הלל בירגר
 | |
| לידה |
28 במאי 1902 לודז', האימפריה הרוסית  |
|---|---|
| פטירה |
7 ביוני 1987 (בגיל 85) |
| ענף מדעי |
קרטוגרפיה, טופוגרפיה |
| מקום קבורה |
בית העלמין הדרום |
  | |
הלל בירגר (28 באפריל 1902–7 ביוני 1987) היה יוזם רעיון סימון השבילים בישראל; מהנדס בניין במקצועו.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בירגר יזם הדרכת טופוגרפיה וניווט בקורסים של ההגנה וצה"ל והעביר קורסים בנושאים אלו. הוא כתב ספרי הדרכה בנושא הניווט: "טופוגרפיה", "מפה ומצפן", "טופוגרפיה שימושית".[1] הוא שימש, בין היתר, גם כמדריכו של יצחק רבין בארגון ההגנה.[2]
בירגר סימן את השביל הראשון בארץ במדבר יהודה בשנת 1947, שבעקבותיו סומנו שבילים נוספים במדבר יהודה בשנות ה-50.
בירגר התגורר בתל אביב.
ההשראה לסימון השביל הראשון בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בירגר שאב את השראתו לסימון שבילים מטיוליו באירופה. סימון השבילים באירופה החל במאה ה-19. בתחילה, הסימון נועד למנוע מאנשים לעבור בשוגג גבולות בין מדינות, אך בהמשך שימש גם בשבילי טיול.[3]
בירגר סייר באירופה ואף הזמין תקנוני סימון בהרים מארבע מדינות: שווייץ, צ'כוסלובקיה, פולין וצרפת. לאחר שבחן את השיטות השונות אימץ בסופו של דבר את השיטה הצ'כית (אנ').[4][5][6] צורת הסימון שנלקחה מצ'כיה הייתה "מלבן הסימון" - פס צבע בעובי 5 סנטימטרים ומצדדיו שני פסים לבנים. הצבעים שנבחרו לסימון הם צבעים עזים הנראים למרחוק ושני הפסים הלבנים שמצדם מדגישים ומבליטים את הצבע המרכזי. זוהי שיטת סימון השבילים המקובלת בישראל עד היום.[7][6]
הרקע המעשי לסימון במדבר יהודה - תאונות מטיילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מטרתו של בירגר בסימון השבילים בארץ הייתה להגביר את הבטיחות במסעות האימונים של "ההגנה" במדבר יהודה, חבל הארץ שהיה בעיניו בראש סדר העדיפויות לסימון. מדבר יהודה היה ללא כבישים, כמעט ללא דרכי עפר, ולהוציא את בית הערבה ומפעלי ים-המלח, גם ללא כל יישוב יהודי.[4]
מדבר יהודה היה המקום שבו צעדו מי שרצו להגיע למצדה. באותה תקופה ים המלח הגיע עד לבסיס מצוק ההעתקים כך שכדי להגיע למצדה שבדרום, עמדו בפני הצועדים שתי אפשרויות: לשוט בסירה או לטפס על המצוק ולעקוף קטע זה, עד לירידה ממנו, באזור עין גדי. בירגר סימן את השביל. כך הבטיח נתיב בו המטיילים טיפסו על המצוק בביטחה.[8]
על הצורך בסימון השבילים במדבר כתב בירגר במאמר שפרסם ביוני 1949 בכתב העת "מערכות": "בשנים האחרונות התפתחה תנועת משוטטים במדבר יהודה: הוד ההרים והנוף הפראי ורוח הגבורה השורה במבצר מצדה, שני אלה משכו את הנוער המאורגן. אם כי התנועה הלכה וגברה הרי לא קם כל מוסד שיטול על עצמו להיות המארגן, מורה הדרך והמפקח על הטיולים באזור מסוכן זה. ואמנם רבים האסונות שנגרמו ורק מזל הוא שלא נגרמו אסונות חמורים יותר". בהמשך המאמר פירט בירגר שהמניע לסימון השביל היה ששתי קבוצות גדולות של מטיילים איבדו את דרכן במדבר יהודה.[6][5]
הסימון בשטח[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-22 בנובמבר 1947, ארגן בירגר משלחת שבה השתתפו סיירים של הפלמ"ח, תלמידים מסמינר הקיבוצים וגם חברים מבית הערבה. המשלחת סימנה את השביל, שאמור היה לשמש כראשיתו של פרויקט סימון אסיבי במדבר יהודה. טכניקת הסימון של בירגר הייתה שונה מזו שמשמשת כיום: בירגר וצוותו השתמשו בסולמות כדי לסמן גם במקומות גבוהים, שבהם אי אפשר יהיה לפגוע בסימון או למחוק אותו. כיום לא משתמשים בסולמות. עניין נוסף הוא מיקום הסימון: בירגר סימן לצד נתיב ההליכה, בעוד שכיום מסמנים ממש מול עיניו של המטייל, בחזית. בפרוץ מלחמת העצמאות הופסק הסימון, ומאוחר יותר סומן קטע קצר נוסף סמוך למצדה. הסימון המקיף הראשון של דרום מדבר יהודה נעשה בשנות החמישים, עם הקמתו של בית ספר שדה עין גדי. בעקבות מלאכת הסימון, בראשית שנות ה-60 יצאה לאור מפת סימון השבילים הראשונה, בקנה מידה של 1:100,000. אז קמה המועצה הציבורית לסימון שבילים, שלאחר גלגולי שמות נקראת כיום הוועדה לשבילי ישראל.[9]
בירגר המשיך להיות פעיל מרכזי בסימון השבילים במדבר יהודה. ההגעה למדבר יהודה הייתה מבצע מסובך, ולכן גייס בירגר את אנשי תנועת "החוג לידיעת הארץ" לקידום הסימון במדבר יהודה. בשנת 1956 הוא הצטרף לטיול המוני של אותה תנועה, ובמהלך הטיול בירגר שילט וסימן, באמצעות מטיילים מתנדבים, את "שביל הנחש" ו"שביל הסוללה" שבקרבת מצדה.[10] בעקבות פעילותו הענפה של בירגר, אנשי בית ספר שדה עין גדי, בראשות יוסי פלדמן, המשיכו במבצע סימון שבילי מדבר יהודה.
בשנת 1963 ביקש פלדמן מיוסף אלסטר, מנהל מחלקת המדידות, להכין מפת סימון שבילים מפורטת של אזור מדבר יהודה.[11] לצורך הוצאת המפות הוקם צוות שבראשו עמד בירגר, הוא ליווה את המפות הראשונות, והדפסתן היה תמיד מותנית באישורו הסופו.[2]
כדי לקבל גיבוי רחב יותר לפעילות הסימון של בית הספר, פלדמן הקים את המועצה הציבורית לסימון שבילים שבפניה הועלו כל הנושאים המקצועיים. מתוך המועצה נבחרה ועדה טכנית לניהול בפועל.[11] לוועדה הטכנית נבחרו מטיילים ותיקים ויודעי שבילי הארץ וביניהם הלל בירגר.[10]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הספרים של הלל בירגר, באתר "סימניה"
- הלל בירגר, סימון שבילים במדבר יהודה, מתוך "מערכות", גיליון 57, יוני 1949 - סיון תש"ט
משה גלעד, חזרתי לשביל המסומן הראשון בארץ והבנתי מה עשינו לים המלח, באתר הארץ, 5 ביוני 2017- איל שפירא, עצמאי בשטח: טיול בשביל הראשון שסומן בארץ, באתר וואלה!, 18 באפריל 2018
- כרמלה שנצר וחיליק הורוביץ, הכנת מפת סימון השבילים הראשונה מתוך ריאיון עם ציון שתרוג, לשעבר מנכ"ל מפ"י, האתר מפ"י. http://mapi.gov.il/Heritage/Pages/zion_shitrug_simun_sevilim.aspx
- אורי דביר, סימון מסלולי טיול מפות טיולים וסימון שבילים (עמוד 17) ציון שתרוג, מפת שבילי מדבר יהודה: מפת השבילים הראשונה בישראל (עמוד 21) מתוך כתב העת עתמודד. http://www.angelfire.com/my/fogelm/newweb/news/etmoded/ET21m2C.pdf
- הוראות בטיחות לנהיגה במלגיזה, תל-אביב, ה'תשכ"ד, באתר הספריה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ הסופר הלל בירגר, באתר סימניה
- ^ 1 2 כרמלה שנצר וחיליק הורוביץ, הכנת מפת סימון השבילים הראשונה; מתוך ריאיון עם ציון שתרוג, לשעבר מנכ"ל מפ"י, באתר המרכז למיפוי ישראל, 2004
- ^ יעל אילמר, איך שביל נולד?, באתר החברה להגנת הטבע, 2012
- ^ 1 2 דני גספר, סוגיות בסימון שבילים, עתמודד, עמ' 16
- ^ 1 2 משה גלעד, חזרתי לשביל המסומן הראשון בארץ והבנתי מה עשינו לים המלח, באתר הארץ, 5 ביוני 2017
- ^ 1 2 3 הלל בירגר, סימון שבילים במדבר יהודה, מערכות
- ^ כרטיסיית הדרכה: ממעלה מזין לעיינות צוקים, באתר רשות הטבע והגנים
- ^ עצמאי בשטח: טיול בשביל הראשון שסומן בארץ, באתר וואלה! תיירות, 2018-04-18
- ^ שבילים בישראל - המדינה המסומנת בעולם - מזרח-תיכון, באתר מסע אחר
- ^ 1 2 אורי דביר, "", במחנה, 1988
- ^ 1 2 יוסי פלדמן, בבריתך (אוטוביוגרפיה), חולון: הקיבוץ המאוחד, 2017