היינריך גריבר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
היינריך גריבר
Heinrich Grüber
Bundesarchiv Bild 183-26539-0001, Weimar, 7. CDU-Parteitag.jpg
לידה 24 ביוני 1891
גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בנובמבר 1975 (בגיל 84)
ברלין, גרמניה המזרחית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Heinrich Karl Ernst Grüber עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה המזרחית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע פוליטיקאי, תאולוג, לוחם מחתרת עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד חבר הפולקסקאמר עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית לותרניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • אזרח כבוד של ברלין
  • חסיד אומות העולם
  • צלב המפקד במסדר ההצטיינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה (1963)
  • מדליית קרל פון אוסייצקי
  • מדליית קרל פון אוסייצקי (1965)
  • בפסקה זו רשומה אחת נוספת שטרם תורגמה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פסל של גריבר באורניינבורג

ד"ר היינריך קרל ארנסט גריברגרמנית: Dr. Heinrich Karl Ernst Grüber; יוני 1891, שטולברג, גרמניהנובמבר 1975, ברלין, גרמניה) היה כומר פרוטסטנטי בברלין בזמן מלחמת העולם השנייה, שפעל למען הצלת יהודים בתקופת השואה תוך סיכון חייו ועל כך זכה בשנת 1964 בתואר חסיד אומות העולם.

במסגרת פועלו למען יהודי גרמניה, פגש מספר פעמים את אדולף אייכמן שהיה קצין האס אס הבכיר האמון על גירוש והעברת היהודים להשמדה במזרח אירופה. גריבר שימש כעד מטעם התביעה הכללית של מדינת ישראל נגד אייכמן במשפט שנערך לו ב-1961.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

היינריך גריבר נולד בעיר שטולברג שבדרום גרמניה למשפחה שלה שורשים בהולנד, ולכן בצעירותו למד תאולוגיה בהולנד. לאחר מלחמת העולם הראשונה, כשהוא עוד לא בן 30, מונה לכומר בברלין. מספר שנים לאחר מכן, עם התחזקות המפלגה הנאצית בתחילת שנות ה-30, הצטרף אליה כמו רבים מבני דורו, אך תוך זמן קצר נטש אותה לאחר שגילה כי עמדות המפלגה לא תואמות את השקפת עולמו. באמצע שנות ה-30 הצטרף גריבר לכנסייה הפרוטסטנטית של ברלין, והפך להיות מנהלו של בית ספר כנסייתי בעיר. כשהחל לדבר בגנותו של המשטר הנאצי שהגביר אחיזתו במדינה הגרמנית באותה עת, פוטר מעבודתו זו כמנהל המוסד החינוכי. למרות זאת ובזכות קשריו הצליח גריבר להתמנות ב-1934 לכומר בכנסייה שבקאוסלדורף, פרבר במזרח ברלין, ועמד בראש קהילת פועלים באזור זה ("כנסיית הוידוי").

גריבר ויהודי ברלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

גריבר היה בקשרי ידידות וקרבה ליהודי העיר ברלין ולמנהיגיהם, דוגמת ליאו בק ואחרים. בעיקר, קיים קשרים עם יהודים מומרים שבמחצית הראשונה של המאה ה-20 נטשו את יהדותם והפכו לנוצרים פרוטסטנטים.

ערב מלחמת העולם השנייה, 1937-1938, כאשר חוקי הגזע האריים מומשו במלואם והתייחסו ליהודים המומרים, נטולי עבר נוצרי היסטורי, כאל יהודים לכל דבר המאיימים על טוהר הגזע הארי בגרמניה, החל גרובר לסייע ליהודים המומרים ולצאציהם וניסה "להלבין" את עובדת קיומם ולהשיג עבורם אישורים שונים כדי שיינצלו וימלטו מהיחס המשפיל של השלטון הנאצי. ככל שחלף הזמן ומלחמת העולם השנייה התקרבה, גברה עבודתו של גריבר במשרדו שאט אט הפך ללשכת קשר עם יהודים מומרים, יהודים ושאר נרדפים, וכעת נציגיו של הכומר המסייע היו פרוסים בכל רחבי הרייך השלישי ומנסים לסייע במתן אישורים, הכנת מסמכים אשר יצילו עוד חיים וימלטו עוד אדם או אישה מפני החיה הנאצית.

בתחילת 1939, מספר חודשים לפני פרוץ המלחמה, למעלה מ-30 מאנשיו של גריבר טיפלו רק בעיר המדינה ברלין בכ-120 בקשות הגירה ומעבר מדי יום. המפעל האדיר הזה פעל ללא אישור רשמי או קבלת מנדט מאף גורם בכנסייה הפרוטסטנטית אליה היה שייך הכומר גריבר.

יחס הנאצים לגריבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת פעילותו ההומאנית של גריבר כלפי היהודים, העלימו הנאצים עין ואף נשכרו מכך שאיש דת מרכזי מאד בברלין מצוי בקשרים טובים עם יהודי בירת הרייך, שכן כך יוכלו לשאת ולתת דרכו כמתווך אל מול היהודים. כך גם עשו כשרצו לבשר לקהילת היהודים על תוכנית ההגירה הצפויה לצאת אל הפועל. גריבר מצדו ברך על היותו בעמדת המתווך מפני שכך היה פוגש ישירות את אדולף אייכמן שמונה בסוף 1939 לראש המחלקה היהודית בגסטפו, או מי מאנשיו שטיפלו בהגירת היהודים ובהעברתם של יהודי אירופה מרחבי היבשת אל ההשמדה במזרח היבשת. אחד מהישגיו בעזרה ליהודים היה באביב 1940, ערב חג הפסח, כאשר המשטר הנאצי יישם את ביטול פולחני הדת של היהודים ומנע ייבוא של קמח חיטה לשם ייצור מצות. גריבר ניצל קשריו עם הנאצים וקיבל היתר להבאת קמח להכנת מצות מהונגריה לגרמניה למרות האיסור.

בסוף 1940, כאשר החלה העברתם ושילוחם של יהודי ברלין אל מחנות ההשמדה בפולין, ניסה הכומר גריבר להתערב ולמנוע מהלך זה, אלא שאז הזהירו הגסטפו אותו לבל יתערב. לאחר שלא ציית לצו הנאצי, נעצר הכומר ונשלח בדצמבר 1940 למחנה הריכוז זקסנהאוזן שמצפון לברלין. בהמשך נשלח גריבר למחנה הריכוז דכאו ושם עונה פיזית ונפשית. משרדו של הכומר הפעלתן פורק ונהרס כליל, וכאשר שוחרר לחופשי "מחונך" וראוי לחופש על ידי הנאצים ביוני 1943, רצה להקים את מפעלו מחדש, אז גילה שהכל נחרב וחבריו ומכריו ממפעלו האנושי נעלמו, נכלאו וגורשו.

לאחר מלחמת העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר המלחמה ב-1946 ולמשך שלושים שנים היה בעל תפקיד בכיר (דיקן-פרובסט) בכנסייה הפרוטסטנטית של מערב ברלין. בשנות ה-60 של המאה ה-20 תמך מאד ופעל למען כינון היחסים הדיפלומטיים בין גרמניה המערבית לבין ישראל (1965). גריבר לא רק היה שושבין היחסים בין המדינות ותומך ישראל מובהק, אלא גם העיד במשפט בכיר הנאצים, אייכמן שמשפטו נפתח בירושלים באביב 1961. גריבר היה מהעדים הבודדים שפגש את הנאשם והיה בקשר עבודה ישיר מול אייכמן ולכן גם נחשב עד מפתח חשוב, שהיה בקשר עם הנאשם תוך כדי ביצוע פשעיו נגד האנושות.

כך תיאר ד"ר גריבר את אייכמן: "חייל שכיר המניח את שכלו ומצפונו במלתחה בשעה שהוא לובש את מדיו"[1]. הכומר גריבר העיד בשם התביעה הכללית של מדינת ישראל נגד אייכמן כבר במאי 1961. כך סיפר הכומר גריבר בעדותו במשפט על מניעיו האישיים שעמדו מאחורי פעילותו למען היהודים, כפי שסיפר לאייכמן באחת מפגישותיהם השונות: "...הגעתי ערב אחד עייף ויגע ממאבקי ללשכת הנאשם (אייכמן), והיה לי הרושם שהיה לו לנאשם יום טוב, יום של רצון, ואולי השתתף בצערי. אמר לי: למה לך כל הפעולה הזאת לטובת היהודים? הן לא יכירו לך טובה. פניתי אליו, שהרי חשבתי שאיש מסדר הטמפלרים לשעבר הוא, ובתור שכזה מכיר את ארץ ישראל. אמרתי לו: מכיר אתה את הדרך המובילה מירושלים ליריחו? נד בראשו. אמרתי לו: על אותה דרך היה פעם מוטל יהודי אשר פגעו בו ליסטים, ומי שעזר לאותו יהודי היה אדם שאינו יהודי. האל אותו אשר אני עובד, הוא אמר לי : לך ועשה כמעשה הזה. זאת הייתה פנייתי לנאשם"[2].

חסיד אומות העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אין אומדנים מדויקים, אך הערכת הרשות הלאומית לזיכרון השואה והגבורה -"יד ושם" היא כי גריבר סייע במרוצת שנות פעילותו למאות יהודים ואולי אף יותר. על פועלו זה, הכיר "יד ושם" בגריבר, ביולי 1964 כחסיד אומות העולם.[3] בסוף 1975, נפטר הכומר גריבר בעיר ברלין.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא היינריך גריבר בוויקישיתוף

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

•יד ושם - רשות הזיכרון לשואה ולגבורה, המחלקה לחסידי אומות העולם, ע"ע, Grüber, Propst (Dean) Heinrich

•עדויות משפט אייכמן כרכים מלאים, יצא לאור על ידי ממשלת ישראל, בשנת 1974

•סופר"הארץ", "אייכמן היה הקשוח מכל הנאצים שפגשתי", "הארץ", 17.05.61

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קובץ וידאו מדינת ישראל - גנזך המדינה - סרטוני משפט אייכמן - Video of Eichmann Trial - ערוץ Youtube, ישיבה41

ערך בנושא גריבר באתר LVR (גרמנית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עדויות משפט אייכמן כרכים מלאים, יצא לאור על ידי ממשלת ישראל, 1974, עמ' 560
  2. ^ עדויות משפט אייכמן כרכים מלאים, יצא לאור על ידי ממשלת ישראל, 1974, עמ' 575
  3. ^ היינריך גריבר - פעילותו להצלת יהודים בתקופת השואה, באתר יד ושם (באנגלית)