ההצגה הגדולה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ההצגה הגדולה
LE GRAND CIRQUE Souvenirs d'un pilote de chasse français dans a R.A.F
מאת פייר קלוסטרמן
שפת המקור צרפתית
סוגה מלחמת העולם השנייה
הוצאה
שנת הוצאה 1948
מספר עמודים 261
הוצאה בעברית
הוצאה הוצאת מערכות
שנה 1962
תרגום י. מסד
קישורים חיצוניים
הספרייה הלאומית 002084402, 000887308
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ההצגה הגדולה: זיכרונות של טייס קרב צרפתי בחיל האוויר הבריטיצרפתית: LE GRAND CIRQUE Souvenirs d'un pilote de chasse français dans a R.A.F) הוא ספר מאת פייר קלוסטרמן (Pierre Clostermann).

הספר הוא אחד מהספרים הראשונים של זיכרונות טייס קרב לאחר מלחמת העולם השנייה. חתן פרס נובל לספרות, ויליאם פוקנר ציין אותו כספר התעופה הצבאי המובחר ביותר שיצא ממלחמת העולם השנייה.

הספר "ההצגה הגדולה" הוא סיפורו של טייס קרב, סיפורם של קרבות אוויר, ובעיקר - סיפורם של אומץ-לב אישי המועמד במבחן קרבות, ושל הרעות המקשרת את הטייסים הצעירים באחוות לוחמים מופלאה. בספר מתוארים רגשותיו של הטייס, פחדיו, מחשבותיו, עייפותו, שמחתו בשמחת חבריו וצערו בעת נפילתם. כמו כן פרגון לטייסים וללוחמים, ורתיעה מדרגי המטה ומהפוליטיקה המעורבת בהם.

תוכן הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כללי

הספר נכתב על ידי פייר קלוסטרמן, והוא בעצם פרקי יומן, רשמים ומאורעות שנכתבו בזמן אמת והוסבו לספר כמעט ללא עריכה וללא כל ניסיון לשפצם. המחבר היה בזמן המלחמה רחוק מהוריו (ששהו במשך המלחמה בקונגו ברזוויל), ורצה שהם יחוו את חוויותיו. מדי ערב נהג לכתוב להם על מאורעות היום שחלף.

כטייס קרב צעיר השתתף קלוסטרמן בקרבות אוויר מעל בריטניה ומעל יבשת אירופה, תוך שהוא מפיל מטוסים גרמניים רבים ותוקף מטרות קרקע וספינות של האויב. במהלך ארבע שנות לחימה הטיס מטוסים מדגמים שונים, כולל "האריקיין", ספיטפייר", "טייפון" ו"טמפסט".הוא עבר את המסלול מפרח טייס ועד למפקד כנף, תוך ביצוע של כ- 430 גיחות.

פנקס הרשימות היה צמוד עמו במשך כל המלחמה (כולל במהלך הטיסות, הבילויים ושאר אירועים), והוא הקפיד לכתב את חוויותיו. בסוף המלחמה רישומיו מילאו שלושה ספרים.

פירוט

פייר קלוסטרמן הצטרף במרץ 1942 יחד עם מספר צעירים צרפתיים לשירות חיל האוויר המלכותי הבריטי, לאחר כיבושה של צרפת בידי הגרמנים.

קורס הטיס סיים בקרנוול, והסבה למטוסי ספיטפייר ואימון בבסיס הדרכה 61 ברנדל. בינואר 1943, הוצב קלוסטרמן כטייס–סמל, לטייסת 341 של צרפת החופשית (טייסת אלזס) אשר הייתה אז בתהליכי הקמה. חודש לאחר הקמתה הוצבה הטייסת ל"כנף ביגין היל", דרומית ללונדון, מקום שהיה פתוח רק בפני טייסות הר.א.פ. הנבחרות ביותר. לשם כך הצטיידו במטוסי ספיטפייר IX אשר היוו את המילה הבריטית האחרונה והוקצו, באותה תקופה, רק למעט טייסות מובחרות.

במסגרת הטייסת ביצע טיסות סיור וליווי מפציצים מעל צרפת הכבושה, והשתתף בקרבות אוויר. ביולי 1943 זכה בשני ניצחונות (הפלות) ראשונים כנגד פוקה-וולף Fw 190 מעל צרפת. טיסת בוקר מוקדמת לכיול המכמים הבריטיים, הפכה לקרב אוויר כנגד מסרשמיט 109G, מתוארת בצורה ריאלית ומרגשת.

באוקטובר 1943 סופח לר.א.פ. והוצב בטייסת 602, שהייתה בתהליך הסבה לסיוע לכוחות הפלישה לאירופה. לצורך זה השקיעו מאמצים באימונים של: התקפות בגובה פני הקרקע, צליפה על טנקים, סיור טקטי, הפצצות צלילה וכדומה. פייר שהה ביחידה למשך כעשרה חודשים. במסגרת יחידה זו הוא טס במשימות שונות כגון:

  • משימות צליפה, תקיפת ספינת המשא ה"מונסטרלנד" (שהייתה עמוסה במטען גומי יקר ובמתכות נדירות בדרכה לגרמניה),
  • ליווי מפציצים להפצצות ביבשת אירופה,
  • יירוט וסיור בגובה גבוה מעל בסיס הצי של סקפה-לופה שבצפון סקוטלנד בניסיון לסכל ניסיונות סיור אווירי או הפצצה של ה"לופטוואפה" (שם יירט בהצלחה בקרב אוויר שנערך בגובה של 41 אלף רגל, מטוס צילום מסוג מסרשמיט 109G ),
  • הפצצות צלילה כנגד אתרי השיגור של טילי V-1 בחוף הצרפתי.

באמצע חודש מאי הצטרף ל"מפקדה העליונה לכוחות המשלוח האוויריים של בעלות הברית", והיה עד להכנות הסופיות לפלישה: בתכנון של מבצעי האוויר, והקמת שדות התעופה באירופה. מכיוון שהיה חשוף למידע חיוני נאסר עליו להמשיך לטוס עד שעת ה-"ש+10". לאחר המועד הנ"ל המשיך לטוס עם הטייסת במשימותיה לסיוע לכוחות הנחיתה.

ב-11 ביוני 1944, היה אחד מראשוני טייסי צרפת החופשית שנחתו על אדמה צרפתית, בשדה תעופה מאולתר. שם המשיכו במשימות יירוט וסיוע לכוחות הקרקע, וסבלו אבידות כבדות. זמן קצר לאחר מכן זכה במדליית הצלב לתעופה (DFC) והוצב למטה חיל האוויר הצרפתי. קשה היה לטייס הקרב לשהות על הקרקע והוא קיצר אותה לשלושה חודשים.

בדצמבר 1944, בהתעלמו מהתנגדות חיל האוויר הצרפתי, חזר ל- ר.א.פ. על מנת להצטרף לכנף 122 אשר נועדה לחזור ליבשת אירופה. באסטון-דאון, עבר קורס הסבה למטוסי "טייפון" ומיד לאחר מכן למטוסי ה"טמפסט". לפעילות בקו החזית הצטרף לטייסת 274 שהטיסה את ההוקר טמפסט סימן 5. במטוסו (שכונה (Le Grand Charles, טס בצורה אינטנסיבית ובהצלחה בצפון גרמניה במשך יותר מחודשיים. במסגרת הטיסות השתתף בטיסות סיור, תקיפת שדות תעופה גרמניים, מבצעים יירוט מטוסי הסילון הגרמניים מסרשמיט Me-262, וצמתי רכבות.

במרץ 1945 שירת קצרה בטייסת 56 ולאחר מכן הועבר לטייסת 3. בסוף חודש זה נפצע ברגלו מפגז נ"מ, ושהה כשבוע בבית החולים לאחר שמטוסו ניזוק קשה כתוצאה מנחיתת גחון.

באפריל התמנה למפקד טייסת 3. הוענקה לו תוספת ל-DFC, והועלה לתפקיד של מפקד כנף 122.

במאי 1945 צנח ממטוסו לאחר התנגשות עם טמפסט עמית במפגן חגיגי במסגרת חגיגות הניצחון. התאונה זירזה את החלטתו להגיש בקשה לפרישה מהשירות, ובקשתו אושרה במהירות.

במהלך 432 גיחות, נזקפו זכותו רשמית 33 הפלות (מהן 19 עצמיות והשאר בשיתוף עם טייסים אחרים) רובן כנגד מטוסי קרב, חמישה אפשריים ושמונה מטוסים שניזוקו. בנוסף טען להשמדת כ- 225 כלי רכב, 72 קטרים, 5 טנקים ושתי ספינות טורפדו.

רגשותיו של המחבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוויותיו ורגשותיו של הסופר – הטייס ממלאות את הספר, והקורא מזדהה במהרה עם הכותב. דברים שהיו נכונים אז, ונכונים כנראה גם כיום. להלן מספר קטעים המבליטים רגשותיו של המחבר:

  • הקדשת הספר לחבריו שנספו בקרבות

... לכולכם שאנו חייבים לכם כה הרבה ואשר נשכחים כה מהר -..

משהגיע לצרפת (לאחר שחרורה), חשב שיתקבל בסבר פנים יפות אך במקום זה הוא מתאר:

"... הניצולים הבודדים מארבע שנות מאמץ אלו, רצו יותר מכל דבר אחר, לשוב הביתה.. אולם... {התגובה שנתקלו בה מהצרפתים שנשארו במלחמה בצרפת}

מה! הנך טייס, סגן משנה? נקל לראות כי לא קשה היה להשיג עיטורים בלונדון! טייסים לא הבינו כל זאת. הם לא רצו בפרחים....אולם בליבם פנימה, קיננה הרגשה של עוול עמוק. במה התנסו?

הם רק הסתכנו להיצלות חיים, להילכד תחת שריד "ספיטפייר" לוהטים, או לראות האדמה מסתערת לעומתם... סופרים את ארבע, שלוש השניות שנותרו להם לחיות...

ללא עזרה בודד, חייב היה כל אחד מאתנו להתגבר מדי יום ביומו על מדקרות הפחד בחזהו, להגן ולעצב מחדש את מלאי כוח הרצון הדל שעמד לרשותו.

את זאת, צריכים היינו לבצע עשר פעמים, מאה ואלף, ואז לאחר כל משימה... ברגע בו ירדנו ממטוסינו פגשנו ביצורי אנוש נוספים, כמותינו, בשר אדם כמונו, מטיילים, מתעלסים באהבה, .... מי מהם הטיל ספק בהמשך חייו ביום הבא?!".

  • תסכולו בהקשר לפוליטיזציה של הצבא וחוסר ההתייחסות ללוחמים:

"... בזמן זה מוניתי זמנית לפקד על הכנף. עדיין לא הסכנתי עם מעמדי החדש, ועל כן הייתי נרגש במידה מסוימת ....הייתי רק סגן-משנה, למרות שפיקדתי על קצינים בריטיים גבוהים ממני בדרגה. ...בפאריס לא אכפת היה הדבר לאיש. שם חשבו רק על פוליטיקה, והענקת דרגה לנלחמים עדיין, הייתה לגבי דידם עניין חסר חשיבות".

"... באה שביתת הנשק... איש לא נזקק לנו יותר, ועתידים היינו לחוש בזאת עד מהרה. חופשות בוטלו, ומקומות נשמרו במטוסים לקצינים גבוהים..."

  • קטע השחרור,פרידתו מהטייסת, וטיסתו האחרונה במטוסו.

"... לקחתיו [את הטמפסט] גבוה אל שמי הקיץ הבהירים מענן. רק שם יכולתי להשיג ולחוש את חירותי כיאות. יחדיו נסקנו לאחרונה, הישר לעבר השמש. ביצענו לולאה אחת או שתיים, מספר גלגולים איטיים, צרופים ומסורים, כך שיכולתי לחוש בקצות אצבעותיי, את זעזועי כנפיו הגמישות הציתניות... בכיתי כפי שלא אבכה עוד לעולם, משחשתי במסלול הנע במהירות לעבר גלגליו. במשיכת אמה חזקה, הטלתיו על הקרקע כפרח תלוש.

.. פיתחתי את הרצועות, הכבלים והצינורות אשר קשרוני אליו, כילד לאימו. ומשהבחינו טייסי ומכונאי, הממתינים לבואי בעיני הנוגות ובכתפי המרעידות, הבינו, וחזרו למקום הפיזור בדומיה".

  • משפטי הסיום של ספר - תסכולו של המחבר בהקשר למלחמה וסיומה.

"ההצגה הגדולה תמה. הקהל בא על סיפוקו. התוכנית כבדה הייתה במידה מסוימת, השחקנים טובים למדי, והאריות טרפו את המאמן. על כך ישוחחו יום או שניים סביב שולחן המשפחה. אך הגשמים וקוצר זכרונו של האדם ימחו חיש גם את אלה".

ההוצאות לאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הספר יצא לאור בעטיפות רכות וקשות, במספר הוצאות, ונמכר עד היום בכמות של למעלה משנים וחצי מיליון עותקים. הוצאה נוספת בשנת 2004.
  • הספר בעברית, בתרגומו של י. מסד, יצא בהוצאת מערכות. נדפס בישראל כסלו, תשכ"ג – דצמבר 1962 באמצעות ההוצאה לאור – משרד הביטחון, 261 עמודים.