חוק יסוד: הכנסת תיקון מס' 49

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף החוק הנורווגי)

תיקון מס' 49 לחוק יסוד: הכנסת, הידוע בכינוי "החוק הנורווגי", נחקק ב-16 ביוני 2020, ומאפשר לחבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר להתפטר מהכנסת, ובמקומו ייכנס לכנסת המועמד הבא ברשימת המועמדים לכנסת אליה משתייך חבר הכנסת שהתפטר. במקרה שחבר הכנסת שחברותו הופסקה יחדל מלכהן כשר או כסגן שר, או ימונה לראש הממשלה, ראש הממשלה החלופי, ראש הממשלה בפועל או ממלא מקום ראש הממשלה, תחודש חברותו בכנסת והאחרון שנהיה לחבר כנסת מבין חברי רשימתו יחדל מלכהן. החוק אינו מוגבל בזמן, והוא מאפשר התפטרות של עד שליש מחברי הכנסת מאותה סיעה[1]. התיקון מכונה "החוק הנורווגי" על פי מנגנון דומה שקיים בנורווגיה.

בנורווגיה ובמדינות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

סעיף 62 של החוקה הנורווגית קובע ששר בממשלה אינו יכול לשמש גם כחבר הרשות המחוקקת - הסטורטינג[2], חקיקה דומה קימת גם במדינות אחרות כגון שוודיה, הולנד וצרפת. הדבר מחייב את חברי הפרלמנט שהתמנו לתפקיד שרים בממשלה להתפטר מתפקידם בפרלמנט.[3]

בנוסף, בנורווגיה ובשוודיה ישנם חברי פרלמנט מחליפים, המשתלבים בעבודת הפרלמנט כממלאי מקום של חברי הפרלמנט בעת שנבצר מהם להשתתף בישיבות הפרלמנט או הוועדות באופן קבוע או באופן זמני, לדוגמה, בשל שליחות בחו"ל או מחלה. חבר פרלמנט מחליף הוא המועמד הבא בתור ברשימת מועמדי המפלגה באזור הבחירה הרלוונטי. כוון שחבר פרלמנט שנתמנה לשר בממשלה לא יכול למלא את תפקידו כחבר הפרלמנט, הוא מוחלף על ידי חבר פרלמנט מחליף, עד שיסיים את תפקידו כשר[4].

המינוח המדויק לחוק הוא "חוק חבר פרלמנט מחליף (Alternate Member Bill)", אך הוא ידוע בכינויו "החוק הנורווגי". מקור הכינוי "החוק הנורווגי" נעוץ בעובדה שהפרלמנט בנורווגיה היה הראשון שחוקק חקיקה המונעת כפל כהונה בפרלמנט וברשות המבצעת, בשנת 1828[5].

החוק הנורווגי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

התפתחות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2015 חוקקה הכנסת כהוראת שעה לתקופת כהונתה של הכנסת העשרים את תיקון מס' 42 לחוק יסוד: כנסת שכינויו, "החוק הנורווגי הקטן"[6]. בסיסו בחקיקת סעיף 42ג ובהרחבת סעיף 43. החוק קבע כי שר או סגן שר רשאים להתפטר מתפקידם כחברי כנסת ולפנות את מקומם לבא בתור שברשימות המפלגה אליה הם משתייכים. אם ירצה חבר כנסת שהתפטר מתפקידו לחזור אל מקומו כחבר כנסת והיה וחבר הכנסת שחברותו הופסקה יחדל מלכהן כשר או כסגן שר, או ימונה לתפקיד ראש הממשלה, ראש הממשלה החלופי, ראש הממשלה בפועל או ממלא מקום ראש הממשלה, תחודש חברותו בכנסת והאחרון שנהיה לחבר כנסת מבין חברי רשימתו, יחדל מלכהן. על פי הוראות התיקון, חבר הכנסת אחד בלבד מכל רשימת מועמדים רשאי להפסיק את חברותו בכנסת בהתאם לסעיף זה.

מטרת החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת החוק מוצגת בדברי ההסבר להצעת החוק:

מטרת תיקון זה היא להתיר לחבר הכנסת שמכהן כשר או כסגן שר להפסיק את חברותו בכנסת לתקופה שבה הוא מכהן בתפקידו ברשות המבצעת, בראש ובראשונה כדי להבטיח כי לסיעות הקואליציה יהיו מספיק חברי הכנסת שיכולים להתמקד בעבודה הפרלמנטרית. יש בכך כדי לשפר את עבודת הכנסת ואת הייצוג של הציבור בדיונים בכנסת ובוועדותיה, וכן לאפשר למספר לא מבוטל של שרים וסגני שרים להתמסר לעבודתם ברשות המבצעת[7].

מימוש החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכנסת ה-23[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות אישור החוק הנורווגי, נכנסו 12 חברי כנסת חדשים לכנסת ה-23 במקום שרים שפינו את מקומם. מתוך מפלגת ש"ס הצטרפו שני חברי כנסת, מתוך מפלגת "כחול לבן" ארבע חברות כנסת, ומתוך מפלגת "יש עתיד" חבר כנסת אחד, מתוך מפלגת "הליכוד" נכנסו שני חברי כנסת ומתוך מפלגת "יהדות התורה" נכנסו שלושה חברי כנסת[8].

בכנסת ה-24[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם הקמתה של ממשלת ישראל ה-36 התפטרו מהכנסת 21 שרים וסגני שרים, ובמקומם נכנסו לכנסת 21 חברי כנסת חדשים: חמישה מ"יש עתיד", שלושה מ"כחול לבן", שניים מ"ימינה", ארבעה מ"ישראל ביתנו", שלושה מ"תקווה חדשה", שלושה מ"מרצ" ואחת מ"העבודה"[9].

עלות החוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוק הנורווגי מאפשר את התפטרותם מהכנסת של שרי ממשלה וסגני שרים על מנת לפנות מקום לבאים בתור ברשימותיהם. הוספת תשלום השכר לחברי הכנסת החדשים ולעוזריהם גורמת לעלייה בהוצאות הכנסת. ישנה גם הוצאה על בניית לשכות חדשות לשרים שלא יתפקדו כחברי כנסת ועל כן לא יהיו זכאים ללשכות במשכן הכנסת. ב-2007 העריך מרכז המידע והמחקר של הכנסת את העלות הנוספת עבור כל ח"כ שנכנס לכנסת במקום שר מתפטר ב-1.502 מיליון שקלים, מתוכם 412 אלף שקלים הם עלות חד פעמית (הקמת לשכה)[10].

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חוק יסוד: הכנסת (תיקון מס' 49), ס"ח 2800 מ-16 ביוני 2016
  2. ^ The Constitution, as laid down on 17 May 1814 by the Constituent Assembly at Eidsvoll and subsequently amended, most recently in May 2018, הפרלמנט הנורווגי
  3. ^ החוק הנורווגי במציאות הישראלית, www.idi.org.il
  4. ^ אביטל אפל ויהודית גלילי, החוק הנורווגי: אוסף מקורות, הכנסת, ‏פברואר 2003
  5. ^ דן אבנון, החוק הנורבגי בעידן של המהפכה המשטרית, www.knesset.gov.il, ‏2000
  6. ^ חוק–יסוד: הכנסת (תיקון מס' 42 והוראת שעה), ס"ח 2500 מ-6 באוגוסט 2015
  7. ^ הצעת חוק־יסוד: הכנסת (תיקון מס' 49) (הפסקת חברות בכנסת של חבר הכנסת המכהן כשר או כסגן שר}, ה"ח הכנסת 841 מ-1 ביוני 2020
  8. ^ חברי הכנסת הכריעו: "החוק הנורווגי" אושר בקריאה ראשונה, www.maariv.co.il
  9. ^ 13 חברי כנסת חדשים שנכנסו לכנסת במסגרת החוק הנורבגי, הצהירו אמונים במליאת הכנסת, באתר הכנסת, 16 ביוני 2021
    חדשות כיפה, ‏בליץ השבעות: היום יכנסו הח"כים החדשים במסגרת החוק הנורווגי, באתר כיפה, 16 ביוני 2021
    בשירות החוק הנורווגי: 14 ח"כים חדשים ייכנסו לכנסת, בערוץ יוטיוב של כאן חדשות, 15 ביוני 2021
  10. ^ יונתן ארליך, החוק הנורבגי - אומדן עלות, הכנסת, ‏9 בינואר 2007