הבחירות לנשיאות צרפת 2022

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
‹ 2017 צרפתצרפת 2027 ›
הבחירות לנשיאות צרפת 2022
10 באפריל 2022, 24 באפריל 2022

  Emmanuel Macron June 2021 (cropped).jpg Marine Le Pen 2022 (cropped).jpg
מועמד עמנואל מקרון מארין לה פן
מפלגה הרפובליקה בתנועה! האיחוד הלאומי
מספר הקולות 18,779,641 13,297,760
אחוזים 58.54% 41.46%
Élection présidentielle de 2022 par département T2.svg
תוצאות הסיבוב השני לפי מחוז. בצהוב מחוזות בהם ניצח מקרון ובכחול מחוזות בהם ניצחה לה פן
הזוכה: עמנואל מקרון
Élection présidentielle française de 2022 - logo.png

הבחירות לנשיאות צרפת 2022 התקיימו ב־10 באפריל 2022. הבחירות התקיימות בשיטת שני סיבובים כאשר הסיבוב הראשון נערך ב-10 באפריל. בגלל ששום מועמד לא השיג לפחות 50% מהקולות, שני המועמדים שקיבלו את מספר הקולות הרב ביותר, הנשיא המכהן עמנואל מקרון ומארין לה פן, התמודדו בסיבוב שני שנערך ב־24 באפריל 2022. עמנואל מקרון, ניצח בפעם השנייה ברציפות, לראשונה מאז 2002 אז זכה הנשיא המכהן ז'אק שיראק.

קמפיין הבחירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבחירות לנשיאות ב-2017, הרפובליקנים (LR) שלחו לחבריה שאלון בנושא "התבססות" המפלגה; מתוך 40,000 המשיבים, 70% הצביעו נגד פריימריז פתוחים כדי לקבוע את מועמד המפלגה. במסמך מ-17 באוקטובר 2017, המפלגה הסוציאליסטית (PS) ציינה כי המימון של הקמפיין לנשיאות ב-2022 לא הובטח למרות "שינוי מבנה כלכלי" אך עדיין תכננה להוציא 12,000,000 אירו, המקסימום המותר על פי חוק לפני הסיבוב הראשון. על פי הדיווח, הנהגת המפלגה שקלה ברצינות את האפשרות שלא להציג מועמד סוציאליסט ב-2022.

מארין לה פן, נשיאת האיחוד הלאומי (RN), הודיעה ב-16 בינואר 2020 שהיא תתמודד בבחירות. בעבר התמודדה בבחירות 2012 לנשיאות ובבחירות לנשיאות ב-2017 כמועמדת של המפלגה, שאז נקראה החזית הלאומית. היא הגיעה למקום השלישי ב-2012 עם 17.9% מהקולות בסיבוב הראשון, ולמקום השני ב-2017 עם 21.3% מהקולות בסיבוב הראשון ו-33.9% מהקולות בסיבוב השני. לה פן נבחר לאספה הלאומית של הבחירות לבית המחוקקים החמש עשרה של צרפת ב-2017.

ז'אן לאסאל, שהתמודד בבחירות לנשיאות 2017 תחת הרזיסטונים, הגיע למקום השביעי עם 1.2% מהקולות, הודיע כי יתמודד שוב. בשנת 2020 הקים מפלגה פוליטית חדשה בשם "Valeur Absolue" והודיע על כוונתו להיכנס למירוץ לנשיאות.

ב-8 בנובמבר 2020, הודיע ז'אן-לוק מלנשון, מייסד מפלגת צרפת בלתי כנועה (LFI) כי הוא יתמודד בבחירות. בתפקידו הקודם הוא התמודד בבחירות 2012 לנשיאות עבור גוש השמאל והגיע למקום הרביעי עם 11.10% מהקולות בסיבוב הראשון, ובבחירות 2017 לנשיאות עבור "La France Insoumise" שהגיע למקום הרביעי שוב עם 19.58% מהקולות בסיבוב הראשון. נבחר לאספה הלאומית של הבחירות לבית המחוקקים החמש עשרה ב-2017.

המתמודדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועמד\ת משרות פוליטיות סמל הקמפיין פרטים
עמנואל מקרון

Emmanuel Macron June 2021 (cropped).jpg

נשיא מפלגת

קדימה!

(מאז 2016)

השר לעניינים

דיגיטליים, כלכלה

ואוצר

(2014–2016)

נשיא צרפת מאז 2017

המועמד הצעיר ביותר מבין המועמדים ושר האוצר לשעבר.

ממוקם במרכז הפוליטי ודוגל ב"דרך השלישית"; בליברליזם חברתי ותומך בחזקה באיחוד האירופי ובנאט"ו. היה יועץ בכיר בארמון האליזה ב-2012 תחת הנשיא פרנסואה הולנד ומונה לשר הכלכלה ב-2014 תחת ממשלתו של מנואל ואלס, והוביל צמיחה כלכלית בארצו.

באפריל 2016 עזב את המפלגה הסוציאליסטית והקים את תנועת קדימה!.

התפטר מתפקידו בממשלה באוגוסט 2016.

שואף לבצע רפורמות בכלכלה וזוכה לתמיכת המרכז בצרפת משני צדיו.

בבחירות לנשיאות צרפת 2017 ניצח בסיבוב השני עם 66.6% ונבחר לנשיא צרפת.

אריק זמור Paris - Salon du livre 2012 - Eric Zemmour - 001.jpg זמור הוא בעל דעות ימניות, מתנגד להגירה המאסיבית והבלתי מבוקרת לצרפת, זמור רואה באיחוד האירופי מתכון מובהק לגלובליזציה ולאיבוד זהויות, ומזהיר על הסכנות הכרוכות בהיעלמות הגבולות בין המדינות השונות בתוך האיחוד.

הוא מתנגד לאידאולוגיות המפותחות על ידי תנועות אנטי-גזענות, פמיניסטיות, ותנועות להט"ביות, ומסביר שיש להן כוונות זדוניות בדבר עתידה של החברה והזהות הצרפתית. הוא תומך באנטי-אסלאם.

נטלי ארטו

2017-02-11 16-10-22 meeting-lo-belfort (cropped).jpg

דוברת תנועת

מאבק הפועלים

(מאז 2008)

Campagne Nathalie Arthaud 2022.svg התמודדה לראשונה בבחירות לנשיאות צרפת 2012 ללא הצלחה משמעותית. פרופסור לכלכלה הטוענת להיות למועמדת הקומוניסטית היחידה במרוץ לנשיאות.
מארין לה פן

Marine Le Pen 2022 (cropped).jpg

נשיאת מפלגת

החזית הלאומית

(מאז 2011)

חברת הפרלמנט

האירופי מטעם

צפון-מערב צרפת

(מאז 2004)

כאשר לה פן, עורכת דין במקצועה, התמודדה בבחירות לנשיאות צרפת 2012

היא הגיעה למקום השלישי עם 17.90% מהקולות, ולאחר פרישת אביה ז'אן-מארי לה פן החליפה אותו בראשות "החזית הלאומית".

לה פן תומכת ביציאת צרפת מהאיחוד האירופי ובהוצאה לפועל של הליך דומה לברקזיט, ביציאה מנאט"ו והתקרבות לרוסיה, בהפחתת המעורבות הצבאית בעולם, ובהגברת הביטחון ומאבק עיקש בהגירה בלתי חוקית.

תומכת בהגבלת הסחר עם אירופה ומדינות העולם.

ניקולא דופון-אניאן

Nicolas Dupont-Aignan, homme politique français.jpg

יו"ר תנועת עליית צרפת ונציגה היחיד בהאספה הלאומית, בעברו ראש עיריית פרבר ייר בפריז. חבר לשעבר במפלגת הרפובליקנים, עזב את התנועה לאחר חוסר הסכמות עם מנהיג התנועה ניקולא סרקוזי, ערב הבחירות לנשיאות צרפת 2007. הקים תנועה פוליטית בשם "עליית הרפובליקה" (Debout la République, DLR), שהפכה לתנועת עליית צרפת (Debout la France, DLF) ב-2014. התמודד בעבר גם בבחירות לנשיאות צרפת 2012 ובחירות לנשיאות צרפת 2017 אך ללא הצלחה משמעותית.
אן אידלגו

Anne Hidalgo, février 2014.jpg

ראש עיריית פריז

(מאז 2014)

סגנית נשיאת המטרופולין של פריז רבתי (צר') (משנת 2016)

Campagne Anne Hidalgo 2022.svg
יאניק ז'אדו חבר הפרלמנט האירופאי

(משנת 2009) Yannick Jadot against Miguel Canete (15395546666) (cropped).jpg

Campagne Yannick Jadot 2022.svg זכה להיות המועמד של אקולוגיה אירופית-הירוקים לבחירות לנשיאות 2017 אולם פרש מהמירוץ והעביר את תמיכתו בבנואה אמון. זכה להיות המועמד של אקולוגיה אירופית-הירוקים גם לבחירות 2022.
ז'אן לאסאל

Jean Lassalle 03 (cropped).jpg

Campagne Jean Lassalle 2022.svg
ז'אן לוק מלנשון

Jean Luc MELENCHON in the European Parliament in Strasbourg, 2016 (cropped).jpg

פיליפ פוטו

Philippe Poutou - Gilets jaunes (2019).jpg

דובר המפלגה האנטי-קפיטליסטית החדשה

(מאז 2009)

ואלרי פקרס

Valérie Pecresse César 2016 (cropped).jpg

נשיאת מפלגת Soyons libres (נהיה חופשיים)

(משנת 2017)

חברת המועצה המחוזית איל-דה-פראנס (משנת 2015)

מועמדת מטעם מפלגת הרפובליקנים.
שרת המחקר והחדשנות ולאחר מכן השרה הממונה על התקציב תחת נשיאות ניקולא סרקוזי
פביאן רוסל

Roussel Fabien 1.jpg

מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית של צרפת

(משנת 2018) נציג מחוז נור בהאספה הלאומית (משנת 2017)

תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המועמד שזכה במירב הקולות לפי מחוז בסיבוב הראשון
  עמנואל מקרון
  מארין לה פן
  ז'אן לוק מלנשון
מועמד מפלגה סיבוב ראשון סיבוב שני
קולות % קולות %
עמנואל מקרון הרפובליקה בתנועה! LREM 9,785,578 27.84% 18,779,641 58.54%
מארין לה פן החזית הלאומית FN 8,136,369 23.15% 13,297,760 41.46%
ז'אן לוק מלנשון צרפת בלתי-כנועה LFI 7,714,949 21.95%
אריק זמור כיבוש מחדש (מפלגה) REC 2,485,935 7.07%
ואלרי פקרס הרפובליקנים LR 1,679,470 4.78%
יאניק ז'אדו אקולוגיה אירופית-הירוקים EELV 1,628,337 4.63%
ז'אן לאסל בואו נתנגד RES 1,101,690 3.13%
פביאן רוסל המפלגה הקומוניסטית PCF 802,615 2.28%
ניקולא דופון-אניאן עימדי צרפת (צר') DLF 725,356 2.06%
אן אידלגו המפלגה הסוציאליסטית PS 616,651 1.75%
פיליפ פוטו המפלגה האנטי-קפיטליסטית החדשה NPA 268,984 0.77%
נטלי ארטו מאבק הפועלים LO 197,184 0.56%
סך הכול 35,143,118 100% 32,077,401 100%
קולות חוקיים 35,143,118 97.83% 32,077,401 91.4%
פתקים לבנים או פסולים 780,661 2.17% 3,018,990 8.6%
שיעור המצביעים 35,923,779 73.69% 35,096,391 71.99%
לא הצביעו 12,824,135 26.31% 13,656,109 28.01%
קולות רשומים 48,747,914 48,752,500

מקורות: אתר משרד הפנים

הסיבוב הראשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיבוב הראשון של הבחירות שנערך ב-10 באפריל נטלו חלק 12 מועמדים, כמו בבחירות 2017 גם הפעם עלו לסיבוב השני עמנואל מקרון שזכה במקום הראשון עם 27.84% ומארין לה פן שזכתה במקום השני עם 23.15%. ז'אן לוק מלנשון (צרפת בלתי-כנועה), אריק זמור (כיבוש מחדש) וואלרי פקרס (הרפובליקנים) סיימו במקומות השלישי, הרביעי והחמישי, בהתאמה. אחוז ההצבעה בסיבוב הראשון היה נמוך בהשוואה לבחירות 2017, כאשר אז הצביעו 77.77% מבעלי זכות הבחירה לעומת 73.69% בבחירות אלו.

הסיבוב השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסיבוב השני עמנואל מקרון זכה בניצחון ברוב של 58.54% מקולות הבוחרים, ב-77 מחוזות צרפת מתוך 101 המחוזות ובכך התמנה לנשיא צרפת. על אף הפסדה, לה-פן רשמה הישג עבור הימין הקיצוני בצרפת, היא גרפה 41.46% מקולות הבוחרים והגדילה למעשה את כוחו של הימין הקיצוני בצרפת לאחר שבבחירות הקודמות זכתה ל-33%. אחוז ההצבעה בסיבוב השני ירד ועמד על 71.99% לעומת 74.62% בסיבוב השני ב-2017. שיעור ההצבעה בבחירות אלו הוא הנמוך ביותר מאז בחירות 1969.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]