עמנואל מקרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עמנואל מקרון
Emmanuel Macron
עמנואל מקרון
עמנואל מקרון, 2017
מדינה צרפתצרפת  צרפת
תאריך לידה 21 בדצמבר 1977 (בן 39)
מקום לידה אמיין, צרפת
עיסוק פוליטיקאי
מפלגה קדימה!(2016–הווה)
עצמאי (2009–2016)
המפלגה הסוציאליסטית (2006–2009)
דת נצרות קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
בת-זוג בריז'יט טרונייה (2007–הווה)
נשיא הרפובליקה הצרפתית ה-8
תקופת כהונה 14 במאי 2017 – מכהן (14 שבועות)
הקודם פרנסואה הולנד
נסיך-שותף של אנדורה
תקופת כהונה 14 במאי 2017 – מכהן (14 שבועות)
הקודם פרנסואה הולנד
שר הכלכלה, התעשייה ועניינים דיגיטליים
תקופת כהונה 26 באוגוסט 201430 באוגוסט 2016 (שנתיים)
הקודם ארנו מונטבור
הבא מישל ספין
תחת ראש ממשלת צרפת מנואל ואלס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

עמנואל ז'אן-מישל פרדריק מקרוןצרפתית: Emmanuel Jean-Michel Frédéric Macron; נולד ב-21 בדצמבר 1977) הוא הנשיא השמיני של צרפת ונסיך-שותף של אנדורה מאז מאי 2017, במסגרת הרפובליקה החמישית, וה-25 במספרו בכלל. בגיל 39, הפך מקרון לנשיא הצעיר ביותר בתולדות הרפובליקה הצרפתית, וכראש המדינה הצרפתית הצעיר ביותר מאז נפוליאון בונפרטה.[1]

כבנקאי השקעות לשעבר, היה מקרון סגן מזכיר בארמון האליזה, ושימש כיועץ מיוחד לנשיא פרנסואה הולנד. הוא מונה לשר הכלכלה בממשלתו של מנואל ואלס בשנת 2014, ודחף לרפורמות לטובת המגזר העסקי. באוגוסט 2016 התפטר מהממשלה על מנת להתמודד בבחירות לנשיאות צרפת. בנובמבר 2016 הכריז שירוץ כמועמד מטעם תנועת קדימה! שהוא הקים, הממוקמת במרכז המפה הפוליטית ודוגלת בדרך השלישית. הוא ניצח בסיבוב השני של הבחירות לנשיאות צרפת 2017 את מרין לה פן, מועמדת החזית הלאומית, כשגרף 66.1% מהקולות וניצח ב-99 מחוזות צרפת מתוך 101. הוא מינה את אדואר פיליפ לכהן כראש ממשלה תחתיו.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרון נולד באמיין, בנם של ז'אן-מישל מקרון, פרופסור לנוירולוגיה באוניברסיטת פיקרדי ז'ול וורן (אנ'), ופרנסואז מקרון-נוגואה, רופאה. הוא התחנך ברוב שנותיו בעיר הולדתו, על אף שהוריו שלחו אותו לסיים את שנת לימודיו האחרונה בתיכון היוקרתי על שם אנרי הרביעי (אנ') בפריז. הוא סיים תואר ראשון ושני בפילוסופיה באוניברסיטת פריז נאנטר, וכן תואר שני נוסף בענייני ציבור במכון למדע המדינה פריז – לפני שהתכונן לקריירה בכירה בשירות אזרחי בבית הספר הלאומי למנהל‏ (ENA), בו סיים את לימודיו בהצלחה ב-2004.

מקרון שירת כמפקח (inspector) במשרד הכלכלה הצרפתי בשנים 20042008. ב-2007 מונה לאחראי על הגשת דוחות לוועדה המיועדת לשפר את צמיחת הכלכלה בצרפת שבראשה עמד ז'אק אטלי. לאחר מכן שילם 50,000 אירו כדי לבטל את חוזהו הממשלתי ולעבור לעבוד בשוק הפרטי, שם התבסס כבנקאי השקעות בעמדה יוקרתית בבנק Rothschild & Cie Banque, השייך לחברת "Rothschild & Co" הנשלטת בידי משפחת רוטשילד.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2006–2009 היה מקרון חבר במפלגה הסוציאליסטית הצרפתית, ומאז ועד 2016 היה עצמאי ולא חבר מפלגה. בשנים 2012–2014 היה סגן מזכיר בארמון האליזה, ושימש כיועץ מיוחד לנשיא פרנסואה הולנד. בין השנים 20142016 כיהן כשר הכלכלה, התעשייה ועניינים דיגיטליים (המקביל לשר האוצר ושר הכלכלה בישראל) בממשלתו הסוציאליסטית של מנואל ואלס, ובתור שר היה אחראי על הרפורמות בשוק העבודה שניסה ממשל הולנד לקדם ב-2016, ללא הצלחה. הנשיא הולנד ספג הפגנות זועמות מצד איגודי עובדים שמחו על הגמישות שעלולה להינתן בדרך זו למעסיקים, לפטר ולשכור עובדים. מקרון האמין שזו הדרך להתניע את הכלכלה הקפואה של צרפת, והתפטרותו באוגוסט 2016 מהממשלה אותתה על כך שאינו מאמין שהמפלגה הסוציאליסטית מסוגלת לכך. מקרון מתואר על ידי חלק מהפרשנים כסוציאל-ליברלי,[2] ואילו על ידי אחרים כסוציאל-דמוקרט.[3] בעת חברותו במפלגה הסוציאלסטית תמך באגף השמרני במפלגה.[4]

מקרון הסביר כי היה חלק מ"ממשלת השמאל" כיוון שרצה "לשרת את האינטרס הציבורי". בספרו "Revolution", שפורסם בנובמבר 2016, מקרון מציג את עצמו הן כ"שמאלן" והן כ"ליברל", כי לדידו "בליברליזם אתה מחשיב עצמך כנותן אמון באדם".[5] מקרון הצהיר כי ברצונו לגשר בין ימין לשמאל בדומה לפרנסואה ביירו וז'אק שבאן-דלמאס.

ההתמודדות בבחירות 2017[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הבחירות לנשיאות צרפת 2017
מקרון עם מזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי וסגן הנשיא לשעבר אל גור בבית השגרירות האמריקאית בפריז, במהלך שיחות פסגת האקלים COP21‏, 7 בדצמבר 2015

מקרון הודיע על ריצתו לנשיאות בבחירות 2017 ב-16 בנובמבר 2016, תחת מצע הממזג רעיונות סוציאל-דמוקרטים עם כלכלת שוק חופשי בגישת "הדרך השלישית" ("Third Way"), בדומה לביל קלינטון, טוני בלייר וגרהארד שרדר. הדובר המרכזי במפלגה בעד דרך זו היה ראש הממשלה לשעבר מנואל ואלס, שמאוחר יותר תמך במקרון לנשיאות.[6] מקרון מגדיר עצמו כ"לא שמאל ולא ימין".[7] מפלגתו החדשה, "קדימה!" ((אנ'), !En Marche), דוגלת באיחוד בין שברי החברה הצרפתית, המפולגת בין שמאל לימין.[8] הוא מגדיר את מפלגתו ככוח הפוליטי הפרו-אירופי היחידי בצרפת, ותומך בשדרוג מעמד צרפת באיחוד האירופי, לצד תמיכה בקליטת אזרחים זרים שייתנו יד בהזנקת הכלכלה.[9] הוא תומך במאבק בשינוי האקלים ובהסכם פריז, וכן באיזון בין צרכים אקולוגיים ודרישות כלכליות.

עמדותיו של מקרון בנושא ביטחון לאומי ומאבק בטרור ניציות, הכוללות תמיכה בהגדלת תקציב הביטחון ל-2% מהתמ"ג והגדלת מספר השוטרים, ועם זאת הוא תומך בקבלת פליטים מסוריה בדומה למדיניותה של אנגלה מרקל. הוא תומך בברית נאט"ו ומחזיק בעמדות ניציות גם בנוגע למשטרו של נשיא רוסיה ולדימיר פוטין, והאשים את ממשלת רוסיה בהתערבות בבחירות הצרפתיות, בדומה להתערבותם בבחירות לנשיאות בארצות הברית ב-2016, על ידי הפצת פייק ניוז ודיסאינפורמציה נגד מקרון דרך רשתות התעמולה של הקרמלין, RT וספוטניק, וכן בניסיון לחדור למחשבי הקמפיין שלו דרך מתקפות סייבר.[10] ב-5 במאי 2017, דקות לפני חצות ויממה לפני הבחירות, האשים הקמפיין של מקרון רשמית כי מחשביו נפרצו באופן "מתואם ומסיבי", ושהמיילים הגנובים הודלפו. פירמת סייבר מתמחה הודיעה כי המתקפות הגיעו מקבוצת האקרים המזוהה עם המודיעין הרוסי, כשאותה קבוצה הואשמה על ידי קהיליית המודיעין האמריקאי בפריצה למפלגה הדמוקרטית ולגופים פוליטיים נוספים, כחלק מקמפיין מאורגן להתערבות בבחירות בהוראתו של ולדימיר פוטין.[11][12]

ביחס לישראל תומך מקרון בהמשך המדיניות הצרפתית המסורתית התומכת בשתי מדינות לשני עמים ומתנגדת להתנחלויות, תוך התנגדות להכרה חד-צדדית במדינה פלסטינית ולתנועת החרם על ישראל, "BDS".[13]

ב-23 באפריל 2017 העפיל מקרון לסיבוב השני עם 24% ממניין הקולות (8,657,326 קולות), בו התמודד מול מארין לה פן מהחזית הלאומית. ברחבי הקשת הפוליטית, מנהיגי השמאל והימין-מרכז, בהם הנשיא הפורש פרנסואה הולנד, ואף המתמודדים מולו, בנואה אמון ופרנסואה פיון, הביעו תמיכה במקרון נגד לה פן, מלבד מנהיג השמאל הרדיקלי ז'אן לוק מלנשון שאמר שהצבעה ללה-פן  תהיה "טעות נוראית" אך לא הביע תמיכה מפורשת. גם מנהיגים בעולם הביעו בו תמיכה, כולל נשיא ארצות הברית לשעבר ברק אובמה. בסקרים שנעשו לקראת הסיבוב השני, וכן לאחר העימות בינו ללה פן, רוב הנשאלים תמכו בו. לבסוף ניצח את הסיבוב השני עם יותר מ-66% מהקולות (20,703,694 קולות), הפער הגדול ביותר ברפובליקה החמישית מאז ניצח ז'אק שיראק את ז'אן-מארי לה פן ב-2002.

נשיא צרפת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 במאי 2017 הושבע לנשיא צרפת השמיני בתולדות הרפובליקה החמישית ולנסיך-שותף של אנדורה, וה-25 במספרו כלל. הוא מינה כראש ממשלה תחתיו את אדואר פיליפ, חבר מפלגת הרפובליקנים ומתון שהיה מקורב לאלן ז'ופה. ביוני באותה שנה זכתה מפלגתו של מקרון, קדימה! (En Marche!), במסגרת סיעתה בקונגרס, ברוב מוחלט באספה הלאומית בבחירות הפרלמנטריות, עם 308 מושבים מתוך 577, ויצרה ברית משותפת עם מפלגת המרכז בראשות פרנסואה ביירו, מודם (MoDem), המביאה לתנועה 350 מושבים בבית המחוקקים.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרון נשוי לבריז'יט טרונייה (Brigitte Trogneux), מורתו לתיאטרון מבית הספר התיכון, המבוגרת ממנו ב-24 שנים. הזוג נפגש לראשונה כשמקרון היה בן 15, אך הם הכריזו על עצמם רשמית כזוג רק כשלמקרון מלאו 18. הם נישאו בשנת 2007. מקרון הוא אב חורג לשלושת ילדיה של בריז'יט מנישואיה הקודמים וכן סב חורג לשבעת נכדיה.[14]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Anger underlying French elections is roiling California too, San Francisco Chronicle
  2. ^ "Macron ou la «révolution passive» des élites françaises". Slate.fr (בצרפתית). בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2017. 
  3. ^ magazine, Le Point, (27 באוגוסט 2014). "Nommé à Bercy, l'ancien banquier Emmanuel Macron fait consensus". Le Point (בצרפתית). בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2017. 
  4. ^ BFMTV. "Gauche, droite, centre... qui peut s'allier à Macron?". BFMTV (בצרפתית). בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2017. 
  5. ^ Les premiers extraits du livre de Macron dévoilés, Le Huffington Post
  6. ^ "C'est la confiance des entreprises que Manuel Valls doit vraiment obtenir". Slate.fr (בצרפתית). בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2017. 
  7. ^ Fournier, Audrey (27 בספטמבר 2015). "Emmanuel Macron : « Le libéralisme est une valeur de la gauche »". Le Monde.fr (בצרפתית)‎. ISSN 1950-6244. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2017. 
  8. ^ "יריביו נפלו כמו זבובים, וטירון חסר ניסיון בדרך לכבוש את האליזה - וואלה! חדשות". וואלה! חדשות (בעברית). בדיקה אחרונה ב-11 בפברואר 2017. 
  9. ^ "A Berlin, Macron veut « restaurer la confiance avec les Allemands en faisant des réformes sérieuses »". Le Monde.fr (בצרפתית)‎. 10 בינואר 2017. ISSN 1950-6244. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2017. 
  10. ^ Macron campaign accuses Russia of using fake news,‏ Financial Times,‏ 13 בפברואר 2017
  11. ^ Macron Campaign Wards Off Hacking Attempts Linked to Russia,‏ וול סטריט ג'ורנל, 24 באפריל 2017
  12. ^ Russian Hackers Who Targeted Clinton Appear to Attack France’s Macron,‏ ניו יורק טיימס, 24 באפריל 2017
  13. ^ correspondant), Benjamin Barthe (Beyrouth (24 בינואר 2017). "Emmanuel Macron : « Faire de la destitution d’Assad un préalable à tout a été une erreur »". Le Monde.fr (בצרפתית)‎. ISSN 1950-6244. בדיקה אחרונה ב-4 במרץ 2017. 
  14. ^ "המועמד לנשיאות שהתחתן עם המורה שלו: מי אתה עמנואל מקרון". mako. 18 בפברואר 2017. בדיקה אחרונה ב-25 בפברואר 2017. 



הקודם:
פרנסואה הולנד
נשיא צרפת
2017–מכהן
הבא: