האניה ינגיהארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
האניה ינגיהארה
Hanya Yanagihara
Image Credit- Wirasathya Darmaja. Hanya Yanagihara- A Little Life. Neka Museum. - 30675717626 (cropped).jpg
לידה 20 בספטמבר 1974 (בת 48)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים סמית' קולג', מסצ'וסטס
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם ספרותי רומן ריאליסטי
נושאי כתיבה התמודדות עם זיכרון, התעללות בילדים, התעללות מינית, קשרים חברתיים
יצירות בולטות חיים קטנים (2015)
האנשים בעצים (2013)
תקופת הפעילות 2008–הווה (כ־14 שנים)
הושפעה מ ג'ון באנוויל, קאזואו אישיגורו, הילרי מנטל[1]
פרסים והוקרה פרס מגזין קירקוס לרומן הטוב ביותר (2015)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

האניה ינגיהארהאנגלית: Hanya Yanagihara; נולדה ב-20 בספטמבר 1974) היא סופרת ועורכת אמריקאית, שהתפרסמה עם הצלחתו של ספרה השני חיים קטנים, אשר יצא לאור ב-2015. ינגיהארה גדלה בהונולולו, הוואי[1], והחל מ-2017 היא העורכת הראשית של מגזין הסטייל של הניו-יורק טיימס.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ינגיהארה נולדה בלוס אנג'לס. אביה, רונלד ינגיהארה, דור רביעי למשפחה הוואית, הוא אונקולוג והמטולוג, אמה הגיעה מסיאול. בילדותה, גדלה ינגיהארה בהוואי[2] ובעקבות עבודתו של אביה כחוקר, נדדה המשפחה להוואי, למרילנד, לקליפורניה, ולטקסס[1].

לטענתה, העובדה שגדלה בנדודים ועברה להתגורר בניו-יורק השפיעה על כתיבתה: "(...) כילדה אהבתי לנדוד ממקום למקום. רק אחר כך הבנתי שזאת דרך מאוד ייחודית, ולאו דווקא חיובית, להעביר ילדות (...). עם זאת, זה לימד אותי שהרעיון של בית פיזי הרבה פחות חשוב מהקשרים החברתיים שאתה יוצר. זה גם אפשר לי לראות את אמריקה כמו שהיא ולהבין טוב יותר את הניגודים שיש באמריקה. זאת מדינה גדולה כל כך שאתה לא באמת מסוגל להבין אותה עד שאתה נוסע בה"[3].

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 לאחר שסיימה את לימודיה בסמית' קולג' במסצ'וסטס, עברה ינגיהארה להתגורר בניו-יורק, שם עבדה במשך מספר שנים בתחום יחסי הציבור[4]. בין היתר עבדה כעוזרת מכירות ב"בלנטיין", חברת בת של הוצאת רנדום האוס[1].

סופרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעברה הייתה כתבה ועורכת של כתב העת קונדה נאסט טראבלר, ועזבה את המשרה הזו בשנת 2015 כשקיבלה את תפקיד סגנית העורך במגזין טי. יאנגיהארה אמרה על עבודתה כעורכת מגזין לצד כתיבת פרוזה בזמנה הפנוי: "מעולם לא עשיתי זאת בדרך אחרת"[5].

ינגיהארה מעידה על עצמה, שבילדותה אביה הנחה אותה לקרוא מיצירותיהם של פיליפ רות, ושל "סופרים בריטים מעידן מסוים", כמו אניטה ברוקנר, אייריס מרדוק וברברה פים. הסופרים בני זמננו שהיא מעריכה ביותר הם הילרי מנטל, קאזואו אישיגורו וג'ון באנוויל[6].

ספרה הראשון "האנשים על העצים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה הראשון, "האנשים על העצים", זכה לשבחים והוכתר כאחד הרומנים הטובים ביותר לשנת 2013. הספר מבוסס על סיפור חייו האמיתי של הווירולוג דניאל קרלטון גאידושק[4].

עלילת הספר מתארת מסע של רופא צעיר ואנתרופולוג בשנת 1950 במסגרת משלחת לאי נידח במיקרונזיה בחיפוש אחר שבט אבוד. הם מצליחים ומוצאים לא רק את השבט, אלא גם קבוצה של שוכני יער שהם מכנים "החולמים", שמתברר שהם בעלי תוחלת חיים ארוכה באופן יוצא דופן, אך הם הולכים ונהיים סניליים יותר ויותר בהדרגה. פרינה חושב שהסיבה לתוחלת החיים הנדירה הזו היא צב נדיר. הוא הורג את אחד הצבים ומבריח פיסה מבשרו לארצות הברית. הוא מוכיח מדעית את התזה שלו, מרוויח תהילה עולמית ופרס נובל, אך עד מהרה הוא מגלה שיש לכך מחיר כבד[7].

הספר לא תורגם לעברית

ספרה השני "חיים קטנים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה השני, חיים קטנים, ראה אור באנגלית במרץ 2015 וזכה לשבחי הביקורות[8]. הספר היה מועמד לפרס מאן בוקר ברשימה הקצרה[9] ובשנת 2015 זכה בפרס Kirkus לספרות פרוזה[10].

הספר ראה אור בעברית בספטמבר 2018 (הוצאת מחברות לספרות: זמורה-ביתן, דביר) תרגום מאנגלית: אמיר צוקרמן.

העלילה מתארת את סיפורם של ארבעה חברים ללימודים בקולג' קטן במסצ'וסטס שעוברים לניו יורק כדי להתחיל את מסלול חייהם: וילֶם טוב הלב ויפה התואר השואף להיות שחקן; גֵ'יי־בּי השנון ולעיתים אכזרי שחולם להיות אמן; מלקולם, ארכיטקט מתוסכל במשרד יוקרתי; וג'וּד החידתי והמופנם שהופך להיות מרכז הכובד של החבורה. העלילה מתארת את היחסים בין ארבעת החברים לאורך השנים. בבסיס הקשר המרובע עומד ג'וד, שלאחר כמה שנות היכרות איתם הוא הופך לעורך דין צמרת מצליח, אך למעשה הוא אדם שבור שנפשו וגופו מצולקים בעקבות ילדוּת טראומטית[11].

לאחר פרסום ספרה השני, חיים קטנים, שזכה לשבחים והפך להיות רב-מכר, אמרה ינגיהארה כי לאנשים בתעשיית ההוצאה לאור קשה היה להבין איך היא לוקחת עבודה במשרה מלאה כעורכת הראשית של מגזין טי. היא תיארה את עולם ההוצאה לאור כ"קהילה פרובינציאלית, פחות או יותר סנובית כמו תעשיית האופנה (...) קיבלתי הערות בוטות כמו: "או, מעולם לא ידעתי שיש שם (במגזין טי) תוכן ששווה לקרוא".

ינגיהארה הייתה אחת המועמדות הסופיות בתחום הפרוזה לפרס הספרים הלאומי בשנת 2015. הספר "חיים קטנים "הפתיע והצליח גם במכירות, בניגוד לתחזיות המוקדמות של עורכת הספר ושל יאנגיהרה עצמה, שחששו כי הספר לא יימכר היטב[12]. הספר גם זכה לשבחי הביקורות וגם לשבחי הקוראים; במאי 2018 היו לספר יותר מ 110,000 ביקורות חיוביות באתר Goodreads, והציון הממוצע שלו בדירוג עמד על 4.28 מתוך חמש[13].

בין שלל הביקורות זכה הספר גם לביקורת שלילית בולטת בכתב העת The New York Review of Books מאת מבקר הספרות דניאל מנדלסון. הוא ביקר בחריפות את טכניקת הכתיבה של חיים קטנים, את תיאורי האלימות, שמנדלסון מצא אותם מיותרים מבחינה אתית ואסתטית ואת העמדה המוצגת בספר ביחס לייצוג של סגנון חיים הומוסקסואלי על ידי מחברת שהיא בחזקת הטרוסקסואלית[14].

ג'רלד הווארד, עורך הספר, הגיב על הביקורת החריפה של מנדלסון, ולא התייחס לכך שמנדלסון לא אהב את הספר אלא ל"רמיזה שלו לכך שלמחברת יש דרך כלשהי להכניס את הקוראים למצב של רחמים ואימה, עצב וחמלה" והרמיזה שלו לכך שהספר מיועד רק ל"סטודנטים באוניברסיטאות ולאלו שסיימו רק לאחרונה את לימודיהם שטופחו על ידי תרבות אוניברסיטאית מתירנית עד כדי כך שהם רואים את עצמם לא כסוכנים של חייהם אלא כקורבנות פוטנציאליים". בטענה לכך הגיב מנדלסון שהווארד צריך היה "להטיל פיקוח מחמיר על הסופרת בעת עריכת הספר באותה מידה בה הוא מפקח על מבקרי הספר"[15][16].

המחברת מתארת את המיטב בתהליך כתיבת הספר: "מפואר כמו גלישה; זה הרגיש כמו להיסחף על גבי משהו שלא היה לי מספיק כוח לעלות עליו אבל היה לי מזל להיסחף איתו, גם אם רק לרגע. ברגעים הקשים ביותר חשתי, במידה מסוימת, כאילו אני מאבדת בעלות על הספר. באופן מוזר זה הרגיש כמו אחד האנשים שמאמצים גור אריות או נמרים כשהוא עדיין קטן ואפשר לשלוט בו, ואז להתבונן בו כשהוא גדל במורת רוח ויראה כשבתור בוגר, הגור מתהפך על הבעלים שלו"[6].

ספרה השלישי "To Paradise" - "אל גן העדן"[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספרה השלישי, אל גן העדן, ראה אור בשנת 2022 (הוצאת כנרת) וגם הוא תורגם לעברית בידי אמיר צוקרמן[17]. עלילת הספר מתרחשת בתקופות מקבילות באמריקה של השנים 1893, 1993 ו 2093[18].

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתגוררת בניו יורק החל משנת 1995.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא האניה ינגיהארה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Ilana Masad, ‘I Wouldn’tve Had a Biography at All’: The Millions Interviews Hanya Yanagihara מתוך מגזין themillions.com ה-5 באוגוסט 2015
  2. ^ James Kidd, Maverick in a Pacific Tempest: Hanya Yanagihara on being a first-novel sensation מעיתון אינדפנדנט, ה-5 בינואר 2014
  3. ^ עורכת מגזין הסטייל של "ניו יורק טיימס" עונה לכל אלה שטענו שרב המכר שלה עצוב, www.haaretz.co.il
  4. ^ 1 2 Alexander Nazaryan On 03/19/15 at 11:33 AM EDT, Author Hanya Yanagihara's Not-So-Little Life, Newsweek, ‏2015-03-19 (באנגלית)
  5. ^ Brockes, Emma (2018-04-22). "Hanya Yanagihara: influential magazine editor by day, best-selling author by night". The Observer (באנגלית בריטית). ISSN 0029-7712. נבדק ב-2019-10-06.
  6. ^ 1 2 'I Wouldn'tve Had a Biography at All': The Millions Interviews Hanya Yanagihara, The Millions, ‏2015-08-05 (באנגלית)
  7. ^ The People in the Trees, www.goodreads.com
  8. ^ Sam Sacks, Fiction Chronicle: Jude the Obscure, WSJ (באנגלית)
  9. ^ "חיים קטנים": במפתיע, הקיצוניות של הזוועה לא מבריחה את הקוראים, www.haaretz.co.il
  10. ^ 2015 Finalists, Kirkus Reviews (באנגלית)
  11. ^ חיים קטנים - האניה ינגיהארה, e-vrit
  12. ^ Jennifer Maloney, How ‘A Little Life’ Became a Sleeper Hit, WSJ (באנגלית)
  13. ^ A Little Life, www.goodreads.com
  14. ^ Mendelsohn, Daniel (2015-12-03). "A Striptease Among Pals" (באנגלית). ISSN 0028-7504. נבדק ב-2019-10-06.
  15. ^ Mendelsohn, Daniel; Howard, Gerald (2015-12-17). "'Too Hard…To Take'" (באנגלית). ISSN 0028-7504. נבדק ב-2019-10-06.
  16. ^ Flood, Alison (2015-12-02). "Debate erupts as Hanya Yanagihara's editor takes on critic over bad review of A Little Life". The Guardian (באנגלית בריטית). ISSN 0261-3077. נבדק ב-2019-10-06.
  17. ^ עברית, בשיתוף (2022-04-13). "הרומן החדש של מחברת רב המכר "חיים קטנים"". Ynet. נבדק ב-2022-04-13.
  18. ^ Hanya Yanagihara, sites.prh.com (באנגלית)