הסגנון הבינלאומי בארץ ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
בית פריד משנת 1935 ברחוב אחד העם 93 בתכנון זאב רכטר, 10/08

הסגנון הבינלאומי הוא סגנון באדריכלות ועיצוב שהתפתח מתוך הזרם המודרניסטי באדריכלות המאה ה-20 והושפע רבות מבית הספר לאדריכלות באוהאוס שפעל בגרמניה (ולכן זכה, בעיקר בתל אביב, לכינוי ״באוהאוס״). הסגנון, שכמרומז בשמו היה בינלאומי ואחד מעקרונותיו הבולטים היה האוניברסליות, זכה להצלחה רבה בארץ ישראל והיה סגנון הבנייה המוביל בתקופת היישוב. רוח בניין הארץ והגעתם של אדריכלים אירופאים רבים בעלייה הרביעית והחמישית עם רעיונות חדשים השתלבו היטב ומימשו את רעיונות המודרניזם האירופאי בצורה ייחודית ומשמעותית.

הסגנון הבינלאומי, והאדריכלות המודרניסטית בכלל, היו בגרסאות שונות הסגנון השולט בארץ עד סוף שנות ה-70 ופרק חשוב בתולדות האדריכלות הישראלית אך הבנייה הנחשבת למופת של האדריכלות המודרנית הייתה בשיאה בשנות ה-30.

מאפייני הסגנון בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסגנון הבינלאומי התפתח באירופה ונתן מענה לבעיות חברתיות בתקופה שלאחר מלחמת העולם הראשונה כגישת בנייה זולה ופשוטה. מאפייניו האדריכליים הבולטים של הסגנון הם הפונקציונליזם והאוניברסליות. הסגנון פסל קישוטיות מיותרת ודגל בצורה ובאסתטיקה הנובעת מתוך השימוש במבנה, זאת בניגוד לסגנונות אדריכליים מסורתיים שהתאפיינו בין השאר בקישוט החזיתות. הרעיון החברתי שעמד מאחורי הסגנון היה בין השאר מימושו בכל העולם.

התפיסות החברתיות של סגנון זה יחד עם החיסכון הכלכלי שבו, התאים מאוד לישוב היהודי בארץ ישראל. הסגנון עבר שינויים קלים שהתאימו אותו לבנייה בארץ, שינויים בעיקר בהתייחסות לאקלים בארץ. הפתחים הפונים דרומה במבנים היו קטנים יותר; כמעט ולא נעשה שימוש בקירות זכוכית, והשימוש במרפסות היה רב יותר מאשר במבנים באירופה. מבחינה חיצונית ניתן לאפיין כמה מהמוטיבים המובהקים של הסגנון הבינלאומי בארץ:

  • א-סימטריה, כמעט תמיד. אדריכלי הבאוהאוס האמינו כי הסימטריה משרתת את האדריכל ולא את המתגוררים במבנה. הבניין על פי התפישה המודרניסטית אמור להיות פונקציונלי ולשרת בראש ובראשונה את דייריו.
  • גגות שטוחים, בניגוד לגגות רעפים, משופעים וקמורים.
  • חלונות - שימוש בחלונות ישרים (ללא קשתות) בלבד או בחלונות עגולים דמויי חלונות אונייה, ולא כאוקולוס או רוזטה קלאסיים. מאפיין ברור מאוד נוסף הוא חלונות הסרט האופקיים וחלונות ה"מדחום" האנכיים שאיפיינו חדרי מדרגות.
  • מרפסות - מאפיינות את הסגנון הבינלאומי בארץ לעומת האירופאי. המרפסות עוצבו באופן מיניליסטי כ"גריעה" מתוך מסת הבניין. אחד מסימני ההיכר של הסגנון בארץ הוא גם המרפסות הפינתיות, לעתים מרפסות מעוגלות הפונות אל פינות רחוב. במיוחד בתל אביב, מצויים בניינים רבים בעלי מרפסות כאלו המהוות באופן סמלי יציעי תיאטרון המשקיפים אל הרחוב.
  • קירות הצללה וקרניזים המקרים את המרפסות מפני השמש, ופתחי אוורור שנועדו לאפשר משב רוח אל תוך המרפסת.
  • קירות מטוייחים בלבן, למעט בירושלים בה חופו המבנים באבן ירושלמית כנדרש על ידי תקנת עזר עירונית מתקופת המנדט הבריטי.
  • מאפייני אונייה - חלונות עגולים ומרפסות דמויות סיפון של אוניה. הסגנון הבינלאומי נועד להתאים לכל חלקי כדור הארץ ולכל הערים בה. מאפיין האונייה הוא מאפיין המזוהה בכל העולם ולא מיוחס לעיר מסוימת או לתרבות מסוימת.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הדפוס הישן של עיתון "הארץ" בתל אביב. יוסף וזאב ברלין
בית מגורים ומסחר ברחוב לוינסקי בתל אביב, 7/08

מתחילת שנות ה-20 הגיעו לארץ ובעיקר לעיר הצעירה תל אביב אדריכלים רבים מגרמניה, חלקם אף בוגרי בית ספר הבאוהאוס, ועסקו בתכנון ובנייה של מבנים רבים בעיר. אדריכלים אלה הגיעו ברובם בעלייה הרביעית והחמישית ופועלם היה גם בנייה עבור האוכלוסייה הבורגנית שהגיע לארץ בהמונים. על רקע זה, תל אביב כעיר בתנופת צמיחה גדולה ועל רקע התפיסה הסוציאליסטית ששלטה בארץ, תל אביב הייתה למגרש משחקים של אדריכלות הסגנון הבינלאומי. בעקבות הבנייה הרבה בסגנון זה זכתה העיר הלבנה של תל אביב להכרה כאתר מורשת עולמית בשנת 2004 על ידי אונסק"ו.

במקביל, תוכננו בירושלים שכונות הגנים, על ידי האדריכל ריכרד קאופמן, שביטאו את התפישה האורבניסטית של הזרם המודרניסטי. במרכז העיר ירושלים (של היום) נבנו גם כן מבנים רבים בסגנון הבינלאומי שהידועים שבהם נמצאים באזור שכונת רחביה. כמו כן רבים ממבני הציבור ובתי הדירות שנבנו במערב ירושלים בתקופת המנדט הבריטי תוכננו בסגנון זה לרבות אף בתי כנסת כדוגמת בית הכנסת ישורון. בירושלים נאלצו האדריכלים במקרים רבים להתאים את התכנון לתקנה המנדטורית שחייבה את חיפוי המבנים באבן ירושלמית (תקנה שעודה בתוקף עד היום, למעט תקופות קצרות בהיסטוריה של הקלות), והודות לכך נשתמרו בתי רחביה ומרכז ירושלים עד היום במצב טוב בהרבה מבני דורם התל אביביים.

הסגנון פרח בעוד ערים ומושבות רבות בארץ בשנות ה-30. מקום בולט הוא שכונת הדר הכרמל בחיפה. עם זאת, הסגנון הבינלאומי לא איפיין את הבנייה הבורגנית לבדה ובקיבוצים רבים נבנו חדרי אוכל ופונקציות נוספות בסגנון גם כן.

השיכונים הנפוצים בישראל, גם הם במידה רבה תוצר של הסגנון הבינלאומי. הרעיון של מבנה מגורים פשוט במיוחד הנותן מענה זול ויעיל למצוקת מגורים הגיע מאירופה של תחילת המאה ה-20 ויושם באופן נרחב בישראל הקולטת עלייה. שיכונים כגון מעונות העובדים ושיכוני קריית מאיר בתל אביב נבנו בשנות ה-30 אך קיימים הבדלים משמעותיים בינם לבין השיכונים שנבנו אחרי קום המדינה. בניית השיכונים, בעיקר בשנות ה-50 וה-60, נעשתה במהירות על ידי הממשלה באיכות נמוכה בהרבה מהשיכונים שתוכננו על ידי מיטב האדריכלים בשנות ה-30. רבים מבקרים את בניית השיכונים במדינת ישראל בהשוואה לשיכונים שנבנו באירופה בתקופה המקבילה במסגרת השיקום שאחרי מלחמת העולם השנייה.

שכונות הפועלים בתל אביב הובילו לטיפולוגיית בניה שהתקיימה בצורה זו או אחרת עד היום. שקיעתו של הסגנון הבינלאומי בארץ הייתה הדרגתית, ונבעה בין השאר מן האנומאליה שנתקיימה בו מלכתחילה: הסגנון היה מופשט, מתוחכם ואף אליטיסטי, ובפירוש לא התחבר עם ה"המונים" אשר אותם בא לשרת. קבלנים ויזמים אשר לא הבינו עד הסוף את הסגנון שכפלו לעייפה את המבנים הפשוטים ביצירת שכונות חד גוניות משמימות. אלמנטים שנוספו בשנות ה-60 כמו יערות של דודי שמש, אנטנות, מזגנים, צנרת סניטארית וכמובן ה"תריסולים" המפורסמים שסגרו את כל המרפסות עם תריסי פלסטיק הפכו מבנים אלו לחזיון בלתי מלבב.

העיר הלבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – העיר הלבנה

העיר הלבנה הוא כינוי רווח לכמה מאזוריה הישנים של תל אביב, בהם שוכנים למעלה מ-4,000 מבנים המשויכים לסגנון הבינלאומי באדריכלות – הריכוז הגדול בעולם של מבנים מסוג זה – ובולט בהם גם תכנונה של העיר כעיר גנים שלה שדרות ורחובות ירוקים. רוב מבני הסגנון הבינלאומי הוקמו משנות ה-30 ועד הקמת המדינה, על ידי אדריכלים יהודים שמוצא רובם מגרמניה. עיקר מבני העיר הלבנה שוכנים בלב תל אביב, בין הרחובות אבן גבירול ודרך בגין במזרח, רחובות אלנבי והרכבת בדרום, נחל הירקון בצפון והים במערב. בשנת 2003 קבע אונסק"ו כי אזורי העיר הלבנה בתל אביב הם אתר מורשת עולמית. מהנדס העיר בתקופת הקמתה של "העיר הלבנה" היה יעקב בן-סירה, ויש הרואים בו בעל השפעה חשובה למעבר לסגנון הבינלאומי.

הסגנון הבינלאומי במאה ה-21[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרזת אונסק"ו על העיר הלבנה של תל אביב כאתר מורשת עולמית, גרמה להתעוררות מחודשת במבני הבאוהאוס כך שאדריכלים רבים משתמשים שוב במוטיבים מהסגנון הבינלאומי, אם בבניה באזור של מבנים אלו שיש רצון להשתלב בסביבה ואם במבנים חדשים, בין הפרויקטים ניתן למנות את בניין המועצה האזורית מנשה וכן את פרויקט וילז' בשכונת אם המושבות בפתח תקווה.

מבנים בולטים בארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית אנגל שתכנן זאב רכטר בהשפעה ישירה של לה קורבוזיה
מפעל "עלית" ברמת גן
בניין המועצה אזורית מנשה, בתכנון וינשטין-ועדיה אדריכלים. פרשנות עכשיווית לסגנון הבינלאומי.

ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיבוצים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקומות נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]