הסגנון הבין-לאומי בארץ ישראל

תחנת הכוח רדינג א' שבשפך הירקון

בית המעלות, ירושלים

בית פריד משנת 1935 ברחוב אחד העם 93 בתכנון זאב רכטר, 10/08

"מלון הרצליה" הישן בצפתנבנה בסגנון הבינלאומי, בעל קימורים אופייניים. הבניין משמש כיום כחנות ספרים

הסגנון הבין-לאומי הוא סגנון באדריכלות ועיצוב שהתפתח מתוך הזרם המודרניסטי באדריכלות המאה ה-20 והושפע רבות מבית הספר לאדריכלות באוהאוס שפעל בגרמניה (ולכן נקרא "באוהאוס", בעיקר בתל אביב). הסגנון, שכמרומז בשמו היה בין-לאומי ואחד מעקרונותיו הבולטים היה האוניברסליות, זכה להצלחה רבה בארץ ישראל והיה סגנון הבנייה המוביל בתקופת היישוב. רוח בניין הארץ והגעתם של אדריכלים אירופאים רבים בעלייה הרביעית והחמישית עם רעיונות חדשים השתלבו היטב ומימשו את רעיונות המודרניזם האירופאי בצורה ייחודית ומשמעותית.

הסגנון הבין-לאומי, והאדריכלות המודרניסטית בכלל, היו בגרסאות שונות הסגנון השולט בארץ עד סוף שנות ה-70 ופרק חשוב בתולדות האדריכלות הישראלית, אך הבנייה, הנחשבת למופת של האדריכלות המודרנית,^{[דרוש מקור][מפני ש...]} הייתה בשיאה בשנות ה-30.

מאפייני הסגנון בארץ

הסגנון הבין-לאומי התפתח באירופה ונתן מענה לבעיות חברתיות בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה כגישת בנייה זולה ופשוטה. מאפייניו האדריכליים הבולטים של הסגנון הם הפונקציונליזם והאוניברסליות. הסגנון פסל קישוטיות מיותרת ודגל בצורה ובאסתטיקה הנובעת מתוך השימוש במבנה, זאת בניגוד לסגנונות אדריכליים מסורתיים שהתאפיינו בין השאר בקישוט החזיתות. הרעיון החברתי שעמד מאחורי הסגנון היה בין השאר מימושו בכל העולם.

התפיסות החברתיות של סגנון זה, יחד עם החיסכון הכלכלי שבו, התאימו מאוד לישוב היהודי בארץ ישראל. הסגנון עבר שינויים קלים שהתאימו אותו לבנייה בארץ, שינויים בעיקר בהתייחסות לאקלים בארץ. הפתחים הפונים דרומה במבנים היו קטנים יותר; כמעט ולא נעשה שימוש בקירות זכוכית, והשימוש במרפסות היה רב יותר מאשר במבנים באירופה. מבחינה חיצונית ניתן לאפיין כמה מהמוטיבים המובהקים של הסגנון הבין-לאומי בארץ: ^{[דרוש מקור]}

• א-סימטריה, כמעט תמיד. אדריכלי הבאוהאוס האמינו כי הסימטריה משרתת את האדריכל ולא את המתגוררים במבנה. הבניין, על פי התפישה המודרניסטית, אמור להיות פונקציונלי ולשרת בראש ובראשונה את דייריו.
• גגות שטוחים, בניגוד לגגות רעפים, משופעים וקמורים.
• חלונות - שימוש בחלונות ישרים (ללא קשתות) בלבד או בחלונות עגולים דמויי חלונות אונייה, ולא כאוקולוס או רוזטה קלאסיים. מאפיין ברור מאוד נוסף הוא חלונות הסרט האופקיים וחלונות ה"מדחום" האנכיים שאפיינו חדרי מדרגות.
• מרפסות - מאפיינות את הסגנון הבין-לאומי בארץ לעומת האירופאי. המרפסות עוצבו באופן מיניליסטי כ"גריעה" מתוך מסת הבניין. אחד מסימני ההיכר של הסגנון בארץ הוא גם המרפסות הפינתיות, לעיתים מרפסות מעוגלות הפונות אל פינות רחוב. במיוחד בתל אביב, מצויים בניינים רבים בעלי מרפסות כאלו המהוות באופן סמלי יציעי תיאטרון המשקיפים אל הרחוב.
• קירות הצללה וקרניזים המקרים את המרפסות מפני השמש, ופתחי אוורור שנועדו לאפשר משב רוח אל תוך המרפסת.
• קירות מטוייחים בלבן, למעט בירושלים בה חופו המבנים באבן ירושלמית כנדרש על ידי תקנת עזר עירונית מתקופת המנדט הבריטי.
• מאפייני אונייה - חלונות עגולים ומרפסות דמויות סיפון של אונייה. הסגנון הבין-לאומי נועד להתאים לכל חלקי כדור הארץ ולכל הערים בה. מאפיין האונייה הוא מאפיין המזוהה בכל העולם ולא מיוחס לעיר מסוימת או לתרבות מסוימת.

היסטוריה

בית הדפוס הישן של עיתון "הארץ" בתל אביב. יוסף וזאב ברלין

בית מגורים ומסחר ברחוב לוינסקי בתל אביב, 7/08

בית בונם, רחביה

מתחילת שנות ה-20 הגיעו לארץ ובעיקר לעיר הצעירה תל אביב אדריכלים רבים מגרמניה, חלקם אף בוגרי בית ספר הבאוהאוס, ועסקו בתכנון ובנייה של מבנים רבים בעיר. אדריכלים אלה הגיעו ברובם בעלייה הרביעית והחמישית ופועלם היה גם בנייה עבור האוכלוסייה הבורגנית שהגיע לארץ בהמונים. על רקע זה, תל אביב כעיר בתנופת צמיחה גדולה ועל רקע התפיסה הסוציאליסטית ששלטה בארץ, תל אביב הייתה למגרש משחקים של אדריכלות הסגנון הבין-לאומי. בעקבות הבנייה הרבה בסגנון זה זכתה העיר הלבנה של תל אביב להכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2003 על ידי אונסק"ו.

במקביל, תוכננו בירושלים שכונות הגנים, על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, שביטאו את התפישה האורבניסטית של הזרם המודרניסטי. במרכז העיר ירושלים (של היום) נבנו גם כן מבנים רבים בסגנון הבין-לאומי שהידועים שבהם נמצאים באזור שכונת רחביה. כמו כן רבים ממבני הציבור ובתי הדירות שנבנו במערב ירושלים בתקופת המנדט הבריטי תוכננו בסגנון זה לרבות אף בתי כנסת כדוגמת בית הכנסת ישורון. בירושלים נאלצו האדריכלים במקרים רבים להתאים את התכנון לתקנה המנדטורית שחייבה את חיפוי המבנים באבן ירושלמית (תקנה שעודה בתוקף עד היום, למעט תקופות קצרות בהיסטוריה של הקלות), והודות לכך נשתמרו בתי רחביה ומרכז ירושלים עד היום במצב טוב בהרבה מבני דורם התל אביביים.

אחד המבנים הראשונים שנבנו בישראל בזרם זה מחוץ לערים הגדולות היה בית המחנה, שהיה המבנה הראשון שהוקם במיזם העסקי-ציוני של ההתיישבות החקלאית בתל מונד.

הסגנון פרח בעוד ערים ומושבות רבות בארץ בשנות ה-30. מקום בולט הוא שכונת הדר הכרמל בחיפה. עם זאת, הסגנון הבין-לאומי לא אפיין את הבנייה הבורגנית לבדה ובקיבוצים רבים נבנו חדרי אוכל ופונקציות נוספות בסגנון גם כן.

השיכונים הנפוצים בישראל, גם הם במידה רבה תוצר של הסגנון הבין-לאומי. הרעיון של מבנה מגורים פשוט במיוחד הנותן מענה זול ויעיל למצוקת מגורים הגיע מאירופה של תחילת המאה ה-20 ויושם באופן נרחב בישראל הקולטת עלייה. שיכונים כגון מעונות עובדים ושיכוני קריית מאיר בתל אביב נבנו בשנות ה-30 אך קיימים הבדלים משמעותיים בינם לבין השיכונים שנבנו אחרי קום המדינה. בניית השיכונים, בעיקר בשנות ה-50 וה-60, נעשתה במהירות על ידי הממשלה באיכות נמוכה בהרבה מהשיכונים שתוכננו על ידי מיטב האדריכלים בשנות ה-30. רבים מבקרים את בניית השיכונים במדינת ישראל בהשוואה לשיכונים שנבנו באירופה בתקופה המקבילה במסגרת השיקום שאחרי מלחמת העולם השנייה.

שכונות הפועלים בתל אביב הובילו לטיפולוגיית בניה שהתקיימה בצורה זו או אחרת עד היום. שקיעתו של הסגנון הבין-לאומי בארץ הייתה הדרגתית.

העיר הלבנה

ערך מורחב – העיר הלבנה

העיר הלבנה הוא כינוי רווח לכמה מאזוריה הישנים של תל אביב, בהם שוכנים למעלה מ-4,000 מבנים המשויכים לסגנון הבין-לאומי באדריכלות – הריכוז הגדול בעולם של מבנים מסוג זה – ובולט בהם גם תכנונה של העיר כעיר גנים שלה שדרות ורחובות ירוקים. רוב מבני הסגנון הבין-לאומי הוקמו משנות ה-30 ועד הקמת המדינה, על ידי אדריכלים יהודים שמוצא רובם מגרמניה. עיקר מבני העיר הלבנה שוכנים בלב תל אביב, בין הרחובות אבן גבירול ודרך בגין במזרח, רחובות אלנבי והרכבת בדרום, נחל הירקון בצפון והים במערב. בשנת 2003 קבע אונסק"ו כי אזורי העיר הלבנה בתל אביב הם אתר מורשת עולמית. מהנדס העיר בתקופת הקמתה של "העיר הלבנה" היה יעקב בן-סירה, ויש הרואים בו בעל השפעה חשובה למעבר לסגנון הבין-לאומי.

הסגנון הבין-לאומי במאה ה-21

הכרזת אונסק"ו ^{[דרוש מקור][מפני ש...]}על העיר הלבנה של תל אביב כאתר מורשת עולמית, גרמה להתעוררות מחודשת במבני הבאוהאוס כך שאדריכלים רבים משתמשים שוב במוטיבים מהסגנון הבין-לאומי, אם בבניה באזור של מבנים אלו שיש רצון להשתלב בסביבה ואם במבנים חדשים, בין הפרויקטים ניתן למנות את בניין המועצה האזורית מנשה וכן את פרויקט וילז' בשכונת אם המושבות בפתח תקווה.

מבנים בולטים בארץ

בית אנגל שתכנן זאב רכטר בהשפעה ישירה של לה קורבוזיה

חדר האוכל של קיבוץ גבעת השלושה. אדריכל: אריה שרון

מפעל "עלית" ברמת גן

בניין המועצה אזורית מנשה, בתכנון וינשטין-ועדיה אדריכלים. פרשנות עכשיווית לסגנון הבין-לאומי.

ירושלים

• בית החולים הדסה הר הצופים – אדריכל: אריך מנדלסון
• בית זלמן שוקן – אדריכל: אריך מנדלסון
• ספריית שוקן – אדריכל: אריך מנדלסון
• בית בנק אפ"ק (לימים בנק לאומי, רחוב יפו) – אדריכל: אריך מנדלסון
• בית אגיון – אדריכל: ריכרד קאופמן
• בית בונם – אדריכל: ליאופולד קרקאור

תל אביב

• כיכר דיזנגוף – אדריכלית: ג'ניה אוורבוך
• הביתן המרכזי ביריד המזרח – אדריכל: ריכרד קאופמן
• מעונות עובדים (רחוב פרישמן/פרוג) – אדריכל: אריה שרון
• מרכז קופת חולים (רחוב בן עמי) – אדריכל: יוסף נויפלד
• בית חולים אסותא (רחוב ז'בוטינסקי) – אדריכל: יוסף נויפלד
• בית אנגל (שדרות רוטשילד/מזא"ה) – אדריכל: זאב רכטר
• קפה גלינה (יריד המזרח) – אדריכלית: ג'ניה אוורבוך ואחרים
• בית הדר (מבנה משרדים ברחוב הרכבת) – אדריכל: קרל רובין
• תחנת הכוח רדינג א', כמו תחנות רבות שיזם פנחס רוטנברג
• שוק העלייה (רחוב העלייה) – אדריכל: יעקב בן סירה
• מוסך דן (רחוב ארלוזורוב)
• בית פילץ (כיכר לונדון)

חיפה

• תחנת כוח – אדריכל: ריכרד קאופמן
• שוק תלפיות – אדריכל: משה גרשטל
• בית בורנשטיין – אדריכלים: בנימין אוראל ויחזקאל זוהר
• בית דוד צ'נג (רח' ביאליק 6) - אדריכל: יוסף קלארווין
• בית הקרנות - אדריכל: יוסף קלארווין
• בית הספר אליאנס בהדר הכרמל – אדריכלים: בנימין אוראל ויחזקאל זוהר
• בית השעון - אדריכל: גדעון קמינקא
• קונסרבטוריון דוניה ויצמן – אדריכלים: בנימין אוראל ודוד ויטמן
• בית הזכוכית – אדריכל: תיאודור מנקס
• בית אהרון רוזנפלד – אדריכלים: בנימין אוראל ויחזקאל זוהר
• מעונות אדל-שיפר – אדריכלים: בנימין אוראל ויחזקאל זוהר
• בית העם בשכונת תל עמל – אדריכלים: בנימין אוראל ויחזקאל זוהר
• בית זוהר – אדריכלים: בנימין אוראל ויחזקאל זוהר
• מלון ארמון הכרמל – אדריכלים: בנימין אוראל ויחזקאל זוהר

קיבוצים

• גבעת השלושה: חדר אוכל – אדריכל: אריה שרון
• תל יוסף: חדר אוכל – אדריכל: ליאופולד קרקאור
• דגניה א': חדר אוכל – אדריכל: ריכרד קאופמן

מקומות נוספים

• נתניה: קולנוע שרון – אדריכל: שמואל ברקאי
• פתח תקווה: השוק המרכזי - מחלקת התכנון המנדטורית
• פתח תקווה: בית חולים בילינסון – אדריכל: אריה שרון
• רמת גן: מפעל עלית הישן ברחוב ז'בוטנסקי
• רחובות: בית חיים ויצמן – אדריכל: אריך מנדלסון
• כפר סבא: קולנוע עמל – אדריכל: אריה שרון

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא הסגנון הבין-לאומי בארץ ישראל בוויקישיתוף

• סגנון הבאוהאוס בבתי המגורים בישראל, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל"
• נעמה ריבה, 100 שנות באוהאוס: מסע בין הבניינים ששמו את ישראל בקדמה העולמית, באתר הארץ, 8 במאי 2019
• אסתר זנדברג, מילון הבאוהוס המלא, באתר הארץ, 5 בספטמבר 2019