הארמייה השנייה (בולגריה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הארמייה השנייה
מדינה בולגריהבולגריה ממלכת בולגריה
שיוך בולגריהבולגריה צבא ממלכת בולגריה
סוג ארמייה
אירועים ותאריכים
הקמת היחידה 17 בספטמבר 1912
מקים היחידה פרדיננד הראשון, מלך בולגריה
מלחמות מלחמת הבלקן הראשונה, מלחמת הבלקן השנייה, מלחמת העולם הראשונה, מלחמת העולם השנייה
פיקוד
מפקדים ניקולה איוואנוב, וסיל קוטינצ'ב בעת מלחמות הבלקן
גאורגי טודורוב, איוואן לוקוב בעת מלחמת העולם הראשונה
איוואן מרקוב, קונסטנטין לוקאש, ניקולה סטויצ'ב, קיריל סטאנצ'ב בעת מלחמת העולם השנייה

הארמייה השנייה של צבא בולגריהבולגרית:Втора българска Армия) הייתה ארמייה בולגרית, אשר לחמה במלחמות בולגריה החל ממלחמת הבלקן הראשונה ועד למלחמת העולם השנייה.

מלחמות הבלקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1907 ערך פרדיננד הראשון, מלך בולגריה רפורמות בצבא הנסיכות ובמסגרתן נקבע שבעת מלחמה יתארגן הצבא הבולגרי ב-3 ארמיות, כל אחת תמנה גרעין של 3 אוגדות ולכל אוגדה יגויסו חיילים מאותו אזור אוכלוסין. הבולגרים התבססו על צבא סדיר בהיקף של 60,000 חיילים בגילאי 21–23 ועוד כ-290,000 בכוחות מילואים ומיליציה.

בפרוץ מלחמת הבלקן הראשונה מנתה הארמייה 96,568 חיילים שאורגנו בשתי אוגדות רגלים, חטיבת פרשים אחת בת 4 רגימנטים ו-8 גדודי רגלים נוספים. מבחינת נשק קל, התבססו הבולגרים על רובה "Steyr-Mannlicher M1895" מתוצרת אוסטרו-הונגרית ורובה ברדן-2 מתוצרת רוסית(אנ'). עוד סופקו לצבא הבולגרי גרסה רוסית של סמית' וסון M1880 ו-1906 וכן אקדח חצי אוטומטי 9 מ"מ פרבלום דגם 1908 "Luger". ליחידות העזר בארמיות השדה ולכוחות המיליציה סופק רובה "M-1869 krnka"(אנ') רוסי. כוחות הארמייה צוידו ב-60 מקלעי מקסים M-1908 ו-198 תותחים מרביתם בקוטר 75 מילימטרים ומקצתם בקוטר 120 מילימטרים. מרבית הארטילריה הייתה מתוצרת צרפתית ומיעוטה מתוצרת גרמנית. תחת פיקודו של ניקולה איוואנוב לחמה הארמייה בגזרת העיר אדירנה.[1]

במהלך מלחמת הבלקן השנייה מנתה הארמייה בין 80,000 ל-108,000 חיילים שאורגנו ב-2 אוגדות ו-3 חטיבות רגלים נוספות וצוידו ב-175 תותחים. במהלך המלחמה פעלה הארמייה מול צבא ממלכת יוון ולאחר הישגים בראשית הקרבות נאלצו הבולגרים להתמודד גם עם כוחות סרביים שחברו ליוונים ויחידות הארמייה ונסוגו לקו הגנה בסמוך לבלגואבגרד. ביולי 1913 מונה הגנרל וסיל קוטינצ'ב למפקד הארמייה השנייה וסיים את תפקידו כמפקד הארמייה הראשונה. קוטינצ'ב נחל הצלחה מסוימת בייצוב החזית מול היוונים. באוגוסט 1913 נחתם הסכם בוקרשט אשר סיים את הקרבות.

מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרוץ מלחמת העולם הראשונה נכללו במסגרת הארמייה 5 אוגדות רגלים (האוגדות: ה-2 "תראקיה", ה-3 "בלקן", ה-7 "רילה", ה-11 "סבילנגראד) ואוגדת הפרשים ה-1. מספר החיילים באוגדות הרגלים הבולגריות הגיע ל-24,000 ובהיקף כוח האדם דמו לגייסות בצבאות אירופיים. כל אוגדה מנתה 2 חטיבות. כל חטיבה מנתה 2 רגימנטי רגלים בני 4,583 חיילים כל אחד ובכל רגימנט 2 גדודים בני 4 פלוגות. בנוסף מנתה כל חטיבה פלוגת מקלענים בת 80 חיילים, פלוגת חיל עזר בת 180 חיילים, שני אסקדרוני פרשים ורגימנט ארטילריה בן 1,959 חיילים שאורגן ב-3 פלוגות תותחנים. עוד נמנו בכל חטיבה פלוגת ז'נדרמריה, פלוגת הנדסה, פלוגת אספקה ופלוגת רפואה. כל אוגדת פרשים מנתה 2 חטיבות ובכל חטיבה 2 רגימנטים. כל רגימנט פרשים מנה 657 חיילים ואורגן ב-4 אסקדרונים. בנוסף מנתה כל חטיבה רגימנט ארטילריה רכוב, גדוד אספקה וגדוד רפואה.[2]

עם הצטרפות בולגריה למעגל הלחימה במסגרת מעצמות המרכז, השתתפו חיילי הארמייה השנייה במערכה על סרביה. תחת פיקודו של גאורגי טודורוב תקפו חיילי הארמייה את הסרבים בגזרת מישור אובצ'ה פולה וכבשו את וראניה, קומאנובו, וסקופיה.[2] לאחר הכרעת סרביה, הוצבה הארמייה השנייה בחזית המקדונית וביחד עם הארמייה הראשונה, היוו את עיקר הכוח הלוחם. בהתאם לדרישתו של מפקד הצבא הבולגרי הגנרל ניקולה ז'קוב פעלה הארמייה השנייה באופן עצמאי ותחת פיקוד בולגרי, והוצבה בגזרת הנהר סטרומה.[3] מלחמת ההתשה המתמשכת בחזית הובילה לשחיקת כוחם של הבולגרים ולירידה במוטיבציה.

בין פברואר לאוגוסט 1918 ערקו כ-2,200 מחיילי הארמייה השנייה והם סיפקו מידע מודיעיני יקר ערך למפקדי החזית של מדינות ההסכמה.[4] במהלך המלחמה שונה הרכב הארמייה מספר פעמים בשל חלוקת הכוחות למספר חזיתות ושחיקתם ההדרגתית. בספטמבר 1918 מנתה הארמייה שתי אוגדות רגלים (ה-7 "רילה", ה-8 "טונג'ה" ועוד חלק מה-11 "סבילנגראד").[2]

ב-14 בספטמבר 1918 פתחו כוחות מדינות ההסכמה בפיקודו של לואי פראנשה ד'אספרה במתקפה לאורך עמק הווארדאר. בקרב דוברו פולה הובסו כוחות בולגריים שסופחו לארמייה הגרמנית ה-11, ונפרצו קווי החזית. פריצת הקווים ואי השקט בממלכה אילצו את הבולגרים לבקש הפסקת אש וב-29 בספטמבר נחתמה שביתת הנשק של סלוניקי. ב-16 באוקטובר פורקה הארמייה מנשקה וחייליה שוחררו.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1 במרץ 1941 הצטרפה בולגריה להסכם התלת-צדדי וחברה רשמית למדינות הציר במלחמת העולם השנייה. עם זאת סירב המלך בוריס השלישי לצרף את חייליו לקרבות החזית המזרחית. לאחר כיבוש ממלכת יוון בידי גרמניה הנאצית ומסירת אזור מזרח מקדוניה ותראקיה לחזקת הבולגרים הועברה לאזור הארמייה השנייה ומפקדתה הוקמה בקסנתי.

בספטמבר 1944, לאחר הפיכת חזית המולדת הצטרפה בולגריה לבעלות הברית והכריזה מלחמה על גרמניה הנאצית. הוקם בית דין מיוחד לשפיטת חברי מנגנון השלטון הקודם ומשתפי הפעולה עם הנאצים. ב-1 בפברואר 1945, הוצא הגנרל ניקולה סטויצ'ב להורג בידי כיתת יורים בשטח בית העלמין בסופיה ביחד עם 180 פוליטיקאים ואנשי צבא נוספים חברי מנגנון המשטר הקודם.[5] ב-15 במרץ 1945 הוצא הגנרל קונסטנטין לוקאש להורג.

חיילי הארמייה אשר מנו כ-78,000 חיילים בפיקודו של הגנרל קיריל סטאנצ'ב, הצטרפו לצבא האדום במערכה ביוגוסלביה ושיחררו את העיר ניש מידי הוורמאכט. בהמשך, השתתפה הארמייה בקרבות לשחרור קוסובו.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Philip S. Jowett, ‏‏ Armies of the Balkan Wars 1912-1913 באתר גוגל ספרים (באנגלית).
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Nigel Thomas ,Dušan Babac, Darko Pavlović, "Armies in the Balkans 1914-18, Osprey publishing, Great Britain ,2001, page 21-23", באתר גוגל ספרים (באנגלית)
  3. ^ מארי רוברטס פריסיליה, מלחמת העולם הראשונה-חזית סלוניקי, הוצאת ABC-CLIO, קליפורניה, ארצות הברית, 2006, עמודים 282–284, 716, 833-835, 1620-1624 (באנגלית).
  4. ^ ריצ'רד הול, קרב דוברו פולה 1918 - פריצת הדרך במערכה על הבלקן, הוצאת אוניברסיטת אינדיאנה, 2010, עמוד 115, באתר גוגל ספרים, (באנגלית).
  5. ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה, כרך ג' - תקופת השואה, הוצאת דבר, 1969, עמוד 254.