היירוגמיה

היירוגמיה (ביוונית: ἱερογαμία, מתוך ἱερὸς γάμος – היירוס הוא קדוש, גמוס הוא נישואים, יחסי מין), או ירוגמיה, היא נישואין מקודשים או זנות פולחנית, זנות מקודשת. למונח יש גם משמעויות באלכימיה ובפסיכולוגיה יונגיאנית.

לפי סטפני בדין, חוקרת לימודים קלאסיים מאוניברסיטת פנסילבניה, זנות מקודשת לא התקיימה מעולם בעולם העתיק וכי הסיבה להפצתו של השקר הייתה ביזוי תרבויות זרות.

בעולם העתיק

פרסקו נישואי זאוס והרה בנוכחות איריס והאנשה של הטבע החדש מפומפיי במוזיאון הלאומי לארכאולוגיה של נאפולי

ראו גם – זנות ביוון העתיקה#זנות קדושה (היירוגמיה)

בחוקי חמורבי היו סעיפים (178–180) שהגנו על זכויותיהן של נשים שעסקו בתפקידי קודש; בשל הקושי בתרגום המונחים העתיקים, טיבם של אותם תפקידים איננו ודאי, אך ייתכן שחלקם היו קשורים לזנות פולחנית.

אצל החתים הייתה זנות מקודשת.

סטראבון בספרו גאוגרפיה (8.6.20) כתב על מקדש אפרודיטה בקורינתוס כי היו בו ״הטאירות שפחות המקדש״ רבות, בנוסף הוא כתב כי בעיר קומנה היו "נשים רבות העושות מלאכתן בגופן, לרוב מוקדשות". באותו ספר (11.14.16) תיאר סטארבון את מנהגם של מכובדים ארמנים ממחוז אקיליזנה המקדישים לאלה אנהיד את בנותיהם הבתולות, על מנת שיעסקו בזנות מקודשת קודם לנישואיהן.

המשורר פינדארוס תיאר בפרוטרוט את מקדש אפרודיטה ואת ההיירוגמיה במקדש אפרודיטה בקורינתוס.

הרודוטוס סיפר, על סמך דברים ששמע אבל לא ראה במו־עיניו, שכל נשות בבל היו חייבות, לפחות פעם אחת בחייהן, לשבת במקדש אפרודיטה ולקיים יחסי מין עם גבר זר שיבחר בהן, ואת כספי האתנן היו נותנות למקדש; לדבריו, גם בקפריסין היה מנהג מעין זה. גם פומפיוס טרוגוס וקליארכוס איזכרו זנות פולחנית של בתולות בקפריסין, כאירוע טקסי חד־פעמי בו מקריבות הנערות את בתוליהן לאפרודיטה.^{[דרוש מקור]} טרוגוס סיפר גם על זנות פולחנית בעיר לוקרי שבקלבריה.^{[דרוש מקור]}

ביום הכואס, כחלק משיבוש הסדר החברתי, המלכה (אשתו של הארכון) קיימה באגורה יחסי מין טקסיים עם דיוניסוס המגולם על ידי הכהן (או על ידי בעלה).^{[דרוש מקור]}

ביהדות

היהדות שללה את הזנות המקודשת, והזהירה מקיומה בבית המקדש: ”לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל, וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל: לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב, בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר, כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם” (דברים, כ"ג, י"ח–י"ט).

בספר מקבים ב מתוארת בשלילה זנות בחצר המקדש, אולם לא ברור מהכתוב האם הייתה זאת זנות רגילה או זנות מקודשת "והגויים זללו וסבאו בקודש, וישכבו עם נשים זונות בחצר הבית, ויביאו בתוך ההיכל כל דבר אשר לא כדת, ויקריבו כל דבר פיגול על המזבח ה'."

בנצרות

הנצרות שוללת היירוגמיה. פאולוס מתייחס לתופעת ההיירוגמיה בקורינתוס באיגרת הראשונה אל הקורינתים ”הֲלֹא יְדַעְתֶּם כִּי הָרְשָׁעִים לֹא יִירְשׁוּ אֶת־מַלְכוּת הָאֱלֹהִים אַל־תַּשִּׂיאוּ נַפְשׁוֹתֵיכֶם לֹא הַזֹּנִים לֹא עֹבְדֵי אֱלִילִים לֹא הַמְנָאֲפִים וְלֹא הַקְּדֵשִׁים וְלֹא הַשֹּׁכְבִים אֶת־זָכָר” (קורינתים א', ו', 9).

אוסביוס מקיסריה כתב (בפרק LVIII^{[דרוש מקור][מפני ש...]}) שקונסטנטינוס הרס את מקדש ונוס בבעלבכ, שם מכובדים הניחו לנשותיהם ולבנותיהם לבצע ניאוף חסר בושה.

לקריאה נוספת

• ניקי רוברטס, זונות עושות היסטוריה: הסחר במין בחברה המערבית, הוצאת סיטרא אחרא, 2006, עמ' 403

• Catherine Johns, Sex or Symbol: Erotic Images of Greece and Rome ,University of Texas Press, 1982 p 117-142
• Amy Richlin, Pornography and representation in Greece and Rome Oxford University Press, 1992 P 3-35
• Andrew Stewart, Art, Desire and the Body in Ancient Greece, Cambridge University Press, 1997 P 156-171

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא היירוגמיה בוויקישיתוף

• topic/hierogamy היירוגמיה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)