היביסקוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןהיביסקוס
Hibiskusbluete.jpg
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
סדרה: חלמיתאים
משפחה: חלמיתיים
סוג: היביסקוס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Hibiscus
ליניאוס, 1753

הִיבִּיסְקוּס (שם מדעי: Hibiscus) הוא סוג המכיל 241 מינים ממשפחת החלמיתיים[1] שנפוצים בעולם באזורים חמימים בעלי אקלים ממוזג, טרופי או סובטרופי. בישראל גדלים בבר שני מינים בסוג היביסקוס: עשב חד-שנתי נמוך - היביסקוס סגלגל (Hibiscus micranthus) ושיח היביסקוס משולש (Hibiscus trionum)[2]. ומינים תרבותיים שונים כמו היביסקוס טלייתי (Hibiscus tiliaceus), היביסקוס סורי והיביסקוס סיני.

מאפיינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוג היביסקוס מקיף עשבים חד-שנתיים ורב-שנתיים, בני שיח, שיחים או עצים. העלים בעלי פטוטרת, מסורגים (עלה אחד בכל מפרק), פשוטים, או מורכבים מאוצבעים (דמוי אצבעות היד, בעל מספר עלעלים שיוצאים מנקודה אחת) או מורכבים בעלי אונות. העלה עם שלושה עורקים או יותר היוצאים מבסיס הטרף. שפת העלה משוננת או חרוקה (בעלת אונות קטנות ומעוגלות).

הפרחים בינוניים-גדולים, בולטים, צורתם על פי רוב רוב דמוית-פעמון שטוח פתוח לרווחה. הם צומחים בודדים מחיק העלים, לעיתים יוצרים מעין אשכול, כאשר הפרח העליון מבוגר מהפרח שמתחתיו והקטנה של מספר העלים בראש הענף.

הכותרת עם 5 עלי כותרת, שצבעם הוא אדום, לבן, ורוד, סגול או צהוב. רוחבם נע בין ארבעה ל-15 סנטימטרים.

הגביע עם 5 עלי גביע ובדרך כלל עם 5 אונות (או לעיתים רחוקות 5 או 10 שיניים) מחובר בבסיס או לעיתים רחוקות יותר כמעט עד הקודקוד, משתייר לאחר הקמילה.

הגביעון (לעיתים נעדר) מורכב מ-5 עד 20 חפים, חופשיים או מעורים בבסיס הגביע, ועם שונות גדולה בצורתם ובאורכם.

צינור האבקנים קטום, חלקיהם החופשיים של הזירים לעיתים מעוקלים, וקיימת שונות גדולה באורכם.

השחלה בעלת 5 מגורות ועמוד העלי בדרך כלל עם 5 זרועות.

הפרי הוא הלקט יבש בעלי 5 אונות, המכילים מספר זרעים בכל אונה. ההלקט מכונף או בעל זוויות בולטות מאוד. הזרעים משוחררים כאשר ההלקט נפתח עת הוא מגיע לבגרות.

מיני הבר בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחת ההיביסקוס מיוצגת בצמחיית ארץ ישראל בשני מינים הגדלים בר.

הִיבִּיסְקוּס מְשֻׁלָּשׁ[עריכת קוד מקור | עריכה]

היביסקוס משולש

היביסקוס משולש (Hibiscus trionum) הוא עשב חד-שנתי נמוך הפורח בקיץ, בזכות פרחיו הגדולים ופריו המרהיב הוא מטופח כצמח נוי. העלה מורכב מאוצבע גדול ורחב ככף יד. העלה בעל 3 עד 5 אונות רחבות, שיוצאות מנקודה אחת. האונות בעלים הגבוהים צרות יותר. שפת העלה משוננת או חרוקה. הפרח יפה וגדול, נכון, דו-מיני, דמוי פעמון שטוח ורחב, ופתוח לרווחה, עם 5 עלי גביע 5 עלי כותרת ואבקנים רבים היוצרים את צינור האבקנים. צבע עלה הכותרת לבן עד קרם–צהבהב ובסיסו ארגמן-חום, צבע המאבקים צהוב עז וצבע הזרועות של עמוד העלי הוא ארגמן קטיפתי. האבקנים מאוחים לצינור שמקיף את השחלה ואת עמוד העלי והוא מעורה בבסיסו בעלי הכותרת. עמוד העלי מפוצל ל-5 זרועות ארוכות מפושקות. הגביעון בן 5 חפים מפורדים וצרים. הגביע מעורק בעורקים ארגמניים בולטים, והוא משתייר ותופח לאחר החניטה ועוטף את הפרי. הפרי הוא הלקט, שנפתח ב-5 קשוות. הוא עטוף באונות קרומיות, שלאורכן עורקים אדומים בולטים, של הגביע. הפריחה בקיץ, מיוני עד אוגוסט.

להיביסקוס משולש קיים מנגנון האבקה עצמית מושהית (delayed autonomous selfing). כאשר האבקה ההדדית המועדפת נכשלת בהיעדר מאביקים (דבורי דבש), עמוד העלי מתעקם כך שהצלקות נוגעות במאבקים העליונים ביותר והקרובים אליהן, ובכך מתבצעת האבקה עצמית המבטיחה ריבוי[3].

הריבוי באמצעות זרעים בסתיו. הוא גדל בר, ונחשב לעשב רע בשטחים מעובדים שבערבות, בבתות הספר, ובאזורים ים-תיכוניים תפוצתו העולמית נרחבת בעיקר באזורים טרופיים באפריקה ובאסיה. הוא מצוי בבקעת חולה, בבקעת כנרות ובעמק יזרעאל; נדיר בהרי יהודה; נדיר מאוד בגולן, בגליל העליון, בגליל התחתון, בשרון, בשומרון, במדבר שומרון ובהר הנגב.

הִיבִּיסְקוּס סְגַלְגַּל[עריכת קוד מקור | עריכה]

היביסקוס סגלגל

היביסקוס סגלגל (Hibiscus micranthus) הוא שיח מדברי נדיר, שעיר, זקוף, מסועף בדלילות לענפים ירוקים. גובהו 25 עד 50 ס"מ, לפעמים אפילו עד 100 ס"מ ואף יותר (בדרום אפריקה). העלים קטנים (2 ס"מ), מסורגים ומרווחים האחד מן השני. העלה פשוט, דמוי ביצה, שפתו משוננת, מחוספס ומכוסה בשערות בלוטיות. הפרחים בודדים ויוצאים מחיקי העלים. הפרח קטן יחסית (עד 2.5 ס"מ) דמוי כוכב מחומש, לבן עכור או ורוד. לפרח 5 עלי גביעון, 5 עלי גביע, 5 עלי כותרת והאבקנים רבים שיוצרים צינור אבקנים קצר במיוחד עד 5 מ"מ. עמוד העלי מסתעף ל-5 זרועות. הפרי הלקט כדורי, גדלני, שאינו עטוף בגביע. הוא בעל 5 מגורות עם אחד או יותר זרעים בכל מגורה. הזרעים מכוסים בשערות צמריות לבנות שמסייעות להפצתם הרוח. הפריחה מינואר עד יולי, בעיקר במרס ואפריל, ואולי באוקטובר. הוא גדל בערוצים ובסלעים של מדבריות חמים. תפוצתו העולמית משתרעת באזור הטרופי במזרח אפריקה. הוא מצוי בבקעת ים המלח; נדיר בדרום הנגב ובערבה; נדיר מאוד באדום.

מיני התרבות ונוי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישראל גדלים מספר מיני נוי.

הִיבִּיסְקוּס חָלִיף[עריכת קוד מקור | עריכה]

היביסקוס חליף

היביסקוס חליף (hibiscus mutabilis) מוכר בעולם גם בשמו העממי שושנת הכותנה או שושנת הקונפדרציה (Confederate rose, Cotton Rose), מוצאו ממזרח אסיה: מדרום מזרח סין ומיפן. היביסקוס חליף הוא שיח גדול או עץ קטן, זקוף, נשיר, מהיר צימוח, גובהו 1.5 עד 4 מטר. הפרחים מחליפים צבעים עד לנשירתם ולכן ניתן לראות הפרחים על אותו עץ עם מגוון צבעי פריחה. יש זנים עם פרח כותרת אחת או כפולי כותרת ובעולם קיים מגוון רב של זנים. הענפים, הפטוטרות, העוקץ הפרח, הגביעון, והגביע מכוסים בצפיפות בשערות כוכביות. כל חלקי המצח מכוסים במגוון שערות נוספות פשוטות או בלוטיות בצבע צהבהב וסגלגל. לוואים ופטוטרת קיימים. העלים בעלי 3 עד 7 אונות דמויות משולש, מחודדות ומשוננות ובסיסן דמוי לב. העלים גדולים, בדרך כלל רוחבם גדול מאורכם, רוחבם 10 עד 20 ס"מ, צדם העליון שעיר במקצת, צדם התחתון שעיר מאד וצבעם ירוק בהיר. הפרחים גדולים, קוטרם כ-10 ס"מ, רגילים או כפולי כותרת (מלאים). הפרחים צומחים מחיקי העלים ונישאים על עוקצים, שמפרק בחלקם העליון, וארוכים מפטוטרת העלה. צבע הפרחים בשעת פתיחתם לבן או ורוד ואילו בערב צבעם וורוד כהה עד אדום כהה במיוחד בפרחים כפולי כותרת. הפרח נשאר בצבעו הכהה עוד כ-2 עד 3 ימים עד לקמילה. הכותרת שעירה מבחוץ, קוטרה 7 עד 10 ס"מ. הגביע בעל אונות רחבות דמויות ביצה. הגביעון בעל חפים צרים מאוד ושעירים מאוד. צינור האבקנים באורך 2 עד 2.5 ס"מ וכמעט כדורי. הפרי הלקט כדורי שאורכו 2.5 ס"מ. היביסקוס חליף הוא צמח שמש מלאה, עמיד בשרב, אינו עמיד לקרה, אם כי באנגליה מגדלים אותו כצמח רב-שנתי שמסיר את נופו בחורף ומתחדש באביב מאזור בית השורשים. הוא חסכן במים, רגיש למליחות וגיר, גדל בקרקעות שונים, אך, ישגשג בקרקעות קלות וכבדות ומנוקזות ברוב אזורי ישראל למעט בהרים הגבוהים. בישראל הריבוי מזרעים בסתיו ומייחורים בחורף. הפריחה חלה בקיץ ובסתיו.

הִיבִּיסְקוּס טִלְיָתִי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היביסקוס טליתי

היביסקוס טליתי (hibiscus tilliaceus) הוא עץ ירוק-עד, מהיר צימוח, הגדל בר באזורים הטרופיים (חופי האוקיינוס השקט והאוקיינוס ההודי) לאורך קו החוף ובשוליים היבשתיים של יער המנגרובים, שבו מליחות הקרקע משתנה מגבוה לנמוכה ולאורך נחלי מים מתוקים, שבהם מליחות הקרקע זניחה[3]. הוא מתרבה במהירות מענפים הנוגעים באדמה ויוצרים שורשים (רבוי וגגטיבי) ומופץ באמצעות זרעים. שתילים הנוצרים מריבוי וגטטיבי פורחים תוך שנה, ואילו אלו שבאמצעות זרעים פורחים בשנה השנייה או השלישית בהתאם לבית הגידול שבו הם גדלים. הצמח פורח במקום גידולו הטבעי מאוקטובר עד ינואר, אך פריחה ספורדית מתרחשת לאורך כל השנה. חלקי היביסקוס טלייתי מנוצלים לשימושים רבים, כגון הכנת ציוד עזר לשיט ולדיג.

היביסקוס טליתי הוא עץ ירוק-עד שגובהו 4 עד 10 מ' ואף יותר, וגזעו האפור-לבן קוטרו עד 60 ס"מ. על פי רוב גזעו קצר עם ענפים מסועפים, מפותלים שיוצרים סבך בלתי עביר. הענפים הצעירים קירחים או כמעט קירחים, ולעיתים נדירות מכוסים בפלומה של שערות כוכביות עדינות או בשערות כוכביות. העלים פשוטים, מסורגים, דמוי לב, גליים ומעט שעירים. הלוואים דמויי עלים ארוכים חובקים את הגבעול, ומשתיירים והם מכוסים בשערות כוכביות ארוכות. הפטוטרת 3 עד 8 ס"מ. הטרף, שרוחבו 8 עד 15 ס"מ ואף יותר, צורתו מדמויי ביצה עד עגול, ללא אונות, גילדני, ירוק בצדו העליון ומכוסה בדלילות בקשקשים כוכביים, אפורים-לבנבנים, וצדו התחתון עם כסות צפופה של שערות כוכביות. טרף העלה מעורק עם 7 עד 9 עורקים קירחים שיוצאים מבסיס הטרף. בסיס הטרף לבבי, שפת העלה תמימה או חרוקה, קודקודו מתחדד בפתאומיות.

היביסקוס טליתי 'סיתריה'

הפרחים, דו-מיניים, (אחד או כמה) מאוגדים בקרבת קצות הענפים, כשהם יוצאים מחיק העלים או מקצות הענפים. עוקץ התפרחת 4 עד 5 ס"מ. עוקץ הפרח 1 עד 3 ס"מ, עם זוג אחד של חפים דמויי לוואים בבסיס. הגביעון בעל 7 עד 10 חפים שמאוחים לספלול, עם אונות חופשיות בצורת משולש והשקעים שביניהם מעוגלים. החפים מכוסים בפלומה אפורה-לבנה צפופה של שערות כוכביות. הגביע משתייר, בעל 5 אונות איזמליות, מכוסים בפלומת שערות כוכביות. הכותרת דמוית פעמון, צהובה עם מרכז סגול כהה, קוטרה 6 עד 7.5 ס"מ; עלי כותרת סגלגלים וצרים יותר בבסיס, אורכם 4 עד 4.5 ס"מ, ומכוסים בשערות כוכביות צהובות מתבגרים בצד החיצוני. צינור האבקנים קירח, כ-3 ס"מ ואינו בולט מהפרח. המאבקים עם לשכה אחת ואבקה צהובה. עמוד העלי מסתעף ל-5 זרועות דקות עם שערות בלוטיות, וכל אחת מסתיימת בצלקת. השחלה היא בעלת 5 מגורות, אך לכל מגורה יש מחיצה ממדומה, מה שהופך אותה בסך הכול לבעלת 10 מגורות, וכל מגורה מכילה ביציות רבות. הניצנים (הפקעיות) נשארים כמעט זקופים בשלבים הלא בשלים ובשלבי ההתבגרות, ומגיעים לתנוחת תלייה כלפי מטה עם פתיחת הפרח תוך התרחקות מהעלווה וללא כל מגע בין פרחים ועלים. הפרח נופל פתוח בסוף אותו יום שבו הוא נפתח. החלק הפנימי של הפרח נושר כיחידה אחת, בעוד הגביע והשחלה נשארים במקומם לאחר האבקה או בלעדיה. הפרי הוא הלקט עצי, כמעט כדורי, כ-2 ס"מ, עם 5 קשוות. הזרעים דמויי כליה, חלקים, קירחים.

היביסקוס טליתי הוא עץ וותיק בארץ, בעל עלים עגולים בצבע ירוק ופרחים בצבע צהוב, ופריחתו בישראל היא ביוני עד אוגוסט. הוא צמח שמש מלאה או חצי צל, רגיש לקרה, לשרב, לגיר ולמליחות. הריבוי בישרל בזרעים באביב ובאמצעות ייחורים באביב-קיץ[4].

היביסקוס טליתי 'סתריה' אוקלם על ידי סימה כגן בשנת 1997. צבע פרחיו בשעת פתיחתם הוא צהוב עם כתם בולט בצבע חום במרכז, כאשר בהמשך היום משתנה צבע הפרח לכתום-ורוד, פריחתו נמשכת כל הקיץ והסתיו[5].

הִיבִּיסְקוּס סוּרִי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היביסקוס סורי

היביסקוס סורי (hibiscus syriacus) מוכר בעולם בשמו העממי שושנת השרון (Rose Of Sharon), מוצאו ממזרח אסיה, ומוכר כפרח הלאומי של קוריאה הדרומית. היביסקוס סורי הוא שיח נשיר, זקוף, גובהו 2 עד 3 מטר, וצורת נופו מתרחבת כגביע. הגבעולים ירוקים מכוסים בשערות כוכביות צהובות. העלים פשוטים דמויי משולש או מורכבים על פי רוב בעלי 3 אונות בעלים התחתונים. לוואים ופטוטרת קיימים. הטרפים משוננים, קרחים או כמעט קרחים ובעלי 3 עורקים בולטים מאוד. הגביעון בעל חפים דקים שארכן שווה בערך לאורכן של האונות המשולשות של הגביע. הפרחים דמויי פעמון, נישאים על עוקצים קצרים מחיקי העלים. הפרחים בצבע לבן, כחול או וורוד, פרח ריק או מלא, עם מגוון רב של זנים. צינור האבקנים קצר מעלי הכותרת (בשונה מהיביסקוס סיני). הפרי מוארך או דמוי ביצה ואורכו 2.5 ס"מ. היביסקוס סורי הוא צמח שמש מלאה עם בית שורשיו מוצל ולח. הוא עמיד בקרה ובשרב, רגיש למליחות ולגיר. צמח חסכן במים, מעדיף קרקעות בינוניות וכבדות, מנוקזות וחומציות, אך גדל בכל הקרקעות ועמיד לקרקעות בסיסיות ללא סימני מחסור. בישראל הריבוי באמצעות ייחורים בחורף וזרעים בסתיו. הפריחה חלה בקיץ ובסתיו. אחרי הפריחה, בסוף הסתיו, הגזום מומלץ ללא חשש שהפריחה תפגע.

הִיבִּיסְקוּס מָצוּי[עריכת קוד מקור | עריכה]

היביסקוס מצוי

היביסקוס מצוי[6] (השם המדעי: hibiscus palustris נחשב בארצות הברית כשם נרדף ל-Hibiscus moscheutos) הוא צמח נוי רב-שנתי, זקוף, שגובהו עד 2.5 מ', ומוצאו מצפון אמריקה. הגבעולים ירוקים, עם שערות כוכביות ואחרות אך לא מפותלות או כמעט קירחים. העלים, שאורכם 7 עד 17 ס"מ, ירוקים, דמוי ביצה רחבה, על פי רוב בעלי 3 אונות משוננות וחרוקות, צדם התחתון מכוסה בשערות שערות לבנות צפופות. הצופנים נעדרים מן העלים. הלוואים, שאורכם מ-1 עד 4 מ"מ, צרים ומתחדדים בהדרגה לחוד. הפטוטרת ארוכה, רבע עד שלושה רבעים מאורך הטרף, וקירחת או מכוסה בשיער עדין. העורקים מאוצבעים מבסיס העלה ככף יד. הפרחים, שקוטרם 10 עד 20 ס"מ, נכונים, דו מיניים, דמוי פעמון וצומחים מחיקי העלים. צבעם ורוד, ארגמן, או לבן, ועל פי רוב מרכזם אדום. צבע הפרחים אינו משתנה במהלך הפריחה. הגביע בעל 5 עלים, ומלווה בגבעון שהחפים שלו דקים וישרים. עלי כותרת 5 ותמימים. צינור האבקנים ישר, צבעו לבן או שמנת, אורכו 1.2 עד 5 ס"מ, עד 1/2 מאורך עלי הכותרת, נושא אבקנים כמעט לכל אורכו, חלק חופשי של האבקנים, שאורכם 20 עד 8 מ"מ פונים לכל כיוון. אבקה צהובה. עמוד העלי לבן, מפושק ל-5 זרועות שעירות וצבען לבן קרם עד צהוב. הפרי הלקט יבש, חום כהה, כמעט כדורי, קירח, נפתח ב-5 קשוות ואורכו 18 עד 25 מ"מ. הזרעים חומים, דמוי כליה-כדוריים, אורכם 2.5 עד 3 מ"מ.

היביסקוס מצוי הוא צמח אור מלא, עמיד בקרה ובשרב, רגיש למליחות ולגיר. בישראל הוא נטוע בהר, בעמק, בשפלה ובבקעה. הריבוי באמצעות זרעים בסתיו ובאמצעות ייחורים בחורף. במשתלות הישראליות היביסקוס מצוי מוכר בשם Hibiscus moscheutos.

היביסקוס סיני (Hibiscus rosa-sinensis)[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-blue.svg ערך מורחב – היביסקוס סיני

הִיבִּיסְקוּס עֲבֵה-גָּבִיעַ[עריכת קוד מקור | עריכה]

היביסקוס עבה-גביע

היביסקוס עבה גביע (Hibiscus sabdariffa) צמח נוי ומאכל ומקור לסיבים. הוא מוכר בעולם גם בשמו העממי רוזל (Roselle), מוצאו מהאזורים הטרופיים של אפריקה וככל הנאה מערב אפריקה. משם הועבר לאיי הודו המערבית ואחר כך התאזרח במקומות באסיה. מגבעוליו מפיקים סִיב הִיבִּיסְקוּס עֲבֵה-גָּבִיעַ (russel fiber) ואת המשקה רוזל.

היביסקוס עבה גביע הוא צמח רב-שנתי לעיתים חד-שנתי (באזורים קרים), זקוף, דמוי שיח, שגובהו 1.5 מ' עד 2 מ'. הגבעולים חזקים, קירחים וצבעם סגול-אדמדם. הלוואים, שאורכם כסנטימטר אחד, דקים וצרים מאוד ומכוסים בדלילות בשערות רכות. הפטוטרות, שאורכם 2 עד 8 ס"מ, מכוסים בדלילות בשערות רכות. בעלים בני שני צורות. בעלווה צעירה העלה פשוט עם אונות בודדות. ככל שהצמח יגדל, העלים הצעירים יתפתחו לשלושה עד חמישה אונות. העלים שבבסיס הצמח דמויי ביצה ובלתי מחולקים, העלים בחלקים העליונים של גבעול מחולקים ככף יד ל-3 אונות אזמליות משוננות, קירחות, שראשן קהה או מתחדד. לפעמים האונות הצדדיות של העלה בעלות אונות משנה. אורך העלה 7 עד 10 ס"מ, רוחב האונות 2.5 ס"מ או יותר. 3 עד 5 עורקים יוצאים מן הבסיס. העורק האמצעי בחלק התחתון של העלה בולט ועם בלוטה. הוא צמח יום קצר, הוא זקוק ל-12 שעות או יותר של חושך כדי לקדם פריחה שופעת. הפרחים בודדים, יושבים או כמעט יושבים בחיק העלים. אונות הגביעון 8 עד 12, אדומות, דמוי אזמל, מאוחות בבסיסן, שעירות בדלילות, עם תוספת קוצנית ליד הקודקוד. הגביע ארגמן, בצורת ספל, חלקו התחתון המאוחה, בשרני, קוצני בדלילות ושעיר גס. אונות הגביע 5, משולשות. הכותרת, שקוטרה 6 עד 7 ס"מ, צהובה עם מרכז אדום כהה. הפרי הלקט, שמכוסה כולו בעלי גביע כהים, אורכם כ-1.5 ס"מ, דמוי ביצה ושעיר. הזרעים דמויי כליה וקירחים.

היביסקוס עבה גביע הוא צמח חצי צל ואור מלא, רגיש לקרה, לשרב, למליחות ולגיר, גדל בקרקעות שונים, בשפלה ובבקעה. מערכת השורשים העמוקה שלו הופכת את הצמח הזה די עמיד ליושב. גיזום אגרסיבי לעיצוב באביב. הריבוי באמצעות ייחורים בחורף-קיץ ובאמצעות זרעים באביב. הפריחה חלה בקיץ-סתיו.

הִיבִּיסְקוּס רָם[עריכת קוד מקור | עריכה]

היביסקוס רם

היביסקוס רם (שם מדעי: hibiscus elatus swartza), שמוכר בעולם בשם Blue mahoe, הוא עץ ירוק-עד, גבוה מאוד. מוצאו מהיערות הטרופיים הלחים באיים הקריביים של קובה וג'מייקה ומוכר כעץ הלאומי של ג'מייקה. העצה שלו, עמידה לריקבון ועל כן היא מתאימה לבנייה ומשמשת לריהוט וארונות איכותיים, כלי נגינה, קתות רובים וחכות, קופסאות סיגריות ועוד. קליפת עצים צעירים היא גמישה ובעבר שמשה להכנת חבלים. כמו כן, במקומות נוספים הוא משמש כעץ גינון בשדרות.

היביסקוס רם גדל בקצב מהיר עד בינוני, בהתאם לתנאי הגידול, לגבהים של עד 35 מ' ביערות טבעיים, אם כי בדרך כלל גובהו 15 עד 20 מ'. הגזע, שקוטרו עד 40 ס"מ, ישר ודק יחסית. הקליפה אפורה או חומה בהירה, וחלקה בעצים צעירים וסדוקה בעצים בוגרים. העלים הגדולים, מסורגים, בצורת לב, אורכם ורוחבם 10 עד 20 ס"מ. צדם העליון כהה עם עורקים בולטים היוצאים מבסיס העלה, וצדם התחתון ירוק בהיר.

באקלים לח נמשכת הפריחה לאורך כל ימות השנה ופריחת הפרח הבודד נמשכת יום אחד. הפרחים הגדולים, נישאים בודדים בחיק העלה, רוחבם 8 עד 10 ס"מ. עלי הכותרת 5, וצבעם כתום-צהוב או כתום-אדום, שמשתנה לאדום כהה לפני קמילתם, ואורכם 7.5 עד 12.5 ס"מ. הגביע הגדול אורכו 2.5 עד 5 ס"מ. הגביעון נושר עם הגביע אחרי הפריחה בשונה מהיביסקוס טליתי שאצלו הגביעון משתייר עם הגביע.

הפרי הלקט מרובה זרעים, דמויי ביצה, מכוסה בשערות דקות, צבעו צהוב-ירוק שהופך לחום-צהובים עם ההבשלה. ההלקט, שאורכו 3 עד 4 ס"מ, נפתח ב-5 קשוות. הזרעים קטנים ומכוסים בשערות ארוכות, דקים ורכות שאורכם עד 0.5 ס"מ.

היביסקוס רם הוא צמח חצי-צל ואור מלא, רגיש לקרה, לשרב, למליחות וגיר. בישראל הוא גדל כצמח נוי בשפלה ובבקעה בקרקעות שונים. הריבוי באמצעות זרעים באביב ובאמצעות ייחורים באביב-קיץ.

היביסקוס שסוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

היביסקוס שסוע

היביסקוס שסוע (Hibiscus schizopetalus) מוכר בעולם גם בשמו העממי שושנה מצויצת (fringed rosemallow), מוצאו ממזרח אפריקה הטרופית: מקניה, מטנזניה וממוזמביק. היביסקוס שסוע הוא שיח גדול או עץ קטן, זקוף, ירוק עד, קירח, גובהו עד 3 מטר. ענפיו רבים קירחים, דקים, ומשתפלים. הלוואים צרים ומתחדדים בהדרגה לחוד. הפטוטרת מכוסה בשערות כוכביות. העלים, שאורכם 5 עד 8 ס"מ, משוננים וצורתם סגלגלה או דמוית ביצה, מחודדים או מתחדדים לחוד ארוך. הפרחים בודדים, בקצות הענפים, משתלשלים מחיק העלים על עוקץ ארוך ודק, שאורכו 8 עד 14 ס"מ, ועם מפרק באמצעו. הגביעון בעל 5 חפים. הגביע צינורי עם 5 שיניים קצרות ורחבות. עלי הכותרת 5, אדומים ואורכם 5 ס"מ. צינור האבקנים ארוך מאוד (9 עד 10 ס"מ), בולט באופן ניכר מתוך הפרח, וקצהו העליון מתעקל כלפי מעלה. האבקנים מצויים בחלק העליון של צינור האבקנים, ועמוד העלי מתפצל ל-5 זרועות קירחות. הפרי הוא הלקט גלילי, שאורכו כ-1 עד 4 ס"מ. היביסקוס שסוע הוא צמח צל מלא או חצי צל, רגיש לשרב, לקרה, לגיר ולמליחות. הוא גדל בקרקעות שונים במיוחד בשפלה ובבקעה. בישראל הריבוי מייחורים בחורף-קיץ. הפריחה כל השנה.

היביסקוס נאכל, במיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבמיה מופיעה בספרות המדעית בישראל כמין מסוג היביסקוס (Hibiscus esculentus), אבל השם המדעי המעודכן שלו: Abelmoschus esculentus. לא ברור מתי השם המדעי בישראל עודכן באופן סופי.

היביסקוס בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

היביסקוסים רבים מגודלים לשם ניצול פרחיהם הראוותניים, ואחרים משמשים לשיחי-נוי. ההיביסקוס הסורי (Hibiscus syriacus) הוא הפרח הרשמי של קוריאה הדרומית, בעוד ההיביסקוס הסיני (Hibiscus rosa-sinensis) משמש כפרחה הרשמי של מלזיה. גם פרחה של מדינת הוואי הוא מין מהסוג היביסקוס (Hibiscus brackenridgei). כמו כן, מיני פרפראים אחדים ניזונים מהיביסקוס, למשל ה-Discestra trifolii וה-Agrotis segetum

בישראל ההיביסקוס נפוץ כצמח נוי, בייחוד בבנייני דירות ובתים משותפים.

בתור מאכל[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרח ההיביסקוס משמש למאכל במטבח הערבי ומשמש גם בתור תבלין. במטבח המקסיקני הוא משמש להכנת תה ומשקאות.

בג'מייקה הפרי משמש להכנת משקאות (תה), ריבות וצ'אטני, בעיקר לקריסטמס. הוא נקרא שם sorrel.

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hibiscus L., World Flora Online
  2. ^ מיכאל זהרי, מגדיר לצמחי ישראל, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 301
  3. ^ 1 2 Jacob Solomon Raju Aluri, Pollination Ecology of Hibiscus tiliaceus L. (Malvaceae), an Evergreen Tree Species Valuable in Coastal and Inland Eco-Restoration, Transylvanian Review of Systematical and Ecological Research 22(2), 8-2020, עמ' 47-56
  4. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ.אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 261
  5. ^ סימה כגן, ישראל גלון, 70 שנות אקלום צמחי גן בישראל 1949-2019, קק"ל, ‏2019
  6. ^ Hibiscus palustris L. | Plants of the World Online | Kew Science