן רושדי (הוצאת "ידיעות אחרונות"), "אוליבר טוויסט" מאת צ'ארלס דיקנס (הוצאת זמורה-ביתן-מודן, 2010) וילדי המסילה של אדית נסביט {הוצאת מודן, 2016).

כמבקרת ספרות, תקשורת ותרבות פרסמה מאות רשימות ביקורת בבימות שונות, בהן מוסף "ספרים" של "הארץ", מוסף "ספרות ותרבות" של "ידיעות אחרונות", מגזין "TheMarker", "פנים" (כתב עת לחינוך, תרבות וחברה, הסתדרות המורים, עורך רוביק רוזנטל). כותבת בקביעות למוסף "ספרים" של "הארץ", בעלת טור ביקורת תקשורת בכתב העת "העין השביעית" של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

סמיט היא גם סופרת ילדים ומבקרת ספרות ותרבות ילדים. עד היום יצאו לאור עשרים ואחד ספרים מפרי עטה, ובהם ספרים לבני הגיל הרך ועיבודים חדשניים למיתוסים של עמי העולם. סיפורים קצרים לילדים נתפרסמו בירחון "עיניים", ביקורות על ספרי ילדים נתפרסמו ב"דףדף". בעלת טור ביקורת ספרות ילדים ונוער ב"הד החינוך".

זכתה במלגה מטעם קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב, סופרת אורחת של משרד החינוך בשנים, 2005, 2007, 2009, מלמדת בסדנאות כתיבה במסגרות שונות, כלת פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים לשנת תשס"ט. כלת פרס אקו"ם לשנת תשע"א. זכתה ב-2014 בפרס דבורה עומר, כלת פרס אקו"ם בתחום הספרות לשנת 2014. פסטיבל חיפה להצגות ילדים 2017: פרס המחזה על "דודה לאה מאת שומיש", בבימוי הגר בן-זקן. זכתה בפרס לאה גולדברג לספרות ילדים ונוער לשנת תשע"ז (2017) על ספרה 'דודה לאה – מאת שוּמיש' בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן.

מתגוררת בתל אביב. אם לשלושה ילדים.

ספריה למבוגרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לבי אומר כי זיכרוני בוגד בי: ספרה הראשון, שראה אור בהוצאת כתר בשנת 1996. הספר הוא אסופת סיפורים קצרים, הנעים על הגבול בין המציאות לדמיון ומשקפים, בהגזמה, בהומור, באירוניה, ובלשון בעלת משמעויות שונות, את ריקנות האדם במציאות הפוסטמודרנית מחד ובמציאות הישראלית מאידך.
  • הוםסנטר: ראה אור בהוצאת ידיעות אחרונות, ספרי חמד בשנת 2002. קובץ סיפורים קצרים הבוחנים ומבקרים את מושגי הבית והמשפחה ואת התפקידים השונים בזירה המשפחתית והלאומית של תקופתו. שם הקובץ, כשמה של רשת ישראלית-עממית למוצרי בניין ובית, מצביע על מקומו המרכזי של "הבית" בהוויה הלאומית, וקשור גם למחזורית של התפקידים במשפחה, הגוררת, בין היתר, את הקונפליקט הבין-דורי. שמות הפרקים האירוניים, ברוח מחלקות בכלבו - "כלי בית", "כלי עבודה", "כלי משחית" - מציעים קטגוריות שונות מאלו המסורתיות (הורה, בן, בן-זוג) ומצביעים על פונקציות נוספות הפועלות במערכת המשפחתית/לאומית. האירוניה והפרודיה שבשימוש במותג מסחרי מבקשת להצביע הן על גישתה הבלתי-סנטימנטלית של הכותבת לנושא שהוא בדרך כלל כר פורה לרגשנות, הן על הגודש והאקלקטיות המאפיינים את ה"בית" – זה הקונקרטי וזה המושגי; על מהותם חדשה של "מוסדות" הנישואים והמשפחה בעולם הקפיטליסטי. סידור הסיפורים על ציר-זמן, משרטט מהלך של "הקמת-בית", מעבר לחיים זוגיים, הורות ופרידה מן ההורים. השגרה הביתית, החיים שעין או אוזן רטרואקטיבית נוסטלגית תתפוס כ"שלווים", "יומיומיים", מוצגים בסיפורים לא פעם כמלחמת קיום, כאשר עירוב התחומים משמש גם ככלי פרודי, לניגוח תסמונות ישראליות, שהמרכזיות בהן המשתקפות בקובץ היא חרדת חדירה, אי קבלת האחר, הדחקת בעיות חברתיות וכניעה לתרבות הצריכה.
  • טייק אווי: קומדיה שחורה בחדר הלידה: יצא לאור בהוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר בשנת 2002. זהו סיפור מאויר שכתבה סמיט ואיירה מרב סלומון, המתאר שתי עלילות מקבילות: התקדמות תהליך הלידה של אישה, ומנגד התפתחות תאבונו הרב של בעלה, ההולך ומאביס עצמו בסיועה של המיילדת. זוהי פרודיה העוסקת בהבדל בין החוויה הגברית לנשית במהלך ההריון ובלידה, וכן על התערבותו של הממסד הרפואי הגברי בחוויה האינטימית.

ספריה לילדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בארץ תיק-תק (כתר 1995): אגדה בת זמננו על נסיכה מרדנית בארץ הסוגדת לתרבות המהירות. איורים: בתיה קולטון. עלתה כהצגת ילדים בתיאטרון אורנה פורת בבימויו של ארז שפריר שגם מככב בה.
  • ירח נודניק (תמוז 1999): סיפור מחורז על ירח טרדן המתערב בשגרת ההשכבה של ילדה קטנה. איורים: בתיה קולטון.
  • גומבוץ וקרצ'יבצ'י (זמורה-דביר 2001). סיפור על ההבדלים בין צמד דודים הונגרים, ועל אהבתם המשותפת הגדולה לילדה אווה. איורים: הדר קמחי.
  • מי שתה לי? (ספריית פועלים 2003): סיפור-קומיקס על בלגן גדול שמחולל גמל קטן, שנולד מתוך דיאלוג בין אבא לבן. איורים: רותו מודן (השתתף ב"מצעד הספרים" 2004, מופיע ברשימת מאה ספרי הילדים המומלצים של יעל דר)
  • ששה גיבורים גדולים (כנרת זמורה 2006): סיפורי גיבורים ממיתולוגיות של עמי העולם מסופרים ברוח קלאסית-מודרנית: פרסאוס (מיתולוגיה יוונית), ראמה (מיתולוגיה הודית), גילגמש (מיתולוגיה בבלית), אודין (מיתולוגיה נורדית) ארתור (אגדות המלך ארתור האנגלי), דוד (התנ"ך). איורים: אמיתי סנדי.
  • מפלצות מן המיתולוגיה היוונית (הוצאת אנונימה - דניאלה די-נור 2007): סיפורי מפלצות מן המיתולוגיה היוונית, מסופרים ברוח קלאסית-מודרנית השואבת את השראתה מאיוריה של המאיירת והאמנית שרה פאנלי.
  • יומטיול ירושלים או כל מה שקרה לדניאל, אריה האריה וסבתא יזרעאלה (הוצאת אנונימה- דניאלה די-נור 2008): מדריך סיפורי לסיור באתרי ירושלים. איורים: איה גורדון-נוי.
  • שש גיבורות גדולות (כנרת-זמורה 2008): סיפורי גיבורות ממיתולוגיות של עמי העולם, מסופרים ברוח מודרנית ופמיניסטית: אטלנטה (מיתולוגיה יוונית), איזיס (מיתולוגיה מצרית), מרים (התנ"ך), פלה והיאקה (מיתולוגיה הוואית), קקוארשוק (מיתולוגיה אינואיטית).
  • אבא אכל דיסה (כנרת בית הוצאה לאור 2010): מה קורה כשילדה קטנה, אמא וסבתא מחליטות יום אחד להיות תינוקות? סיפור מצחיק ושובר מוסכמות על היפוכי תפקידים. איורים: עמר הופמן.
  • האגדות שלנו – אוצר האגדה העברית לילדים (הוצאת דביר 2011) איורים: ולי מינצי.
  • ילד עיר (הוצאת כנרת זמורה-ביתן, 2012) איורים: מיכל בוננו.
  • אות בבאר ( כנרת 2013) איורים: ולי מינצי.
  • סיפור אחרי השינה (כנרת 2014) איורים: עינת צרפתי
  • משל על שועל (כנרת 2014) איורים: עומר הופמן
  • יקינתון - סיפור על חברות ושיר (כנרת 2015) איורים: רוני פחימה.
  • שש תחבולות גדולות במיתולוגיות של עמי העולם (כנרת 2015) איורים: איתן אלוא
  • אגדת אסטריד (הוצאת צלטנר 2015) איורים:סשה נאומוב
  • דודה לאה מאת שומיש (כנרת 2016) איורים: נטלי שנקר
  • אברה - המסע אל הציור (כנרת 2017) ציורים: אברהם פרדו
  • אגדת קמצא ובר-קמצא (כנרת 2017) איורים: עינת צרפתי
  • ילד חולות - שישה סיפורים בעקבות ס. יזהר (הקיבוץ המאוחד 2017) איורים: ולי מינצי

תרגומים נבחרים (עם אמנון כץ)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו כן תרגמה עם אמנון כץ ספרי ילדים רבים, בהם ספריה של ג'וליה דונלדסון ( חנונוזאור רקס, הטרול, ג'ק ועץ ההוקוס פוקוס / כנרת), מספרי אנה קמפ ושרה אוגילווי ( כלבים לא רוקדים בלט, קרנפים לא אוהבים פנקייק / כנרת), סדרת נדי מאת איניד בלייטון, סדרת הנרי הנורא מאת פרנצ'סקה סיימון / כנרת ותעלומה לאור ירח מאת פאולה הריסון / כתר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

על ספריה:

מבחר מאמרים פרי עטה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מיה סלעפרס אקו"ם לשנת תשע"א, באתר הארץ, 10 בינואר 2011
  2. ^ השם שהם סמיט הוא שמה מלידה.