אוסיריס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פסל אוסיריס ממוזיאון קהיר
אוסיריס (אוסיר) בכתב חרטומים
Q1
D4
A40

אוסיריס (Ὄσιρις) הוא שמו היווני של אל המוות המצרי (אוסֶר, Asir) לפי המיתולוגיה המצרית. אוסיריס מוכר גם כאל המתים והשאול. בפניו נשפטו המתים אשר באו בשערי השאול. נולד בעיר בוסיריס שבמצרים.[1]

אוסיריס הוא אחד מצאצאיו של רע (אל השמש). אוסיריס היה בנו של גב (אל האדמה) ונות (אלת השמים), והיו לו שלושה אחים: אח - סת, ושתי אחיות - איזיס ונפתיס. אוסיריס התחתן עם אחותו איזיס, ויחד הביאו לעולם את התרבות. הוא לימד את בני האדם לעבד את האדמה וליצור לחם, יין ושיכר. אוסיריס ביסס את המאעת (הסדר הקוסמי) ברחבי הארץ וירש את השלטון על הארץ לאחר שהוכיח כי הוא ראוי לכך כצאצאו של אל השמש, בורא העולם רע (ra). הוא אירגן את הארץ ותירבת אותה, שלט בכל מקורותיה של מצרים והביא לה שפע ושגשוג.[2] מימי הנון (המים הקמאיים) היו נתונים לפיקוחו והוא השתית חקלאות המנצלת את גאות ושפל היאור. הצמחייה לבלבה ובעלי החיים התרבו. אוסיריס אף ניהל את מערכות הכוכבים בשמים[3], וכל האלים רחשו לו כבוד.

אוסיריס שלט על מצרים המיושבת, עד שסת רצח אותו. לאחר החייאתו, הוא קיבל את השלטון על ארץ השאול. מותו ותחיתו של אוסיריס מסמלים את הגאות והשפל של הנילוס. בנו הורוס (חור) נקם בסת על רצח אביו, הביס אותו וקיבל לידיו חזרה את השלטון על מצרים.

בטקס הדתי של הפולחן המצרי היה נהוג להכין פסלוני בוץ בדמותו של אוסיריס, בהם היו נעוצים זרעים; את הפסלים השליכו לנילוס, וכשהזרעים החלו לנבוט היה זה סימן לתחייתו של האל.

בשל תחייתו נחשב האל גם לאל הבריאות.

אוסיריס נחשב המקביל לאדוניס במיתולוגיה הכנענית ולתמוז במיתולוגיה המסופוטמית.

הולדתו של אוסיריס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראשית התקיים האל רע העוצמתי עם אשתו נות. למרות שנות הייתה נשואה לאל רע, היא הייתה מאוהבת באל גב. כשלרע נודע הדבר הוא רתח מזעם. עקב כך רע ציווה על נות את האפשרות להביא ילדים אך ורק ב-360 הימים בשנה (באותה התקופה היו קיימים רק 360 ימים בשנה ולא 365). דבר זה העציב את נות והיא החליטה לקרוא לתחות לעזרה.[4][5] תחות בתורו הגה רעיון- הוא לקח את האור של הירח, שאשתו סילני הייתה ממונה עליו ושהתחרתה באור השמש באותה התקופה (בזמן זה אור השמש והירח היו כמעט כשווים) והמיר אותו לעוד 5 ימים נוספים בשנה, כך שהשנה גדלה מ-360 ימים ל-365 ואור הירח נחלש. מהלך זה הבטיח לנות 5 ימים נוספים שבהם היא תוכל להביא ילדים לעולם תוך כדי ציות לחוק שהכתיב רע. ביום הראשון ילדה נות את אוסיריס, ביום השני נולד הורוס, ביום השלישי נולד סת ואיסיס ונתפתיס בימים הרביעי והחמישי בהתאמה. בעת הולדתו של אוסריס נשמע קול עוצמתי בכל העולם שקרא "אדון הארץ נולד!".[5]

שמו של אוסיריס[עריכת קוד מקור | עריכה]

השם המצרי העתיק המקובל היה אוסֶר (Asir, לפעמים מתורגם כ-Wsir או Asar), בעוד שהשם "אוסיריס" הוא השם היווני המקובל לאוסר. מקור שמו בהירוגליפים מורכב מהמילה "כתר ו"עין". פירוש אפשרי להלחם ההירוגליפי - "הוא רואה את הכתר". פירוש אפשרי להירוגליף השני מקושר לפירוש "העין של גן העדן" (שהוא בעצמו כינויי של האל רע).[6]

מאבקים על שלטון מצרים - אוסיריס וסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ספר המתים המצרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הגרסה הראשונה שמופיעה בספר המתים, ביום אחד מתוך החודש הראשון של עונת ההצפה, המלך (בתקופה זאת עדיין לא התקיים התואר "פרעה") אוסיריס של מצרים העליונה והתחתונה (היה המלך הראשון של שתיהן) הגיע אל מחוז אבידוס שבמצרים. שמועות היו במצרים על ביקורו באבידוס, ואחדות מהן הגיעו אל סת. סת החליט לחפש את אוסריס ומצא אותו מתחת לעץ והחליט לתקוף אותו. סת הרג את אוסיריס וטמן את גופתו במימי הנילוס. המים הקמעים, ה"נון" העלו את מפלסם והקיפו את גופתו של אוסריס מכל עבר והוא התחיל להיסחף בנהר. איסיס לא הצליחה למצוא את בעלה, דבר שהעציב אותה עד מאוד. את אוסיריס החליף סת בשלטון, ביחד עם אשתו נפתיס. נפתיס הייתה נאמנה לאיסיס, ולא שכחה לבכות על העלמותו של אוסריס במקביל. איסיס העוצמתית החליטה להשתמש בכוחותיה הגדולים כדי למצוא את אוסיריס, לגרום לו לקום לתחייה ולהרות ממנו כדי ללדת בן (העתיד לבוא בשם הורוס או חור במצרית עתיקה) שינקום את נקמת אביו. נפתיס יצאה לעזור לאיסיס לחפש את גופתו של אוסיריס. בסופו של דבר, איסיס ונפתיס מצאו את גופתו של אוסיריס ליד העיר אבידוס. איסיס, כיאה לאלי מצרים העוצמתיים במיוחד, החליפה את צורתה לצורת נץ. איסיס פרשה את כנפיה כשמתחתיהן אוסיריס והחייתה אותו, על ידי יצירה של רוח חיים קדושה שהכניסה את איסיס להריון. אוסיריס ירד לעולם המתים, ונהפך לאדון המושל במקומו החדש על אדמות. כך גם נגמרה תקופת שלטונו של אוסיריס במצרים העתיקה.[7]

על פי כתבי פלוטרכוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

פסל בדמותו של אוסיריס
פסל ראש של אוסיריס

בתחילת הגרסה שנכתבה על ידי פלוטרכוס, מדגיש המחבר את תרומתו של אוסיריס בתרבות העולם הקדום. מסופר כי לאחר שנתן אוסיריס את התרבות המצרית הנעלה לעולם, החליט לפזר אותה גם בין עמים אחרים. אוסיריס נתן לאיסיס למשול לתקופה מסוימת, וביחד עם קבוצה של נגנים ואלים משניים הם יצאו לתרבות העמים האחרים במזרח הקדום. אוסיריס נחשב בתרבות המצרית, למי שלימד גם את העמים האחרים בעולם חוץ מהעם המצרי העתיק, את מלאכת בניית היישובים והערים, את וויסות המים בנהרות ואת מלאכת גידול החיטה. תקופת מלכותו של אוסיריס נחשבה במהלך ההיסטוריה של מצרים העתיקה, לתקופה פוריה בה הגיעה מצרים העתיקה לגדולה מעבר לכל מה שהיה עד לאותה התקופה, פועלו זה עשה בשיתוף ובייעוץ מאל החוכמה והלימוד דג'חותי (תחות). סת לעומת זאת, אחיו של אוסיריס שישב בצד בזמן מלכותו, הביט בפועלו וקינא בו עד מאוד. המחסום העיקרי שמנע מסת לתפוש את השלטון הייתה איסיס, אשתו של אוסיריס, שהייתה ערנית ופיקחה על המתרחש במצרים. אחרי שחזר אוסיריס ממסעות תרבות שאר עמי המזרח הקדום, סת החליט כי זאת הזדמנות טובה לתפוס את השלטון, ולכן בחר להרוג אותו. סת החליט לערוך משתה מפואר, יש האומרים כי הוא היה המפואר והמרשים ביותר בהיסטוריה של מצרים עד לאותה התקופה. אוסיריס שנחשב כאורח של כבוד במשתה והתעודד מהאוכל ואווירת הרקדניות (תכונות אנושיות, הטמונות באלי מצרים העתיקה). לאחר מכן, בא אוסיריס אל סת וזה הראה לו תיבה מדהימה ביופיה ובפארה שלא נראתה עוד במצרים. התיבה הותאמה בסתר למידותיו המדויקות של אוסיריס. התיבה הוכנה והוזמנה כנראה על ידי סת, והורכבה מעצים משובחים שהגיעו מכל רחבי העולם הקדום - מארז הלבנון והובנה שהובאו במיוחד מארץ פונת שבאזור אריתראה של היום. התיבה שילבה בתוכה גם דמויות של אלי מצרים, בנוסף לשנהב, זהב וכסף. סת החליט לפתוח בתחרות: האורחים התבקשו לנסות להיכנס לתוך התיבה ומי שמידות גופו יהיו במדויק מידות בתיבה בקירוב הטוב ביותר [דרושה הבהרה] יקבלה במתנה מידיו של סת. האורחים החלו להיכנס כל אחד בתורו, חלקם היו שמנים/רזים/גבוהים/נמוכים מדי ולכן לא קבלו את התיבה. אוסיריס החליט לנסות את מזלו, ונכנס לתוך התיבה. הוא נדהם כי מידותיו תואמות להפליא את אלו של התיבה, וקיבל עקב כך מידי סת את התיבה. במהירות הבזק, סת, בשיתוף עם חבריו שהיו בקרבת מקום, סגרו את מכסה התיבה על אוסיריס וכלאו אותו בתוכה. סת וחבריו אטמו את התיבה לחלוטין כדי שלא תכנס אפילו לא טיפת האוויר הקטנה ביותר, ואוסיריס מת בתוכה. מאוחר יותר סת וחבריו זרקו את התיבה אל הנילוס.[7][8]

אוסיריס
פפירוס המציג את נשמתו של המת, מלווה על ידי הורוס כשליבה נשקל על ידי אנוביס וכשתחות רושם את התוצאות

התיבה עשתה מסע ארוך בנילוס עד שנסחפה לים, והגיעה בסופו של דבר, לעיר גבל שבאזור לבנון של היום. בצמוד לתיבה גדל עץ שקמה מרשים ביותר, שבמרוצת הזמן החל לעטוף אותה ולכסות אותה כקבר מרשים, כשהיא נמצאת בתוך גזע העץ. תושבי פיניקיה התרשמו מאוד מהעץ, והוא הפך לעץ ידוע ומוכר ביותר בארץ כולה. השמועות עברו בסופו של דבר גם אל מלך גבל, וכשראה את העץ הוא לא ראה כלל תיבה בתוכה. מלך גבל החליט לקרוא לאנשיו כדי שיכרתו את העץ המרשים ויהפכו אותו לעמוד חדש בארמון המלכותי של ממלכת גבל. לאיסיס היו כוחות מרשימים במיוחד, וכשנהרג בעלה, מיד ידעה זאת. היא התלבשה בבגדים שמזוהים עם בגדי אבל, ויצאה לחפש את גופתו של אוסיריס. במסע בכל מצרים הצטרף אל איסיס אל החניטה המצרי אנוביס. איסיס ואנוביס לא הצליחו למצוא את אוסיריס. לבסוף החליטה איסיס לשאול ילדים ששיחקו על שפת הנהר, ואלה מסרו לה כי ראו תיבה צפה בנילוס. איסיס ואנוביס המשיכו בחיפושם תוך כדי שילדי מצרים שראו את התיבה נתנו להם עצות חכמות לאן להמשיך ללכת. לבסוף, איסיס גילתה כי אוסיריס נמצא בגבל. בית משפחת המלוכה של גבל שלחו מספר משרתות אל חוף הים והן פגשו את איסיס. איסיס, בעלת ניחוח מדהים שראוי רק לאלי מצרים, לימדה אותן איך לקשור את שערן בצורת צמות. בלא ידיעתה של מלכת גבל שפגשה מאוחר יותר את משרתותיה מינתה את איסיס לאומנת משפחה המלוכה. איסיס הייתה בעלת תכונה מיוחדת - נאמנות, ואיתה גם טוב לב. כמו אמא טובה, היא השתמשה בכשפיה כדי לטפל בבן החולה של משפחת המלוכה. איסיס אהבה את הילד מאוד, ובכוחותיה שרפה את פגמיו האנושיים על גופו כדי להעניק לו חיי נצח. באחד הלילות, כשאיסיס טיפלה בילד, שמעה מלכת גבל את דאגותיה והבכי שלה אודות אוסיריס. המלכה נכנסה בפתאומיות, צעקה והפסיקה את הכישוף באמצע, כך לא זכה הילד לטיפול שלם מצד איסיס. ברגע שהבינה המלכה כי זאת לא אחרת מאשר איסיס, האלה הגדולה ביותר בתולדות מצרים העתיקה, היא כרעה ארצה בפחד לאור מעמדה. מלך ומלכת גבל ניסו להציע לאיסיס מנחות בתמורה לביקורה, אך היא לעומת זאת התעניינה אך ורק בעמוד היוקרתי אשר קבלו לא מזמן. איסיס הוציאה את גופת אוסיריס בתוך התיבה מגזע העץ, והשיבה את העמוד לבית המלוכה של גבל, מה שגרם לו להפוך לעמוד הקדוש ביותר בכל גבל. איסיס גרמה לאוסיריס להרות לאחר מכן במהלך מסעה בחזרה למצרים באוניה ששלח בשבילה מלך גבל. איסיס נחתה בדלתא של מצרים, שם ניסתה להתחבא מפני סת ולהסתיר את התיבה הקדושה.[9]

בחלק השלישי של הסיפור מסופר כי סת, ביחד עם הכלבים וחזירי הבר שהיו תחת חסותו, הלכו לשוטט במצרים בלילה. יש הקבלה מאוד גדולה בין האופי המייצג כאוס של סת לבין תיאור הלילה במיתולוגיה המצרית, לפיה החשכה טמנה בתוכה פחדים וסכנות. סת הבחין בתיבה וכעס על כך שבכלל מצא אותה. הוא לקח את גופת אוסיריס שנמצאה בתוך התיבה וחתך אותה ל-14 חלקים שונים[10][11][12], אותם פיזר בכל מצרים לאורך נהר הנילוס. לפי המיתולוגיה המצרית לא ניתן להרוג אל ולכן יש סתירה כביכול בין מעשיו של סת לבין האמונה המצרית. נפתיס החליטה לנטוש את סת, ולהצטרף לאיסיס במסע החיפושים. איסיס שטה בסירה בנילוס בניסיון לחפש את חלקי בעלה. במהלך הזמן, כשאיסיס גילתה את אחד מחלקיו של אוסיריס, היא הקימה מעין קבר בכל מקום שנמצא חלק מגופו. היא רקמה תוכנית, לפיה בכל פעם שיראה סת את אחד הקברים, הוא יחשוב שהוא טומן בתוכו חלק אחד בלבד מגופתו של אוסיריס, בעוד שאיסיס החזיקה בהם והובילה בהדרגתיות לאיחודה. מסופר גם שאיסיס לא מצאה את איבר מינו של אוסיריס, שנבלע על ידי שפמנון, ויצרה לכבודו איבר מין חדש. עקב כך, השפמנון נחשב לאיבר טמא בעיני המצרים. האל רע שמע על כך ושלח את אנוביס (אל החניטה) אל איסיס, נפתיס ותחות, שחיברו יחד את גופתו. איסיס פרשה את כנפיה הקדושות מעל אוסיריס וגרמה לו לקום לתחייה. מאז ועד היום שולט אוסיריס בעולם המתים[9][13], בעוד שעל הארץ החליף אותו כמלך בנו הורוס.[9]

קברו האבוד של האל אוסיריס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך שנים רבות ניסו משלחות מחקר למצוא את קברו האבוד של אוסיריס. צוות איטלקי-ספרדי דיווח בשנת 2015, שמצא את קברו האבוד של האל אוסיריס (או לפחות חלק ממנו) ביחד עם שיתוף פעולה עם רשות העתיקות של ממשלת מצרים. הקבר מצוי על שפת נהר הנילוס, קרוב לתבאי (לוקסור של ימינו). הקבר מצוי בנקרופוליס של השייח' עבד אל-קווראנה (Sheikh Abd el-Qurna). בתוך המתחם נמצא מבנה דמוי האוסיריון (מקדש שנבנה על ידי סתי הראשון לכבוד אוסיריס), שבתוכו נמצא חדר עם תחריטים של אוסיריס עם קיר שעליו תבליט שבו מופיע שד מחזיק סכינים. לפי רשת העיתונות הספרדית EFE, הקבר מכיל את כל המאפיינים האמורים להיות בקברו האגדי של אוסיריס. סביר שהקבר נבנה בתקופת השושלת ה-25 או ה-26 של מצרים העתיקה, בין 760 - 656 או בין 672 - 525 לפנה"ס בהתאמה. במתחם מצוי היכל גדול הנתמך על ידי 5 עמודים. בנוסף, המתחם מכיל מדרגות מהקיר הצפוני של החדר הראשי אל חדר הקבורה.[14]

האוסיריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוסיריון (Osirion) הוא מקדש מצרי עתיק שנבנה על ידי סתי הראשון - אחד מפרעוני מצרים העתיקה החשובים ביותר, אביו של רעמסס השני. האמונה המצרית העתיקה מיקמה את מקום קבורתו של ראשו של אוסיריס באזור העיר אבידוס. האוסיריון הוא חלק ממתחם המקדשים שבנה הפרעה סתי הראשון באבידוס, שבהם בין היתר נמצאת רשימת הפרעונים של מצרים העתיקה השלמה ביותר הקיימת כיום. מקדשים אלו מתוכננים בצורת האות L, עיצוב זה ייחד אותם מאוד ממקדשים אחרים. מתחם המקדשים של סתי הראשון מכילים בתוכם 7 מתחמים משניים ל-7 אלים גדולים: אוסיריס, איזיס, הורוס, רע, חור א'חקתי (אחת מהצורות של האור הורוס), אמון ופתח.[15] בתוך האוסיריון מופיעה גם יצירת אומנות בשם "פרח החיים", פרח החיים מצויר בדיוק מופתי. האוסיריון התגלה לראשונה ב-1903, ונחשב כיום כפרי יצירתו של סתי הראשון כמי שבנה את המבנה עצמו ושל מרנפתח כמוסיף הקישוטים הפנימיים. המתחם כלל עיטורים מספר השערים ומספר המתים המצרי.[16] האוסיריון מכיל בתוכו לוחות ואבני גרניט ענקיות, כשהגדולות שביניהן שוקלות מעל 100 טון.[17] האוסיריון היה ידוע במשך תקופה ארוכה כקברו האפשרי של האל אוסיריס, והיווה את אחד מהקמדשים החשובים ביותר לאל אוסיריס.[18]

אוסיריס כאדון הדואט (עולם המתים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי הדת המצרית העתיקה, כשאוסיריס ירד אל הדואט (עולם המתים) הוא נהפך למושל הבלעדי של עולם זה. במיתולוגיה המצרית אין הבדל מוחשי בין גן עדן לגיהנום, כי למעשה התקיים עולם מלא שדים, שרע וספינתו עברו בו בכל יום שהשמש שקעה ובסופו נמצא מעין גן עדן. עולם המתים נחשב למקומו של "שדה הקנים", שנקרא גם "שדה השלווה". על גן זה היה ממונה אוסיריס. אוסריס למעשה היה ממונה גם על כל מי שנכנס אל הגן בעזרת תחות ואנוביס, שעזרו לו בתהליך שקילת לבו של המת. בתהליך זה נמצאו מאזניים שעליהן היה מופקד אנוביס. אנוביס שקל את לבו של המת לעומת נוצת המעאת', שהיא הסדר הקוסמי ביקום שהונחה בצידן השני של המאזניים. אם נמצאה רוחו של המת כנקייה וכמי שחייה חיים למופת (נטולי חטאים גדולים), הוא הובל אל גן השלווה עד לסבב הבא, בו הוא יחזור אל העולם המוחשי. במצרים העתיקה, הייתה חשיבות רבה לשמירת גופת המת, כי בלעדיה לא יתאפשרו חיי נצח. לפי סיפורים מיתולוגיים נוספים, כל מי שלא יימצא מתאים להיכנס לגן השלווה, יאכל על ידי המפלצת אמות.[19]

פולחן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטלה איחרנופרת

חלק גדול מהמידע על מזבח האל אוסריס אפשר למצוא בממצאים מהעיר אבידוס שבמצרים העתיקה. על אסטלת איחרנופרת (אנ') מתקופת שלטונו של הפרעה סנוסרת השלישי מתועדים פרטים רבים אודות פולחן זה. המצבה מתועדת מן התקופה של השושלת ה-12 במצרים, 1875 לפני הספירה לערך. בעת עונת ההצפה של הנילוס המתקיימת בכל שנה, נהגו המצרים הקדמונים לערוך טקס המשחזר את סיפורו של אוסיריס באבידוס - המקום המסורתי שבו גופו של אוסיריס נסחף אל מי הנילוס.

סמליות צורתו האלוהית של אוסיריס[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוסיריס תמיד מופיע כאדם זקוף, ובפעמים רבות כבעל עור פנים ירוק[20] (סמל לתחייתו המחודשת ולשלטונו בעולם המתים). כמו כל פרעוני מצרים הגדולים, מעוטר סנטרו של אוסיריס בזקן שחור המזוהה עם הפרעה ביחד עם מחבט ומקל רועים. כתרו של אוסיריס נקרא "אתף",[12][8] המעוטר בקרני אייל ונוצות מ-2 צדיו.[21] האתף מייצג את מקום לידתו של אוסיריס (בוסיריס).[6] עמוד השדרה של אוסיריס המזוהה עם יציבותו ועמידתו הזקופה תמיד נקרא "דג'ד" שמשמעותו במצרית עתיקה היא "יציבות". היציבות זוהתה בהקשר לתחיית המת בעולם הבא ולייצוב השלטון הפרעוני במצרים העתיקה.[21] אוסיריס היה מעוטר על ראשו בכתר מצרים העליונה, ובנוצות יען מ-2 צדדיו.[12]

אוסיריס היווה במשך כל ההיסטוריה של מצרים העתיקה סמל ללידה מחדש, "מומיות תירס" שהוכנו מעפר זרע שעוצבו במיוחד ייצגו את אוסיריס נטמנו ביחד עם בעל הקבר.[6]

אוסיריס, אנוביס ונפתיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך הזמן התאחדו התפיסות המיתולוגיות של הליופוליס והרמופוליס ביחד בקשר לאוסיריס והשפיעו עד מאוד על חשיבותו ומעמדו בדת המצרית העתיקה. במהלך האיחוד אוסיריס תפס את מקום אל הדואט (עולם המתים) במקומו של אנוביס. רבים במצרים העתיקה האמינו שאנוביס נתן את התפקיד לאוסיריס מתוך כבוד, ואפילו התפתח סיפור המתאר את אנוביס כבן אוסיריס ונפתיס. לפי הסיפור נפתיס לא אהבה במיוחד בלשון המעטה את בעלה סת (מוטיב שנראה פעמים רבות עקב הבדלי האישיות הקיצוניים ביניהם) ושכבה עם אנוביס כשהיא התחזתה לאחותה איזיס. אחת הסיבות האפשריות לכך שנפתיס לא אהבה להיות בחברת סת יכולה להיות העובדה שסת נחשב לאל די מכוער. נפיתיס נחשבה באותו הזמן לעקרה אך הצליחה להרות ולהוליד את אנוביס לעולם - תינוק אלוהי חדש למשפחת האלים של מצרים העתיקה. כשאיזיס, אשתו של אוסיריס, שמעה זאת, היא לא התרגשה במיוחד (נפיתיס היא אחותה של איזיס), אך בעלה סת רתח מזעם עד מאוד. הסיפור למעשה מספק מעין סיבה "טובה יותר" לרציחתו המאוחרת יותר של אוסיריס בידי סת. בנוסף, המיתוס מקושר לאחד הפרחים שהיו נפוצים במדבר במצרים העתיקה שלא פרח במשך שנים, אך שבסופו של דבר רק הצפת מימיו של הנילוס תוכל להביא אותו לחיים. מדבר צחיח בשם תוס (Thus) נהיה פורה ועקב כך הקשר של אוסיריס לפוריות במצרים העתיקה רק התחזקה.[6]

אוסיריס כסמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה"בא" של אוסיריס (או הנשמה שלו בקירוב), נחשבה לעתים ככמעט אל נפרד. תופעה זאת הייתה נפוצה במיוחד בעיר מנדס שבדלתה של הנילוס. אוסיריס היה קשור אל האל בא נב דג'ד. נוכחות המילה "בא" לא אומרת על כך שיש לאוסיריס מעין נשמה, אלא מדגישה את כוחו העוצמתי שאוסיריס מתפאר בו. שקשור לשגשוג ולפוריות האדמה. בדיוק כמו שהנילוס הוא "עמוד השדרה" של מצרים, כך גם אוסיריס הוא עמוד השדרה של המלכות הפרעונית - עקב כך שהוא מייצג יציבות יוצאת דופן וכוח.

דמותו של אוסיריס בתקופת בית תלמי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתקופת בית תלמי נוצר פילוג בין החברה המצרית העתיקה לחברה ההלניסטית, וכפתרון הוחלט ליצור אלוהות חדשה שתאחד את 2 הדעות בשם "תוס אוסיריס". תוס - אוסיריס היה שילוב בין האל תוס (Thus) לאל אוסיריס, שהיווה היבט נוסף של האל פתח. בנוסף תוס אוסיריס היה מזוהה במיוחד עם אפיס. באותה התקופה דמותו של אוסיריס ודמותו של האל האחר פתח היו כמעט זהות וכמאוחדות. כסינקרטיזם, הוחלט ליצור אל יווני חדש בשם סראפיס (Serapis). קצת על איחוד זה - איחודים אלו קרו הרבה פעמים בהיסטוריה של מצרים העתיקה כדי לפתור מחלוקות פוליטיות פעמים רבות, שאלו קרו עקב התגברות של מחנות המצדדים באלים שונים- אפשר לראות זאת גם במקרה של האלים אמון ורע. האל הגדול אוסיריס גם קושר אל האל ההלניסטי דיוניסוס בתקופה זאת בנוסף.[12]

אוסיריס באומנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותו של אוסיריס היא מוטיב חוזר ברבים מאומנות מצרים העתיקה בתור עיטור לארונות קבורה, במיוחד עקב חשיבותו של אוסיריס בחיים שלאחר המוות. אוסיריס גם מופיע בפפירוסים רבים בספר המתים המצרי ומשחק שם תפקיד מרכזי במיוחד. במקרים רבים היה נהוג להציב את דמותו של אוסיריס בזאת של המת כדי להבטיח את מעברה החלק של הנשמה אל שדה הקנים. בנוסף ייצוג ה הבהיר את העובדה שהמת נתון תחת חסותו והגנתו של האל אוסיריס.[8]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • The Complete Gods and Goddesses of Ancient Egypt (2003) Richard H. Wilkinson
  • Egyptian Mythology (1997) Simon Goodenough
  • The Gods of the Egyptians (1904) E Wallis Budge
  • The Great Goddesses of Egypt (1999) Barbara S. Lesko
  • Gods of Ancient Egypt (1996) Barbara Watterson
  • Coulter, Charles R., and Patricia Turner. Encyclopedia of Ancient Deities. Jefferson, NC: McFarland and Company, 2000. Griffiths, John Gwyn. The Origins of Osiris and his Cult. Leiden, Netherlands: E. J. Brill, 1980. Mercatante, Anthony S. Encyclopedia of World Mythology and Legend. New York: Facts on File, 1988.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אוסיריס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Osiris, Egyptian god of the underworld and of vegetation, www.greatdreams.com
  2. ^ Ideology and Myth in Egypt before 1000 BCE, www.fsmitha.com
  3. ^ Is Jesus Simply a Retelling of the Osiris Mythology? | Cold Case Christianity, coldcasechristianity.com
  4. ^ Ancient Egypt: the Mythology - The Story of Isis and Osiris, www.egyptianmyths.net
  5. ^ 5.0 5.1 The Osiris Legend, www.egyptartsite.com
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 Gods of Ancient Egypt: Osiris, www.ancientegyptonline.co.uk
  7. ^ 7.0 7.1 שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, מפה, 2005, עמ' 55-56
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Isis and Osiris, www.akhet.co.uk
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, מפה, 2005, עמ' 56-60
  10. ^ Myths from Around the World, teacher.scholastic.com
  11. ^ שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, מפה, 2005 [דרושה הבהרה]
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 Egypt Ancient, Osiris and The history of Abydos, history-world.org
  13. ^ Isis and Osiris Legend, www.phoenician.org
  14. ^ aprilholloway, Archeologists discover Mythical Tomb of Osiris, God of the Dead, in Egypt, Ancient Origins
  15. ^ The Mystery of Abydos and the Osirion Temple, ANCIENT WORLD MYSTERIES
  16. ^ Temple of Seti I and the Osirion, Egyptian Monuments, ‏2009-02-11
  17. ^ The Mysterious Osirion Of Abydos Egypt - Was It An Ancient Energy Plant? MessageToEagle.com, www.messagetoeagle.com
  18. ^ The Osirion – Abydos, www.ancient-mysteries.com
  19. ^ שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, מפה, 2005, עמ' 106
  20. ^ Osiris, Egyptian god of the underworld and of vegetation, www.greatdreams.com
  21. ^ 21.0 21.1 שלומית ישראלי, המיתולוגיה המצרית, מפה, 2005, עמ' 209