היינריך פון אקארדט
 | |
| לידה |
20 ביולי 1861 ריגה, האימפריה הרוסית   |
|---|---|
| פטירה |
3 במרץ 1944 (בגיל 82) ינה, גרמניה הנאצית  |
| מדינה |
הרייך הגרמני |
  | |
היינריך פון אקארדט (בגרמנית: Heinrich von Eckardt; 20 ביולי 1861 – 3 במרץ 1944) היה דיפלומט גרמני בלטי בשירות הקיסרות הגרמנית.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]אקארדט נולד ב-20 ביולי 1861 בריגה, שהייתה חלק מהאימפריה הרוסית, למשפחה גרמנית-בלטית. לאחר שלמד תורת המשפט באוניברסיטת ינה בין השנים 1881–1885, נסע אקארדט לאיסטנבול ב-1886, כחבר בשירות הדיפלומטי הגרמני. משנת 1899 הוצב בטהראן, בלגרד, אתונה, הוואנה (1908–1910) וצ'טיניה (1911–1914).
אקארדט היה שגריר גרמניה בממלכת מונטנגרו במהלך מלחמות הבלקן. הוא נכח ב-27 באפריל 1913 כאשר אוסטריה דרשה מהמלך ניקולה להחזיר את סקוטארי לאלבניה.
במהלך מלחמת העולם הראשונה, אקארדט היה שגריר הקיסרות הגרמנית במקסיקו, שנכנס לתפקיד ב-1914 והחזיק בו עד 1918. לאחר עזיבתו של הנשיא הפרו-גרמני ויקטוריאנו ורטה ב-1914, הסנטימנט הגרמני כלפי הנשיא החדש, ונוסטיאנו קאראנסה, היה שלילי באופן משמעותי; אקארדט האמין שמשרדי הממשלה של קאראנסה הם "אב טיפוס של וולגריות וקללות". יחסו לנשיא נותר מר, למרות ניסיונותיו של קאראנסה לדכא פרסומים אנטי-גרמניים, אותם תיאר כ"בינוניות פדנטית".
אקארדט מת בינה ב-3 במרץ 1944, במהלך מלחמת העולם השנייה.
מברק צימרמן
[עריכת קוד מקור | עריכה]אקארדט ידוע בהיותו הנמען של מברק צימרמן, מברק שנשלח על ידי שר החוץ הגרמני ארתור צימרמן ב-16 בינואר 1917. ההודעה נשלחה לראשונה לשגריר גרמניה בארצות הברית, יוהאן פון ברנסטורף, כדי להרתיע את יירוט השדר, והוא העביר אותה לאקארדט ב-19 בינואר. עם זאת, המברק יורט על ידי הבריטים בדרכו מברנסטורף לאקארדט ופוענח על ידי חדר 40 . במברק, צימרמן הורה לאקארדט לפנות לנשיא ונוסטיאנו קאראנסה בהצעה משני חלקים: ראשית, לכרות ברית עם גרמניה, ושנית, אם גרמניה תוותר על הנייטרליות שלה נגד ארצות הברית, להצטרף לגרמניה בתקיפת ארצות הברית ולעזור לשכנע את יפן לסייע להם בהתקפה. המברק נותר מעורפל ולאקארדט נאמר לברר את הפרטים בעצמו כשהוא מציג אותם לקאראנסה. הוא גם התבקש להסב את תשומת לבו של קאראנסה לקרב על האוקיינוס האטלנטי ולאפשרות שהוא עשוי להמשיך ולנסות לכפות על הבריטים שלום.
למרות גילוי המברק על ידי ארצות הברית ובריטניה, אקארדט פנה לשר החוץ קנדידו אגילאר ונתן לו את ההצעה חודש לאחר שליחת ההודעה. אגילאר היה סימפטי, אבל גם הוא וגם קאראנסה דחו בסופו של דבר את גרמניה, בעיקר בגלל גילויו בטרם עת. עם זאת, מקסיקו חששה מהשפעה אמריקאית, ואקארדט הצליח במידת מה לסחוף את קאראנסה, שהורה לעיתונים תומכי מדינות ההסכמה להפוך את עמדתם. דיווחים אלו המתמקדים בגרמניה הובילו בתחילה את אקארדט להאמין ששביתת הנשק היא מיתוס תעמולה. בלבול נוסף גרם לכך שעיתון בגוודלחרה שתמך בסנטימנט הפרו-גרמני עם הנחיותיו של אקארדט לדיווחים התומכים בקאראנסה, כאשר האנטי-קלריקליות של קאראנסה גרמה לעיתון לבקר את הכנסייה הקתולית, מה שהוביל לחרם של הכנסייה ולניסיונות הכושלים של אקארדט לשדל אותם ממנה.