מאורעות אוקטובר 1933

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הפגנה ערבית בכיכר השעון ביפו, 29/10/1933. שוטרים בריטים מתכוננים לפזרה. שוטר ערבי מזהיר את המפגינים
לאחר פיזור ההפגנה הערבית ביפו, 29/10/1933

מאורעות אוקטובר 1933 (המכונים גם מאורעות תרצ"ד) פרצו על ידי ערביי ארץ ישראל באוקטובר 1933, עם תחילתה של העלייה החמישית, עלייתם של יהודי גרמניה בעקבות עלייתו של היטלר לשלטון. לראשונה בתולדות המנדט הבריטי בארץ ישראל, כוונו המאורעות הללו נגד השלטונות בלבד.[1]

לאחר מספר שנים בהן עמדה העלייה לארץ ישראל על מספר של אלפים אחדים לשנה, עלו לארץ בשנת 1933 37,000 עולים, שנוספו ל-190,000 יהודי הארץ. נהוג לכנות את העלייה החמישית "עליית הגרמנים" או "עליית היקים", אם כי העולים מגרמניה ומשאר הארצות בהן השפה המדוברת הייתה גרמנית או שהיו בעלות תרבות גרמנית (כגון אוסטריה וצ'כוסלובקיה), היו רק כרבע מן העולים (יתר העולים היו יהודי מזרח אירופה). עלייתם של יהודי גרמניה השפיעה לא רק מבחינת מספר העולים, אלא גם בתרומתם התרבותית והכלכלית של העולים המשכילים (חלקם גם בעלי הון), לפיתוח היישוב היהודי בתחומי החקלאות, התעשייה, הרפואה, המדע וההשכלה. ערביי ארץ ישראל לא יכולים היו שלא לחוש בתנופה זו.

כבר ב-20 במרץ 1933, נועדו ביפו כ-500 נכבדים עירוניים ושייח'ים כפריים, וגינו את הבריטים על שהם מתירים עליית יהודים לארץ, ואת הערבים המוכרים אדמות ליהודים. כלפי המוכרים הושמעו איומים בחרם וכמה מהדוברים אף האשימו מנהיגים ערבים, ובראשם משפחת נשאשיבי, במעורבות בעסקאות מכירה כאלה.[2]

ב-5 באוקטובר קרא הוועד הפועל הערבי לשביתה כללית "כדי להפגין את כעס העם הערבי בארץ ישראל" והודיע כי ב-13 באוקטובר תצא הפגנה ממסגדי הר הבית בירושלים. משטרת המנדט הבריטי אסרה על קיום ההפגנה. ביום ההפגנה הוצבו משמרות שוטרים בשערי העיר העתיקה. הועד הפועל הערבי ארגן באותו היום שביתה כללית ליום אחד והפגנה ליד השער החדש.[2] ההפגנה החלה בצהריים כשבראשה חברי הוועד הפועל הערבי. השוטרים קיבלו את פני המפגינים ולאחר שקצין משטרה קרא להם להתפזר אך הם לא נעתרו לבקשתו, פיזרו השוטרים את ההפגנה באמצעות שימוש באלות.

ב-27 באוקטובר כינס הוועד הפועל הערבי אספה חוקית ביפו, אולם אלפי הנאספים לא נשמעו לקריאת המנהיגים שלט לסטות ממסלולם. בהתנגשות עם המשטרה, נדקרו שוטרים והמשטרה הגיבה בחומרה: 14 מפגינים נהרגו, 30 נפצעו וכמה פעילים נעצרו. השמועות על הנפגעים הגיעו לשאר חלקי הארץ, שהביאו למהומות במקומות נוספים.[3] הועד הפועל הגיב בשביתה בת שבוע ימים ובהפגנות נוספות.[2]

ב-29 באוקטובר נערכו הפגנות ביפו, בחיפה ובשכם. ההפגנות, שהערבים הבטיחו כי תתנהלנה בדרכי שלום, הפכו למהומות אלימות ומפקד משטרת המנדט הבריטי, רוי ספייסר, דיכא אותן בתקיפות בהפעילו כוחות של שוטרים רכובים על סוסים, בשימוש באלות ואפילו בירי אשר גרם למותם של 26 מפגינים ולפציעתם של כ-180, עד שהמהומות, אשר כונו בפי אנשי היישוב "מאורעות אוקטובר 1933", שככו לגמרי.

במאורעות אלה לא היה היישוב היהודי מעורב, וההפגנות היו מופנות בעיקר נגד שלטונות המנדט הבריטי (אם כי ב-28 באוקטובר ניסה המון של פורעים ערבים לפרוץ לאזור היהודי בירושלים אך נהדף בכוח על ידי המשטרה).

מאורעות 1933 היו מעין הקדמה למאורעות תרצ"ו - תרצ"ט, אשר החלו כשלוש שנים לאחר מכן, בשנת 1936, במהלכן התרחש גם מרד המוני של ערביי ארץ ישראל כנגד שלטון המנדט הבריטי, בד בבד עם פרעות ביהודים ומלחמה גלויה נגד היישוב היהודי בארץ ישראל. מאורעות אלה נמשכו כשלוש שנים, עד שדעכו בשנת 1939 עם פרוץ מלחמת העולם השנייה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ספר תולדות ההגנה, הוצאת מערכות 1959, כרך ב' חלק ראשון בעמודים 457 עד 460.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שמואל דותן, המאבק על ארץ ישראל, עמ' 94.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 בני מוריס, קורבנות, עמ' 125.
  3. ^ שמואל דותן, המאבק על ארץ-ישראל, עמ' 47.