חלמיתיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קריאת טבלת מיוןחלמיתיים
Brachychiton rupestris
Brachychiton rupestris
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי הפרחים
מחלקה: דו־פסיגיים
סדרה: חלמיתאים
משפחה: חלמיתיים
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg .Malvaceae Juss
ז'יסייה, 1789

מִשְׁפַּחַת הַחֶלְמִיתִיִּים (שם מדעי: Malvaceae) היא משפחה בינונית בגודלה בסדרת החלמיתאים שבמחלקת הדו־פסיגיים ונפוצה בעיקר באזור הטרופי. היא כוללת כ־239 סוגים וכ־4,225 מינים ומקיפה עשבים, בני שיח, שיחים או עצים[1]. במשפחה זו כלולים כ־34 מינים מ-12 סוגים הגדלים בר בארץ ישראל וסוגים רבים של צמחים המשמשים את האדם כצמחי תועלת – למטרות נוי, מאכל ותעשייה.

משפחות שבוטלו ואוחדו עם החלמיתיים, על-פי APG III (2009) הם: משפחת הטילייתיים (Tiliaceae), משפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae) ומשפחת הבּוֹמְבַּקִיִּים (Bombacaceae).

מאפייני המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה נבדלת ממשפחות אחרות בעיקר בהימצאות גביעון (לא בכל המינים) המצוי מתחת לגביע הפרח, וכמו כן בריבוי אבקנים, היוצרים צינור אבקנים. מספר איברי הפרח הוא לרוב 5: עלי הגביע, עלי הכותרת, עלי השחלה והצלקות. יוצאי דופן בכך הם פיתוחים מלאכותיים של זנים המיועדים לנוי.

חלקי הצמח הם בעלי שערות כוכביות (שערה רב-תאית המסתעפת לצדדים מבסיסה) או שערות תריסניות (שערה דמוית קשקש, לא בלוטית, רב-תאית שהיא שטוחה במידה ניכרת ולא נישאת על עוקץ).

העלים מסורגים (עלה אחד בכל מפרק) על פי רוב סדורים באופן לולייני (ספירלי) לאורך הגבעול, ולעיתים רחוקות בשני טורים. הלוואים ישנם. העלים בדרך כלל עם פטוטרת ובעלי עורקים מאוצבעים היוצאים מבסיס העלה. העלים פשוטים או שסועים לאונות או מחולקים לאונות. שפת העלה תמימה או משוננת.

הפרחים דו-מיניים (למעט בעצים בסוג .Kydia Roxb), נכונים (על פי רוב בעלי סימטריה רדיאלית), שצומחים בודדים מחיקי העלים ולעיתים רחוקות בתפרחות בראשי ענפים. הפרחים בדרך כלל בולטים לעין.

הגביעון, שלא קיים בכל המינים, הוא בעל 3 חפים חופשיים או מאוחים, או הגביעון מאוחי חפים ובעל 6 עד 11 אונות במגוון צורות (למשל מיני היביסקוס).

הגביע בעל 5 עלים מפורדים או מאוחים, פחות או יותר, ונושקים האחד לשני. לפעמים הגביע נושר ואינו משתייר לאחר האבקה.

הכותרת בעלת 5 עלים מעוקלים או חופפים האחד את השני, לעיתים קרובות הם מעורים בבסיסם לצינור האבקנים.

שערות בלוטיות של צוף מצויים בצד הפנימי של עלי הגביע ועלי הכותרת או האנדרוגינופר (אם קיים).

האבקנים מרובים, 5 עד 100, זיריהם מאוחים בתחתיתם ויצרים את צינור האבקנים המקיף את עמודי העלי.

המאבקים דמוי כליה ובעלי לשכה אחת הנפתחת בראשה. גרגר האבקה נושא שערות נוקשות, חזקות וקוצניות.

השחלה עילית, בעלת 2 או הרבה עלי שחלה.

עמודי העלי מאוחים על פי רוב בחלקם התחתון ומספרם על פי רוב כמספר עלי השחלה.

הפרי יבש ואינו עסיסי, לעיתים קרובות מטיפוס הלקט או מפרדת או לעיתים רחוקות דמוי ענבה.

הזרעים דמוי כליה, מועטי אנדוספרם, ועל פי רוב שעירים.

חשיבות המשפחה לצמחיית ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוטמית בירושלים

מבחינה כמותית, 34 מינים ממשפחה זו נמצאו בתחומי ארץ ישראל במובנה הרחב. הם נחלקים ל־12 סוגים. על פי נתונים אלה ניתן להסיק שמדובר במשפחה שולית לצמחיית ארץ ישראל. אך לעומת זאת, ערכה רב עבור האדם, בין השאר משום שחלק גדול ממיני המשפחה – 17 במספר – גדל בצדי דרכים וסמוך למעונות האדם. לכן, חלקה של משפחה זו גדול מבחינת פולקלור ויחס האדם אליהם.

המינים מלווי האדם המובהקים ביותר הם מיני חֶלְמִית ומעוג שונים. הם אף יוצרים חברות צומח אופייניות במקומות אלו. נהוג ללקטם למאכל, בעיקר בקרב חברות מסורתיות כדוגמת החברה הערבית והבדואית. כמו כן ילדים נוהגים לאכול את הפרי הצעיר הזוכה לכינוי 'לחם ערבי'.

השיח אבוטילון השיח נחשב למייצג חשוב של צומח הוואדיות בעיקר במדבר יהודה.

מלבד היות חלק ממינים אלו מלווי אדם, חלקם נחשבים אף לעשבים מטרידים הגורמים נזקים לחקלאות. קיימים שלושה מינים פולשים ממשפחה זו, הגורמים נזק מסוים לחקלאות, בעיקר במקומות הזוכים לתוספת השקיה בקיץ. ליתר פירוט ראה 'סוגי המשפחה'.

מספר מינים ממשפחה זו נחשבים לצמחים נדירים בארץ.

חשיבות המשפחה לאדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדובר במשפחה שנכללים בה סוגים חשובים עבור האדם, שחלקם משמשים למטרות נוי (כדוגמת היביסקוס ואבוטילון), למטרות תעשייה (הסוג כותנה שמשמש להכנת בדים), למטרות מאכל (הסוג היביסקוס, קקאו, אגוז קולה ועוד), ובהיקף קטן גם ליקוט של צמחים נוספים.

מספר סוגים גדול במיוחד משמשים כמקור לסיבים לתעשייה. תכונה זו של סיבים חזקים משותפת גם למשפחה הקרובה טליתיים.

להמשך הפירוט ראה 'סוגי המשפחה'.

סוגי המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגים הגדלים בר בארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • אַבּוּטִילוֹן (Abutilon) – סוג גדול המונה כ־216 מינים, מהם עשבים ומהם שיחים ואף עצים קטנים. הם נפוצים בעולם בחגורה הטרופית והתת־טרופית, ובאופן כללי הם מעדיפים מקומות חמים. מיני סוג זה מאופיינים בשעירותם, בגביעון החסר ופרי מסוג מפרדת המורכבת מפרודות הערוכות מסביב לעמוד מרכזי, כל פרודה בעלת 2 קשוות ומכילה 2 זרעים ויותר. העלים דמויי לב בבסיסם. הפרח צהוב או בעל גוון דומה. בארץ גדלים חמישה מינים: אבוטילון השיח הוא שיח שתפוצתו סודאנית, המאפיין את ואדיות המדבר המזרחיים של ארץ ישראל כדוגמת מדבר יהודה והערבה. הפריחה באביב. המינים אבוטילון לביד, אבוטילון קהה ואבוטילון הודי הם מינים נדירים שגדלים במקומות לחים ומושקים במדבריות. המין אבוטילון תאופרסטוס הוא עשבוני חד שנתי, מין גר בארץ, הנחשב לעשב מטריד. הוא גדל במקומות מושקים בקיץ.
  • אָנוֹדָה (Anoda) – בסוג זה 23 מינים ולו נציג אחד בארץ - אנודה מצויצת (Anoda cristata), שהיא צמח חד-שנתי, זקוף, גר, ולעתים קרובות הוא נחשב לעשב רע בשדות כותנה. המין אנודה מצוייצת הוא מין אמריקאי במוצאו המהווה מין פולש בארץ, גדל בעיקר בעונת הקיץ. אנודה שבדומה לאבוטילון הוא חסר גביעון, אך נבדל ממנו בצורת בשערות הפשוטות ולא בשערות כוכביות, ובצבע הכותרת שהוא ורוד עד ארגמני ולא צהוב כבאבטליון. עלה השחלה של אנודה מכיל ביצית ולאחר הפרייתה זרע יחיד, בעוד אלה של אבוטילון מכילים 2 עד 9 ביציות ולאחר הפרייתה מספר זרעים. הפרי זיפני, דמוי -דיסק, בעל 9 עד 20 פרודות. בכל פרודה זרע אחד בלבד.
  • בַּת־חֶלְמִית (Malvella) – בסוג זה 4 מינים ולו נציג אחד בארץ - בת חלמית שרועה שהיא עשב רב-שנתי שנפוצה בחבלים הים תיכוניים של הארץ. סוג הנבדל מחלמית בשלושה מאפיינים עיקריים: בעליו שאינם מחולקים, בעלי הכותרת שאינם מפורצים בראשם ובפרודות תפוחות לעת הבשלה.
  • היביסקוס (Hibiscus) – לסוג זה גביעון בן 5 ויותר חפים מפורדים, ולא 3 חפים כבסוגים מעוג, חלמית ובת חלמית. הפרי הלקט ולא מפרדת כבסוג חטמית. לפירוט ראו ערך הסוג.
  • עוגית (השם העברי הקודם כשם הלטיני – 'קיטבליה' – Kitaibelia) – זהו סוג של עשבים רב שנתיים שכותרתם ורודה. המין עוגית חרמונית הוא מין נדיר ביותר הגדל בחרמון הגבוה.
  • סידה (Sida) – סוג גדול המונה כ־180 מינים. מוצא מיני הסוג מאמריקה. בני סוג זה הם עשבים או שיחים בגובה בינוני, בעל פרח צהוב חיוור. המין סידה מחודדת הוא מין פולש בארץ.
  • חלמית (malva) – סוג בינוני במשפחה המונה כ־40 מינים של עשבים חד שנתיים או רב שנתיים, בעלי עלי לוואי קטנים. לגביעון 3 עלים נפרדים. צבע הכותרת הוא בגווני ורוד, אך גם סגול ולבן. שמו העממי באנגלית: mallow, מעלי צמח זה נהגו להכין סוכריות (וזה מקור השם 'מרשמלו' לסוכריות דביקות בצבע בהיר). בארץ גדלים שישה מינים האופייניים לבתי גידול מופרעים ועתירי חנקן. להמשך הפירוט ראו ערך הסוג.
  • מעוג (Lavatera) – סוג קטן במשפחה המונה כ־20 מינים של עשבים או שיחים. נבדל מחלמית בעיקר בעלי הגביעון המאוחים בחלקם התחתון. באופן כללי מדובר בסוג קרוב ודומה בתכונות רבות לחלמית, כאשר לעומתו פרחי המעוג גדולים יותר. בארץ מצויים חמישה מינים.
  • חוטמית (Alcea) – לפירוט ראו ערך הסוג.
  • נטופית (Althaea) – סוג שהופרד לאחרונה מהסוג הקרוב חוטמית. הוא מונה כ־12 מינים שגדלים באזור הים תיכוני. בארץ גדלים שלושה מינים.

מינים וסוגים המשמשים כצמחי תרבות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסוגים מובאים לפי סדר הא"ב. המידע מתייחס למינים וזנים הגדלים כצמחי תרבות ולא לסוג כולו

  • אבוטילון (Abutilon) – מינים מסוג זה משמשים כצמחי נוי משום יופי עליהם (קיימים זנים בעלי עלים שצבעיהם מגוון) ובשל יופי פרחיהם. 1. אבוטילון גדול עלים (Abutilon grandifolium ) - שיח ירוק עד רב שנתי פרחיו צהובים או כתומים. 2. אבוטילון מצויר (Abutilon pictum ) - שיח שפרחיו צהובים או כתומים.
  • אבלמוסקוס (Abelmoschus Medik.) – המין אבלמוסקוס המושק (Abelmoschus moschatus Medik.) הוא עשבוני רב שנתי זקוף המגודל משום יופי פרחיו, בצבע אדום בהיקף ולבן במרכז.
  • אליוגינה (Alyogyne) – שני מינים מסוג זה שמקורם במערב אוסטרליה משמשים כשיחי נוי.
  • בְּרָכִיכִיטוֹן (Brachychiton Schott & Endl.) - סוג של עצי נוי בעל פרחים צהובים אדמדמים שהובא מאוסטרליה. בעבר הסוג שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae)[2].
  • גּוּאַזּוּמָה - גּוּאַזּוּמָּה בּוּקִיצִית (Guazuma ulmifolia Lam.) עץ ירוק-עד גבוה. מין יחיד בסוגו בישראל, שמוצאו מאיי הודו המערבית. בעבר הסוג שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae).
  • דבוקית (Malvaviscus) – השיח דבוקית מעוצה משמש לנוי, לרוב כגדר חיה. הוא מזכיר את קרובו היביסקוס במראה הכללי, אך עליו קטנים יותר ופרחיו נראים כאילו הם 'לא נפתחים' כאשר עלי הכותרת נשארים גלולים, בעוד שהעלי בולט מהם.
  • דּוֹמְבֵּיאָה - בעבר הסוג דומביאה שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae). בסוג זה 3 מינים שהובאו לארץ.
    1. דּוֹמְבֵּיאַת בּוּרְגֶס (Dombeya burgessiae) - מוצאו מקניה ועד אפריקה הדרומית. הוא הובא לישראל בשנת 1990. דומביאת בורגס הוא שיח גדול ירוק-עד שמסתעף בקרבת בסיסו. העלים גדולים, דמויי לב, על פי רוב בעלי 3 אונות בחצים העליון. הטרף קטיפתי ומכוסה בשערות עדינות וצבעו ירוק כהה בחלק העליון, וירוק בהיר בחלק התחתון. התפרחות עגולות, גדולות, ושמוטות כלפי מטה. הפריחה הריחנית חלה בחורף ונמשכת באביב. התפרחות מתייבשות על השיח, הם משנות את הצבע לחום. צבען של עלי הכותרת מלבן עד ורוד חזק (בישראל) ובעלי עורקים ורודים-אדמדמים. הגביע משתייר ובעל אונות המופשלות לאחור. הפרי הלקט, שקוטרו כ-1 ס"מ, נפתח ב-5 קשוות[3].
    2. דומביאת וליך (Dombeya wallichii) - שיח גדול ירוק-עד בעל תפרחת ורודה וריחנית, גדולה וצפופה, ושמוטה כלפי מטה
    3. דומביאה עגולת-עלים (Dombeya rotundifolia) - עץ נשיר קטן בעל גזע יחיד. פריחתו לבנה וריחנית,
  • היביסקוס (Hibiscus) – ראו ערך הסוג.
  • חטמית (Alcea) – ראו ערך הסוג.
  • טִלְיָה אֵירוֹפִּית (Tilia platyphyllos) - היא עץ נשיר וגבוה, שמוצאו מאירופה וכנראה הוא מין יחיד בסוגו בישראל. הפטוטרות ארוכות. העלים מעוגלים או דמויי-ביצה, בסיסם דמוי לב בלתי שווה, ראשם מתחדד באופן פתאומי, שפתם משוננת, צידם העליון כהה, צידם התחתון ירוק בהיר ושעיר מעט. וקבוצות של שערות מצויות בפינות העורקים. הפרחים קטנים, צופניים, ריחניים וערוכים בתפרחות שמוטות. הפרי מסוג דמוי אגוז בלתי נפתח. בעבר הסוג שויך למשפחת הטיליתיים (Tiliaceae).
  • כותנה (Gossypium) – ראו ערך הסוג.
  • כְּנוּף זֶרַע (Pterospermum Schreb.) - המין כְּנוּף זֶרַע אֶדְרִי (Pterospermum acerifolium (L.) Willd) הוא עץ גבוה מאוד שמוצאו מהודו. העלים גדולים דמויי לב והפרחים הלבנים גדולים. הפרי הלקט ארוך ואורך הזרעים לרבות הכנף 1.8 עד 6.2 ס"מ. בעבר הסוג שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae).
  • לגונריה (Lagunaria) – המין לגונריית פטרסון הוא מין יחיד בסוגו המשמש כעץ נוי גבוה וירוק-עד. מוצאו בקרבת החוף המזרחי של מדינת קווינסלנד, באוסטרליה ובאיים אחדים הסמוכים אליה.
  • לוהיאה מפושקת (Luehea divaricata) - עץ או שיח גדול שמוצאו ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי,
  • מעוג (Lavatera) – השיח מעוג ימי הוא בעצם מין חלמית (Malva subovata) שמוצאו מאגן הים התיכון משמש כצמח נוי בהיקף קטן. פריחתו מאריכה, בגווני סגול. והשיח מעוג שיחני אף הוא מין חלמית (Malva arborea).
  • פִירְמִיאָנָה (Firmiana Marsili) - המין פִירְמִיאָנָה פשוטה (Firmiana simplex (L.) W.Wight) - עץ נשיר, שמוצאו מיפן ומסין, ודומה לברכיכיטון ונבדל ממנו בעיקר בפרי הקרומי, שנפתח על פי רוב לפני הבשלתו ב-4 קשוות דמויות עלים, והזרעים כדוריים ומקומטים מצויים בשפתותיהן של הקשוות. בסוג ברכיכיטון הפרי מעוצה, נפתח עם הבשלתו בתפר הבטן, והזרעים צמודים לדופן המפוחית. העלים עגולים, דמוי לב, שסועים ל-3 עד 5 אונות עם חוד. הפרחים קטנים צהבהבים. העטיף פשוט (עלי כותרת נעדרים) עלי הגביע מופרדים קרוב לבסיסים וראשם מופשלים לאחור. בעבר הסוג פירמיאנה שויך למשפחת הסְטֶרְקוּלִיִּים (sterculiaceae).
  • קינף (Hibiscus cannabinus) – מינים מסוג זה משמשים כצמחי סיבים לייצור נייר. היקף הגידול קטן. מדובר בעשבים זקופים בעלי פרח צהוב. עונת הצמיחה בקיץ.
  • שנווית (נקרא בעברית בעיקר בשם הלטיני – "אניסודונתיאה", Anisodontea) – השיח שנווית מחוספסת שמקורו בדרום אפריקה משמש לנוי. מדובר בשיח בגובה בינוני בעל פרחים קטנים יחסית למשפחה בצבעי ורוד. הפרחים מרובים, והפריחה חלה במשך כל השנה.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Malvaceae Juss., WFO (2022): Published on the Internet, ‏24-5-2022 (באנגלית)
  2. ^ א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
  3. ^ Dombeya burgessiae Gerrard ex Harv., World Flora Online