היינץ ראו
 | |
| היינץ ראו | |
| לידה |
10 בנובמבר 1896 ברלין |
|---|---|
| פטירה |
13 בפברואר 1965 (בגיל 68) באד טיינאך |
| תקופת הפעילות | 1926–1964 (כ־38 שנים) |
| תחום יצירה | אדריכלות |
| זרם באמנות |
הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל  |
| יצירות ידועות | בית הכנסת גבעת רם |
| פרסים והוקרה | פרס רכטר |
  | |
היינץ (היינריך) ראו (Heinz (Heinrich) Rau; 10 בנובמבר 1896 – 13 בפברואר 1965[1]) היה אדריכל ומתכנן ערים ישראלי יליד גרמניה, ממובילי הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל ומחלוצי מתכנני ירושלים המודרנית בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]היינץ נולד בברלין בירת הקיסרות הגרמנית למשפחה דתית, והיה השני מתוך שמונת ילדי המשפחה, אחיהם של ארתור ראו וגרדה אוקס. שם סיים לימודי נגרות ועיצוב פנים. הוא עזב את גרמניה עם עליית הנאצים לשלטון ב-1933, ועלה לארץ ישראל. בשנים הראשונות עבר עם האדריכל הנודע ריכרד קאופמן, ולאחר מכן פתח משרד משלו לתכנון אדריכלי בירושלים ב-1935. עבודותיו הראשונות היו תכנון בתי מגורים פרטיים בירושלים, בתל אביב ובחיפה. בשנות ה-30 וה-40 היה בין מובילי עקרונות הסגנון הבינלאומי בירושלים המנדטורית. הוא נודע בקנאותו לעקרונות המודרניזם ובקפדנותו היתרה על פרטים ועל ביצוע מדוקדק של תוכניותיו, שאותן נהג לשרוף עם סיום הפרויקט. לשיטתו, על הבניין עצמו להוות עדות יחידה לתכנון העומד מאחוריו.
עם הקמת אגף התכנון (1949) מונה ראו על ידי אריה שרון לראש המחלקה לתכנון יוזם (חטיבה עיקרית לתכנון יוזם, ברמה הארצית והאזורית), והוא שימש במקביל גם כאחראי המחלקה לעיר ולאזורה של ירושלים. תפקיד מרכזי ובכיר זה ניתן לו חרף העובדה שלא השתייך ל"חוג לרפורמה התיישבותית", אותו חוג וולנטרי שהתווה את הקווים למדיניות התכנונית של מדינת ישראל, כמו מדיניות פיזור האוכלוסייה, אכלוס המדינה ע"פ עקרונות "אזוריים", ייסוד ערים חדשות ועוד. ראו היה חבר באגף בשלוש השנים הראשונות לקיומו (1949-1952), במהלכן היה שותף כמעט בכל ההחלטות והיזמות הקובעות.
ב-1949, כמנהל לשכת התכנון המחוזית, עמד ראו בראש צוות שהכין תוכנית אב לעיר ירושלים, יחד עם האדריכל דוד אנטול ברוצקוס. התוכנית, שנודעה כ"תוכנית ראו", התייחסה לעיר כיחידה שלמה ולא התחשבה בחלוקתה בין ישראל לירדן בקווי שביתת הנשק. תוכנית ראו הייתה תוכנית רעיונית בלבד ללא תוקף חוקי, אך היא קבעה מספר עקרונות יסוד שהנחו את המשך פיתוחה של העיר. התוכנית אימצה כמה מקווי היסוד של המתכננים הבריטיים של ירושלים, בין היתר את עקרון הבנייה על הגבעות תוך השארת העמקים כשטחים ירוקים, ואת מדיניות הבנייה באבן. כמו כן קבעה התוכנית את ייעודה של גבעת רם כמרכז מוסדות השלטון של המדינה. ב-1950 היה היינץ ראו שותף לתכנון קמפוס האוניברסיטה העברית במקום, יחד עם יוסף קלארווין וריכרד קאופמן.
תרומתו המשמעותית של ראו לתכנון הפיסי של ישראל ניכר, מלבד תכנונה של ירושלים, גם ברעיון להקמת נמל עמוק ים בשפך הסוכריר- הוא נמל אשדוד, והעיר אשדוד שהוקמה סביבו[2].
ב-1954 חבר אליו האדריכל דוד רזניק, שעבר מתל אביב לירושלים, והם הפעילו משרד משותף עד 1958. בין היתר תכנן ראו באותה תקופה כמה ממבני קמפוס האוניברסיטה העברית בגבעת רם, הבולט והמפורסם שבהם המבנה הכיפתי[3] של בית הכנסת (1956) בתכנון משותף של רזניק וראו, על פרויקט זה זכה בפרס רכטר. מבנה ראוי לציון נוסף של ראו בקמפוס הוא בניין המכון למתמטיקה (1959).
ב-1963 תכנן ראו את הבניין הראשון בקמפוס היברו יוניון קולג' בירושלים, ברחוב המלך דוד. המבנה המודרניסטי בחיפוי אבן נסורה, מאכלס את משרדי המנהלה ובית הכנסת ונחשב נציג מובהק של הסגנון הבינלאומי המאוחר. בשנות ה-80 זכה הקמפוס להרחבה בתכנונו של משה ספדיה.
ב-1964 פרש ראו ושב לגרמניה, שם התבודד בעיירה באד טיינאך שביער השחור. הוא נפטר שם ב-1965.
מבנים בתכנונו של היינץ ראו
[עריכת קוד מקור | עריכה]-
-
היברו יוניון קולג' בירושלים
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מיכאל יעקובסון: סיבוב בבית הכנסת האוניברסיטאי בגבעת רם, באתר 'חלון אחורי', 28 בספטמבר 2016
- מיכאל יעקובסון: נימוקי השופטים במתן פרס רכטר לאדריכלי בית הכנסת האוניברסיטאי, באתר 'חלון אחורי', 5 באפריל 2020
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ תאריכי ומקומות לידתו ופטירתו: ע"פ מידע באתר Answers.com (באנגלית)
- ^ משרד הפנים- אגף התכנון, אגף התכנון- נמל הדרום אשדוד. סקרים והצעה
- ^ חתך אנכי קוטרי של כיפת בית הכנסת בגבעת רם הוא ציקלואיד
| בקרת זהויות |
|
|---|