ישראל ביתנו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ישראל ביתנו
לוגו ישראל ביתנו.svg
מדינה ישראלישראל  ישראל
מייסד אביגדור ליברמן עריכת הנתון בוויקינתונים
מנהיגים אביגדור ליברמן
תאריך ייסוד 1999
אפיון מפלגת ימין-מרכז לאומית-חילונית
אידאולוגיות לאומיות
ציונות רוויזיוניסטית
מדינת רווחה
חילופי שטחים
חילוניות
כנסות 15 ואילך
ממשלות 2934
שיא כוחה 15 מנדטים (2009)
שפל כוחה 3 מנדטים (2003)
רשימה פוליטית איחוד לאומי-ישראל ביתנו (2000-2006)
הליכוד ביתנו (2013-2014)
מטה ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום במפה הפוליטית ימין-מרכז
נציגויות בפרלמנטים
הכנסת
7 / 120
beytenu.org.il
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ישראל ביתנו היא מפלגת ימין-מרכז חילונית בישראל אשר נוסדה ומונהגת בידי אביגדור ליברמן.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמליל המפלגה בבחירות 1999

ישראל ביתנו הוקמה בשנת 1999 על ידי אביגדור ליברמן, לאחר שפרש מהליכוד. בהתחלה הוקמה כמפלגת לוויין של הליכוד בעקבות דעיכה בנאמנות של מפלגת העולים, ישראל בעלייה לראש הליכוד דאז, בנימין נתניהו. עם הקמתה נערכה גם ועידת הייסוד שלה. אליה חברו שני חברי כנסת ממפלגת העולים ישראל בעליה שפרשו ממנה והקימו את סיעת עלי"ה. בבחירות לכנסת החמש־עשרה שהתקיימו באותה שנה קיבלה 4 מנדטים.

בשנת 2000, התמזגה סיעת ישראל ביתנו עם סיעת הימין האיחוד הלאומי לסיעה משותפת בשם האיחוד הלאומי-ישראל ביתנו[1], תוך שמירה על עצמאות המפלגות המשתתפות בה.

בשנת 2001, חברה ישראל ביתנו (במסגרת הסיעה המשותפת "האיחוד הלאומי - ישראל ביתנו") לממשלת האחדות בראשות אריאל שרון. אביגדור ליברמן, שהיה מנהיג מפלגת הרוב בסיעה המשותפת, מונה לשר התשתיות (ורחבעם זאבי לשר התיירות)[2]. הסיעה החליטה על פרישה מהממשלה לאחר מסירת שכונת אבו סנינה בחברון לידי הפלסטינים ושריה התפטרו ב-16 באוקטובר 2001, אך בטרם נכנסה ההתפטרות לתוקף נרצח השר רחבעם זאבי בידי מחבלים וההתפטרות בוטלה[3]. הסיעה, שכעת עמד בראשה ליברמן, פרשה מהממשלה במרץ 2002.

בבחירות לכנסת השש־עשרה, קיבלה רשימת האיחוד הלאומי 7 מנדטים, 3 מהם ניתנו לנציגי ישראל ביתנו. ברם, כאשר העלה ראש הממשלה אריאל שרון את תוכנית ההתנתקות פרש ח"כ מיכאל נודלמן מהמפלגה והותיר את "ישראל ביתנו" עם 2 מנדטים בלבד[4].

אחרי ביצוע תוכנית ההתנתקות התפלגה ישראל ביתנו מסיעת האיחוד הלאומי, מתוך מחשבה שריצה בנפרד בבחירות תגדיל את כוחן של שתי המפלגות. ההיגיון שעמד מאחורי הנחה זו הוא, שלמרות הקרבה בין ישראל ביתנו לאיחוד הלאומי מבחינת הדעות, הרי ששתי המפלגות פונות לקהלים שונים לגמרי: בעוד ישראל ביתנו פונה בעיקר אל ציבור העולים ואל הציבור הימני-חילוני, הרי שהאיחוד הלאומי פונה בעיקר לציבור הדתי. בבחירות לכנסת השבע עשרה ישראל ביתנו התמודדה עצמאית. בין המצטרפים הבולטים למפלגה היה בכיר השב"כ לשעבר ישראל חסון. הפעם הציג מצע המפלגה את רעיון תוכנית חילופי השטחים. לקראת הבחירות חתמה ישראל ביתנו על הסכם עודפים עם הליכוד. בבחירות לכנסת השבע עשרה זכתה ישראל ביתנו להצלחה גדולה, כאשר עלתה מ-3 מנדטים בכנסת היוצאת ל-11 מנדטים. הפרש הקולות בין המפלגה לבין הליכוד, עמד על 116 קולות בלבד.

ב-30 באוקטובר 2006 הצטרפה המפלגה לממשלת ישראל השלושים ואחת בראשותו של אולמרט. ראש הסיעה, אביגדור ליברמן מונה לתפקיד סגן ראש הממשלה והשר לעניינים אסטרטגיים וחבר הכנסת יצחק אהרונוביץ' מונה לשר התיירות[5]. ב-16 בינואר 2008 הודיע יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, כי המפלגה פורשת מהשותפות בממשלה בעקבות ועידת אנאפוליס והדיון בסוגיות הליבה של הסכסוך הישראלי-פלסטיני[6].

לקראת הבחירות לכנסת ה-18 הצטרף עוזי לנדאו להנהגת המפלגה. בשבועות שלפני הבחירות ניבאו לה הסקרים גידול מרשים במספר המנדטים, כאשר אחד הסקרים אף ניבא לה 21 מנדטים. בסופו של דבר זכתה המפלגה ב-15 מנדטים. ב-16 במרץ 2009 חתמה מפלגת ישראל ביתנו על הסכם קואליציוני עם מפלגת הליכוד, שמקנה לישראל ביתנו את תיק החוץ לאביגדור ליברמן, ואת התיק לביטחון הפנים (יצחק אהרונוביץ'), את תיק התשתיות הלאומיות (עוזי לנדאו), את תיק התיירות (סטס מיסז'ניקוב) ואת תיק הקליטה (סופה לנדבר). כמו כן מונה מטעם ישראל ביתנו סגן שר במשרד החוץ (דני אילון), והושגו הסכמות בנושאי הדת והמדינה.[7][8]

באפריל 2011 התכנסה ועידת המפלגה השלישית בבנייני האומה בירושלים והייתה הראשונה שהייתה פתוחה לתקשורת. על הבמה מאחורי פודיום הנאומים עמדה הכרזה "מילה זו מילה!".[9]

ב-25 באוקטובר 2012 הודיעו בנימין נתניהו ואביגדור ליברמן על רשימה משותפת של "הליכוד" ושל "ישראל ביתנו", שנקראה "הליכוד - ישראל ביתנו", לקראת הבחירות לכנסת ה-19. בבחירות זכתה הסיעה המשותפת ב-31 מנדטים, מתוכם 11 מטעם ישראל ביתנו. ב-9 ביולי 2014 פורקה הסיעה המשותפת למרכיביה, וסיעת ישראל ביתנו חזרה לתפקד כסיעה עצמאית[10] כשהיא נותרת בקואליציה. כעבור חודש, עם פרישתו של איש הליכוד כרמל שאמה הכהן עקב מינויו לשגריר ב-OECD נכנס במקומו אלכס מילר ומספר הח"כים מטעם הסיעה עלה ל-12[11]. בנובמבר פרש גדעון סער מן הכנסת[12] והחליפו לאון ליטינצקי, החבר ה-13 בסיעת "ישראל ביתנו"[13].

סמליל המפלגה עד 2018

ב-24 בדצמבר 2014 נחשפה פרשת שחיתות בה היו מעורבים בכירים במפלגה, חברת הכנסת פאינה קירשנבאום והשר לשעבר סטס מיסז'ניקוב.[14]

חברי מפלגת ישראל ביתנו מתייעצים עם נשיא מדינת ישראל ראובן ריבלין אחרי הבחירות לכנסת העשרים.

בבחירות לכנסת ה-20 קיבלה המפלגה שישה מנדטים. רבים מחברי הכנסת והשרים שכיהנו מטעם המפלגה בכנסת ה-19 לא התמודדו בבחירות אלו. ביניהם פאינה קירשנבאום שנחשדה בפלילים, עוזי לנדאו, יאיר שמיר, דוד רותם ויצחק אהרונוביץ' שפרשו מהחיים הפוליטיים. באמצע ינואר 2015 ליברמן הציג את רשימת המפלגה לקראת הבחירות. לאחר ליברמן הוצבו אורלי לוי-אבקסיס וסופה לנדבר, אילן שוחט ראש עיריית צפת, והעיתונאי שרון גל, שקיבל את המקום החמישי[15].

לאחר הבחירות וניצחון הליכוד המליץ ליברמן על נתניהו לראשות הממשלה[16]. עם זאת, ליברמן הפתיע ונשאר עם מפלגתו באופוזיציה[17].

ב-25 במאי 2016 נכנס ליברמן לממשלה ה-34 לאחר שהגיע להסכם קואליציוני עם ראש הממשלה בנימין נתניהו והובטח לו תיק הביטחון. בנוסף קיבלה המפלגה שוב את משרד העלייה והקליטה שבראשו הועמדה שוב סופה לנדבר[18]. חברת הכנסת אורלי לוי-אבקסיס התנגדה למהלך ונותרה באופוזיציה, ובהמשך הוגדרה כחברת כנסת פורשת.[19].

בשנת 2018, בעקבות הפסילה בידי בג"ץ של הסעיפים בחוק שירות ביטחון המתייחסים לגיוס בני ישיבות, המפלגה עמדה על כך שסעיפים אלו ינוסחו מחדש על ידי נציגי ועדה שמינה ליברמן, שכללה את נציגי משרד הביטחון וצה"ל בלבד. הצעת החוק כללה את התנייתו בעמידה ביעדי גיוס שמשמעותם שלאחר עשור רוב הגברים החרדים ישרתו בשירות צבאי או לאומי.[20]

לאחר ההסלמה בדרום בנובמבר 2018 התפטרו שרי "ישראל ביתנו" והמפלגה חזרה לאופוזיציה[21].

בבחירות לכנסת העשרים ואחת, שנערכו ב-9 באפריל 2019, זכתה ישראל ביתנו ב-5 מנדטים והמליצה בפני נשיא המדינה ראובן ריבלין להטיל על בנימין נתניהו את מלאכת הרכבת הממשלה.[22][23] הקמת ממשלה נמנעה על רקע המחלוקת בין ליברמן למפלגות החרדיות בנושא הצעת החוק בעניין גיוס בני הישיבות והסטטוס קוו, והכנסת החליטה על פיזורה, בתמיכת ישראל ביתנו.[24]

בבחירות לכנסת העשרים ושתים, שנערכו בספטמבר 2019, התחזקה המפלגה לשמונה מנדטים ולא המליצה בפני הנשיא על איש להקמת הממשלה[25]. ליברמן הצהיר שיתמוך בממשלה המורכבת מנציגי כחול לבן, הליכוד וישראל ביתנו בלבד[26]. לאחר שאיש לא הצליח להקים ממשלה, הכנסת התפזרה.

בבחירות לכנסת העשרים ושלוש שנערכו במרץ 2020 נחלשה המפלגה לשבעה מנדטים, והמליצה לנשיא המדינה ראובן ריבלין להטיל על בני גנץ את מלאכת הרכבת הממשלה[27]. הוא נכשל לאחר שיועז הנדל וצבי האוזר מכחול לבן התנגדו להקמת ממשלה הנשענת על הרשימה המשותפת. נתניהו הקים ממשלת חילופים עם גנץ, וישראל ביתנו נותרה באופוזציה.

מצע[עריכת קוד מקור | עריכה]

המפלגה רואה את עצמה כממשיכת דרכו של זאב ז'בוטינסקי, וככזאת שמה דגש על שלושה עקרונות של הציונות שהיא מגדירה כערכי יסוד: עלייה, הגנה על המולדת והתיישבות. המפלגה שמה דגש על החזרת הביטחון האישי לאזרח ולשם כך דוגלת בשימוש בכוח צבאי למיגור הטרור הפלסטיני ובהגברה של אכיפת החוק והלוחמה בפשע. בנוסף המפלגה שמה דגש על דרישת הצהרת נאמנות מאזרחי ישראל (לרבות ערביי ישראל), תוך תגמול האזרחים הנאמנים למדינה. יו"ר המפלגה, אביגדור ליברמן, התבטא מספר פעמים באופן חריף כנגד חברי כנסת מהמפלגות הערביות בטענה שאינם נאמנים למדינה.[28][29]

בנוסף פונה המפלגה לקהל העולים מברית המועצות לשעבר ועוסקת בבעיות הקשורות לקליטת העלייה.

מבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגוף העליון במפלגה הוא ועידת המפלגה שמתכנסת אחת לארבע שנים. בוועידה בוחרים הצירים את מוסדות המפלגה וביניהם בית הדין של המפלגה, הוועדה המתמדת, הוועדה המוניציפלית, מבקר הפנים ויו"ר המרכז.

ראש המפלגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס' דיוקן שם תחילת כהונה סיום כהונה
1 אביגדור ליברמן
1999 מכהן

נציגי המפלגה בכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ח"כים במפלגה בכנסות שבהן פעלה
כנסת חברי כנסת הערות
הכנסת ה-15 (1999) 4 מנדטים: אליעזר כהן, אביגדור ליברמן, מיכאל נודלמן, יורי שטרן
הכנסת ה-16 (2003) במסגרת האיחוד הלאומי 3 מנדטים (מתוך 7 לרשימה כולה): אסתרינה טרטמן, יגאל יאסינוב, אליעזר כהן, אביגדור ליברמן, מיכאל נודלמן, יורי שטרן
  • רשימת מועמדים מלאה, הכוללת את כלל מועמדי האיחוד הלאומי, ראו כאן.
  • ב-26 במרץ 2003 פרש מהכנסת אביגדור ליברמן עם מינויו לשר התחבורה. החליף אותו אליעזר כהן.
  • ב-2 בנובמבר 2004 הודיעה ישראל ביתנו כי תתמודד בבחירות הבאות בנפרד מהאיחוד הלאומי. ב-1 בפברואר 2006 פרשה מהסיעה המשותפת בכנסת.
  • ב-1 בפברואר 2006 פרש מיכאל נודלמן מהסיעה והקים סיעת יחיד. ב-8 בפברואר 2006 פרש מהכנסת למען מפלגת קדימה. החליפה אותו אסתרינה טרטמן.
  • יגאל יאסינוב הצטרף לסיעה ב-1 בפברואר 2006 מסיעת שינוי.
הכנסת ה-17 (2006) 11 מנדטים: אביגדור ליברמן, יורי שטרן, ישראל חסון, יוסף שגל, אסתרינה טרטמן, סטס מיסז'ניקוב, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ', רוברט אילטוב, אלכס מילר, ליה שמטוב, דוד רותם
הכנסת ה-18 (2009) 15 מנדטים: אביגדור ליברמן, עוזי לנדאו, סטס מיסז'ניקוב, יצחק אהרונוביץ', סופה לנדבר, אורלי לוי, דני אילון, דוד רותם, אנסטסיה מיכאלי, פאינה קירשנבאום, רוברט אילטוב, חמד עמאר, משה מטלון, ליה שמטוב ואלכס מילר. רשימת מועמדים מלאה ראו כאן.
הכנסת ה-19 (2013) במסגרת הליכוד ישראל ביתנו 11 מנדטים (מתוך 31 לרשימה כולה): אביגדור ליברמן, יאיר שמיר, עוזי לנדאו, סופה לנדבר, יצחק אהרונוביץ', אורלי לוי, פאינה קירשנבאום, דוד רותם, רוברט אילטוב, חמד עמאר, שמעון אוחיון.

במהלך הקדנציה הצטרפו כתוצאה מחילופי גברי (על חשבון סיעת הליכוד) חברי הכנסת אלכס מילר ולאון ליטינצקי.

  • רשימת מועמדים מלאה הכוללת את מועמדי הליכוד ראו כאן.
  • ב-6 באוגוסט 2014 התפטר כרמל שאמה הכהן מהכנסת לאחר שהתמנה לשגריר ובמקומו נכנס אלכס מילר מישראל ביתנו.
  • ב-4 בנובמבר 2014 התפטר גדעון סער מהכנסת והוחלף על ידי לאון ליטינצקי מסיעת ישראל ביתנו.
הכנסת ה-20 (2015) 6 מנדטים: אביגדור ליברמן, אורלי לוי-אבקסיס, סופה לנדבר, שרון גל, חמד עמאר, רוברט אילטוב, עודד פורר, יוליה מלינובסקי.
הכנסת ה-21 (אפריל 2019) 5 מנדטים: אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי מועמדים בולטים שלא נכנסו: חמד עמאר
הכנסת ה-22 (ספטמבר 2019) 8 מנדטים: אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, אלכס קושניר, מרק איפראימוב מועמדים בולטים שלא נכנסו: לימור מגן תלם, אלכס פרידמן
הכנסת ה-23 (2020) 7 מנדטים: אביגדור ליברמן, עודד פורר, יבגני סובה, אלי אבידר, יוליה מלינובסקי, חמד עמאר, אלכס קושניר מועמדים בולטים שלא נכנסו: מרק איפראימוב, לימור מגן תלם, אלכס פרידמן

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ישראל ביתנו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אפרת וייס, מפלגות הימין מתאחדות; המפד"ל בחוץ, באתר ynet, 12 בנובמבר 2002
  2. ^ תומר זרחין, נסגר: ליברמן שר תשתיות, גנדי שר התיירות, באתר ynet, 2 במרץ 2001
  3. ^ השר רחבעם זאבי נרצח על-ידי מתנקשים במלון הייאט בירושלים; ארגון "החזית העממית" של ג'ורג' חבש נטל אחריות לרצח, באתר גלובס, 17 באוקטובר 2001
  4. ^ לילי גלילי, ח"כ מיכאל נודלמן יצטרף למפלגתו של שרון, באתר הארץ, 27 בנובמבר 2005
  5. ^ גדעון אלון,צבי זרחיה, הכנסת אישרה: הרצוג שר הרווחה ומג'אדלה שר המדע, באתר הארץ, 20 במרץ 2007
  6. ^ אטילה שומפלבי, ליברמן פרש מהממשלה: "טיבי מסוכן מנסראללה", באתר ynet, 16 בינואר 2008
  7. ^ פנחס וולף‏, מתקרבים לסיכום: ליברמן יקבל 5 תיקים, באתר וואלה! NEWS‏, 13 במרץ 2009
  8. ^ ישראל ביתנו תקבל 5 תיקים בממשלת נתניהו - ליברמן יהיה שר החוץ אם קדימה לא תצטרף לממשלה, באתר גלובס, 16 במרץ 2009
  9. ^ הכריזמה המסתורית של יו"ר ישראל ביתנו, הארץ, 14/4/2011 באוקטובר 25, נתניהו וליברמן הודיעו על איחוד תנועותיהם לקראת הבחירות בינואר 2013
  10. ^ ועדת הכנסת אישרה את התפלגות סיעת ישראל ביתנו מהליכוד, באתר הכנסת
  11. ^ צבי זרחיה, ח"כ שאמה הכהן מונה לשגריר ב-OECD: אלכס מילר יושבע במקומו, באתר TheMarker‏, 6 באוגוסט 2014
  12. ^ פצצה פוליטית: השר גדעון סער פורש, באתר ‏מאקו‏‏, ‏17 בספטמבר 2014‏
  13. ^ גיא עזרא, ‏ליאון ליטינצקי הצהיר אמונים במליאת הכנסת, באתר "סרוגים", 5 בנובמבר 2014
  14. ^ עידו באום, החשד: כך ניהלו בכירים בישראל ביתנו מערכת שוחד משומנת, באתר TheMarker‏, 24 בדצמבר 2014
    אביאל מגנזי, מורן אזולאי, ישראל ביתנו במוקד פרשת השחיתות: "מנסים לפגוע בנו כמו לפני כל בחירות", באתר ynet, 24 בדצמבר 2014
    גידי וייץשיטת ישראל ביתנו: השתלטות על מוקדי כוח, מינוי מקורבים וחשד לגזירת עמלות מהעברות כספים, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2014
  15. ^ לילך ויסמן, ‏רשימת ישראל ביתנו: אורלי לוי במקום השני, שרון גל בחמישי, באתר גלובס, 19 בינואר 2015
  16. ^ יורי ילון, ‏67 חברי כנסת המליצו על נתניהו, באתר ישראל היום, 23 במרץ 2015
  17. ^ מורן אזולאי, ליברמן: לא נצטרף לקואליציה - בחרנו בעקרונות ולא בכיסאות, באתר ynet, 4 במאי 2015
  18. ^ עמרי מילמן ושאול אמסטרדמסקי, נתניהו וליברמן חתמו על ההסכם הקואליציוני, באתר כלכליסט, 25 במאי 2016
  19. ^ רוני זינגר, אורלי לוי אבקסיס פורשת מישראל ביתנו, באתר כלכליסט, 19 במאי 2016
  20. ^ הצעת חוק שירות ביטחון (תיקון מס' 25) (שילוב תלמידי ישיבות), התשע"ח-2018, באתר הכנסת
  21. ^ טל שניידר, ‏ליברמן: "אני מודיע על התפטרות. נתניהו נכנע לטרור. מבקש לסכם תאריך בחירות מוקדם ככל האפשר", באתר גלובס, 14 בנובמבר 2018
  22. ^ ירון דרוקמן, תוצאות אמת: יתרון גדול לגוש הימין, דרמה סביב אחוז החסימה, באתר ynet, 10 באפריל 2019
  23. ^ יעל פרידסון, נציגי ישראל ביתנו המליצו להטיל את הרכבת הממשלה על רה"מ נתניהו, באתר ynet, 16 באפריל 2019
  24. ^ שחר חי, יובל קרני וקובי נחשוני, הכנסת פוזרה סופית: בחירות ב-17 בספטמבר, באתר ynet, 30 במאי 2019
  25. ^ עטרה גרמן, אוריאל בארי, ‏הרשימה המשותפת תמכה בגנץ, ליברמן נמנע מהמלצה, באתר "סרוגים", 22 בספטמבר 2019
  26. ^ מורן אזולאי ואדיר ינקו, ליברמן: "יש רק אופציה אחת - ממשלת הליכוד, כחול לבן וישראל ביתנו", באתר ynet, 17 בספטמבר 2019
  27. ^ אריק בנדר, ‏ליברמן המליץ על גנץ להרכבת הממשלה, באתר מעריב אונליין, 15 במרץ 2020
  28. ^ "אתה מחבל" בתגובה לדברי טלב א-סנע, glz.co.il
  29. ^ אביעד גליקמן, ליברמן לא-סנע: נטפל בך כמו במחבל, באתר ynet, 20.01.09