הארי הרברט טראסטד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הארי הרברט טראסטד
אין תמונה חופשית
לידה 27 ביוני 1888
ברמינגהאם, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 8 בדצמבר 1985 (בגיל 97) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה Ellesmere College עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע שופט עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד chief justice עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הארי הרברט טראסטד (Harry Herbert Trusted)‏ (1888 -1985), שופט בריטי שעמד בראש בית המשפט העליון בארץ ישראל בתקופת המנדט הבריטי, ונשא בתואר "Chief Justice" (התואר המקביל בעברית של אותה תקופה - "זקן השופטים").

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארי הרברט טראסטד נולד באנגליה בשנת 1888 כבנו של כהן דת נוצרי. למד משפטים בקיימברידג'. הוסמך כעורך דין בשנת 1913. בימי מלחמת העולם הראשונה שירת ביחידת חיל רגלים ולאחר מכן במטה הכללי. עם שחרורו מהצבא בשנת 1919 פתח משרד פרטי לעריכת דין. בשנת 1925 נתמנה כשופט קולוניאלי בבית המשפט של איי ליווארד בים הקריבי. בין השנים 1929 ל-1932 היה טראסטד התובע הכללי של קפריסין.

תובע כללי בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1932 הגיע טראסטד לארץ ישראל ונתמנה כתובע כללי. בשנת 1933 נתמנה טראסטד על ידי הנציב העליון ג'ון צ'נסלור, בנוסף לתפקידו כתובע כללי, כחבר בוועדה שחקרה את מאורעות אוקטובר 1933.

במשפט נאשמי רצח ארלוזורוב שנערך בשנת 1934 היה טראסטד התובע הראשי ולצידן הופיע מטעם התביעה מוסא עלמי.

לאחר פרוץ מאורעות תרצ"ו - תרצ"ט באפריל 1936 נתכנסה בז'נבה ב-27 במאי 1936 ועדת המנדטים של חבר הלאומים כדי לדון במשבר. טראסטד, כתובע הכללי של ארץ ישראל, ייצג את ממשלת המנדט בפני הוועדה. בהופיעו בפני הוועדה הביע טראסטד צער על המהומות והצהיר כי השבת הסדר היא מטרה בעלת חשיבות עליונה של הממשלה, כי זו חיזקה את כוחות הצבא והמשטרה בארץ ישראל וכי ננקטו אמצעים נגד המסיתים ונגד מארגני השביתה. יותר מזה לא הוסיף טראסטד על המצב בארץ ועל יחסי יהודים-ערבים בה. בדו"ח הוועדה צוין כי תשובותיו של טראסטד היו "בלתי מספקות". על כן הוחלט כי הוועדה תתכנס שוב ב-2 ביוני ללא השתתפות נציג בריטי, מכיוון ש"אין טעם להמשיך ולבחון את דיווחו של טראסטד".

זקן השופטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 1936 נתמנה טראסטד לזקן השופטים בארץ ישראל במקומו של מייקל מקדונל שסולק מתפקידו. במהלך שתי שנות כהונתו הראשונות קידם השופט טראסטד את מערכת השיפוט ביישוב היהודי, כתוצאה מיוזמתו נפתחו בתי משפט חדשים בתל אביב, בפתח תקווה וברחובות ומונו ארבעה שופטי שלום יהודים, שלושה בתל אביב ואחד בחיפה.

בספטמבר 1941 פרש טראסטד מתפקידו ומונה לכהונת שופט במאלאיה (כיום מלזיה). באוקטובר עזב את ארץ ישראל ויצא בטיסה מנמל התעופה בלוד בדרכו למאלאיה.

פסיקתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגישתו השיפוטית, כזקן השופטים, נקט ‫טראסטד‬ בגישה הדומה לזו של זקני השופטים שקדמו לו כדוגמת תומאס הייקראפט ומייקל מקדונל. הוא היה שמרן והסתייג מייבוא כללי המשפט האנגלי ל"ילידים" של ארץ ישראל.

כהונתו של טראסטד כזקן השופטים החלה לאחר פרוץ המאורעות. בפני השופט הובאו ערעורים של ערבים שהורשעו על עבירות טרור והוא נהג בהם במלוא חומרת הדין. באחד המקרים, בערעור פלילי 71/37, אישר ‫טראסטד‬ את הרשעתם של מספר בני משפחה ערבית שבביתם נמצא כלי נשק, אף שלא ניתן היה להוכיח מי היה המחזיק בפועל של הכלי.

פסק דין שזכה להדים רבים הוא פסק הדין שנתן ב-27 ביולי 1937, בערעור על הרשעתו של ראובן שיינצויט שהואשם ברצח המהנדס יעקב צוואנגר, בפרשה הידועה כפרשת הרצח בחולות תל נוף, פרשת רצח, קונספירציה ומשפט סנסציוני שהסעירה את היישוב בארץ ישראל בתקופה שקדמה לפרוץ מלחמת העולם השנייה, וזכתה להדים גם בעיתונות העולם והונצחה לימים בכתביהם של הסופרים אהרן אמיר וחנוך ברטוב.

טראסטד ישב בדין במשפטו של מרדכי שוורץ כדן יחיד, הרשיע את שוורץ וגזר עליו עונש מוות.

בראש ועדת החקירה על פרעות עדן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין הימים 2 בדצמבר 1947 ל-4 בדצמבר ערכו ערביי עדן, שהייתה אז מושבה בריטית, פרעות בקהילה היהודית. הפרעות התחוללו בעקבות החלטת החלוקה של עצרת האו"ם מכ"ט בנובמבר לפיה תחולק ארץ ישראל ותוקם מדינה יהודית על חלק ממנה. בפרעות נרצחו כ-80 יהודים וכמספר הזה נפצעו. למעלה ממאה חנויות של יהודים נבזזו.

ב-7 באפריל 1948 מינו השלטונות הבריטים את טראסטד לעמוד בראש ועדה שתחקור את הפרעות.

בדו"ח שלו קבע טראסטד כי המהומות הוצתו בשל "רגשות אנטי-יהודיים שנוצרו כתוצאה מאירועים שמחוץ לעדן" (anty-Jewish feelings engendering by events outside Eden). בכך התכוון לארץ ישראל, אך מצא לנכון למען החזות האובייקטיבית, לאזן ולציין מספר גורמים נוספים:

  • אי ציות לחוק שפשה בקרב מגזרים שונים של האוכלוסייה בימי מלחמת העולם השנייה.
  • הפיקוח שהטילה הממשלה על מצרכים שעודד הברחות והעלאת מחירים ופגע בכוח הקנייה של המטבע.
  • שביתת עובדי התחבורה של עדן שגררה אלימות.
  • ואחרון - בואם של יהודים מתימן לעדן "עובדה שיכולה הייתה לגרום לפחדים כלשהם, ללא ספק בלתי מבוססים, בין הפועלים הערבים כי היהודים יוכלו להתחרות בהם" (which may cause some fears, no doubtgroundless, among local Arab laborers that the Jews might compete with them).

שארית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרישתו שב טראסטד לאנגליה. בשנת 1951 נשלח טראסטד על ידי משרד החוץ הבריטי ללוב כדי לייעץ בעריכת החוקה של ממלכת לוב העצמאית שכוננה באותה שנה.

בשנים 19621964 היה נשיא מועדון של בני המעמדות העליונים[1].

הארי הרברט טראסטד האריך ימים ונפטר בגיל 97 בשנת 1985.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Assaf Likhovski, Law and Identity in Mandate Palestine, publisher: UNC Press 2006
  • ראובן אהרוני, יהודי עדן: קהילה שהייתה, הוצאת אפיקים לתחיה רוחנית וחברתית, 1991.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]