הארצת מאדים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
המחשת אמן: הארצת כוכב הלכת מאדים.

הארצת מאדים הוא התהליך ההיפותטי לשינוי מכוון של האקלים ושל פני השטח במאדים, במטרה ליצור שטחים גדולים במאדים המתאימים להתיישבות בני אדם. בכך תהפוך ההתיישבות במאדים לבטוחה יותר ובת־קיימא.

ישנם כמה רעיונות לצורה שבה תתבצע ההארצה, חלקם בעלות כלכלית גבוהה ובמחיר פגיעה במשאבי טבע, ואחרים שניתן לבצע עם טכנולוגיה בת־השגה.

מוטיבציה ואתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אם וכאשר תתרחש התפוצצות אוכלוסין על פני כדור הארץ, דרישה למשאבים עשויה להפוך את ההתיישבות של בני אדם על גרמי שמיים (בנוסף לכדור הארץ) להכרחית.

התיישבות בחלל תאפשר ניצול של משאבי החומר והאנרגיה במערכת השמש.

במובנים רבים, מאדים הוא כוכב הלכת ה"ארצי" ביותר במערכת השמש. אף על פי שלמאדים הייתה בעבר סביבה דומה לכדור הארץ, במרוצת השנים הוא איבד את המים והאטמוספירה שהיו לו.

שיקול אתי מרכזי נגד הארצת מאדים הוא הפגיעה בצורות החיים שאולי קיימות בו.

אתגרים ומגבלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסביבה במאדים מביאה עמה מספר אתגרים להארצה שעשויים להגביל את היקפה.

כוח משיכה ולחץ נמוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוח המשיכה על פני השטח במאדים קטן פי 2.5 בערך מזה של כדור הארץ ואין מספיק ידע על מנת למנוע בעיות בריאות הקשורות להיעדר משקל.

האטמוספירה של מאדים מכילה ברובה פחמן דו־חמצני, והלחץ שלו הוא רק 1% מהלחץ בכדור הארץ בגובה פני הים.

מאבק בתופעות מזג אוויר בחלל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוסר המגנטוספירה במאדים מציב אתגרים מול הקרינה הסולארית ושמירה על אטמוספירה.

השוואת אטמוספירות
מאדים כדור הארץ
לחץ 0.6 פסקל 101.3 פסקל
פחמן דו־חמצני (CO2) 96.0% 0.04%
ארגון (Ar) 2.1% 0.93%
חנקן (N2) 1.9% 78.08%
חמצן (O2) 0.145% 20.94%

שיטות ואסטרטגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הארצת מאדים תהיה כרוכה בשלושה שינויים עיקריים: בניית האטמוספירה, חימומה ומניעת פיזור האטמוספירה לחלל החיצון.

האטמוספירה במאדים דלילה באופן יחסי ובעלת לחץ נמוך מאוד. האטמוספירה מכילה בעיקר פחמן דו־חמצני (שהוא גז חממה) ולכן ברגע שהאטמוספירה תתחיל להתחמם הפחמן דו־חמצני עשוי לשמר חום קרוב לפני השטח.

בנוסף, החימום אמור לגרום לפחמן דו־חמצני נוסף להיכנס לאטמוספירה מהעודפים בקטבים דבר שיתרום לאפקט החממה. משמעות הדבר היא ששני התהליכים של בניית האטמוספירה וחימומה מעצימים אחד את השני ומגדילים את סיכויי ההארצה.

המסת פחמן דו־חמצני[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש כיום מספיק פחמן דו־חמצני (CO2) בצורה של קרח יבש באדמת מאדים בקוטב הדרומי, שבאמצעות חימום האקלים בכמה מעלות יעלה את הלחץ האטמוספירי לרמה הדומה לזו בהר אוורסט. אף על פי שבני אדם לא יוכלו לנשום באסטמוספירה זו, העלאת הלחץ שלעצמה תייתר את הצורך בחליפות לחץ. נוסף לכך, פיטופלנקטון יוכלו להמיר את הפחמן דו־חמצני המומס לחמצן.

ייבוא פחמימנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרך נוספת ליצירת אטמוספירה במאדים היא באמצעות ייבוא מתאן או פחמימנים אחרים, הנפוצים באטמוספירה ובפני השטח של טיטאן. המתאן, שיתאדה לתוך האטמוספירה יעזור ביצירת אפקט החממה המבוקש.

שימוש במראות מסלוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסה של מראות העשויות משכבה דקה של פוליאסטר (BoPET) המצופה באלומיניום למסלול סביב מאדים יכולה לעזור בחימום פני השטח של מאדים במטרה לעודד את אפקט החממה. ניתן למקם את המראות כך שהן יהיו קבועות במקומן ביחס למאדים ומופנות כלפי הקטבים במטרה להפשיר את הקרח הקיים שם.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הארצת מאדים בוויקישיתוף
Q space.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא מדעי החלל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.